דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית אחריות

חופש חמקמק...

  חופש מתפרש כלעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה , ואז  זה לכאורה חופש .  אך האמת היא שחופש כלכלי, אישי, מחשבתי מביא איתו אחריותכחלק מהמשוואה וככל שאתה בעל יותר חופש פעולה בחיים ככה האחריות שלך גדל .  נכון, יש גם חופש שהוא חופש ללא אחריות ובסופו של דבר מביא לכאוס גדול, משוחרר חופשי ולעיתים גם מביא איתו תוצאות שבסופו של דבר מגבילות את החופש. ©Lila Benharush לפעמים חופש הוא רק בריחה זמנית,  אפשר לעשות אותה בריחה נצחית בכל מקרה אם אין אחריות בצדו של המטבע החופש בקלות יכול להפך למגבלות שדווקא סוגרות פרדוקס החופש הזה , זה מאותם דברים כמו אהבה שכמה שלא נכתוב או ננסה להסביר אותו בדרך הגיונית , הדבר היחיד שאפשר זה לחוות אותו ומילים לעולם יהיו דלות לתאר את ההרגשה חופש זה הרגשה , חופש זה תחושה שאי אפשר להסביר ב"הגיון" והיא ממש לא קשורה למיקום, זמן או סביבה היא לחלוטין אישית ותלויה רק בי   חופש בלי לקיחת אחריות גדולה יתר הוא בלתי אפשר

חופש ואחריות הם שני צדדים לאותה מטבע

  מידת החופש שיש לנו בחיים , בין אם זה חופש מנטלי לבין אם זה חופש כלכלי ,או חופש לחיות את החיים כפי שהיינו  רוצים קשורה קשר ישיר ולמעשה היא   הצד הנגדי של אחריות.  ככל שאנחנו  לוקחים פחות אחריות על החיים שלנו ועל החלומות שלנו , ככה מידת החופש שלנו  מצטמצטמת וכוכבלת אותנו להרגלי תלות וקורבנות.    כל מה שיש לכל אחד מאיתנו בחייו כאן ועכשיו , כל דבר בכל תחום בחיים מראה לנו במידה מדוייקת את מידת האחריות שאנחנו לוקחים, כל שניקח אחריות מלאה יותר על החיים שלנו , מערכות היחסים שלנו , העבודה והחלומות שלנו ככה מידת החופש שלנו תגדל.  אי לקיחת אחריות על החלומות שלנו ועל החיים שאותם אנחנו רוצים לייצור , מביאה איתה קורבנות , תלות  והאשמה בלתי פוסקת של כל מי שנמצא בסביבתנו.  © Lila Benharush חופש נתפס ושלא בצדק כאי לקיחת אחריות מוחלטת , לחיים והחלטות שאינם מתחשבות בתוצאות. בחיים כמו בחיים , תמיד ישתקפו מולנו אנשים שגם הם חיים " באשליית חופש ",אנשים שאינם יציבים שנעלמים שמבטיחים ולא מקיימים ושהמילים שלהם והמעשים שלהם אינם מיושרים בקו אחד.  את " אשליית החופ

אחרי החגים מתחדש הכול ? או שלא

ביום רביעי בערב כבר הרגשתי שזהו זה הגיע השלב (שמגיע כל שנה של החגים )נמאס לי ...יותר מדי חגים בחודש אחד , יותר מדי אוכל , יותר מדי אוכל , פשוט יותר מדי , זה חודש שתמיד אחריו מרגישים  רצון טיפלה לנוח מכל הרעש הזה  הנה אחרי החגים מתחדש הכול, השאלה היחידה האם באמת מתחדש או שכל אחד מאיתנו ממשיך בדפוסים הקבועים שלו , האמת לרובנו ההתחדשות של " אחרי החגים" מביאה איתם את אותם דפוסים שהיו תקועים שם שנה שעברה ולמה זה קורה לנו? בעיקר כי אנחנו עובדים על אוטומט , כן גם ההבטחה הזו שהשנה נפעל אחרת היא סוג של אוטומט ממש כמו רב הפעולות שלנו בחייים. למה זה בדיוק קורה לנו , זו בהחלט תופעה מעניינת,כל בני האדם נולדו להצליח אז איך זה שהתכנות שלנו שעברנו במהלך חיינו ממשיך לשבש לנו את ההתחדשויות מה בעצ ם עוצר אותנו והאם אנחנו באמת מודעים לכל מה שאנחנו עושים בצורה ערה או חושבים שאנחנו ערים  האוטמט שלנו זהו האיזור הנוח ועד כמה שלפעמים איזור הנוחות שלנו הוא ממש לא נוח , אנחנו כל כך מורגלים אליו שעצם נמחשבה של שבירתו גורמת לנו זעזועים קשים, מכשול קטן אחד ואנחנו רצים כמו עכברים קטנים הייש

אנשי העולם רוצים להשתחרר

  הגלובס רותח ומבעבע , מליונים בעולם דורשים את זכותם לחיים טובים , מדהים מה שקורה עכשיו תקופה היסטורית שבה אנשים רבים בעולם מתעוררים כמו תמיד מתוך כאב גדול  שמהווה נקודת שבר  אצלנו ישנה תקופה מדהימה לראשונה מזה עשרות שנים, אנשים כבר פחות מפחדים מהמ"מצב הבטחוני" ויותר מודאגים מהמצב הקיומי היומיומי ואם כבר הבטחון לא משהו אז לפחות שיהיה נוח   רבים וטובים כבר דברו ועוד ידברו על שנת 2012 המתקרבת על פי לוחות המאיה שתסמל לידה מחדש במרחב התודעתי של ההולכים על פני כדור הארץ, והנה כבר שינוי תודעה עולמי המהומות שהתחילו במצרים המשיכו ללוב ומדוכאות באכזריות וברוטליות בסוריה , הם סמלים של התעוררות תודעתית של אנשים שאומרים די !די לנצל אנשים די לעבדות  המודרנית  לאינטרנט שעד לפני עשור היה משהו חשוד ובלתי ברור נהפך לקול התודעה המתעורר בעולם ,יאמר לזכותנו הישראלים שהמחאה שלנו היא בהחלט הכי נעימה ומרשימה , אם ייצא ממנה משהו זה כבר סיפור לגמרי אחר ...עצם העמידה והאמירה היא כבר המון , המון וכל תהליך מתחיל ממקום אחד מודעות   ברגע שהמודעות מתעוררת, זהו זה אי אפשר לחזור לאחור , אי אפשר אחר כך

אין הילוך אחורי?

      © Lila Benharush  שיחת טלפון אחת מעצבנת , ביטול של שתי פגישות עבודה ומיד קפצתי על העגלה ," אוף אין לי כוח נמאס לי למה זה קורה" כן , כן קיטרתי וקיטרתי אחר כך חברה התקשרה וכעסתי וגם קיטרתי התעצבנתי אפילו הבעתי ייאוש קל...כמה דקות אחר כך הוצאתי את עצמי לטיול באוויר הפתוח עם הכלבה שלי, כן כן זו שהלכה  ועברתי אישזהו מהפך רגשי ,חזרה  בדיוק בשלב ההשלמה והרגיעה שלי.   בלי ממש סיבה ברורה חזרה , סיטואציה הזויה ובהחלט מגיע לי לקטר ולכעוס קצת , לא ?אז הלכתי באמת רוצה להרים ידיים בהחלט במקום שבא לי לוותר על הכול ולתת לעצמי לשקוע באיזה דיכאון קליל או לפחות קצת ייאוש וזה פשוט לא הלך... חצי שעה של רחמים עצמיים וקול קטן מבפנים לחש לי "נו את יודעת שהכול לטובה את יודעת שהאקזיסטנס הזה תמיד , תמיד עובד לטובתנו העליונה ככה זה, אז הפתרונות יבואו ממקום אחר "זה אותו קול פנימי שהלך וגדל עם כל מדיטציה עם כל הרחבה של התודעה . זה שרואה את התמונה הגדולה ומגיע שלב שכבר חווינו יותר מדי בשביל להתייאש או בשביל להרים ידיים,אי אפשר כבר לחזור לתפיסה קורבנית מסכנה פשוט אי אפשר כי זה נראה כל

הדרמה הזו היא בכלל לא שלי

זה בכלל לא הדרמה שלי? מה אני עושה כאן?כולנו מכירים את הסיטואציות האלו בחיים למישהו קרוב אלינו קוראת דרמה ואנחנו נכנסים לכזו הזדהות שהדרמה הזו כמעט נהיית שלנו. החיים הם רגעים מלאים התרחשויות כל הזמן השאלה איזה משחק אנחנו משחקים ולמה?השבוע כבר מצאתי את עצמי שואלת איך זה בכלל קשור אליי? וכשבדקתי לעומק הבנתי שזה באמת לא קשור אליי ואני יכולה להרפות ולהרגע.  ובכל זאת דרמה יוצרת אקשן כמו מעיין סרט מתח מעניין איך זה ייגמר ? והרבה יותר מרגש לחיות בדרמה מאשר סתם בשגרה יומיומית מבורכת ככל שתהיה...זה אחד מההרגלים של שנים שההכחדות שלהם לפחות אצלי היא איטית אולי איטית מדי.  אחד החסרונות בלחיות עם פחות דרמה בחיים הם תחושה כזו שהכול רגוע ואולי לפעמים רגוע מדי , לפעמים זה ממש נראה כאלו כל העולם רץ לו ואני עושההכול לאט ...ברשימת המלאי של מה עשיתי היום תמיד יש כל כך הרבה דברים ובכל זאת יש פחות מאמץ, אז אולי חיים בלי דרמה הם חיים של עשייה ללא מאמץ אלה בקלילות.  אז למה בכל זאת אנחנו נסחפים לדרמות שלא שייכות לנו? למה תוכניות הריאלטי שהן כולן דרמה אחת גדולה כל כך נצפות?  תרבות שלמה נבנתה סביב דר