דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית הווה נוכחות

מעבר למיינד

 מעבר למיינד נמצאת ממלכה קצת סוערת בשבילי אפילו קצת מסוכנת , עולם הרגשות ...בתור מי שמסתובבת על הכדור הזה לא מעט שנים וגם כבר פגשה לא מעט אנשים, אני כבר יודעת שעולם המיינד השכל וההגיון " תפס כטרנד " הרבה יותר מקובל ונחשק  © Lila .B. חיים שלמים למעט כמה שנות ילדות מבורכות לפני ה"אילוף " לפני טראומות כאלו ואחרות בעיקר חיינו על פי רגשות, ככה זה תינוק רך ככה זה ילד בן שלוש ארבע רגע לפני שההתניות חודרות פנימה ומחנכות כל ילד ללמוד ששכל , הגיון ומחשבה מעמיקה הן יותר"שוות" ... אצלי זה ברור במיינד יותר נוח אפשר לנתח , אפשר לחיות בעבר ואפשר גם לחיות בעתיד אפשר לייצור השלכןת שבכלל לא קשורות למציאות , אבל אי אפשר להיות נוכח ופשוט להיות...ההווה הרגע הזה כבר שייך לרגשות ולא תמיד לפחות אצלי קל להכיל , לספוג אותם  וגם להתנהג על פיהם מבלי לייצור עוד קצת הדחקות ...להדחיק רגש וכל רגש זה הדרך הקלה , זה הדרך המערבית הקלאסית ,אם הרגש הזה הולך לגרום איזה חוסר שליטה רגעי עדיף לתת למיינד להשתלט ולפחות , להראות כחלק מההמון . הרגש הכי אהוב על המיינד , זה

לפעמים "ככה" זה כן תשובה

© Lila Benharush ככה לידיעתכם הרבה פעמים הוא כן תשובה עדיין לא ברור מי התחיל עם המשפט הזה "ככה זה לא תשובה" אז זהו זה שככה לפעמים זה כן תשובה לפעמים אנחנו נדרשים לקבל את הדברים כמו שהם מבלי לנסות להבין איך? הניסיונות להבנה איך זה קרה ? למה קרה רק יוצרות לנו תסביך מוחי לא פשוט מאבק פנימי של דיון מיותר לחלוטין.  להמשך קריאה.  למה הציפורים עפות ואני לא? ככה! יש לזה הסברים מדעיים , אבוציונליים וכדומה אך בסופו של דבר שום דבר מהם לא תופס ככה זה , הציפורים עפות אנחנו הולכים ככה זה !  נכון שה"למה" ? יש תפקיד חשוב מאוד בחיים שלנו , הרבה תובנות ומחקרים באו בזכות אותה סקרנות בסיסית טבעית ונכונה אך הצורך הזה של המיינד להבין למה ? בכל מצב משאיר אותנו לפעמים תקועים יותר מדי במחשבה שמין הסתם מרחיקה אותנו מרגע ההווה מהנוכחות , מהחיים כאן ועכשיו שרובנו כמעט תמיד שוכחים...  לפעמים הלמה מתגלה לנו בשלב מאוחר יותר וברב המקרים אנחנו מבינים שהדמיון שלנו שיכול בקלות להפוך לדמון ( שד) בכלל לא קרה במציאות והתסריט נוצר רק מהצורך להבין התנהגות מסוימת או לעסו

הכוח נמצא עכשיו אברהם היקס קצת השראה לתחילת השבוע

WeSell רשת שותפים לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

ומה עם הגבולות ?

על פניו " רוחני" למהדרין מתהדר לו בחוסר גבולות הכול פתוח , הרוח נושבת אך מה קורה שאין גבולות??? כביכול נהדר פתוח ופרוץ ללא מסגרת קבועה כל אחד יכול להיכנס, במיוחד בקהילות שהן מתבססות על חיי קומונה ושיתוף , אז האם חוסר הגבולות הזה כביכול הוא טוב פתוח וטבעי או שהוא יכול לפגוע בנו?   הרעיון הזה של פתיחות אינסופית בחיים הוא לא תמיד טוב , תביטו על המפה הפוליטית בארץ? הגבולות לא ברורים ומוסכמים וכשהגבולות פתוחים ולא ברורים כל מדינה מרשה לעצמה לומר מה טוב ומה לא טוב , איך להתנהל או איך לא. ככה בדיוק אנחנו כמו מדינה אם אין גבולות ברורים ומוסכמים בינינו לבין האנשים שאיתם אנחנו מקיימים מערכות יחסים ברורות, אז אין לנו כל דרך לשמור על עצמנו , שהכול פרוץ אנחנו נהיים רגישים ולעיתים הרבה יותר מתגוננים שאנחנו פועלים ככה אנחנו רחוקים מאוד מעצמנו ופוגעים בעצמנו ובסופו של דבר גם באחרים.   מבוגרים בדיוק כמו ילדים , תמיד ינסו לבדוק את הגבולות שלכם ועד כמה הם גמישים, גבולות ברורים הם קווים  של כל אדם קודם מול עצמו ה יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה

הזמן היחיד שבאמת קיים הוא עכשיו

אין שום זמן אחר , העבר נמצא במיינד בממלכת המחשבה , העתיד גם נמצא בממלכת המחשבה והזמן היחיד שקיים הוא ההווה , ההווה הוא היחידי שאינו שייך למחשבה אלא שייך לרגש , לתחושות ונוכחות ואיפה אנחנו נמצאים רב חיינו , כמעט 80 טאחוז מחיינו עוברים בעבר או בעתיד ובכלל לא בהווה ואלו החיים עכשיו ברגעים אלו ממש בכל פעם שביקרתי בהודו תהיתתי שוב ושוב מה הקסם שלה , מה גורם לי שוב ושוב לחזור למדינה הזו שלמעט נופים מדהימים ושילוב בלתי אפשרי של עוני קיצוני למול עושר קיצוני ועושר רוחני עצום ... בנסיעה האחרונה שלי לפני שנה הבנתי את הקסם , יש פה חיים מלאי עשייה אך ללא עשייה , מלאי תנועה אך חסרי תנועה , בהודו תמיד התחושה היא של נוכחות כאן ועכשיו וככה מתרחש הקסם , פשוט יושב נוכח ודברים פשוט קורים וכל מה שנשאר הוא להענות לחיים , במקום לרוץ אחרי החיים  אולי זה מה שמושך אותנו הישראלים להודו בכזו כמות ומי שחווה פעם ראשונה תמיד חוזר שוב ושוב , כי זה לחלוטין הפוך מהמגמה הישראלית שהיא לרוץ אחרי החיים לחיות בעבר , לחיות בעתיד אבל אף פעם לא להיות באמת כאן ועכשיו ככה בדיוק התמכרנו לזמן ,

ולפעמים כל מה שנדרש זה לעמוד רגע בשקט

להפסיק כל פעילות לתת לדממה להשתלט ליום יומיים אולי אפילו שלוש ולהיות בהענות וופחות בלצאת החוצה וליזום לתת לדברים לקרות ולהתמסר לחיים.  תמיד בתוך השקט הזה יש רגע או שניים שעולה הצורך לעשות , לייזום "לגרום" לדברים לקרות ואין דבר כזה כי לכל דבר יש את הקצב שלו בחיים , אם נרצה או לא נרצה וכל נסיון לשלוט בקצב הטבעי הזה הוא אבוד מראש בעבר כבר כתבתי על זה בוורסיה כזו או אחרת שלפעמים מרב מודעות, עוצרים את הזרימה הטבעית מרב הרצון שלנו במיינד להבין בצורה לוגית , אנחנו מסתבכים במודעות שקשורה לעבר , קשורה לעתיד וממש לא קשורה לכאן ועכשיו , מודעות כזו באה מהמוח הלוגי שלנו והיא לחלוטין מנוגדת למוח היצרתי שלנו ששם  מתרחשים כל הקסמים והקצב הטבעי לנו  למזלי הרב מאוד בכל פעם שאני קצת שוכחת את זה , אז בזמן של ציור או כל עיסוק באמנות אני נזכרת בזה שאני ממש לא יכולה לתכנת את עצמי למתי אני אצייר או אצור וגם הרבה פעמים האיך הוא תהליך לא ברור בעצמו ..בדיוק כמו שפולוק גקסון (צייר) אמר תן למשיכת המכול להוביל אותך בציור ככה גם בחיים , לפעמים כדי לתת לחיים לקבוע את הקצב המתא

אונת מוח ימין עושה מדיטציה והאונה השמאלית מפריעה לה

Lila Benharush   המוח שלנו מחולק לשתי אונות , האונה השמאלית והאונה הימנית , האונה הימנית היא הנעימה והכיפית שבינהם , את האונה הימנית אנחנו נפגוש בזמן חופשה ,בזמן מדיטציה , הליכה , ספורט , בסקס וביצרתיות ואומנות. המוח השמאלי הוא ה"מורה " הקשוח המטיף המבקר החלק הלוגי והשולט הוא מהווה כמינמום 80% מחיי היום יום שלנו וקולט ומעבד מידע כל היום , הוא מעיין קולטן לגירויים החיצוניים שם באונה השמאלית גרים הפחד, הלחץ והסטרס...מה שיותר נפוץ במחוזותינו מטיול בדמיונות מוח ימין וללה לנד סוג של פיצול אישיות שכנראה קיים בכל אחד מאיתנו ועדיין כל אונה במוח משלימה האחת את השנייה , כל עוד הן באיזון ...אז מה הבעיה ? רב הזמן אנחנו מקדישים למוח שמאל שם אצורים גם  הזכרונות שלנו וההקשרים שאנחנו עושים מהעבר על העתיד ...האונה השמאלית אף פעם לא נוכחת באמת ופעילות יתר שלה גורמת לגוף לשחרר הורמונים כגון: אנדרנלין שרק מעלות את הלחץ עוד ועוד ואחרי זמן מסויים גורמת להתמכרות ללחץ ...כן כן בדיוק כמו בסמים גם ללחץ אפשר להתמכר  וההתמכרות הזו לא ממש יוצרת לנו נחת ומרגוע הרבה התקפי לב, שבץ

כוחו של הרגל שהוא מתגלגל וחוזר

אם אנחנו לא מספיק ערניים, ההרגל מחלחל לו חזרה בשקט לתוך חיינו, הרגל או התמכרות לכל דבר בסופו של יום הם מאוד נוחים לנו , הם מספקים איזשהו צורך או איזשהו חסך ושיש לו הזדמנות להתגנב , הוא יחזור. בדרך כלל לא חוזרים ההרגלים הטובים, לא קרה שככה פתאום ,פתאום התחשק לי לחזור לעשות ספורט תמיד הייתה החלטה מאוד ברורה עם הרגלים רעים דווקא כן , החזרה אליהם היא הרבה יותר מהירה. אז למה אנחנו ממשיכים להיצמד לכל הדברים שהם ברורים שהם לא טובים לנו ? למה הם מזדחלים להם פנימה בכזו מהירות , מה כל כך נוח לנו בחברה שלנו יותר מתמיד להתמכר לאיזה הרגל רע שהולך וחוזר ומעמיק ורק מרחיק אותנו מעצמנו? זה באמת לא משנה לאיזה הרגל אנחנו מכורים, למען הסר ספק כל דבר שאנחנו אומרים אני לא יכול בלי הוא התמכרות וברגע שאנחנו מודעים לכך מה מונע מאתנו להפסיק את ההרגל או ההתמכרות? פחד, רק אותו הפחד שבעיקר מיוצר בדמיון ונהפך לדמון(שד) שלא באמת קיים המיינד שלנו מתוחכם וערמומי הוא השחקן העיקרי ביצירת התמכרויות, החוכמה היחידה והמאוד קשה לביצוע היא לתת למיינד שלנו להבין שאנחנו הם אלו שמנהלים

אין הילוך אחורי?

      © Lila Benharush  שיחת טלפון אחת מעצבנת , ביטול של שתי פגישות עבודה ומיד קפצתי על העגלה ," אוף אין לי כוח נמאס לי למה זה קורה" כן , כן קיטרתי וקיטרתי אחר כך חברה התקשרה וכעסתי וגם קיטרתי התעצבנתי אפילו הבעתי ייאוש קל...כמה דקות אחר כך הוצאתי את עצמי לטיול באוויר הפתוח עם הכלבה שלי, כן כן זו שהלכה  ועברתי אישזהו מהפך רגשי ,חזרה  בדיוק בשלב ההשלמה והרגיעה שלי.   בלי ממש סיבה ברורה חזרה , סיטואציה הזויה ובהחלט מגיע לי לקטר ולכעוס קצת , לא ?אז הלכתי באמת רוצה להרים ידיים בהחלט במקום שבא לי לוותר על הכול ולתת לעצמי לשקוע באיזה דיכאון קליל או לפחות קצת ייאוש וזה פשוט לא הלך... חצי שעה של רחמים עצמיים וקול קטן מבפנים לחש לי "נו את יודעת שהכול לטובה את יודעת שהאקזיסטנס הזה תמיד , תמיד עובד לטובתנו העליונה ככה זה, אז הפתרונות יבואו ממקום אחר "זה אותו קול פנימי שהלך וגדל עם כל מדיטציה עם כל הרחבה של התודעה . זה שרואה את התמונה הגדולה ומגיע שלב שכבר חווינו יותר מדי בשביל להתייאש או בשביל להרים ידיים,אי אפשר כבר לחזור לתפיסה קורבנית מסכנה פשוט אי אפשר כי זה נראה כל

הדרמה הזו היא בכלל לא שלי

זה בכלל לא הדרמה שלי? מה אני עושה כאן?כולנו מכירים את הסיטואציות האלו בחיים למישהו קרוב אלינו קוראת דרמה ואנחנו נכנסים לכזו הזדהות שהדרמה הזו כמעט נהיית שלנו. החיים הם רגעים מלאים התרחשויות כל הזמן השאלה איזה משחק אנחנו משחקים ולמה?השבוע כבר מצאתי את עצמי שואלת איך זה בכלל קשור אליי? וכשבדקתי לעומק הבנתי שזה באמת לא קשור אליי ואני יכולה להרפות ולהרגע.  ובכל זאת דרמה יוצרת אקשן כמו מעיין סרט מתח מעניין איך זה ייגמר ? והרבה יותר מרגש לחיות בדרמה מאשר סתם בשגרה יומיומית מבורכת ככל שתהיה...זה אחד מההרגלים של שנים שההכחדות שלהם לפחות אצלי היא איטית אולי איטית מדי.  אחד החסרונות בלחיות עם פחות דרמה בחיים הם תחושה כזו שהכול רגוע ואולי לפעמים רגוע מדי , לפעמים זה ממש נראה כאלו כל העולם רץ לו ואני עושההכול לאט ...ברשימת המלאי של מה עשיתי היום תמיד יש כל כך הרבה דברים ובכל זאת יש פחות מאמץ, אז אולי חיים בלי דרמה הם חיים של עשייה ללא מאמץ אלה בקלילות.  אז למה בכל זאת אנחנו נסחפים לדרמות שלא שייכות לנו? למה תוכניות הריאלטי שהן כולן דרמה אחת גדולה כל כך נצפות?  תרבות שלמה נבנתה סביב דר

האומץ ללכת אחרי הלב

השעון נדמה כמו שהוא הפסיק לזוז...הזמן נמרח לו ונמתח לו ככה גם המתח שנמצא אצלי בגוף , תחושה מעורבבת של בכי, הקלה שמחה וכאב תחלפת לה דקה בדקה. היום אני עושה את זה זה כמעט 7 שנים משנת 2003 שרב חיי ורב פעולותיי היו בשביל משהו/ מישהו אחר , בעלי חיים, מיזמים ופרוייקטים, ילדים אוטיסטים שהתמסרתי להם בכל כולי, כספי נוכחותי ומילאו את חיי היום אני נפרדת מאחד המעוגנים החזקים בחיי. זה התחיל בקריאה פנימית בדיוק לפני שנה בזמן ששכבתי לי מתמכרת מהשמש בחופי גואה , משהו בלב פשוט אמר זהו זה עכשיו את, עכשיו האמנות שכל חיי רציתי להגשים ולא יצאה כי לא היה זמן, עכשיו אני משחררת כל מה שכובל אותי ועושה כמו קול חזק כזה שאומר - עכשיו אני לא מתוך מקום של אדישות לעולם ולמצוקותייו פשוט הבנתי שחוץ מאת עצמי אני כבר לא יציל אף אחד. במהלך השנה הזו היו הרבה מתחים לא להאחז בשום דבר בכלום וזה בהחלט מפחיד חוץ מקריאה הזו בבטן ומספר תעוכות שהשתתפתי בהם בארץ ובאירופה, לא היה שום דבר שאמר לי כן את בכיוון הנכון את יכולה להתפרנס ולחיות בדיוק, בדיוק ממה שאת אוהבת לעשות בלי פשרות בלי מה יהיה אם... ופחדים שצפו ועלו, לקחת קילו אומ

רדו לעצמכם מהגב

אתמול אחרי שסיימתי את הסדנא , נשארתי לשוחח עם חברה ככה על הדרך שנייה לפני שאני הולכת החוצה ומסימת יום ארוך. הקשבתי וקשבתי ובעיקר שמעתי אני לא מספיק טובה אני לא מספיקה , אני לא נמצאת אני לא נוכחת.. וכל מה שרציתי לעשות היא לצעוק עליה רדי מעצמך די!!! מאיפה זה בא הסיפור הזה? שמה שאנחנו עושים הוא לא מספיק טוב ? למה לא מספיק טוב ? ואז נכנסתי קצת פנימה ונזכרתי גם בסיטואציות דומות בעצמי כמה פעמים האוייב הכי גדול שלנו הוא אנחנו , יש ימים שבהחלט אנחנו ישנים עם האוייב והוא אף פעם לא מחוצה לנו. אנחנו חיים בעולם כזה שכל הזמן דורש עוד וזה בסדר גמור אנחנו יצורים שמתפתחים לאורך השנים וכל עוד יש לנו שאיפות ורצונות וחלומות להגשים סימן שאנחנו חיים , אך מהצד השני אולי רצוי שרק מדי פעם גם נפרגן לעצמנו שרק מדי פעם נבין שאנחנו עושים את הכי טוב שרק אפשר תמיד . בכל נקודת זמן בחינו אנחנו עושים את המיטב ומדי פעם רצוי לתת לו למבקר הפנימי הזה איזה סטירה קטנה ולהשתיק אותו ולא להמשיך לשתף איתו פעולה די! אני שומעת את זה מכל כך הרבה אנשים לא עשיתי מספיק , היייתי צריך להתאמץ יותר שאנחנו יכולים . נקודה תפסיקו להא

פשוט זה טוב

השבוע אחרי כמה חודשים האמת אולי שנים , לקחתי עפרונות ציור דף חלק פשוט והתחלתי לצייר ,אחרי כל התיחכומים האלו של המדיה הדיגטלית וכל המדיומים המרובים שהצטרפו לעולם האקריליק והשמן פתאום בא לי פשוט, בלי מחשב , בלי צבעים בלי בדי קנבס ענקיים אלא פשוט עפרון וכמה שעות של העלמות בתוך כל פרט ופרט קטן כמה עוצמה יש בה בפשטות הזו בקלות בטבעיות. הטבעיות הזו והפשטות הזו טמונים בנו תמיד אז למה לעזאזל אני שואלת את עצמי ארגנו לעצמנו עולם כל כך מורכב וסבוך? או למה אנחנו מסבכים דברים פשוטים, יש פשוטות מאוד ברורה בחיים האלו בדיוק כמו בציור שזה מרגיש טוב זה טוב! שזה מרגיש רע, מאולץ או משהו ש"צריך "לעשות , זה רע ! מצחיק איזה דרך רוחנית והתפתחותית עברתי וכולנו עוברים רק בשביל לדעת את מה שכבר ידענו שהיינו ילדים ממש קטנים נעים לי וטוב לי אני נמצא , לא נעים לי רע או לא טוב שוברים את הכלים האמת אין יותר פשוט מזה , אולי בגלל שזה כל כך פשוט אנחנו מתחילים להסתבך בכלום יש לנו סיפורים , יש לנו תירוצים יש לנו הסברים אבל האמת היא הרבה יותר פשוטה טוב זה טוב רע זה רע כל השאר מסביב זה הסיפורים שאנחנו מספ

רגע לפני 2011

רגע לפני ש2011 פוסעת לתוך חיינו אולי כדי רק לרגע אחד לעצור , לנשום ולראות בניגוד להרגלנו האנושי לחשוב מה עוד לא הספקנו לבדוק מה כן הספקנו ואני בטוחה שלכל אחד מכם יש רשימה גדולה. לפני יומיים מצאתי את עצמי בהפסקת צהריים מול הכחול הגדול, אין כמוהו בשביל להשקיט את המיינד ורגע אחד לנשום , אז אחרי שהתגברתי על רגשות האשמה בשם האקזיסטינס שעכשיו סוף דצמבר ואני שוכבת על חוף הים במזג אוויר אביבי מושלם...התחלתי עם הלקאה העצמית האהובה על כולנו אולי בגלל שאנחנו יהודים וזה "טבוע בנו",  ואולי בגלל שקיימת בנו הנטייה להשוות את עצמנו מול אחרים במקום מול עצמנו. מה לא הספקתי לעשות ב2010 ?לשמחתי הרבה זה נגמר אחרי דקה שהחלטתי להוציא דף ועט ופשוט לרשום איפה הייתי בדצמבר 2009 ואיפה אני עכשיו ופתאום הדף התמלא והתמלא והתמלא. ככה שהכול היה כתוב לפניי יכולתי לראות שעשיתי השנה כל כך הרבה , הגשמתי , יצרתי נהניתי, שניתי זוויות מחשבה ונפרדתי מהרבה דפוסים שליוו אותי בחיי ואז הגיע גם ההבנה המבורכת שאיזה מזל שעדיין לא "הספקתי הכול " איזה מזל שעם כל חלום שמוגשם נולד לו חלום חדש , איזה מז

הכול אנרגיה

מילים, מילים הם אלו שיוצרות את האנרגיה שלנו יש להם השפעה כל כך גדולה ואנחנו מתייחסים אליהם לעיתים בכזו זילות,מילים הם ראי האנרגיה שלנו האנרגיה שלנו היא זו שמאפשרת או לא מאפשרת את מה שאנחנו מבקשים מהחיים אנרגיה היא משהו שכולנו מרגישים , לכל אחד קרה לפחות כמה פעמים בחייו שהוא נכנס למקום כזה או אחר וומשהו לא הרגיש נעים או נכון,כולנו פגשנו אנשים שהחיישנים שלנו פשוט הורו לנו להתקרב אליהם מבלי כל סיבה או הוכחה וישנם אנשים שאנחנו פשוט "נדבקים" אליהם ולעיתים קורה שאנשים שהיינו בחיינו כב לא מתאימים האנרגיה שלהם או שלנו השתנה וביום מה שהיה מתאים מפנה את מקומו משום מה בעולם המודרני החושים האלו נחלשים , אנחנו נותנים אמון שהוא הרבה יותר גדול בחיישנים אלקטרונים, מחשבים מכשירים וכמובן למלך המאה 21 המיינד החיישנים הטבעיים האלו , האנרגיה הבסיסית הזו שלנו יכולים לספר וזה מאוד פשוט בכל סיטואציה בכל מקום תעצרו רגע ותחשבו זה מרגיש טוב או רע. כל ההסברים כל הסיפורים שהמיינד שלנו מספר כמעט אף פעם לא רלוונטיים ,האנרגיה שלכם תקבע מימלא את מהלך העניינים אם אתם באנרגיה נמוכה שכוללת כעס , עצב , עיי

נו...מתי מגיעים ?

אז איך זה קורה אה? עשינו איזה סדנא או שניים יש הבטחה בעתיד הנראה לאופק שהאושר יגיע אם רק נתרגל טיפה יותר מדיטציה אם רק נלך לעוד סדנא אז נגיע לאותו רגע קוסמי שהציפורים יציצו השמים תמיד יהיו כחולים ושמש נעימה וחמימה תעטוף אותנו ...רגשות מקסימים ונעימים יציפו את גופנו ואנחנו נחיה בלה , לה לנד לנצח ...אופס התבלבלנו אולי הסדנא הזו תהיה טובה יותר אולי הדרך הזאת תעשה את העבודה אז זהו זה שלא ! פשוט לא עבודת מודעות ולא משנהאיך היא נעשית או מתי מטרתה היאאחת רק לגרום לנו להיות נוכחים ואותנטים באמת שמהשיש בפנים זה בדיוק מה שקורה גם בחוץ פה ולב שווים. כן זה אומר שאם אתם בכעס נראי תנו לו להתבטא תוציאו את זה החוצה , אחד הדברים שאני אישית נתקלתי בהם שכשרגשות " רעים" או כאלו שלא נחשבים לא עולים בי , תחושת רוע או תחושת תסכול וכעס אני לעיתים נלחמת בהם פשוט לא רוצה אותם והתנגדות כמו כל התנגדות רק מביאה לעוד ממה שלא רצינו מכתחילה. ואם לרגע אחד נכיל אותה וכן נצעק נכעס נתעצבן ונקבל את הרגשות השליילים בדיוק כמו את החיוביים גם הם ייעלמו מהר יותר וגם תגיע ההבנה הפשוטה שרגשות הם כמו הים יש גאות

להאמין גם בריק

אני שם במעבר בין נקודה א לב אי אפשר לחזור אחורה והעבר  היה נגמר וכבר לא רלוונטי  ,הפריצה קדימה עדיין לא התקיימה המתנה מעיין תקופת מעבר ...אין דבר יותר מאתגר ויותר ממלא בחששות , תהיות מאשר התקופות האלו של מעברבין  ישן לחדש. זה בדיוק הזמן שהזרעים קדימה נזרעו התוצאות עדיין לא כאן רק קיימת ידיעה יש איזשהו ריקות גדולה וואקום שנוצר ומחכה להתמלא. פה נבחנת האמונה בצורה החזקה ביותר אמונה טוטאלית ואמיתית שהזרעים והפעולות שנעשו יצמיחו את הפירות לראות את התוצאות כבר כאן ולהיות בטוחים ב100% שהם מתקיימים.   זהו הזמן המסוכן ביותר  ביצירת מציאות זהו הזמן שהמחשבה  שמתנגנבת ללב ולמיינד שלא מפסיק לקשקש...זהו הזמן שהכי קל בו להחליק חזרה להשקות את אותם עשבים שוטים שנעקרו מגינת התודעה, התודעה חלולה יותר וקל להסחף אחרי פתרונות מהירים שייקלו על ההמתנה. למרות שכבר יצרתי וזימנתי לעצמי כמה וכמה פעמים מציאות בחיים אני יודעת שזה אפשרי כנראה זקוקה לעוד תרגול.. אני חושבת שאין דבר יותר קשה מאמונה עקבית ורצופה מראייה ברורה של המטרות שלנו והלליכה אליהם מבלי ליפול לבורות ישנים ומוכרים כאלו שמורידים את האחריות מע

ידיעה

ברגע שמופיע הלמה ? או איך הייא פשוט נהרסת רגע אחד של ספק והידיעה מתנפצת לה לרסיסים , ידיעה  דורשת אמון עיוור כמעט נטול קשר למציאות אך שהיא מתבססת באופן חזק ושורשיה אחוזים את הנשמה איך שהוא זה תמיד קורה. אני בתקופה של פרוייקטים רבים , הרבה חידושים והתחדשות ,ככה ביני לבין עצמי תהיתי מה עשיתי אז בעבר שזה הצליח? מה היו הפעולות שלי איך התחלתי ולא ממש זכרתי מה היו הצעדים הראשונים זכרתי רק  שידעתי אמונה עיוורת? לא מציאותית אולי ועדיין המציאות הזו מה היא? רק סיפור , הצגה תסריט שאנחנו יוצרים ובהחלט ניתן לומר שהדרמה היא הז'אנר שהוביל אותי שנים רבות , עכשיו מאסתי קצת בדרמות אחרי שביימתי לעצמי כמה סרטי אימה .. בימים אלו אני מחפשת לי ז'אנר חדש  אולי אני אקרא לסדרת תסריטים החדשה כוחו של הדמיון ותת מודע לפעמים זה פשוט מדהים איזה כלי מדהים ומופלא זה המיינד האנושי איך המחשבה היא הראשונה שמובילה את היצירה את התסריט החדש , איך אחרי שנים של תסריטים די קבועים מראש פתאום אני יוצרת פניית פרסה ..טוב יש כאן קצת דרמה " מלחמת הישן בחדש" אך בהחלט לא מוטיב מרכזי בתסריט  הזה שלי  את הידיעה

טמבל תסתובב

מכירים את התחושה המתסכלת הזאת ששוב ושוב אנחנו מנסים לפתור בעיה עם  אותה שיטה בדיוק נאחזים לפתרון אחד הראש ננעל על תבנית אחת ידועה מראש? מוכר לכם... לכל אחד מאיתנו זה קורה ביום יום לפחות אחת לשבוע...או שלא לכולנו מוכרים הרגלי חשיבה כאלו מקבעים נכנסתם למינוס אפשר לקחת הלוואה בויזה ו" ויהיה טוב " שיווקם או ניסתם למכור אירוע בדרך שלא הצליחה משום מה בהרגל חזרו על שוב ושוב ולמה זה קורה איפה נדחקה היצרתיות שלנו? למה אנחנו מתעקשים על כיוון אחד של פתרונות שאנחנו מכירים ולא בודקים אפשרויות חדשות? זה כמו לחפש את הים במזרח שעות על גבי שעות עד שיגיע אחד שיצעק לך טמבל תסתובב! הרי הפתרון כל הזמן היה שם מחכה שתסתובב לראות אותו ומשום מה אנחנו שוב ושוב חוזרים על אותם פתרונות וברב טיפשותנו מצפים לתוצאות שונות. מה שעובד טוב בחיים מעולה!!! אין סיבה לשנות אך מה שלא עובד טוב דורש לא רק הסתכלות אחרת , אלא פתרונות שונים וזווית ראייה קצת יותר רחבה ,מה שנקרא ללמוד לראות את הדברים ממעוף הציפור . ממעוף הציפור אפשר לראות יותר רחבה יותר את המכלול הגדול שאנחנו רואים מכלול גדול ולא רק נקודה ספיצ

המטריקס הוא ידע

ידע הוא ללא ספק המטרקיס בו אנחנו שבויים תבניות, תבניות של ידע שרכשנו בחיים או ידע שאחרים הנחילו לנו בעבודה חוסם אותנו מעשייה אחרת ושונה. מהו המטרקיס של הידע? אנחנו רוכשים ידע ופילוסופיה אגב זה גם ידע רוחניות זה גם ידע באמצעות המיינד מבלי לשים לב הידע הופך למגביל את המחשבה שלנו אם אנחנו מתייחסים אליו כאמת מוחלטת אנחנו בונים לנו חומות וכלא בלתי נראים. במקום שהידע ישרת אותנו אנחנו נהיים משרתים שלו ידע הוא נפלא אך ככל שאנחנו רוכשים ידע כך אנחנו מעמיקים לתוך המטרקיס ידע שהיה מעולה לפני שנה היום יכול להיות שכבר לא רלוונטי להרחיב את הידיעה ואת התודעה זה נפלא להשתמש בידע שלנו לבניית תבניות ואמיתות מוחלטות בחיים זה קצת בעייתי כי כך אנו יוצרים לעצמנו כלא מחשבתי מזכוכית בלתי נראה אך הוא שם. אנחנו יוצרים לעצמנו דפוסים שחוזרים באמצעות ידע וחווית שהיו לנו בעבר וכך מחזקים שוב ושוב את הידע והתבניות לגבי כל דבר בחיים גם אם הבניה הזו היא לא ממש לטובתנו הידע מעניק לנו תחושה של שליטה בחיים אנחנו מכירים את התבנית או הדפוס וכביכול נמאים באיזהי שליטה על חיינו . שהמודעות מתחילה להתעורר ואנחנו ר