דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית מות וחיים

לתת לעבר למות , בשביל לחיות

לתת לעבר למות בשביל לחיות מאת: לילה בן הרוש   איכשהו בתוך הפליאה הזו שנקראת חיים בכל פעם משהו מת ואז נולד חדש , דברים מתרסקים ומיד אחריהם מגיעים חדשים זה קורה כל הזמן ובכל מצב וקצת קשה לנו לתת לדברים למות, יש טאבו על מות לא מדברים עליו אבל איך אפשר לאפשר חיים אם לא נותנים למות את מקומו? אם לא נותנים למצבים , אירועים או חוויות בחיים חיוביות ושליליות למות ממש למות עד הסוף קצת קשה לחוות את החיים , קצת קשה לתת מקום להיוולדות של אירועים וחוויות חדשים.  הרי המוות מגדיר את החיים וההפך אז למה אנחנו מתכחשים לו? אולי אנחנו מפחדים ? אולי כי בעידן הידע אנחנו חייבים לכל דבר הסברים הגיוניים, אולי ואולי כי הדממה של המוות רגע אחד לפני שהכול מסתיים ולפני משהו חדש נכנס יוצרת ואקום ריק שקצת קשה לנו להכיל © Lila Benharush ישנה ריקנות כזו גדולה שבה אנחנו מחפשים משהו להכיל זהו המצב הכי עדין שלנו שם אנחנו נופלים לכל מיני בורות כמעט כל מי שמסיים מערכת יחסים משמעותית נמצא בריק משהו מת ואז מיד אנחנו מכניסים מישהו גבר חדש לחיים אפילו שלעיתים ז רק תקופת מעבר העיקר שלא נחווה את הריק המוות עד

ניוזלטר לאן נושבת הרוח: גיליון 85

26.10.11 * גליון  85 סדנאות התפתחות אישית מודעות שלום אנשים אהובים אחרי החגים מתחדש הכול ? או שלא ? השאלה היחידה האם באמת מתחדש או שכל אחד מאיתנו ממשיך בדפוסים הקבועים שלו , האמת לרובנו ההתחדשות של " אחרי החגים" מביאה איתם את אותם דפוסים שהיו תקועים שם שנה שעברה ולמה זה קורה לנו? בעיקר כי אנחנו עובדים על אוטומט , כן גם ההבטחה הזו שהשנה נפעל אחרת היא סוג של אוטומט ממש כמו רב הפעולות שלנו בחייים. למה זה בדיוק קורה לנו , זו בהחלט תופעה מעניינת,כל בני האדם נולדו להצליח אז איך זה שהתכנות שלנו שעברנו במהלך חיינו ממשיך לשבש לנו את ההתחדשויות מה בעצ ם עוצר אותנו והאם אנחנו באמת מודעים לכל מה שאנחנו עושים בצורה ערה או חושבים שאנחנו ערים  האוטמט שלנו זהו האיזור הנוח ועד כמה שלפעמים איזור הנוחות שלנו הוא ממש לא נוח , אנחנו כל כך מורגלים אליו שעצם נמחשבה של ש

לאקזיטינס יש דרך משלו והוא לא מתחשב בתוכניות שלכם

האקזיטנס ( זה השם חיבה שלי לאלוהים) הוא יש לו דרך משלו , הוא לא ממש מתחשב בתוכניות שלי  או שלכם ולא ממש מאפשר לאורך זמן להיות במצב קבוע כל הזמן משתנה ומשנה את התוכניות ההגיוניות של המיינד, ובכל זאת הוא תמיד נותן לי את מה שאני רוצה ? אז למה זה עדיין מעצבן אותי  כולנו מכירים את המשפט הלעוס "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק עליו" בטח יושבים להם שם בממלכת האקזיסטינס ושואלים את עצמם פעם אחר פעם , מה הם לא מבינים בני האנוש האלו , לא מוכנים לשחרר..כן כמו רובנו ומה שהולך ומחמיר בעולם הדיגיטלי שלנו איזשהי שליטה על מהלך החיים , על איך יקרו  הדברים  יש בינינו פריק קונטרולים גדולים ויותר קטנים אבל כולנו , גם  " הרוחניים" שבינינו אוהבים לדעת להיות בשליטה וזה הרי מהופך לחלוטין לדרך שבו האקזיסטנס עובד , בשביל להנות מהפתעות החיים נדרשת יכולת אמון בתהליך החיים  ומי שרוצה לשלוט בתהליכים בחיים נשלט בסופו של דבר על ידי ערימה של ספקות  בתור מי שמתרגלת מדיטציה מספיק זמן אני כבר מודעת לכך שהניסים הם עניין יומיומי , אם אנחנו מאפשרים לעצמנו להתנהל בנינוחות וקבלה  שמקבלת את החי