יום שישי, אחר הצהריים המוקדמים ואני מנמנמת לי במתיקות ששמורה רק ליום
שישי בצהריים שנקטעה בהלמות דפיקות דלת חזקות ושכן ( היסטרי במיוחד ) שצועק מנסים
לגנוב לך את האוטו, גונבים לך את האוטו ( הוא היה היסטרי כבר אמרתי ? ) ...ומגביר
את הדפיקות על הדלת בשילוב פעמון צורם
במיוחד.
ירדתי למטה והספקתי רק למצוא חלון פתוח כלום לא נגנב ונער כחוש במיוחד
שמיהר לרוץ לחצר הסמוכה תוך כדי שאני צועקת לעברו הזמנתי משטרה הם בדרך...
הגיעו מהשיטור הקהילתי של הרצלייה יש לציין במהירות מפתיעה , אמרתי להם רק
בחור כחוש עד שלדי עם קפוצ'ון פסים והכובע עליו , אפילו
את השקלים הבודדים שכנראה נפלו מהארנק על
מושב הנהג ובגללם הוא מלכתחילה בטח פרץ ,
הוא לא הספיק לקחת ...ילד אולי בן 17 "עוד ג'אנקי" רעב למנה הבאה , ת'כלס נקרע לי הלב שבגיל כזה
ייאוש ופחד שולטים בחייו , אי אפשר לכעוס על נרקומן בדיוק כמו שאי אפשר לכעוס על אדם שחלה סרטן או גונב מתוך רעב.
כמי שהילכה על הקצוות לא מעט פעמים בחיה , אני יכולה לומר בוודאות שהדרך
הזו להעלים פחד , כאב וטראומות היא מאוד קלה ...פתרון מעולה לטווח הקצר פתרון
מכאיב וקשה לטווח הארוך , אין בנאדם לדעתי שמגיע למצב של אלימות , סמים ופגיעה באחרים מבלי שיהיה אצור
בו כאב גדול וחד שמסרב להרפות ובעיקר שמסרבים להרגיש .
 |
| © Lila Benharush |
התמכרות זה רק כאב ישן שמסרב להרפות
ולא רק נרקומנים מכורים
המילה מכור נשמעת לחלקנו מאוד זרה ואפילו מפחידה , למרות העובדה שכולנו מכורים
ברמה כזו או אחרת למשהו ...מאיפה באה התמכרות כל התמכרות מהדחקה מרצון לא לראות
מרצון לא להרגיש או מהפחד להרגיש עד הסוף.
ברי סחרוף
תיאר את זה בשיר שלו עבדים כמו שרק סחרוף יכול ...
"על נהר אספירין ישבנו
במקומות המוכרים
לא שומעים לא רואים
כאילו אנחנו אוויר
עוד מעט יגמר הסרט
בקרוב המציאות
התמונה מטושטשת
והצליל לא ברור "
במקומות המוכרים
לא שומעים לא רואים
כאילו אנחנו אוויר
עוד מעט יגמר הסרט
בקרוב המציאות
התמונה מטושטשת
והצליל לא ברור "
כמו , אסירים שנשבו בידיהם שלהם בידי המיינד שלהם
ההתמכרות שלנו היא בכל כך הרבה מקומות וכל כך הרבה נקודות ואף
אחד מאיתנו כמו כל מכור טוב לא מוכן להודות..
מה זה להיות מכור?.כל החיים סובבים סביב דבר אחד מתי , מתי אני אקח את ה"מנה
" הבאה ואיך אני ישיג אותה מה אני אצטרך לעשות בשביל לקבל את הממנה שלי ,
חלקנו מכורים למנות כאב , חלקנו לשליטה חלקנו
מכורים לתשומת לב ואהבה בלתי פוסקת, החומר הכימי אם הוא
מיוצר במוח או מוזרק מבחוץ מייצר בדיוק את
אותה תוצאה ...תלות הולכת וגדלה עוד "מנה " ועוד "מנה "
שהולכת גדלה ומתעצמת ורק מעצימה בדיוק את אותו כאב שלא רצינו להרגיש מההתחלה.
רב הפעמים אנחנו בכלל לא מבינים שהסיטואציות או האנשים ש"גורמים"
לנו כאב כזה או אחר שמעורר רצון עז לבריחה
, בא מכאב עתיק שחבוי בנו ופשוט לא נתנו לו מקום
 |
| © Lila Benharush |
אי אפשר להעלים אותו אי אפשר למוסס אותו שהכאב עולה כל מה שהוא זקוק לו זה
קבלה!
להיות מוכנים לתת לכאב הזה לחלחל
לכל פינה אפשרית , פשוט לקבל אותו ולא להתנגד לו הרי התנגדות מביאה איתה
עוד התנגדות , והתנגדות היא רק מסכה למשהו
עמוק יותר לרגש שמפחיד אותנו לחשוף , ולכן
הדרך היחידה להמיס כאב היא אמת ,
קבלה ואהבה.
לכאב אין קיצורי דרך והוא גם לא נעלם, השאלה באיזה מינונים הוא בא , דבר
אחד בטוח שאנחנו נותנים לעצמנו קצת חמלה ומכניסים יותר אהבה לחיינו ופחות פחד אפשר
להרגיש אותו ולהתמודד מבלי להתנגד לו ולריב איתו .
הנער הזה שרץ למנה הבאה שלו
,הורס את עצמו ומכאיב לאחרים , זה
עוד אחד שמסרב להרגיש , שלא יכול להכיל ובתמימותו חושב שיום אחד המנה תהייה מספיק חזקה
והכאב ייעלם.
לאן נושבת הרוח בפייסבוק | הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)