דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית נוכחות

כל כך פשוט ...כל כך מורכב

כל הדרכים , כל השיטות מדיטציה , אימון וכל שיטה אחרת לפיתוח מודעות רוצה להביא אותו למקום אחד מאוד פשוט נוכחות ! פשוט להיות נוכח בכאן ועכשיו וכמה קשה לנו להיות במקום הכל כך טבעי הזה הכל כך פשוט. לא ברור איפה זה התחיל בהיסטוריה או מה הוביל אותנו במיוחד בעולם המערבי לחיים שהם תמיד מחוץ לזמן ההווה המוח שלנו מתפקד בפיצול תמידי   כשעבר והעתיד שלנו מפגינים נוכחות יתרה ככה אנחנו   שופטים את עצמנו על העבר ומנציחים אותם או עסוקים במה יהיה   בעתיד   כמעט אף פעם לא כאן ועכשיו והחיים מתרחשים רק כאן ועכשיו אין זמן אחר.  העתיד לפעמים כל כך מטריד אותנו שאנחנו נמנעים לבצע פעולות רק בגלל שאנחנו צופים את הבעיות בדרך , נניח שהחלטנו ללכת להגשים חלום שלנו או לייצור משהו   חדש, תמיד יבוא מר אי נוכחות ויזכיר לנו את כישלונות העבר או יראה לנו בעיות שעדיין לא נוצרו בעתיד ואז מה קורה עוד לפני שהתחלנו כבר גמרנו והחלום נשאר בגדר חלום במוחנו בלבד.  למרות שמאוד היינו רוצים לחשוב שיש לנו שליטה מלאה על החיים, למרות הפחדים מהבעיות שיצוצו   בדרך אין שום ברירה אחרת אלא לצעוד את הצעד הראשון

אז מה באמת הילד שלכם רוצה ?

© Lila Benharush  בכולנו הוא נמצא אותו ילד שמשתולל ,משחק בחיים לא נמצא בעבר מדי ולא נמצא בעתיד מדי נמצא עכשיו , הוא עדיין לא רכש את אותם התניות חברתיות של " מותר ואסור " .  תביטו מבט על הילדים שלכם, האחיין שלכם או סתם ילד שמשחק , אין לו עדיין את מערכת הכללים וההגיון שמתנים לנו הסוכנים החברתיים השונים בחיינו שהוא שמח הוא סתם שמח כשלא טוב לו הוא בוכה.  ילד תמיד     נאמן לרגשות שלו כי עדיין   ההתכוונות שלהם היא רגשית , ילד יתקרב או יהיה עם מישהו בהתאם למה שהוא מרגיש באותו רגע הוא יכול לשנייה אחת לא לרצות לשחק ובשנייה אחרי להתחיל לשחק.  תראו ילדים שרבים באמצע משחק , כל עוד המבוגרים לא מתערבים הם יכולים לריב ולהתכחס ואחרי חמש דקות שוב לשחק ולהינות ביחד הסליחה שלהם לאחר היא הרבה יותר מהירה וטבעית.  ילד אינו מודע לטוב או רע הוא שקוע לחלוטין בעולמו הפנימי , מפני שעדיין אינכם מבוייתים והתום הוא חלק ממכם מתי אתם מתחילים לאבד את התום והשמחה? בדיוק כאשר נכנסת לחייכם מערכת הכללים של מה ראוי ומה לא ראוי מה צריך ומה לא צריך להיות.  המבוגרים מלמדים בא

אף פעם לא נוכח

אף פעם לא נוכח , תמיד בורח  במידה כזו או אחרת כולם עושים את זה נמצאים ולא נוכחים, יש הבדל  גדול ועצום  בין להיות נוכח באופן פיזי במקום מסויים לבין נוכחות אמיתית מלאה מורגשת. להיות נוכח במלוא מובן המילה זה בין הדברים היותר קשים בטח ובטח לנו אנשי העולם המערבי אשר משופעים כל הזמן מגירויים חיצוניים בלתי פוסקים , נמצאים אך לא נוכחים.  אפשר לשבת בישיבה ולא לשמוע כלום מלבד מלל של צליליים באוויר מכיוון שהמיינד עסוק במשחק בנייד בגלישה באינטרנט או בהמתנה לסיום הישיבה, אפשר לשבת עם  אנשים אך להיות עסוק בשיחות שנכנסות במקום בבן השיח שיושב מולך.   ©Lila  Benharush  נוכחות של אדם זה דבר שמרגישים ישנם אנשים אשר יושבים מולך כביכול מקשיבים אך המוח שלהם עסוק בשיחת טלפון שהם מצפים לה או בתוכניות לשעות הערב , בקיצור נמצאים בגופם במקום אך למעשה מפוצלים  ואינם באמת נוכחים.  אנשים שאינם נוכחים בדרך כלל בטוחים שכל " האקשן " מתרחש תמיד במקום אחר ולמעשה שהחיים הם בכלל במקום אחר ויוצרים לעצמם רצף של ציפיות ואשליות שמתנפצות להם שוב ושוב מול עינהם.  ההרגשה מאנשים שאי

סליחה כבר הגעתי ?

 סליחה כבר הגעתי מאת: לילה בן הרוש  השבוע חברה התקשרה וסיפרה לי על הדרך הארוכה שהיא עשתה לבית ספר ללימודים " כיוונים " בת"א , איך היא ישבה מתחת למרכז כיוונים שאליו הייתה צריכה להגיע לסיקור עיתונאי ועדיין לא קלטה שהיא בדיוק במקום הנכון אבל היא לא ראתה . היא ישבה לה שם עוצרת עוברים ושבים היא ישבה לה במכונית עוצרת עוברים ושבים ושאלת אותם" אתה יודע איפה זה מכון כיוונים ברחוב ההגנה ? הראשון אמר לה שהיא בכלל במקום ההפוך, השני אמר לה שזה בצד השני של העיר והשלישי בביטחון רב הנחה אותה לנסוע ישר עד הסוף... ישר עד הסוף הגיע חברתנו להיכל יד אליהו והיות שהיא זכרה שהיא עדיין עיתונאית מתחום התרבות והניו אייג" ולא כתבת ספורט היא הבינה שהיא קצת התבלבלה .  בעודה יושבת ברכב קצת מתלבטת לאן פניה , או איפה בדיוק הסתבכה ? שני גברים חמודים עברו עם רכב לידה הציצו מהחלון ושאלו מה אישה יפה כמוך עושה ברכב מבולבלת ? ואיך קרה? ואז הציעו ברוב טוב ליבם ואבירותם ל"הציל" את חברתי האובדת בנבכי מבוך הג`ונגל העירוני ולתת לה ליווי עד אותו

אחרי החגים מתחדש הכול ? או שלא

ביום רביעי בערב כבר הרגשתי שזהו זה הגיע השלב (שמגיע כל שנה של החגים )נמאס לי ...יותר מדי חגים בחודש אחד , יותר מדי אוכל , יותר מדי אוכל , פשוט יותר מדי , זה חודש שתמיד אחריו מרגישים  רצון טיפלה לנוח מכל הרעש הזה  הנה אחרי החגים מתחדש הכול, השאלה היחידה האם באמת מתחדש או שכל אחד מאיתנו ממשיך בדפוסים הקבועים שלו , האמת לרובנו ההתחדשות של " אחרי החגים" מביאה איתם את אותם דפוסים שהיו תקועים שם שנה שעברה ולמה זה קורה לנו? בעיקר כי אנחנו עובדים על אוטומט , כן גם ההבטחה הזו שהשנה נפעל אחרת היא סוג של אוטומט ממש כמו רב הפעולות שלנו בחייים. למה זה בדיוק קורה לנו , זו בהחלט תופעה מעניינת,כל בני האדם נולדו להצליח אז איך זה שהתכנות שלנו שעברנו במהלך חיינו ממשיך לשבש לנו את ההתחדשויות מה בעצ ם עוצר אותנו והאם אנחנו באמת מודעים לכל מה שאנחנו עושים בצורה ערה או חושבים שאנחנו ערים  האוטמט שלנו זהו האיזור הנוח ועד כמה שלפעמים איזור הנוחות שלנו הוא ממש לא נוח , אנחנו כל כך מורגלים אליו שעצם נמחשבה של שבירתו גורמת לנו זעזועים קשים, מכשול קטן אחד ואנחנו רצים כמו עכברים קטנים הייש

כוחו של הרגל שהוא מתגלגל וחוזר

אם אנחנו לא מספיק ערניים, ההרגל מחלחל לו חזרה בשקט לתוך חיינו, הרגל או התמכרות לכל דבר בסופו של יום הם מאוד נוחים לנו , הם מספקים איזשהו צורך או איזשהו חסך ושיש לו הזדמנות להתגנב , הוא יחזור. בדרך כלל לא חוזרים ההרגלים הטובים, לא קרה שככה פתאום ,פתאום התחשק לי לחזור לעשות ספורט תמיד הייתה החלטה מאוד ברורה עם הרגלים רעים דווקא כן , החזרה אליהם היא הרבה יותר מהירה. אז למה אנחנו ממשיכים להיצמד לכל הדברים שהם ברורים שהם לא טובים לנו ? למה הם מזדחלים להם פנימה בכזו מהירות , מה כל כך נוח לנו בחברה שלנו יותר מתמיד להתמכר לאיזה הרגל רע שהולך וחוזר ומעמיק ורק מרחיק אותנו מעצמנו? זה באמת לא משנה לאיזה הרגל אנחנו מכורים, למען הסר ספק כל דבר שאנחנו אומרים אני לא יכול בלי הוא התמכרות וברגע שאנחנו מודעים לכך מה מונע מאתנו להפסיק את ההרגל או ההתמכרות? פחד, רק אותו הפחד שבעיקר מיוצר בדמיון ונהפך לדמון(שד) שלא באמת קיים המיינד שלנו מתוחכם וערמומי הוא השחקן העיקרי ביצירת התמכרויות, החוכמה היחידה והמאוד קשה לביצוע היא לתת למיינד שלנו להבין שאנחנו הם אלו שמנהלים

שקט זה קצת כמו מוות

השקט , השלווה לפעמים יכולים להיות מלחיצים קצת, לא? איכשהו שדממה פתאום נוחתת לה במהלך השגרה זה מרגיש קצת כמו מוות או אולי תחושת שיעמום...מעיין הרגשה מוזרה משהו? אולי זה הסיבה שאנחנו חיים בלחץ כל הזמן נכון, זה לחוץ זה עמוס אנחנו בקושי מספיקים לנשום אך בכל זאת מרגישים "חיים" ואני לא ממש בטוחה שזה הטבע שלנו, לא סגורה על זה בכלל לחץ , עומס יתר ופחד הם לא הטבע שלנו, דווקא שקט ושלווה נראים לי הרבה יותר בריאים לנו. רב המחלות בעולם המערבי נוצרות מתוך לחץ , עומס יתר אז איך זה שאנחנו ממשיכים באותה דרך? יכול להיות שאנחנו מכורים ללחץ הזה? שבלעדיו וקצת שקט מרגיש לנו כמו מוות קטן. אצל עצמאים זה יכול להיות מלחיץ יום עבודה שקט ואז במקום להנות מאיזה יום של עשייה יותר שלווה ורגועה אפשר להכנס ללחץ מהדממה שנפלה עלינואו לחלופין אמא שילדים שלה יצאו לחופש שבוע פתאום נורא שקט ...ואז לוקח זמן ללמוד להנות מהשקט. אולי שקט פשוט מזכיר לנו מוות הדממה הזו שיכולה להזמין שיעמום או בהייה בחדשות שתכניס לנו קצת רעש וחרדות הרי מזכירה את המוות ואם יש לנו טאבו אחד החזקים בכל החברה המערבית זה המוות. המוות

הכול אנרגיה

מילים, מילים הם אלו שיוצרות את האנרגיה שלנו יש להם השפעה כל כך גדולה ואנחנו מתייחסים אליהם לעיתים בכזו זילות,מילים הם ראי האנרגיה שלנו האנרגיה שלנו היא זו שמאפשרת או לא מאפשרת את מה שאנחנו מבקשים מהחיים אנרגיה היא משהו שכולנו מרגישים , לכל אחד קרה לפחות כמה פעמים בחייו שהוא נכנס למקום כזה או אחר וומשהו לא הרגיש נעים או נכון,כולנו פגשנו אנשים שהחיישנים שלנו פשוט הורו לנו להתקרב אליהם מבלי כל סיבה או הוכחה וישנם אנשים שאנחנו פשוט "נדבקים" אליהם ולעיתים קורה שאנשים שהיינו בחיינו כב לא מתאימים האנרגיה שלהם או שלנו השתנה וביום מה שהיה מתאים מפנה את מקומו משום מה בעולם המודרני החושים האלו נחלשים , אנחנו נותנים אמון שהוא הרבה יותר גדול בחיישנים אלקטרונים, מחשבים מכשירים וכמובן למלך המאה 21 המיינד החיישנים הטבעיים האלו , האנרגיה הבסיסית הזו שלנו יכולים לספר וזה מאוד פשוט בכל סיטואציה בכל מקום תעצרו רגע ותחשבו זה מרגיש טוב או רע. כל ההסברים כל הסיפורים שהמיינד שלנו מספר כמעט אף פעם לא רלוונטיים ,האנרגיה שלכם תקבע מימלא את מהלך העניינים אם אתם באנרגיה נמוכה שכוללת כעס , עצב , עיי

אז למה רק שמאבדים משהו מעריכים אותו ?

אם יש משהו אחד שאנחנו בני האדם חוטאים בו בגדול הוא ה"מובן מאליו" אנחנו לא באמת מעריכים דברים עד שהם אינם כבר , למה ? מדוע במקום להסתכל ע מה שיש אנחנו בוחרים להמשיך לדהור קדימה ולהסתכל על מה שאין? על מה שאנחנו עדיין לא "השגנו? " זה מביא איתו לא מעט תסכול בחיים, אז הנה הצעה בכל פעם שאתם מרגישים ש"חסר לכם" קחו דף ועט תתבוננו סביבכם ותתחילו לרשום את כל הדברים שיש לכם , את כל אותם דברים שנראים לכם לגמרי מובנים מאליהם מבטיחה לכם שתצא לכם רשימה מכובדת שתגרום לכם לשנייה לעצור ולראות כבר כמה כן יש לכם וכמה דברים ומטרות בחיים כן השגתם...פשוט ללמוד לראות את חצי הכוס המלאה :-) 

קדימה לקפוץ

הנה הגיע הרגע לקפוץ , הרבה אימונים ואז מרגיע הרגע שחייבים לתת אמון וליפול אל הלא נודע ולבטוח בתהליך החיים פשוט להתמסר.. אם יש משהו אחד שיכול בהחלט יכול להלחיץ אותי אישית ואני מאמינה שעוד רבים זה דרישה להתמסרות מוחלטת ואמון בתחושות הבטן שלנו ובמה שאנחנו מאמינים התמסרות היא למעשה כניעה מוחלטת לזרימה בחיים ומגיע יחד עם ההבנה שאין לנו באמת שליטה על התוצאות אלה רק על הפעולות שננקוט, אין לנו באמת מדד אם זה יהיה מוצלח טוב יותר או רע אנחנו יכולים רק לעשות ולהתמסר לכל מה שבא.  קשה לנו להתמסר לזרימה הבלתי פוסקת ולעיתים אף כאוטית של החיים? בעיקר ההבנה ששליטה היא סוג של אשלייה וכנראה שאין לנו באמת שליטה מלאה על תהליך החיים האפוף מסתורין ואל עף האמצעים הטכנולגיים הנפלאים שייצרנו שכביכול מקנים לנו שליטה אנחנו יותר ויותר מתקשים לבטוח ופשוט להאמין  הצורך הזה להיות בשליטה הוא מעייף ומתיש הרבה יותר נעים ורגוע להיות בהתמסרות. ההתמסרות הזו דורשת קפיצה , קפיצה לתוך זרם החיים בלי ריפוד , בלי רשת בטחון פשוט לקפוץ ולדעת שהאקסיטינס הזה (לפחות לפי אמונתי)תמיד פועל לטובתי גם בימים שזה ממש לא נראה ככה. יח