דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מציג פוסטים מתאריך יוני, 2011

זרע השלווה

Plant The Seed Of Peace As our thought so is our consciousness, and as is our consciousness so is our life. Let your first thought of the day simply be peaceful. Plant this seed. Water it with attention and you will gather the calm. זרע את זרע השלווה כפי שהמחשבות שלנו, כך גם התודעה שלנו. וכפי שהתודעה שלנו, כך הם חיינו. אפשרו למחשבה הראשונה של היום להיות, פשוט, שלווה. זרעו את הזרע, השקו אותו עם תשומת לב ותוכלו לאסוף את השקט.   "ברהמא קומאריס ארגון רוחני עולמי" בישראל   מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

הגולם הטכנולוגי קם על יוצרו

  חוף הים , שקט אני מתמקמת לי בשלווה על החול החם , נושמת אוויר של ים , ששש....מנוחה , עשר דקות לא עוברות והנה עוד ס.מ.ס נכנס... באוטומט אני קמה לי  מכסא הנוח מושיטה יד ועונה , וחוזרת  לצלול לתוך השלווה  והמהום הגלים. ושוב  פעם תגובה , מרימה את היד להחזיר תשובה  והטלפון מצלצל ובראש עברה לי רק מילה אחת – דייייייייי!!! פשוט די ,עד כאן ! עד הים ! מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד כמה שעות בים , יכלו לנקות הכול , זה לא ממש משנה באיזה סיטואציה אני נמצאת בחיים , אני מגיעה לים אני נרגעת , קצב הגלים תמיד תזכורת בשבילי שהחיים באים בגלים , לפעמים שפל לפעמים גאות והם תמיד מחזוריים, הכול זמני  והכול נתון כל רגע לשינויים. כן , הטכנולוגיה היא נהדרת אפילו נפלאה, בתור מי שנעזרת המון באינטרנט  ובטלפונים ובכל גאג ' ט שהקדמה יכולה להציע , הבנתי שזהו זה אנחנו שבוים בסוג של מאסר , אין לו ברזלים, אין שערים גדולים שננעלים אחרייך ובכל זאת אסירים של הטכנולוגיה. הטלפון הנייד שבהחלט , אחת ההמצאות הנפלאות ונועד לייצר תקשורת טובה יותר בין אנשים נהפך למכשיר שליטה.  כל הזמן דלוק המכשיר הזה , נכנסים לסרט הטלפון

כלי הנשק שלי

The Only Weapons I Need In situations of conflict, I have to realise that the only weapons I need are a smile and a loveful attitude. כלי הנשק להם אני זקוק במצבי עימות עלי להבין שכלי הנשק היחידים להם אני זקוק, הם חיוך וגישה אוהבת   "ברהמא קומאריס ארגון רוחני עולמי" בישראל מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

נכשלת במבחני האקזיסטינס, אנא המתן בסבלנות וערנות למבחן הבא

הבטחת לעצמך שהחודש אתה מודיע לבוס שלך שאת ה עוזב את העבודה ופתאום כבמטה קסם, אחרי שתכננת את כל הפרטים ואפילו קבעת לך זמן ושעה, הבוס קורא לך למשרד..." מה הוא רוצה רצות להם מחשבות בראש? " אולי הוא רוצה לפטר אותי ככה אני אקבל גם פיצויים אתה מלמל בדרך ...ואני אצא "בסדר" זה לא באשמתי זה הוא ...החברה המצב הכלכלי ואז מגיע המבחן . להפתעתך הגמורה , הבוס שלא ממש טרח להתעניין בעובדיו או לקיים את הבטחותיו, מציע לך העלאה , תוספת נחמדה ומשחררת , מה תענה ? תודה ותצא? אני יחשוב על זה? מפתה אה... המיינד מתחיל לקדוח , הנוחות ..הנוחות הבטוחה , ותהליך שכנוע עצמי של ההיגיון מתחיל להתקשקש במוחך " טוב , אני כבר רגיל למקום הזה " , המשק לא במצב משהו ( הוא אף פעם לא לפני שינוי ) " סה"כ עוד קצת כסף הייאוש יהיה יותר נוח" ועוד שלל סיפורים הגיוניים , התייעצות בבית, התייעצות עם חברים , לקחת את זה ? ובשקט דחקת את הרצון האמיתי שלך לפינה ... נכשלת במבחן!!! והאמת גם בגדת בעצמך , זה קורה כל כך הרבה פעמים בחיים שהפחד משתק אותנו, הנוחות כובשת אותנו והרצון לייצור שינויי

שווה צפייה : אברהם היקס על דימיון

אנשטיין כבר אמר שהדמיון הא קדימון לעתיד, אברהם היקס מרחיב את הענין הזה ומסביר בצורה יפה שבהחלט שווה לכם כמה דקות מהיום. מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

סליחה ! אתה דורך לי על החלום

  כל החלומות שלנו וכל הרצונות שלנו הם כמו תינוק קטן רך ביומו , פגיע עדיין לא תמיד מגובש במקשה אחת ויחד עם זאת הוא נמצא וחי בתוכו בועט בכדי לצאת החוצה. על עצמי אני יכולה להגיד שכל הזמן נולדים להם עוד רעיונות לעשייה ופרויקטים , בדרך כלל אני לא יודעת איך אני אעשה אותם אך הדבר המדהים הוא שמתחילים לעשות מתגלים בדרך הפתרונות , כל צעד מביא איתו עוד רעיונות ועוד פתרונות עד שזה קורם עור וגידים לתוך העולם הפיזי. לשמחתי הרבה במהלך חיי הבאתי הרבה מהחלומות האלו לתוך המציאות, הם אף לא נגמרים ותמיד יש עוד וטוב שכך ואחד הדברים הכי קשים מבחינתי בתהליך כזה הוא להגן על החלומות האלו בהתהוותם מפני מחשבות שליליות שלי ציניקנים ואנשים קטנים בדרך ולא האנשים האלו לפעמים הם אלו שהכי קרובים אלינו. מספיק להעלות רעיון בפני חבר , שמיד שולל ואומר נו באמת אי אפשר לעשות את זה בשביל לגרום לטלטלה רגשית בעניין ולהעלות את הספקות והפחדים שמלווי ם בכל תהליך יצירה שכזה. הנטייה שלי ברב השנים הייתה להבליג  ...טוב הכוונה טובה , אולי רוצים שאני לא אתאכזב , אולי זה הפחד שיאבדו אותי וכדומה...ממש הסברתי לעצמי בדרך הגיונית ומש

זהירות , גבול לפנייך

  על פניו " רוחני" למהדרין מתהדר לו בחוסר גבולות הכול פתוח , הרוח נושבת אך מה קורה שאין גבולות??? כביכול נהדר פתוח ופרוץ ללא מסגרת קבועה כל אחד יכול להיכנס, במיוחד בקהילות שהן מתבססות על חיי קומונה ושיתוף , אז האם חוסר הגבולות הזה כביכול הוא טוב פתוח וטבעי או שהוא יכול לפגוע בנו?   הרעיון הזה של פתיחות אינסופית בחיים הוא לא תמיד טוב , תביטו על המפה הפוליטית בארץ? הגבולות לא ברורים ומוסכמים וכשהגבולות פתוחים ולא ברורים כל מדינה מרשה לעצמה לומר מה טוב ומה לא טוב , איך להתנהל או איך לא. ככה בדיוק אנחנו כמו מדינה אם אין גבולות ברורים ומוסכמים בינינו לבין האנשים שאיתם אנחנו מקיימים מערכות יחסים ברורות, אז אין לנו כל דרך לשמור על עצמנו , שהכול פרוץ אנחנו נהיים רגישים ולעיתים הרבה יותר מתגוננים שאנחנו פועלים ככה אנחנו רחוקים מאוד מעצמנו ופוגעים בעצמנו ובסופו של דבר גם באחרים.   מבוגרים בדיוק כמו ילדים , תמיד ינסו לבדוק את הגבולות שלכם ועד כמה הם גמישים, גבולות ברורים הם קווים   של כל אדם קודם מול עצמו ה יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה אינו רוצה בכל תחום בחייו . למה פעמים רבות אנח

יש דברים שכדי לשמוע

מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

סיפור מקסים שנתקלתי בו ברשת: אתמול נפטר האדם בחברה שמנע את התקדמותך

במקום העבודה... יום אחד הגיעו העובדים למשרד ונדהמו לגלות שלט גדול, שהיה תלוי על אחת הדלתות, ועליו נכתב: אתמול נפטר האדם שמנע את התקדמותכם בחברה. אנו מזמינים אתכם להשתתף בהלוויה שתתקיים בחדר ההתעמלות שהוסב זמנית לחדר הלוויות. בהתחלה, כולם נעצבו מכך שחברם לעבודה נפטר, אבל לאחר מספר דקות כולם נהיו סקרנים ורצו לדעת מיהו אותו אדם שמנע את התקדמותם בחברה. ההתרגשות בחדר ההתעמלות היתה גדולה. אנשי בטחון הובאו לאירוע על מנת לשלוט בכמות האנשים ולהשליט סדר באולם. ככל שהגיעו יותר אנשים לאולם, כך גאתה ההתרגשות. כל אחד חשב לעצמו: "מיהו אותו אדם שמנע את ההתקדמות שלי? טוב, לפחות הוא מת!". אחד אחרי השני נגשו העובדים המתוחים אל ארון הקבורה, וכשהביטו פנימה הם נאלמו דום. הם עמדו ליד ארון הקבורה, המומים, כאילו מישהו נגע בנקודה הכי רגישה בנשמתם. בתוך ארון הקבורה היתה מראה: כל אחד שהסתכל פנימה ראה את עצמו. ליד המראה הונח פתק בו היה כתוב: ישנו רק אדם אחד שמסוגל להגביל את ההתפתחות שלך - וזה אתה! אתה האדם היחיד שיכול לבצע מהפיכה בחיים שלך. אתה האדם היחיד שיכול להש

מי בסרט? הם או אני ?

יש ימים כאלו שיש שקט טיפה ואנחנו מאפשרים לעצמנו , מעט אוויר מהשגרה , קצת יותר שעות של כייף וים וקצת פחות עבודה באחד הימים שלקחתי פסק זמן יזום מהשגרה , יצאתי מהחוף ונכנסתי היישר לתוך מהומת העיר , היה קשה מלהתעלם מהזרם והריצה הבלתי פוסקת באמצע שבוע כולם , בלחץ כולם ממהרים ...הרעש החיצוני הזה של הזרם הממהר של האנשים מסביב יכול תוך דקה לשאוב ...בזמן שישבתי במיני פקק למול מחסום רכבת שלא עלה ואחרי 3 דקות גרר אחריו צפצופים , צעקות וגם כמה ברכות לכמה אמהות ישבתי רגועה חייכתי ושאלתי את עצמי אז מי פה בסרט? אני או הם? מה לעזאזל אפשר לעשות חוץ מלהתקשר למוקד ולדווח על בעיה , למה אנשים מבוגרים יושבים על סיר לחץ מצפצפים, מקללים וכועסים ועל מי? על המחסום שהתקלקל?אולי על הזמן המבוזבז ...על זה שצפצף להם מאחור? אמנם אם זה היה נמשך יותר מ15 דקות בטח , הייתי גם מאבדת סבלנות ובכל זאת הסתכלתי על התגובות שמסביב וטיפה נבהלתי, ממתי הפכנו לחברה כזו קיצונית, ממתי עיכוב בכביש מוציא מאנשים כזו התנהגות??? ...קצת קשה לא להדבק בלחץ המסיבי שקיים כאן , מה כן יכול לעזור ? ההבנה שהכול הוא זמני בחיים כו

האדם החדש על פי אושו זורבה ובודהה

זורבה או בודהה   זורבה ובודהה יצאו לרחוב הישראלי והביטו על פני העוברים ושבים, זורבה כיאה לגבר ניו-יורקי נהנתן רייר על כל בחורה שעברה הרביץ חיוך וקרציה ובודהה שהגיע מהרי טיבט לביקור הביט עליו כמעט נואש ומלמל מדובר כאן באישה לא בשוק בשר  וזורבה מחייך אליו בחמלה ברוכה מבעד לזיפיו המסקוקסים ומשיב "בני אדם נפגשים, ושוב הם נפרדים, כעלים הנידפים ברוח" (זורבה היווני) אתה חייב להינות ממה שמגיע אלייך עכשיו ולחגוג. " אתה לא חי רק מתבונן כמה כבר אפשר להיכנס פנימה" הוסיף זורבה ובודהה השיב לעברו "אוהב אותך ומקבל אותך כמו שאתה אך טעמה של מדיטציה המיזוג עם הבריאה הוא טעם החיים". אז מה אתם בחייכם? אתם זורבות חוגגים את החיים כל רגע נהנים מהצוף והשפע שהבריאה מביאה עליכם? או שאתם בודהות יושבים ומתבוננים על המחשבות שעוברות בראשכם וחגיגת החיים שחולפת לידכם?  חזון האדם החדש של אושו  זורבה או בודהה שניהם יחד הרי זה בלתי אפשרי זה מה שהמיינד שלנו ישר מתוגן או שאני טיפוס הולל או שאני בודהה  אושו הביא את הנקודה של יצירת אדם חדש . 

הלב סגור לרגל שיפוצים

    מוזיקה רועשת ליוותה אותנו בכניסה לבאר , רחבת הריקודים הייתה מדוללת מצוידת   בגבר אחד שאיבד כיוון לטובת שלוש בחורות שרקדו לידו. דחפתי את שלי מלפניי לעבר הבאר שממולנו שורה של גברים עטפה את הבאר ועיניהם סורקות כל אחת שפסעה בדלת מכף רגל ועד ראש ואנחנו השבנו מבטים סוקרים חזרה... " וואלה אין פה שום דבר מעניין" פלטתי לעבר חברתי, בזלזול קל. "למה השיבה  שעינה נעות בקדחתנות לאורך הבאר אני דווקא רואה משהו  והמשיכה באותה נשימה "אני הולכת לסמן את הטלפון שלי אצלו" זרקה לעברי ונעלמה  לכיוון הבאר שממולה הזדקף הגבר בתנוחה של צייד מדופלם. הזמנתי לי בירה , אחרי חצי בקבוק הזרמתי את עצמי לרחבת הריקודים האלכהול עשה את העבודה ואני בפלרטוט עדין מנסה לדבר עם גבר שלא טרח להרים את הראש שלו מהציצי שלי כבר לפחות שעה. ואחרי שעה, שעתיים לא זוכרת כבר הייתי שיכורה ראיתי את שלי לדקה בדיוק ..והיא לחשה לי באוזן, ,אחותי איזה חמוד... " איך קוראים לו"? שאלתי מתוך נימוס. וואלה היא השיבה מהוססת או אלון או אורן לא יודעת משהו עם א (נראה לי..) ועוד לפני שהבנתי עם