יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

האם, לדעתך, לרגשות שלך יש השפעה על התפקוד שלך בחיי היום יום? איך, מניסיונך, אתה מתפקד יותר ביעילות – כשאתה רגוע ובטוח בעצמך, או כשאתה כועס או מתבייש, למשל? ואיך זה משפיע על התוצאה שאתה רוצה להשיג? בואו נראה. הבה וניזכר איך זה היה כשהרגשנו חזקים ופעלנו מתוך עוצמה, איך הכול זרם ביתר קלות, ואנשים אפילו הגיבו אלינו בהתלהבות. זוכרים את המיקוד, את הבהירות, את הרגשת השפע וההצלחה? זוכרים איך הצלחתם במטלה שלכם? זוכרים איך היה לכם אומץ לעמוד על שלכם, ועוד עם חיוך ואיך היה כשהרגשתם כעוסים או מבוישים ופעלתם מתוך כעס או בושה. מה קרה אז? האם צעקתם או הטחתם מילים קשות, שרק החמירו את המצב, ואולי אפילו התחרטתם אח"כ שהעלבתם ועל טריקת הדלת שכמעט ונשברה? ואיך לא היה לכם את האומץ להגיד מה שאתם רוצים ולעמוד על שלכם, ושלא ידברו אליכם לא יפה, ואיך לא השפעתם כמו שרציתם להשפיע? ואיך גנבו לכם את התור בסופר? נראה שכבר הבנתם כיצד הרגשות שלכם מגדירים את תפקודכם בעולם ומשפיעים על התוצאות שאתם רוצים להשיג – במערכת יחסים יפה עם הבת או הבן או עם בני הזוג, בהצלחה והנאה בעבודה, באומץ ליזום

לכולנו יש דעות, כאלה ואחרות. יש לנו דעות מגובשות לגבי איך החיים צריכים להראות, איך אנשים אחרים אמורים להתנהג, מה הם צריכים לחשוב. אנחנו יודעים מה טוב ומה לא טוב, מה בסדר ומה לא בסדר, מה נכון ומה רע. לרגע איננו מטילים ספק בצורת החשיבה הזו בתוכנו. כשאני מסתכלת על עצמי לרגע, איך אני יודעת מה אתה אמור לאכול או לעשות, פתאום זה נראה לי אפילו מצחיק. אבל אנחנו כל כך התרגלנו להתווכח ולהתעמת עם כל דבר וכל אחד, עד כי הסכמנו לקבל את זה ככורח המציאות. אנו חשים חובה ואפילו מעין אחריות משונה להביע את דעותינו ולהילחם עליהן. מדוע זה קורה לנו, והאם ניתן להיות עם ולהרגיש בלי? מהי דעה, וכיצד היא נוצרה? אני מזמינה אתכם להסתכל על החיים כעל רצף של התנסויות: אנחנו חווים משהו בחיים שלנו, לבד או עם אנשים אחרים. החוויה מצטיירת בתוכנו כמשהו נעים או לא נעים, מקדם או מעכב וכו', וכך מיד מצטרפת אל ההתנסות פרשנות פנימית (כמו: טוב או רע, נכון או לא נכון), ובעקבותיה באה המסקנה, שמתגבשת בתוכנו לידי משהו סופי ומוחלט. למשהו הסופי הזה אנו קוראים בשם "דעה". נניח ונפגענו (נכון יותר

זהו הסיפור האמיתי שמאחורי האגדה על היפהפיה והנסיך על הסוס הלבן – סיפור על יחסי תלות, אשליה, אמונה בחולשה וציפיות מאחרים. כולנו, גם גברים וגם נשים, יפהפיות נמות בכל מיני פינות חשוכות בחיינו. אבל למזלנו כולנו גם הנסיך וגם הסוס הלבן. קוראים לזה מודעות, אחריות וכוח רצון. מי מאיתנו לא גדל על הסיפור על היפהפייה הנמה, שרק נשיקת הנסיך על הסוס הלבן העירה אותה מתרדמתה. והאביר על הסוס הלבן לא רק נישק, אלא גם נשא אותה בסערה אל עבר האופק הוורוד, שם הם חיים באושר ובעושר, כך מספרים לנו, עד עצם היום הזה. כאן אומנם מסתיימת האגדה, אבל הסיפור האמיתי רק מתחיל: הסיפור על יחסי תלות, דמיון, אשליה, נפרדות ואמונה בחולשה שלי – ועל המחיר הכבד שהם גובים. אם נתעלם לרגע מהתפאורה שמסביב ונתמקד ביפהפייה שלנו, נראה שהיא שקועה בשינה עמוקה ומנותקת מהמציאות. לא היה בה כל רצון לשתף פעולה עם המציאות, לפקוח עיניים ולחיות את החיים. תודעתה הייתה רדומה, והיא חיכתה למישהו שיבוא ויחיה את החיים עבורה. והוא הגיע – יפה ומושלם – ונשא אותה על כפיו אל חיים טובים יותר, שם לא הצטרכה לקחת אחריות, אלא לחיות ד

מה המשמעות של תשוקה למשהו, ואיזו השפעה יש לזה על חיינו? והאם אתה צריך לרצות כדי שיהיה לך? אני מציעה כאן דרך רעננה ושונה מהמוכר להסתכל על הדברים . לפי לסטר לוונסון, המכאניזם הראשוני של תשוקה כלשהי הוא שאנחנו יוצרים תחושת חסר, ואח"כ משתוקקים למה שצריך כדי למלא את החסר הזה. התשוקה יוצרת מחשבות. המחשבות מכסות את העצמי וזה עושה אותנו חסרי שמחה. אז אנחנו מחפשים דרך להקל על חוסר השמחה ע"י מילוי התשוקה, שלרגע אחד גונבת את המחשבות © Lila B . גניבת המחשבות מסיטה במעט את הסתרת העצמי ותחושתו, וחושפת יותר אותו ואת מה שאנו מכנים בשם תחושת העונג. אלא שבטעות אנחנו משייכים את תחושת השמחה וההנאה לדבר או לאדם בהם השתמשנו כדי למלא את התשוקה להקל על ייסורי מחשבות ההשתוקקות, שכיסו את העצמי . בגלל ייחוס שגוי זה של השמחה לאדם או לדבר כלשהו, התשוקה לעולם לא תתמלא, כי השמחה אינה נמצאת באדם אחר או בדבר אחר או בחפץ כלשהו. האפשרות היחידה לשובע נשארת בעצמי. זו הסיבה לחוסר היכולת להתמיד בדיאטה.  הרבה פעמים שמעתי את המשפט: אבל אני נהנה מהאוכל. בוודאי שאת או אתה נהנים

האם יש רק מציאות אחת? מדוע כל אחד רואה ומבין דברים אחרים? מדוע איננו יכולים להסכים על דברים? מדוע כל אחד יתאר אותו פריט או אותו הארוע בדרך שונה ועם פרשנויות שונות? כדי להבין סוגיות אלה, עלינו להעמיק לתוך עולמנו הפנימי. הסיבה לכך היא, שחוויית העולם של כל אחד ואחד היא סובייקטיבית לחלוטין ותלויה בתוכן התודעה שלו, היוצר מסך בינו לבין המציאות וגורם לו לראותה ולפרשה בצורה מסוימת. סיבה נוספת היא ההזדהות הפנימית עם הגוף על כל רבדיו – הפיזיולוגיים, הרגשיים והמנטאליים, ותחושת ה"אני" המתלווה לכל רגש או מחשבה חולפת, שאינו מאפשר לחוות את העולם ישירות. "אני" זה, שהוא תלוי באיכות התפקודית של המחשבה, הרגש והאינסטינקט הפרטיים, ניצב בין האדם לבין המציאות, ואינו מאפשר לו לחוותה באופן ישיר. זה קשור במבנה התפקודי של התודעה האנושית, ובתנאים החיצוניים הגורמים לקיבעונות המחשבתיים והתפישתיים-הכרתיים, והאופן בו הם פועלים עליה. © Lila Benharush   מהי תודעה? קרישנמורטי תאר את התודעה האנושית כתהליך של חוויה, המורכבת

לכולנו יש דעות, כאלה ואחרות. יש לנו דעות מגובשות לגבי איך החיים צריכים להראות, איך אנשים אחרים אמורים להתנהג, מה הם צריכים לחשוב. אנחנו יודעים מה טוב ומה לא טוב, מה בסדר ומה לא בסדר, מה נכון ומה רע. לרגע איננו מטילים ספק בצורת החשיבה הזו בתוכנו. כשאני מסתכלת על עצמי לרגע, איך אני יודעת מה אתה אמור לאכול או לעשות, פתאום זה נראה לי אפילו מצחיק. אבל אנחנו כל כך התרגלנו להתווכח ולהתעמת עם כל דבר וכל אחד, עד כי הסכמנו לקבל את זה ככורח המציאות. אנו חשים חובה ואפילו מעין אחריות משונה להביע את דעותינו ולהילחם עליהן. מדוע זה קורה לנו, והאם ניתן להיות עם ולהרגיש בלי? מהי דעה, וכיצד היא נוצרה? © Lila Benharush | point of veiw                           אני מזמינה אתכם להסתכל על החיים כעל רצף של התנסויות: אנחנו חווים משהו בחיים שלנו, לבד או עם אנשים אחרים. החוויה מצטיירת בתוכנו כמשהו נעים או לא נעים, מקדם או מעכב וכו', וכך מיד מצטרפת אל ההתנסות פרשנות פנימית (כמו: טוב או רע, נכון או לא נכון), ובעקבותיה

גברת התנגדות היא גברת ערמומית, חמקמקה ומעמידה פנים. בראש ובראשונה היא מעמידה פנים שהיא באה לעזור, ולצורך זה אינה בוחלת בשום תחבולה ותחפושת. תתנגד חזק, היא אומר, אתה לא מצליח כי אתה לא מתנגד מספיק חזק © Lila Benharush מהי התנגדות? התנגדות היא הדבק שמחזיק את הסבל שלך צמוד אליך. ההתנגדות למה שיש גורמת לסבל הן להישאר והן להתגבר, וכך מתחזקת תחושת המוגבלות שלנו. כשאנו מתנגדים למשהו אנחנו למעשה במצב של "השהייה": במקום לפעול לשינוי או להיות מסוגל לחיות עם מה שיש, כל האנרגיה שלנו מופנית להדיפה הדמיונית של הדבר, ואיננה זמינה לפעולה או למנוחה. זה נותן לנו תחושה מזויפת של שליטה, וזו הסיבה שאנחנו עושים זאת. בצורה ילדית ומאגית אנחנו חושבים שאם נתנגד למשהו הוא באמת ייעלם, רק מעצם פעולת ההתנגדות שלנו . מדוע זה לא עובד? אלא שמה שקורה זה בדיוק להיפך: ככל שאנו מתנגדים, כך אנחנו נשלטים. מכיוון שכל תשומת הלב שלנו מושהית בפעולת ההתנגדות, אותו דבר שאנו מתנגדים אליו למעשה שולט בנו. התנגדות מורגשת כמו הניסיון לנוע קדימה עם רגל אחת על הגז והשניה על הברקס. כך אנחנו