‏הצגת רשומות עם תוויות אחריות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אחריות. הצג את כל הרשומות

יום שני, 24 בדצמבר 2012

חופש חמקמק...



 חופש מתפרש כלעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה ,ואז  זה לכאורה חופש . 
אך האמת היא שחופש כלכלי, אישי, מחשבתי מביא איתו אחריותכחלק מהמשוואה וככל שאתה בעל יותר חופש פעולה בחיים ככה האחריות שלך גדל


נכון, יש גם חופש שהוא חופש ללא אחריות ובסופו של דבר מביא לכאוס גדול, משוחרר חופשי ולעיתים גם מביא איתו תוצאות שבסופו של דבר מגבילות את החופש.
©Lila Benharush


לפעמים חופש הוא רק בריחה זמנית,  אפשר לעשות אותה בריחה נצחית בכל מקרה אם אין אחריות בצדו של המטבע החופש בקלות יכול להפך למגבלות שדווקא סוגרות


פרדוקס החופש הזה , זה מאותם דברים כמו אהבה שכמה שלא נכתוב או ננסה להסביר אותו בדרך הגיונית , הדבר היחיד שאפשר זה לחוות אותו ומילים לעולם יהיו דלות לתאר את ההרגשה


חופש זה הרגשה , חופש זה תחושה שאי אפשר להסביר ב"הגיון" והיא ממש לא קשורה למיקום, זמן או סביבה היא לחלוטין אישית ותלויה רק בי  



חופש בלי לקיחת אחריות גדולה יתר הוא בלתי אפשרי ולכן אנשים רבים , לוקחים לעצמם חופש ומגיעים איתו למקומות הפוכים חסרי אחריות לחלוטין שבסופו של דבר רק מצרים את חופש הפעולה

  סתם משהו לחשוב עליו








יום שישי, 29 ביוני 2012

חופש ואחריות הם שני צדדים לאותה מטבע

 מידת החופש שיש לנו בחיים , בין אם זה חופש מנטלי לבין אם זה חופש כלכלי ,או חופש לחיות את החיים כפי שהיינו  רוצים קשורה קשר ישיר ולמעשה היא   הצד הנגדי של אחריות. 

ככל שאנחנו  לוקחים פחות אחריות על החיים שלנו ועל החלומות שלנו , ככה מידת החופש שלנו  מצטמצטמת וכוכבלת אותנו להרגלי תלות וקורבנות. 
 

כל מה שיש לכל אחד מאיתנו בחייו כאן ועכשיו , כל דבר בכל תחום בחיים מראה לנו במידה מדוייקת את מידת האחריות שאנחנו לוקחים, כל שניקח אחריות מלאה יותר על החיים שלנו , מערכות היחסים שלנו , העבודה והחלומות שלנו ככה מידת החופש שלנו תגדל. 

אי לקיחת אחריות על החלומות שלנו ועל החיים שאותם אנחנו רוצים לייצור , מביאה איתה קורבנות , תלות  והאשמה בלתי פוסקת של כל מי שנמצא בסביבתנו. 

© Lila Benharush


חופש נתפס ושלא בצדק כאי לקיחת אחריות מוחלטת , לחיים והחלטות שאינם מתחשבות בתוצאות. בחיים כמו בחיים , תמיד ישתקפו מולנו אנשים שגם הם חיים " באשליית חופש ",אנשים שאינם יציבים שנעלמים שמבטיחים ולא מקיימים ושהמילים שלהם והמעשים שלהם אינם מיושרים בקו אחד. 


את " אשליית החופש " כולנו מכירים וכולנו חווים , היא מתבטאת בעיקר בהתנהגות של בריחה וחוסר התמודדות , בכל פעם שצץ אתגר כזה או אחר, או סיטואציה מעמתת שמחייבת אותנו לקחת אחריות , פשוט קמים והולכים למקום אחר ...בעבר השתמשתי רבות באסטרטגיה הזו , בעיקר כי היא נוחה והיא משרתת ומנפחת את האגו, זה הכי קל  להסתכל החוצה אל העולם , להאשים ולקרבן את עצמנו " אף אחד לא מבין " , " אני צודק , העולם טועה " ועוד שלל  סיפורים ותירוצים שמונעים מאיתנו חופש אמיתי. 

" אשליית החופש " נראית קסומה לאנשים שמתבוננים מבחוץ , אלו האנשים שכל הזמן זזים ממקום למקום , שאינם מסוגלים להתמיד בקשרי חברות , משפחה או כל דבר שדורש מהם איזשהי התחייבות הדדית, אלו האנשים אשר פותרים את בעיותיהם בשינוי מקום, סביבה וחברה באופן תדיר ולנצח נשארים עם רגל על הגדר , רגל פה , רגל שם יושבים וצופים וכשהגדר מתחילה להיות קצת לא נוחה ומתחילים להתנדנד מצד לצד , קופצים ומחפשים גדר חדשה בתקווה אין סופית שהפעם הגדר תיתן להם ישיבה נוחה ובטוחה לאורך זמן ולעולם  לא מצמיחים שורשים ועוגנים בחיים.

אשליית החופש מאופיינת באי יכולת להחליט החלטות אמיתיות כאלו שלוקחות בחשבון את מכלול השיקולים ולא רק את אי הנוחות הזמנית שנוצרה באותו רגע נתון והאשלייה הזו גורמת בדרך כלל בסופו של דבר להסתפק במה שיש ולתת לחיים להחליט בשבילהם ...ואחר כך כועסים ומתרגזים ושוב זזים , שוב נודדים. 

כן זה מבלבל, אשליית החופש מאוד דומה לחופש אמיתי , רק שההבדל בינהם שאשליית החופש מייצרת בסופו של דבר , בריחה בלתי פוסקת מכל סיטואציה מעמתת מכל התמודדות ומכל אתגר והבריחה הזו עם כל הקסם האשלייתי שהיא מספקת בתחילת הדרך פעמים רבות יוצרת בדידות , תלישות ואי שייכות אמיתית. 

חופש אמיתי מייצר מחוייבות לעצמך לסביבה, לקיחת אחריות ואת היכולת לגדול , לצמוח ולהתפתח כמו בטבע גם עצים בכדי לצמוח למעלה ולהתפתח זקוקים למסגרת וזקוקים לכריתת ענפים אשר מכלים את האנרגיה בצמיחה למעלה, ככה גם אנחנו. 

אחריות יוצרת מסגרת שבתוכה אפשר למצוא את החופש הפנימי האמיתי , אי לקיחת אחריות לוקחת אותנו לחיים חסרי מסגרת , חסרי צמיחה אמיתית אלא התרחבות חסרת כיוון , בזבוז אנרגיה וכאוס.

חופש אמיתי כרוך באחריות! מידת החופש בחיים מתכווצת ומתרחבת בהתאמה מלאה למידת האחרייות שאנחנו  מוכנים לקחת...אולי זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מפחדים מחופש אמיתי ופנימי. 

חופש אמיתי לא קשור למקום או זמן , חופש אמיתי הוא משהו פנימי שהיינו בלתי תלוי בסביבה שלך, לעיתים האנשים שנראים לנו הכי חופשיים שרק אפשר חיים בתוך כלא של מחשבות, אמנות והרבה פחד. 

© Lila Benharush


לפני שלוש שנים ראיתי סרט שנשלחתי לסקר מטעם וואלה " אחים לדהרמה "    מדובר בסרט תיעודי , אשר עוקב אחרי אסירים בכלא בארה"ב שנכנסו לתוכנית ויפסנה בכלא. 

האסירים אשר מתוארי בסרט , יושבים מאסרי עולם וחלקם נידונים למוות כלומר חופש פיזי ולצאת מהכלא הוא לא אפשרות בשבילם לפחות לא בגלגול הנוכחי,  היה מדהים לראות את תהליך לקיחת האחריות ואת החופש המנטלי והפנימי האדיר שהם השיגו בעודם יושבים באחד מבתי הכלא הקשים והשמורים ביותר בארה"ב.

בסוף הסרט שוחחתי עם הרבה אנשים ששיתפו איתי התחושה שהדמויות שהופיעו על המרקע בסיומו של תהליך , חיו חיים עם הרבה יותר חופש פנימי מרובנו. 

אי אפשר להגיע לחופש פנימי ללא לקיחת אחריות מלאה על התוצאות שיצרנו באי לקיחת אחריות בחיים , זהו אחד  הצעדים הקריטיים להתבונן  על כל מה שיש או אין לנו בחיים , על החלומות שלנו על אורח החיים שיצרנו ולקחת אחריות מלאה על התוצאות , בלי להתחמק , בלי לברוח. 

שלוקחים אחריות מלאה על המעשים ועל התוצאות שלנו, אין צורך  יותר לברוח , אין צורך  בכל כך הרבה שינויים וחיפושים , מימלא לעולם לא נוכל לברוח מעצמנו ...ככה שאי לקיחת אחריות על עצמנו ועל החיים שלנו לא פותרת אותנו מלהתעורר בכל בוקר , בכל מקום על פני הגלובס עם עצמנו ועם הפחד  והלחץ של אי לקיחת אחריות ובריחה.

אפשר ללכת על בריחה קיצונית ולהתמכר לסמים, אלכוהול , הימורים ואז מידת הסבל , השנאה העצמית והשיפוט רק עולים ואין כלא יותר גדול מהתמכרות לא משנה למה ...כן גם התמכרות לעבודה היא כלא , אמנם כלא נוצץ שיכול להכיל תארים יפים ומנומסים אך עדיין כלא. 

שלוקחים אחריות בחיים , אנחנו פשוט מאפשרים לעצמנו את החופש להיות , להיות מי שאנחנו באמת, לומר את מה שאנחנו מרגישים, לחלוק את המתנות שלנו ללא חשש , לחיות את החלומות שלנו ולהצמיח  חופש פנימי אמיתי שאינו תלוי בסביבה או באנשים אחרים. 

חופש אמיתי , פנימי מחשבתי ופיזי יכול להבנות רק מתוך בניית גבולות והתחייבות עמוקה לכל דבר אשר בו  אנחנו עסוקים בחיים, בלתי אפשרי לבקש חופש פנימי , לחיות בחופש מנטלי ופיזי מבלי לקחת אחריות מלאה על המעשים והתוצאות שלנו בחיים. 

הפחד מהתחייבות עמוקה מהלך על רובנו אימה ולא זה לא בגלל ההתחייבות או הכבלים הפיזים שמביאה איתה מערכת יחסים, פרוייקט כזה או אחר או כל דבר אחר בחיים , אלא הפחד הבלתי מוסבר שיש לכולנו במידה כזו או אחרת מחופש פנימי אמיתי. 



לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

יום שישי, 21 באוקטובר 2011

אחרי החגים מתחדש הכול ? או שלא

ביום רביעי בערב כבר הרגשתי שזהו זה הגיע השלב (שמגיע כל שנה של החגים )נמאס לי ...יותר מדי חגים בחודש אחד , יותר מדי אוכל , יותר מדי אוכל , פשוט יותר מדי , זה חודש שתמיד אחריו מרגישים  רצון טיפלה לנוח מכל הרעש הזה 
הנה אחרי החגים מתחדש הכול, השאלה היחידה האם באמת מתחדש או שכל אחד מאיתנו ממשיך בדפוסים הקבועים שלו , האמת לרובנו ההתחדשות של " אחרי החגים" מביאה איתם את אותם דפוסים שהיו תקועים שם שנה שעברה ולמה זה קורה לנו? בעיקר כי אנחנו עובדים על אוטומט , כן גם ההבטחה הזו שהשנה נפעל אחרת היא סוג של אוטומט ממש כמו רב הפעולות שלנו בחייים.

למה זה בדיוק קורה לנו , זו בהחלט תופעה מעניינת,כל בני האדם נולדו להצליח אז איך זה שהתכנות שלנו שעברנו במהלך חיינו ממשיך לשבש לנו את ההתחדשויות מה בעצ ם עוצר אותנו והאם אנחנו באמת מודעים לכל מה שאנחנו עושים בצורה ערה או חושבים שאנחנו ערים 
האוטמט שלנו זהו האיזור הנוח ועד כמה שלפעמים איזור הנוחות שלנו הוא ממש לא נוח , אנחנו כל כך מורגלים אליו שעצם נמחשבה של שבירתו גורמת לנו זעזועים קשים, מכשול קטן אחד ואנחנו רצים כמו עכברים קטנים היישר לתוך מחילת הנוחות שלנו

רצים במבוך העכברים ? אולי אפשר אחרת
.

האוטומט שלנו מושפע וצומח כל חיינו מהסביבה , "ממנטרות " אלו ואחרות שפועלות עלינו מו קסם ומפחד לשנות את הסטסטוס קוו , האמת שחופש יכול לעורר חרדה הרבה יותר גדולה מאשר כלא , לפחות שאתה נמצא באיזה כלא מחשבתי יש סד הכול ברור , נדמה שהכול בשליטה הלחץ מדרבן אותנו לפעול ולכן , זה בכלל לא פלא שכאשר אנשים מתחילים לייצור שינוי הוא נוצר מתוך מצוקה קשה או מקום של מבוי סתום , לא חייבים להגיע לשם אך רובנו פועלים רק כאשר אין יותר לאן ללכת ואין ברירה אלא פשוט להסתובב קצת ולראות אפשרויות אחרות 

אחד הקשיים הכי גדולים הוא שאנחנו פשוט לא יודעים איך אפשר לעשות אחרת , נשלטים על ידי זמנים ואורח חיים שלא תמיד בחרנו במודע , בחרו בשבילנו ואנחנו לא יכולים לדמיין דרך אחרת.

החדשות הרעות הן שתהליך של שינוי דפוסי מודעות הוא תהליך וככזה לוקח זמן רב , לא ניתן בעזרת סדנא או טיפול חד פעמי להגיע לשינוי אמיתי , סדנא או טיפול כן יכול לפתוח דרך חדשה שתביא איתה ראייה טיפה שונה

החדשות הטובות הן , שכן אפשר לשנות הכול בחיים וניתן לייצור את המציאות הטובה לנו לטווח הארוך אם רק נבין שמאוד קל להתגלגל אחורה חזרה לדפוסים שלא משרתים אותנו אלא אם כן אנחנו מחוייבים לתהליך, לדרך וכן לתרגול עוד ועוד ועוד 

זה החלק שרב הפעמים אנחנו נוטים לשכוח פעולה אוטומטית של שנים ועשרות שנים איננה יכולה להמחק ברגע , גם לא ביום וגם לא בשבוע פשוט לא ניתן , המסורות של הזן טוענות שיש לתרגל 21 ימים בררף כל שינוי , אני אומרת לתרגל 28 ימים לפחות, עד שזה נהיה חלק מהחיים, נדרשת נאמנות ומסירות לתהליך שינוי ותהליכים כאלו לא קורים ביום גם לא בחודש ניתן למדוד אותם לאורך שנים 

שנים??? אתם אומרים אם אין תוצאות תוך חודש אז למה לי להתחיל את הדרך ? אז זהו זה שיש תוצאות גם אחרי שבוע רק שהן קטנות , איטיות ואי אפשר להאיץ שום תהליך , לחיים יש קצב משלהם והם לא עובדים עם לוח זמנים

מעבר לדפוסים הקיימים


הדרך הטובה ביותר היא להבטיח לעצמנו את היום הבא בלי הבטחות גדולות לשנה שלמה בלי הבטחות ענק לשינויים דרסטיים , אלה שינויים קטנים מיום ליום שלטווח הארוך יביאו  תוצאות, כן יהיו בדרך נסיגות ויהיו ימים שזה לא יעבוד אך בדיוק בימים האלו חשוב לסלוח לעצמנו ולהמשיך הלאה ליום הבאה 

הנטייה הטבעית שלנו , היא יום אחד קצת לפשל ולא לתרגל את החשיבה החיובית, המדיטציה, ספורט או התנהלות חדשה במערכת היחסים ולהרים ידיים וכשמרימים ידיים כל כך מהר כל החיים הולכים צעד קדימה שניים אחורה + רגשות אשמה ואכזבה 

החוכמה האמיתית היא קודם כל להבין שכמו בכל תהליך צמיחה והתפתחות ישנן נסיגות ויחד עם הנסיגות עדיין לקום בוקר ולתרגל את ההבטחה היומית שלנו בלי תוכניות על, יום ביומו ובעדינות וסלחנות לעצמנו אחרי הכול , למחוק דפוסים של שנים בכמה ימים או חודש זו חשיבה קצת שטחית 

בשנה הזו קודם כל תתנו לעצמכם תמיכה , לכו לקורס או סדנא או קבוצת תמיכה לא משנה מה , רק אזשהי מסגרת שתתמוך בתהליך , אגב קבוצת תמיכה יכולה להיות גם חברה שפוגשים ביום קבוע בשעה קבועה ומספרים על איך התקדמנו השבוע , עצם ההתחיבות הזו לדיון שבועי על אותם הרגלים שאנחנו  מעוניינים לעקןר מתוך חיינו הם כבר יוצרים מסגרת חדשה

אז יאללה...היום אחרי החגים התחיל , תנו לעצמכם צאנס רק היום לעשות דברים אחרת ולצאת מתוך הדפוסים הישנים שלא משרתים אתכם יותר 

 


יום רביעי, 10 באוגוסט 2011

אנשי העולם רוצים להשתחרר



 הגלובס רותח ומבעבע , מליונים בעולם דורשים את זכותם לחיים טובים , מדהים מה שקורה עכשיו תקופה היסטורית שבה אנשים רבים בעולם מתעוררים כמו תמיד מתוך כאב גדול  שמהווה נקודת שבר 

אצלנו ישנה תקופה מדהימה לראשונה מזה עשרות שנים, אנשים כבר פחות מפחדים מהמ"מצב הבטחוני" ויותר מודאגים מהמצב הקיומי היומיומי ואם כבר הבטחון לא משהו אז לפחות שיהיה נוח 

 רבים וטובים כבר דברו ועוד ידברו על שנת 2012 המתקרבת על פי לוחות המאיה שתסמל לידה מחדש במרחב התודעתי של ההולכים על פני כדור הארץ, והנה כבר שינוי תודעה עולמי המהומות שהתחילו במצרים המשיכו ללוב ומדוכאות באכזריות וברוטליות בסוריה , הם סמלים של התעוררות תודעתית של אנשים שאומרים די !די לנצל אנשים די לעבדות  המודרנית 

לאינטרנט שעד לפני עשור היה משהו חשוד ובלתי ברור נהפך לקול התודעה המתעורר בעולם ,יאמר לזכותנו הישראלים שהמחאה שלנו היא בהחלט הכי נעימה ומרשימה , אם ייצא ממנה משהו זה כבר סיפור לגמרי אחר ...עצם העמידה והאמירה היא כבר המון , המון וכל תהליך מתחיל ממקום אחד מודעות

 
ברגע שהמודעות מתעוררת, זהו זה אי אפשר לחזור לאחור , אי אפשר אחר כך להכחיש ולהכחיד, אי אפשר לטמון את הראש בחול ולהתעלם , ברגע שאומרים את הבעיה בקול רם , ברגע ששולחים אור לנקודה חשוכה שום דבר גם לא יתור וייאוש יצליחו למוסס את השינוי, כמעט תמיד השינוי הזה יתרחש בצעדים קטנים ואפילו קצת מוזרים שני צעדי ם קדימה , צעד אחורה ובעיקר ארוכים ...מודעות היא בעיקר דרך שהולכת ומתחזקת לאורך הזמן עד שנהיית מאסיבית מספק בכדי לייצור את השינוי , מה שקורה אצלנו זו מחאה עם מודעות , גם ההפגנות במצרים ומה שקורה בסוריה ...התעוררה המודעות והכאב כל כך חזק שגם הטבח והרצח ההמוני שמבצע אסד לא יעזרו לו ...אנשים הגיעו לקצה שם
 
ובממלכה...שם אין שום תהליך מודעות שם יש  זעם , קנאה , זריעת הרס והן מסוכנות, מאוד מסוכנות   שם מדובר באוכלוסיה מתסוכלת מהעוני שלהם מתוסכלת ממדינה שנשאה בחובה הבטחה שהיא לא יכלה לקיים וכנראה גם לא תוכל לקיים לאותה אוכלוסיה, שם אין דרישה , אין דרך ואין מודעות ובעיקר אין שם אנשים שרוצים לעזור לעצמם אלא בעיקר אוכלוסיה צעירה שלמרבה הצער הורסת את עצמה במו ידיה 

...אם המהומות האלו ימשיכו באותה עוצמה מחרידה סביר להניח שהממשל הבריטי יתחיל להוריד את הכפפות המנומסות ואברשת האיפוק ויתחילו להיות מודעים למה שהמדיניות הרב תרבותית הצמיחה שם כי ברומא רצוי להתנהג כמו רומאי וכנראה את זה לא הבינו עדיין עשרות המהגרים בברטניה
אז לא ברור אם מדובר בשנת 2012 המתעוררת, או אולי בזה שהעולם הבין שכנראה שפעם דת הייתה שולטת על ההמונים , היום מדיניות , פוליטיקה , טלווזיה ותקשורת שולטת על ההמונים וכנראה לחלק מהאנושות נמאס כי כל מה שכל אחד מאיתנו רוצה על פני הגלובס הזה זה דבר מאוד קטן לעבור את החיים האלו במאזן חיובי יותר לטובת רגעי האושר והשמחה 
 
  
מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

יום רביעי, 16 בפברואר 2011

אין הילוך אחורי?





 
 
 
© Lila Benharush
 שיחת טלפון אחת מעצבנת , ביטול של שתי פגישות עבודה ומיד קפצתי על העגלה ," אוף אין לי כוח נמאס לי למה זה קורה" כן , כן קיטרתי וקיטרתי אחר כך חברה התקשרה וכעסתי וגם קיטרתי התעצבנתי אפילו הבעתי ייאוש קל...כמה דקות אחר כך הוצאתי את עצמי לטיול באוויר הפתוח עם הכלבה שלי, כן כן זו שהלכה  ועברתי אישזהו מהפך רגשי ,חזרה  בדיוק בשלב ההשלמה והרגיעה שלי.
 
בלי ממש סיבה ברורה חזרה , סיטואציה הזויה ובהחלט מגיע לי לקטר ולכעוס קצת , לא ?אז הלכתי באמת רוצה להרים ידיים בהחלט במקום שבא לי לוותר על הכול ולתת לעצמי לשקוע באיזה דיכאון קליל או לפחות קצת ייאוש וזה פשוט לא הלך...
חצי שעה של רחמים עצמיים וקול קטן מבפנים לחש לי "נו את יודעת שהכול לטובה את יודעת שהאקזיסטנס הזה תמיד , תמיד עובד לטובתנו העליונה ככה זה, אז הפתרונות יבואו ממקום אחר "זה אותו קול פנימי שהלך וגדל עם כל מדיטציה עם כל הרחבה של התודעה .
זה שרואה את התמונה הגדולה ומגיע שלב שכבר חווינו יותר מדי בשביל להתייאש או בשביל להרים ידיים,אי אפשר כבר לחזור לתפיסה קורבנית מסכנה פשוט אי אפשר כי זה נראה כל כך מגוחך כל כך טיפשי!

אז התחלתי את הטיול בנסיונות ייאוש חזרתי עם מצב רוח מרומם ומחוייך אין טעם הרי לראות את חצי הכוס הריקה זה באמת כבר לא רלוונטי או שאני פשוט נולדתי אופטימית ללא תקנה.
אם פתחתם את הדלת הראשונה בעולם המודעות אי אפשר לחזור אחורה ההילוך של הרוורס לא עובד גם שזה נראה שהנה יש פה רגרסיה אז זהו זה שלא הקול המודע האחראי זה שיודע ומבין שהמחשבות יוצרות את המציאות שלנו שהאנרגיה בה אנחנו נמצאים מכתיב את הדברים. 

מגיע שלב כזה שכבר אי אפשר לספר לעצמנו סיפורים, להכנס לעמדת הקרובן או לזרוק אחריות פשוט אי אפשר זהו זה הגעתי לשלב שבו אני יודעת יותר מדי ושמבינים שהבחירה בכל רגע ובכל סיטואציה היא להרגיש טוב עם עצמנו לא משנה מה אז זה בדיוק מה שקורה אנחנו מרגישים טוב וטוב ורגוע זה ההוויה שלנו במלואה :-)  
ימים יפים ואהבה  

לילה



יום רביעי, 9 בפברואר 2011

הדרמה הזו היא בכלל לא שלי









זה בכלל לא הדרמה שלי? מה אני עושה כאן?כולנו מכירים את הסיטואציות האלו בחיים למישהו קרוב אלינו קוראת דרמה ואנחנו נכנסים לכזו הזדהות שהדרמה הזו כמעט נהיית שלנו.
החיים הם רגעים מלאים התרחשויות כל הזמן השאלה איזה משחק אנחנו משחקים ולמה?השבוע כבר מצאתי את עצמי שואלת איך זה בכלל קשור אליי? וכשבדקתי לעומק הבנתי שזה באמת לא קשור אליי ואני יכולה להרפות ולהרגע. 

ובכל זאת דרמה יוצרת אקשן כמו מעיין סרט מתח מעניין איך זה ייגמר ? והרבה יותר מרגש לחיות בדרמה מאשר סתם בשגרה יומיומית מבורכת ככל שתהיה...זה אחד מההרגלים של שנים שההכחדות שלהם לפחות אצלי היא איטית אולי איטית מדי. 

אחד החסרונות בלחיות עם פחות דרמה בחיים הם תחושה כזו שהכול רגוע ואולי לפעמים רגוע מדי , לפעמים זה ממש נראה כאלו כל העולם רץ לו ואני עושההכול לאט ...ברשימת המלאי של מה עשיתי היום תמיד יש כל כך הרבה דברים ובכל זאת יש פחות מאמץ, אז אולי חיים בלי דרמה הם חיים של עשייה ללא מאמץ אלה בקלילות. 

אז למה בכל זאת אנחנו נסחפים לדרמות שלא שייכות לנו? למה תוכניות הריאלטי שהן כולן דרמה אחת גדולה כל כך נצפות?
 תרבות שלמה נבנתה סביב דרמות של אנשים אחרים, זה בעיתונות, בטלווזיה ובכל מקום.
כי אם אין לנו דרמה משלנו או מתח אז קצת משעמם לנו ותמיד זה הרבה יותר נוח להסחף לדרמה של מישהו אחר להזדהות איתה וקצת לשכוח מהדרמות הקטנות שלנו, מהחלטות מהחיים דרמה הרבה פעמים יוצרת פנטזיה ומציאות שמטושטת במסך של אשליות והאשליות עושות את הייאוש קצת יותר נוח. 


אז אולי בפעם הבאה שאתם נמצאים בתוך דרמה שנובעת מ"נעים" או "לא נעים" לי או התחשבות בכל העולם לפני שהתחשבתם בעצמכם, תשאלו את עצמכם של מה הדרמה הזאת? ולמה אתם עסוקים בה בקיצור מה אצלכם קצת מבלבל או ל או ברור...אני החלטתי די מזמן לשמור את האנרגיה שלי לדרמות שלי בלבד זה קצת יותר שקט לפעמים זה נראה שכלום לא זז ובכל זאת זה מוריד סטרס וזה בטוח הרבה יותר נעים ובריא.