יום חמישי, 24 בפברואר 2011

פינג פונג










 
© Lila Benharush

תהליך הפינג פונג זה השם שהמצאתי לעניין הזה , מכירים את התחושה שרוצים משהו ואז עולה בכם התגדות או ויותר נכון מליון ואחת סיבות ללמה זה לא יכול לקרות ויש לפעמים גם יותר ממליון ואז מתחיל התהליך המעצבן הזה של התחבטות התלבטות ורצון עז לעשות את הצעד הנכון "ההגיוני " הריאלי זה שתואם את המציאות.

באופן בלתי ברור דווקא לאותם חלומות כמוסים שלנו ולאותם רצונות גדולים יש לנו התנגדות מאוד גדולה מאיפה זה בא ולמה זה לא ממש משנה ככה אנחנו בנויים , נקרא לזה התניות נקרא לזה ציפיות חברתיות או ללכת עם הזרם עדיין לא רלוונטי ככה זה וזה חלק מהטבע.
מהניגודים צומחים הדברים , אם לא היה מוות לא הייתה הגדרה ברורה ונהירה לחיים , אם לא היה עצב לא יכלונו להנות מהצחוק ( אגב צחוק ובכי מבחינה פזיולוגית עושים את אותו התהליך בדיוק שחרור של התנגדות ) אם לא היה יורד הלילה לא היינו רואים את היום.

ככה ייאן ויאנג ניגודים והפכים בנויים כל החיים וגם הניגודים בכל החלטה משרתים אותנו הרבה מעבר לאי נוחות שהם מקנים לנו ותהליכי קבלת החלטות במיוחד אלו המשמעותיים בחיים אי אפשר לקצר- מה שאני בהחלט לומדת ע ל בשרי בתקופה האחרונה ...

אם יש משהו שמחדד לנו בצורה ברורה ובצורה בולטת מה אנחנו לא רוצים אז יותר קל לנו לצעוד לכיוון מה שאנחנו כן רוצים, לדעת מה לא הכרחי בכדי להביא את ה"כן" הכן הוא החלק הנסתתר ברדך כלל עולה לנו הלא או רעיון מבריק ואז שלל סיפוריים שסותרים את הרצון שלנו.
תהליך מעצבן אפילו מעייף ובכל זאת חשוב מעיין כמותו אז החסרון תמיד ניתן להפוך ליתרון איך? בגלל שהם שלובים חוקי הטבע לכל דבר יש את ההופכי שלו ובלעדיו הוא לא שלם.
אז איך נעשה שלום עם זה?באמצעות ההבנה הפשוטה שככה זה עובד וכן כבר אמרתי ואומר בטח עוד כמה פעמים ככה לפעמים זה התשובה הטובה ביותר.

אפשר להקל על התהליך שבכל פעם שעולה לנו "לא" מיד נביא איזה "כן" גם אם הוא נראה חסר חשיבות לעומת הלא לאט לאט שנבין מה אנחנו לא רוצים באמצעות הפינג ונג הזה ה"כן" יהיו משמעותיים יותר ורבים יותר מהלא ואם זה רצון פנימי אמיתי מהבטן הוא יבוא אולי לא בזמן המדוייק שאנחנו רוצים אולי לא עכשיו ומיד!אך הוא התגשם חייב להיות.
אם ה"לא" ניצח אז כנראה זה לא היה מספיק חשוב שמשהו בוער בנו מבפנים מדגדג ומתערבל לו בבטן הכן בא לבד כמעט בתהליך טבעי אם רק נתמסר להקשיב לקול הפנימי , כן זה שרב הזמן נראה קצת פחות שפוי מהקולות החיצוניים.
המשך שבוע נפלא מלא בכן לחיים ואהבה


לילה 



כדי להצטרף לרשימת התפוצה  של הניוזלטר , אנא מלאו את הפרטים שלכם בטופס בראש הדף 

יום רביעי, 16 בפברואר 2011

אין הילוך אחורי?





 
 
 
© Lila Benharush
 שיחת טלפון אחת מעצבנת , ביטול של שתי פגישות עבודה ומיד קפצתי על העגלה ," אוף אין לי כוח נמאס לי למה זה קורה" כן , כן קיטרתי וקיטרתי אחר כך חברה התקשרה וכעסתי וגם קיטרתי התעצבנתי אפילו הבעתי ייאוש קל...כמה דקות אחר כך הוצאתי את עצמי לטיול באוויר הפתוח עם הכלבה שלי, כן כן זו שהלכה  ועברתי אישזהו מהפך רגשי ,חזרה  בדיוק בשלב ההשלמה והרגיעה שלי.
 
בלי ממש סיבה ברורה חזרה , סיטואציה הזויה ובהחלט מגיע לי לקטר ולכעוס קצת , לא ?אז הלכתי באמת רוצה להרים ידיים בהחלט במקום שבא לי לוותר על הכול ולתת לעצמי לשקוע באיזה דיכאון קליל או לפחות קצת ייאוש וזה פשוט לא הלך...
חצי שעה של רחמים עצמיים וקול קטן מבפנים לחש לי "נו את יודעת שהכול לטובה את יודעת שהאקזיסטנס הזה תמיד , תמיד עובד לטובתנו העליונה ככה זה, אז הפתרונות יבואו ממקום אחר "זה אותו קול פנימי שהלך וגדל עם כל מדיטציה עם כל הרחבה של התודעה .
זה שרואה את התמונה הגדולה ומגיע שלב שכבר חווינו יותר מדי בשביל להתייאש או בשביל להרים ידיים,אי אפשר כבר לחזור לתפיסה קורבנית מסכנה פשוט אי אפשר כי זה נראה כל כך מגוחך כל כך טיפשי!

אז התחלתי את הטיול בנסיונות ייאוש חזרתי עם מצב רוח מרומם ומחוייך אין טעם הרי לראות את חצי הכוס הריקה זה באמת כבר לא רלוונטי או שאני פשוט נולדתי אופטימית ללא תקנה.
אם פתחתם את הדלת הראשונה בעולם המודעות אי אפשר לחזור אחורה ההילוך של הרוורס לא עובד גם שזה נראה שהנה יש פה רגרסיה אז זהו זה שלא הקול המודע האחראי זה שיודע ומבין שהמחשבות יוצרות את המציאות שלנו שהאנרגיה בה אנחנו נמצאים מכתיב את הדברים. 

מגיע שלב כזה שכבר אי אפשר לספר לעצמנו סיפורים, להכנס לעמדת הקרובן או לזרוק אחריות פשוט אי אפשר זהו זה הגעתי לשלב שבו אני יודעת יותר מדי ושמבינים שהבחירה בכל רגע ובכל סיטואציה היא להרגיש טוב עם עצמנו לא משנה מה אז זה בדיוק מה שקורה אנחנו מרגישים טוב וטוב ורגוע זה ההוויה שלנו במלואה :-)  
ימים יפים ואהבה  

לילה



יום רביעי, 9 בפברואר 2011

הדרמה הזו היא בכלל לא שלי









זה בכלל לא הדרמה שלי? מה אני עושה כאן?כולנו מכירים את הסיטואציות האלו בחיים למישהו קרוב אלינו קוראת דרמה ואנחנו נכנסים לכזו הזדהות שהדרמה הזו כמעט נהיית שלנו.
החיים הם רגעים מלאים התרחשויות כל הזמן השאלה איזה משחק אנחנו משחקים ולמה?השבוע כבר מצאתי את עצמי שואלת איך זה בכלל קשור אליי? וכשבדקתי לעומק הבנתי שזה באמת לא קשור אליי ואני יכולה להרפות ולהרגע. 

ובכל זאת דרמה יוצרת אקשן כמו מעיין סרט מתח מעניין איך זה ייגמר ? והרבה יותר מרגש לחיות בדרמה מאשר סתם בשגרה יומיומית מבורכת ככל שתהיה...זה אחד מההרגלים של שנים שההכחדות שלהם לפחות אצלי היא איטית אולי איטית מדי. 

אחד החסרונות בלחיות עם פחות דרמה בחיים הם תחושה כזו שהכול רגוע ואולי לפעמים רגוע מדי , לפעמים זה ממש נראה כאלו כל העולם רץ לו ואני עושההכול לאט ...ברשימת המלאי של מה עשיתי היום תמיד יש כל כך הרבה דברים ובכל זאת יש פחות מאמץ, אז אולי חיים בלי דרמה הם חיים של עשייה ללא מאמץ אלה בקלילות. 

אז למה בכל זאת אנחנו נסחפים לדרמות שלא שייכות לנו? למה תוכניות הריאלטי שהן כולן דרמה אחת גדולה כל כך נצפות?
 תרבות שלמה נבנתה סביב דרמות של אנשים אחרים, זה בעיתונות, בטלווזיה ובכל מקום.
כי אם אין לנו דרמה משלנו או מתח אז קצת משעמם לנו ותמיד זה הרבה יותר נוח להסחף לדרמה של מישהו אחר להזדהות איתה וקצת לשכוח מהדרמות הקטנות שלנו, מהחלטות מהחיים דרמה הרבה פעמים יוצרת פנטזיה ומציאות שמטושטת במסך של אשליות והאשליות עושות את הייאוש קצת יותר נוח. 


אז אולי בפעם הבאה שאתם נמצאים בתוך דרמה שנובעת מ"נעים" או "לא נעים" לי או התחשבות בכל העולם לפני שהתחשבתם בעצמכם, תשאלו את עצמכם של מה הדרמה הזאת? ולמה אתם עסוקים בה בקיצור מה אצלכם קצת מבלבל או ל או ברור...אני החלטתי די מזמן לשמור את האנרגיה שלי לדרמות שלי בלבד זה קצת יותר שקט לפעמים זה נראה שכלום לא זז ובכל זאת זה מוריד סטרס וזה בטוח הרבה יותר נעים ובריא. 





יום רביעי, 2 בפברואר 2011

האומץ ללכת אחרי הלב

השעון נדמה כמו שהוא הפסיק לזוז...הזמן נמרח לו ונמתח לו ככה גם המתח שנמצא אצלי בגוף , תחושה מעורבבת של בכי, הקלה שמחה וכאב תחלפת לה דקה בדקה.
היום אני עושה את זה זה כמעט 7 שנים משנת 2003 שרב חיי ורב פעולותיי היו בשביל משהו/ מישהו אחר , בעלי חיים, מיזמים ופרוייקטים, ילדים אוטיסטים שהתמסרתי להם בכל כולי, כספי נוכחותי ומילאו את חיי היום אני נפרדת מאחד המעוגנים החזקים בחיי.
זה התחיל בקריאה פנימית בדיוק לפני שנה בזמן ששכבתי לי מתמכרת מהשמש בחופי גואה , משהו בלב פשוט אמר זהו זה עכשיו את, עכשיו האמנות שכל חיי רציתי להגשים ולא יצאה כי לא היה זמן, עכשיו אני משחררת כל מה שכובל אותי ועושה כמו קול חזק כזה שאומר - עכשיו אני לא מתוך מקום של אדישות לעולם ולמצוקותייו פשוט הבנתי שחוץ מאת עצמי אני כבר לא יציל אף אחד.
במהלך השנה הזו היו הרבה מתחים לא להאחז בשום דבר בכלום וזה בהחלט מפחיד חוץ מקריאה הזו בבטן ומספר תעוכות שהשתתפתי בהם בארץ ובאירופה, לא היה שום דבר שאמר לי כן את בכיוון הנכון את יכולה להתפרנס ולחיות בדיוק, בדיוק ממה שאת אוהבת לעשות בלי פשרות בלי מה יהיה אם... ופחדים שצפו ועלו, לקחת קילו אומץ וללכת אחרי הלב.
האקזיסטינס והלב מכוונים לאירופה בעיקר ופה עמדה לפני הפרידה הקשה מכולם, אחרי נסיונות שלי בתחנה הוטרנטית בבית דגן וחיסונים לאירופה ושעות של אינטרנט בנסיונות למצוא פתרון של לשמור על הקיים להכניס חדש הבנתי שהיות ואין לי מושג לאן בדיוק אני הולכת באירופה יש לי רק רעיון, רצוון ולב עקשן שמסרב הפעם לוותר על עצמו, יש צורך למצוא בית לכלבה שלי קוקוס אחרי כמעט 8 שנים מאותו יום שהיא אימצה אותי והייתה היה צל שלי בכל מקום עכשיו גם מההאחזות וההצמדות הזו צריך לרדת ,גם לה צריך להגיד שלום, אין לה מקום בדרך החדשה לאן שהיא לא תוביל אותי.
עברתי 5 מאמצים פוטנציאלים עד שהגעתי למשפחה שפשוט הבינה והקשיבה לפחות 7-8 חודשים מרגע ההחלטה כמובן לא האמנתי איזה קשיים עלו בי ...רציתי לעשות את זה מדורג אז הזמנתי אותם לשבת יחד בילנו יחד בחצר אחר כך נסעתי אליהם לבית החדש של קוקוס ובילנו עוד קצת יחד והיום המסירה היה לי חשוב לעשות את זה לאט מדורג ולהיות עם זה עם הפרידה הרבה יותר קל היה לתת אותה וללכת אך הפעם ידעתי שממנה
אני גם אפרד בלי כעס, בלי רגשות אשמה ועם השלמה.
בלי לטרוק דלתות בינתיים גם המשפחה ואני התחברנו והקשיבו בסבלנות לכל הטרפת שעוברת עליי וסוכם שאחרי כמה חודשים אבוא לבקר ונשמור על קשר אז זה יותרלהתראות מאשר שלום.
כנראה שאין דרך "בטוחה" לקפוץ קדימה אחרי נהיית הלב , כנראה שאין באמת אפשרות לשמור את הישן ולהוסיף חדש פשוט אי אפשר...ומי יודע מה יהיה או איך או למה בכלל אני עושה את זה המיינד בטח לאיכול להסביר ,הלב הוא יודע להסביר רק בדיעבד ודרכו רב הזמן היא מסתורית.
אז זהו זה אחרי הצהריים המסירה עצמה, יש בי מתח גדול בכי , כאב ועוד כל כך הרבה רגשות שאני בהחלט לא יכולה להסביר וסופסופ גם אין לי עניין לתרגם או להסביר מה שבא בא ואני איתו אני רק אחרי הצהריים יהיה שם והשעון השעון מסרב לזוז כאלו החליט על יום חופש במיוחד בשבילי.


ימים יפים ואהבה
לילה