יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

כמה ספרים, כמה רעיונות וכמה שיטות  לחים טובים יותר , לקריירה טובה יותר לזוגיות וכל כך הרבה סדנאות שקוראות לנו לחיים טובים יותר ושלא תהיה איזה אי הבנה כל דרך לשפר ולשדרג את חיינו היא מבורכת.נקודה הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עושים בדיוק ! אבל בדיוק מה שנדרשנו לעשות רק מה משהו חסר שם משהו שאי אפשר לתת לו הדרכה מעשית הוא לא יכול לבוא משום מקום אחר מאשר אצלנו במקור הפנימי שלנו ,שם עמוק עמוק בבטן, בלב בהוויה. תשוקה , התלהבות אמונה שבוערים בתוכנו בלי המרכיב הזה יש את התחושה הזו משהו חסר, אין אדם בעולם אשר מימש את חלומותיו מבלי המרכיב הזה של תשוקה   התשוקה הזו ההתתלהבות , תמיד מלווה בשמחה ואם תוסיפו לזה אמונה במי שאני ומה שאני עושה ובמטרות שלי אין כוח בעולם שיכול להכניע. אלו בדיוק המצבים שאפשר למחוק כמה מילים מהלקסיקון ולתמיד, מילים כמו " בלתי אפשרי" , "לא הגיוני" המציאות לא מאפשר" ....למחוק למחוק ההלהבות שנותנת את הכוח והאנרגיה הגבוהה לפעמים יכולה להתקל בכל מיני מכשולים גם אז אם שומרים על ההתלהבות ופותרים

במעבר בין נקודה א לב אי אפשר לחזור אחורה העבר  היה נגמר וכבר לא רלוונטי  ,הפריצה קדימה עדיין לא התקיימה המתנה מעיין תקופת מעבר ...אין דבר יותר מאתגר ויותר וממלא בחששות , תהיות מאשר התקופות האלו של מעבר  ישן לחדש.   זה בדיוק הזמן שהזרעים קדימה נזרעו התוצאות עדיין לא כאן רק קיימת ידיעה  שזה קורה , יש איזשהו ריקות גדולה וואקום שנוצר ומחכה להתמלא.   פה נבחנת האמונה בצורה החזקה ביותר אמונה טוטאלית ואמיתית שהזרעים והפעולות שנעשו יצמיחו את הפירות שאליהם כיווונו מבלי עדיין לראות  לראות את התוצאות כבר כאן ולהיות בטוחים ב100% שהם מתקיימים.   https://www.etsy.com/il-en/shop/LilaBenharushon       זהו הזמן המסוכן ביותר  ביצירת מציאות זהו הזמן שהמחשבה  שמתנגנבת ללב ולמיינד שלא מפסיק לקשקש.. ספקות ...זהו הזמן שהכי קל בו להחליק חזרה להשקות את אותם עשבים שוטים שנעקרו מגינת התודעה, התודעה חלולה יותר וקל להסחף אחרי פתרונות מהירים שייקלו על ההמתנה ואי הוודאות . למרות שכבר יצרתי וזימנתי לעצמי כמה וכמה פעמים מציאות בחיים אני יודעת שזה אפשרי כנראה זקוקה לעוד תרגול.. א

 במנזר לפני שנים רבות היה נזיר שהגיע להארה. כיוון שכל התפקידים במנזר היו מאוישים כבר, הוא החליט לעזוב. בקצה הכפר מצא גברת נחמדה, נישא לה ויחד עבדו במפעל נעליים קטן שהקימו. יום אחד הלך לעולמו המורה במנזר והנזירים לא ידעו מה לעשות. אחד הנזירים נזכר בנזיר שהגיע לפני שנים להארה והוחלט פה אחד ללכת להביא אותו חזרה למנזר ולהיות להם למורה. משלחת הנזירים הגיעו אל הנזיר בכפר וסיפרו לו את מבוקשם. ענה להם: "אתם לא רואים שאני נשוי? יש לי אישה, מפעל. אני לא חוזר איתכם למנזר" ושלח אותם לדרכם. הנזירים המאוכזבים הגיעו חזרה לביתם אבל אחרי כמה ימים אחד מהם גמר אומר להחזיר את הנזיר בכוח. באישון לילה חטף אותו מביתו והביא אותו למנזר. הנזיר הכפרי החל ללמד את הנזירים והסדר חזר על כנו במנזר הותיק. חודש לאחר מכן לא התאפק אחד הנזירים ושאל את המורה החדש: "תגיד, אתה לא מתגעגע לאישה שלך?" "אישה, איזו אישה?" ענה המורה. רוחניות זה החיבור לכאן ועכשיו. אמנם הסיפור מראה את הקיצוניות של הכאן ועכשיו אבל המסר ברור. הלימוד של הזן הוא להיות כאן ועכשיו מסיבה פשוטה- רק

 היום התחלתי את היום בשעה 10 בבוקר בסרט , באחד הכובעים האהובים עליי כדודה של שני מתוקים אמיתיים לקחתי את האחיין שלי  לסרט וכייף , הסרט היה קצת רועש לילד בן שלוש וחצי , מיד עם חיסול הפופקורן שמעתי את הקטנציק פולט " לא בא לי יותר לראות סרט " אז יצאנו לכיוון הפארק בהרצליה, שמש , צפיפות עצומה של אנשים ומתקני גלישה וחבלים די גבוהים וקצת מפחידים  איך שהסתכלנו לעבר סולם החבלים הגבוה , פלט לעברי הקטנטן  "דודה לילה ( כן , הילד הזה מתעקש להוסיף את ה"דודה " לפני לילה , לא משתגעת על זה אבל מילא ) זה מאוד גבוה"  , "נכון" עניתי למתיקות הזאת וזה לילדים גדולים  ועם ילדים זה קל לשכנע ישר אמרתי לו זה לילדים שיכולים לטפס כל כך גבוה וגם שמפחדים מתגברים ואתה יכול , אני בטוחה שאתה יכול בשניות , הוא אמר לי טוב תבואי איתי , בטח עניתי ולעזאזל לאן הכנסתי את עצמי ...מילה זו מילה במיוחד לילדים  טיפסנו ביחד תוך כדי שאני אומרת לו דושי, אנחנו מטפסים גבוה כי אנחנו יכולים, יכולים יכולים יכולים , והקטנצ'יק הזה למרות שהיה שם שלט ענק הכניסה מגיל 6 ומעלה, החז

היה סטיב ג'ובס , אדם רוחני לחלוטין שמחובר לצו ליבו וזה  בעיקר מה שעיניין אותי באדם הזה , אני לא משתייכת למעריצי עדת אפל ולאלו שהמתינו בשקיקה לחשיפת האייפון 5 שנהיה רק אייפון 4 אבל אס!יש כאלו שממש העריכו שמדובר במאפייני דת לעדת מערצי אפל, אז מה היה באיש הזה ? שיצר שינויים כאלו מרחיקי לכת בחברה שלנו ובטכנולוגיה כחלק מהחיים שלנו דבר אחד - הוא היה איש חזון ואנשי חזון הם אנשים שיש להם אמונה עצומה בדרכם ואת היכולות לראות את העתיד בחשיבה מעט אחרת ובחשיבה שאולי נראית תמוהה ומסוכנת לרב האנשים  וזה בעיקר מה שסיקרן באיש הזה מעבר לטכנולוגיה ומעבר לתרומתו הענקית לחברה אחת הפעמים  הראשונות שבכלל הקשבתי לסטיב ג'ובס הייתה שהתגלגל אליי במייל נאום המוות המפורסם שלו באונבריסטת סטמפורד שם היו כמה משפטים שגרמו לראות באופן ברור שהבנאדם היה קודם כל איש רוח ממדרגה ראשונה אחד הציטוטים האהובים עליי מנאום זה היה " זמנכם קצוב, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר. אל תילכדו בדוגמה, כלומר: אל תחיו לפי תוצאות המחשבה של אנשים אחרים. אל תניחו לרעש של דעות האחרים להשתיק את הקול

להיות נאמן לדרך שהולכים בה לקראת המטרה  ולא משנה מה היא תביא איתה , אם יהיו בדרך הזו כשלנות או אם יהיו בהם הצלחות זה בכלל לא משנה ...כשלונות או הצלחות הם רק נקודות ציון בדרך שניהם טובות ושניהם הכרחיות ואם לא נהנים ומעריכים את הדרך , או שכישלון מרפה את ידייך כנראה שהדרך שלך  לא חקוקה בך, אלא הדרך שהיתוותה לך הסביבה  הדרך היצרתית בחיים ,היא ההבנה שאין טוב או רע ,אין נכון או לא נכון ואין צודק או לא צודק , אדם שחי בדרך היצרתית לא נלחם ולא מרים ידיים כאשר  ישנם כמה מהמורות בדרך , בדרך היצרתית הכשלון היחיד הוא בחוסר יכולת להבין את השיעורים והמתנות שיש בכל חוויה גם אם היא פחות נעימה או " לא מוצלחת" ובעולמנו אנו שמקדש את השגת המטרה ולא את הדרך לא תמיד קל לשמור על החוזק הפנימי הזה אדם שנשאר נאמן לדרך שלו לעיתים ייחשב מטורף, לא רואה את המציאות נכון או וסביר להניח שיסבול מחוסר הבנה מתמשך של אנשים בסביבתו ויחד עם זה אם האמת הפרטית והדרך  היצרתית מובילה אותו הקול הפנימי יהיה חזק יותר ונוכח יותר מהקולות שיש בסביבה אדם שרואה מול עיניו את המטרות בלבד לא יהסס אפילו

הרבה משפטים דפקו לנו בראש בזמן הצבא , לא יודעת מה אתכם אך בתור מכי"ת בבסיסי טירונים היה את המשפטים הנצחיים האלו שתמיד נשארים בראש, מה שנקרא רוחניות מעשית אולי בגלל זה לא ממש אהבתי את הצבא הוא לוקח לקצוות ומעביר את הגבולות הנפשיים והפיזיים. חוץ מהמשפט הנצחי עוד לא נולד המאניק שיעצור את הזמן שהיה המנטרה שלי דא- אז היה משפט אחר שאני מדי פעם מזכירה לעצמי ...אין לא יכול , יש לא רוצה , משפט ששמעתי שוב ושוב בעיקר בקורסים שהביא אותי  כל פעם לקצה אחר והאמת בסוף כל קצה כזה הוכיח את עצמו מחדש, בשלב מאוחר יותר אמרתי את זה רבות לטירונים באמת שאין דבר כזה לא יכול, יש  מציאות תגידו, יש מצבים שאי אפשר או אם היית במצבי היית מבינה אבל בינינו ככה בשקט אם אנחנו אומרים לעצמנו לא יכולים אז בסוף באמת אנחנו לא יכולים מאלפים את המוח שלנו ללא והמיינד שלנו עבד נרצע , מה שאומרים לו הוא מקבל , טוב או רע לא מעניינים אותו ביקשנו קיבלנו וזה תמיד עובד . תירוצים לעצמי ואני מניחה לכולנו יש ,הדיבור העצמי שלנו כמו" זה לא אפשרי " אם היה ...אז " הוא זה שמנציח שוב ושוב את המגבלות היחי

מי לא מכיר את ההרגשה הזו? משהו בבטן מרגיש לא נכון ולא להגיון אין כאן תפקיד ממשי זה משהו עמוק פנימי יותר מסוג הדברים שלא ניתן להסביר במילים , מסוג הדברים שמרגישים. כמו מעיין סנסור פנימי כזה שנותן לנו כיוון פנימי ושלא מקשיבים לו תמיד מפסידים , מה גורם לנו בדרך כלל לא להקשיב לו? בדרך כלל לחץ או אולי תחושת " לא נעים לי" והמוח שלנו באופן אוטמטי מנסה למצוא הסברים מנסה להסביר לנו תחושה שהיא לחלוטין אינטואטיבית בצורה שהיא נטו לוגית וזה לא עובד אם משהו מרגיש לא נכון אז הוא לא נכון אין צורך להתעכב , אין צורך להסביר ומאוד לא רצוי להתעלם מתחושה כזו , מה שיש לנו כספק קטן בסופו של דבר מתעורר לספק גדול קלישאות לא תמיד עובדות אבל פה שיש ספק אין ספק תמיד פועל למה זה תמיד פועל?  כי משהו בתוך כל אחד מאיתנו ואין צורך להתהדר בתואר " רוחני" לשם כך , יודע יותר ממה שחמשת החושים  שלנו מסוגלים לספק, חוש שישי שכזה שנולדו איתו ובמהלך החיים חונכחו לאט לאט להתעלם ממנו ולהקשיב לקול ההגיון ולשכל הישר . השכל שלנו שכל מחשבה מוטבעת בו גם אם זה רעיון או ספק קטן הוא כמו "מכונת רישום" הוא

החיים שלנו מלאים בצמתים בהחלטות, לא פעם יש את המחשבה מעניין מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת ממש כמו בסרט דלתות מסתובבות, הלוואי והיה לנו מעיין קדימון כזה בסופו של דבר מה שנראה רע בהתחלה יכול להיות נהדר ובכל זאת בחיים אין לנו את העלילות המקבילות האלה ברב המקרים ההחלטה תמיד נכונה לאותו זמן והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לבטן עמוק פנימה. השאלה מי מחליט את ההחלטות האלו? האם אני מחליטה אותן ? האם הפחדים שלי מחליטים אותם? שאלה? פעמים רבות הפחדים שלנו מכתיבים לנו החלטות ואנחנו אחריהם לא ממש מודעים שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, המיינד שלנו מתוחכם כל כך שהוא נותן לנו תירוצים הגיוניים לכל דבר והחיים יש להם דרך משלהם הגיון לא ממש משחק תפקיד פה... אלו המצבים שאני מחליטה לא להחליט לפחות לאיזה כמה ימים לתת למידע קצת להתבשל בתוכי ככה עמוק בגוף... לפעמים ההחלטות האלו לבד מגיעות לפעמים צריך הרבה סימנים מהיקום לדעת שכן זו הדרך לכאן בדיוק צריך ללכת כל מה שנדרש זה הקשבה מלאה לכל הסימנים המאוד ברורים שהיקום שולח ... ויש סימנים כל הזמן רק צריך לעצור ולהקשיב. אז אני בצומת עומדת קצת בצומת הזו ונותנת לע