דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית דפוס מחשבתי

מילים או מעשים ?

שאדם מחליט להקשיב "לקולות הפנימיים שלו" יותר מאשר לקולות החיצוניים אז אדם מתחיל לחיות כיוצר חייו שלוקח אחריות על המעשים ועל המילים  שלו, כל התנסות טובה או רעה באה כתוצאה מסדרת פעולות שעשינו , תמיד יש תוצאה השאלה אם אתם בוחרים? או מגיבים והחיים בוחרים בשביליכם? והאם אתם לוקחים אחריות מלאה על הטוב ועל הרע שיצרתם בחייכם? או האם אתם מאשימים את העולם בכאבים שלכם? לכן מודעות היא האויב של האגו והאגו יחד עם המיינד מצייר לנו אשליות אינספור בכדי לא לראות את המציאות כפי שהיא , לעתים אדם נמצא במילים אך לא במעשים ואם הוא נמצא רק במילים לאורך זמן כנראה שהאגו והאשליה שולטים בו ולא מציאות , עשייה ויצירה מכוונת ואפקטיבית  כי אלו יוצרים חיים. אדם בעל מודעות הוא בעל בחירה אמיתית , הוא יכיל למעט זמן מידע  ויחשוב מה יהיו התוצאות בכדי להיות מודע בחיים ולבטל את האשליות שנוצרות מהאגו כל מה שנדרש ,להביט על השטח ולראות את התוצאות... ותוצאות אפשר למדוד רק במעשים לא ברעיונות ולא במילים. לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | פרסום  בניוזלטר | Follo

בנתיב הפחד לאהבה קוראים תלות הדדית

© Lila Benharush    בנתיב הפחד לאהבה קוראים תלות הדדית , רבים מאיתנו וגם אני נופלים לתוך הדפוס הזה מבלי להבין ששוב הם משחזרים את דפוסי התלות שהם מביאים מהבית לתו כל מערכות היחסים בחיים וכמובן שיש לזה אפקט הרסני , מרעיל וכמובן נטול כל אהבה למעשה אלו יחסים שמושתתים כל כולם על פחד וחוסר יכולת להביע את עצמי. בתחילת כל מערכת יחסים כזו בהתחלה כמו בהתחלה הכול זורם בשלווה ואז מגיע שלב מסויים לפעמים ללא כל מודעות שנשאבים לתוך דפוסי תלות הדדית שיוצרת כאב , צער ודרמות אינסופיות, כולן נובעות מדבר אחד מפחד מלבטא את עצמך והרגשות שלך באופן ישיר וברור.  תלות הדדית היא למעשה התמכרות לכל דבר וזו התמכרות של הרס עצמי מתמשך של שני הצדדים בקשר , להכיר  בכך שנמצאים בדפוס של מערכות יחסים תלותיות זו הבעיה הגדולה ביותר , מכיוון שמנגנוני ההגנה , הכחשה וההדחקה נעשים משוכללים ומינפולטיבים במשך השנים. בדרך כלל מי שנמצא במערכות יחסים תלותיות הוא האחרון להכיר בכך , אי אפשר להתחיל בשום ריפוי או שינוי לפני ההכרה המלאה בבעיה והמנעות מהאשמה של האחר או הסביבה. אז איך צומחים יחסים כאלו של תלות הדד

מהי דעה וכיצד היא נוצרה מאת: שובל אלוני

לכולנו יש דעות, כאלה ואחרות. יש לנו דעות מגובשות לגבי איך החיים צריכים להראות, איך אנשים אחרים אמורים להתנהג, מה הם צריכים לחשוב. אנחנו יודעים מה טוב ומה לא טוב, מה בסדר ומה לא בסדר, מה נכון ומה רע. לרגע איננו מטילים ספק בצורת החשיבה הזו בתוכנו. כשאני מסתכלת על עצמי לרגע, איך אני יודעת מה אתה אמור לאכול או לעשות, פתאום זה נראה לי אפילו מצחיק. אבל אנחנו כל כך התרגלנו להתווכח ולהתעמת עם כל דבר וכל אחד, עד כי הסכמנו לקבל את זה ככורח המציאות. אנו חשים חובה ואפילו מעין אחריות משונה להביע את דעותינו ולהילחם עליהן. מדוע זה קורה לנו, והאם ניתן להיות עם ולהרגיש בלי? מהי דעה, וכיצד היא נוצרה? © Lila Benharush | point of veiw                           אני מזמינה אתכם להסתכל על החיים כעל רצף של התנסויות: אנחנו חווים משהו בחיים שלנו, לבד או עם אנשים אחרים. החוויה מצטיירת בתוכנו כמשהו נעים או לא נעים, מקדם או מעכב וכו', וכך מיד מצטרפת אל ההתנסות פרשנות פנימית (כמו: טוב או רע, נכון או לא נכון), ובעקבותיה