דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית תלות

להיות בלתי תלוי בשום דבר חיים

  †©Lila Benharush אנשים מגיעים לדרך הרוחנית להתפתחות אישית בכדי למצוא תשובות , כולם מגיעים מתוך חסר פנימי או משבר כזה או אחר בחיים מחפשים פתרונות ... לפעמים הפתרונות קורים מעצמם למעשה מבלי שנעשה כלום פשוט כי החיים מביאים אותם והרבה פעמים אין תשובות , אין פתרונות ההבנה היחידה היא " שככה זה "   וכן ככה זה תשובה מעולה להרבה דברים בחיים . להיות בלתי תלוי בשום דבר חיים הרבה פעמים פשוט אומר להיות תלוש ...על אף שבעידן המודרני    המקדש את האינדוודואליזם " להיות תלוי " זו כמעט מילת גנאי   שלמעשה אדם שאינו תלוי באף אחד ושום דבר , לא ממש יכול להיות בנוכחות ולמעשה נמצא דווקא בחוסר מודעות טוטאלי , , אין מה לעשות כולנו רקמה אנושית אחת חיה וכן תלויים האחד בשני ... גם ההתפתחות הרוחנית שלנו תלויה   במורים שנפגוש בדרך ובשיעורים שהחיים מביאים... הרעיון של חוסר תלות משולב יד ביד יחד עם הרצון להיות בחופש טוטאלי שהוא באופן ישיר קשור באחריות כפי עצמנו וכלפי אותם חוקים או קודים חברתיים שאנחנו חיים בתוכם... הרעיון שקוסם לאנשים שיגיע שלב , ההארה או שלב ה

סליחה, אפשר להצמד קצת ?

כן , כן ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון? למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ?   הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק  אותנו  מזרם החיים הטבעי, אז  למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לאבד אנחנו נצמדים ומקבעים את עצמנו ככל שהגיל עולה ככה אנחנו זקוקים ליותר ויותר " עוגנים"  כמו ניילון  נצמד ודביק לטראומות שלנו לפחדים שלנו לרגשות שלייליים , עד שהם כל כך צמודים ואחרי כל כך הרבה שנים מי יעיז בכלל להסיר אותו, כל אחד והכלא שלו זה כלא פתוח השער פתוח אבל מעטים יוצאים והם נחשבים ללא נומטיבים "משוגעים" למה אנחנו לא נצמדים באותה שמחה לאופטימיות שמחת חיים וצחוק? מקיפי

סיגריות - עוספיא

  לילה- בית אורן קופסת הסיגריות שלי עמדה להיגמר...שתי סיגריות אחרונות ומאיימות  הציצו ממנה והלילה עוד צעיר, המחשבה על לעבור ערב ולילה שלם בלעדיהן, הובילו אותי לצאת. אוויר קר - יותר נכון מקפיא - קידם את פניי:        ניסע, נביא סיגריות בדרך כבר נמצא ארוחת ערב קלילה. שלפתי את מפתחות הרכב לחצתי על כפתור האזעקה פעם ראשונה, פעם שנייה והרכב בדממה עמוקה. התקרבתי קרוב יותר למכסה המנוע וניסתי שוב...המכונית הישנה בכלל לא מגיבה, הגנבתי מבט לתוך הרכב, נורת האזעקה כבויה, משמע: יש בעיה (גאונה גדולה במכונאות אני!).   אני אוותר על הנסיעה, הרהרתי ביני לבין עצמי, ממילא אני כבר חושבת הרבה זמן פרידה  מהסיגריות, אולי אף פעם לא יהיה רגע נכון יותר להוציא אותה מחיי?"לא היום!"צווחה המעשנת שבי אחוזת בהלה.ידעתי למי יש כבלים שלחתי הודעה: " יש לך כבלים?" (אני יודעת שכן)"כן", נכתב בהודעה שחזרה. "יופי, אני באה לקחת אותם". בהליכה מהירה בשבילים הצרים התקדמתי לביתו של אמיר."את רוצה שאני אבוא"? שאל אותי  "לא, אני אסתדר לבד" למי יש כוח תמיד

בנתיב הפחד לאהבה קוראים תלות הדדית

© Lila Benharush    בנתיב הפחד לאהבה קוראים תלות הדדית , רבים מאיתנו וגם אני נופלים לתוך הדפוס הזה מבלי להבין ששוב הם משחזרים את דפוסי התלות שהם מביאים מהבית לתו כל מערכות היחסים בחיים וכמובן שיש לזה אפקט הרסני , מרעיל וכמובן נטול כל אהבה למעשה אלו יחסים שמושתתים כל כולם על פחד וחוסר יכולת להביע את עצמי. בתחילת כל מערכת יחסים כזו בהתחלה כמו בהתחלה הכול זורם בשלווה ואז מגיע שלב מסויים לפעמים ללא כל מודעות שנשאבים לתוך דפוסי תלות הדדית שיוצרת כאב , צער ודרמות אינסופיות, כולן נובעות מדבר אחד מפחד מלבטא את עצמך והרגשות שלך באופן ישיר וברור.  תלות הדדית היא למעשה התמכרות לכל דבר וזו התמכרות של הרס עצמי מתמשך של שני הצדדים בקשר , להכיר  בכך שנמצאים בדפוס של מערכות יחסים תלותיות זו הבעיה הגדולה ביותר , מכיוון שמנגנוני ההגנה , הכחשה וההדחקה נעשים משוכללים ומינפולטיבים במשך השנים. בדרך כלל מי שנמצא במערכות יחסים תלותיות הוא האחרון להכיר בכך , אי אפשר להתחיל בשום ריפוי או שינוי לפני ההכרה המלאה בבעיה והמנעות מהאשמה של האחר או הסביבה. אז איך צומחים יחסים כאלו של תלות הדד

היפיפיה הנמה מאת: שובל אלוני

זהו הסיפור האמיתי שמאחורי האגדה על היפהפיה והנסיך על הסוס הלבן – סיפור על יחסי תלות, אשליה, אמונה בחולשה וציפיות מאחרים. כולנו, גם גברים וגם נשים, יפהפיות נמות בכל מיני פינות חשוכות בחיינו. אבל למזלנו כולנו גם הנסיך וגם הסוס הלבן. קוראים לזה מודעות, אחריות וכוח רצון. מי מאיתנו לא גדל על הסיפור על היפהפייה הנמה, שרק נשיקת הנסיך על הסוס הלבן העירה אותה מתרדמתה. והאביר על הסוס הלבן לא רק נישק, אלא גם נשא אותה בסערה אל עבר האופק הוורוד, שם הם חיים באושר ובעושר, כך מספרים לנו, עד עצם היום הזה. כאן אומנם מסתיימת האגדה, אבל הסיפור האמיתי רק מתחיל: הסיפור על יחסי תלות, דמיון, אשליה, נפרדות ואמונה בחולשה שלי – ועל המחיר הכבד שהם גובים. אם נתעלם לרגע מהתפאורה שמסביב ונתמקד ביפהפייה שלנו, נראה שהיא שקועה בשינה עמוקה ומנותקת מהמציאות. לא היה בה כל רצון לשתף פעולה עם המציאות, לפקוח עיניים ולחיות את החיים. תודעתה הייתה רדומה, והיא חיכתה למישהו שיבוא ויחיה את החיים עבורה. והוא הגיע – יפה ומושלם – ונשא אותה על כפיו אל חיים טובים יותר, שם לא הצטרכה לקחת אחריות, אלא לחיות ד