דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית יצירתיות

האם איבדתי את היצרתיות שלי ?

ישבתי שעה מול הקנבס בוהה בו, הוא בוהה בי,  בסופו של דבר הלכתי להכין קפה עישנתי חצי סיגריה וחזרתי שוב לבד הקנבס. ביני לבין עצמי חלחלה שוב החרדה הכול כך מוכרת, זהו "איבדתי את זה" אולי אני פשוט כבר לא יכולה לצייר , היה ונגמר, בכל זאת המשכתי לבהות בקנבס ואיזה בליל של קווים התחיל להצטייר שם אבל זה היה רחוק ממני ציירתי רק בשביל לצייר משהו על הקנבס הזה נמאס לי לראות אותו לבן... בכל כמה שנים זה קורה אני "מאבדת" את היצירתיות שלי מרגישה שזהו היא הלכה לבלי לשוב ויחד איתה מתעוררת חרדה, לפעמים עולה בי המחשבה שככל שאני מתרחקת מהילדות ככה אני מתרחקת מהיצירתיות, ,כל החיים ציירתי, כתבתי זה הזמן איכות הכי טוב שיש לי עם עצמי.   המוח שלנו לפעמים עם הגיל פשוט מתחיל להתקבע , ויצירתיות בעיקר קשורה לגמישות המחשבה לפני הכול. , יצירתיות היא אחד הדברים הכי חשובים שיש לנו כבני אדם , האם יצירתיות נשארת איתנו גם שאנחנו כבר מבוגרים יותר? גם שהחלומות שלנו מתרסקים ? גם שאנחנו כבר ממש רחוקים מהילדות ? גם שכבר ספגנו אכזבה אחת או שתיים. יצירתיות היא חשיבה מחוץ לקופסא,

סדנת דרך האמן בוסט של אנרגיה והתחדשות

   בוסט של אנרגיה והתחדשות בסדנא אינטנסיבית מדוייקת אפקטיבית בת חמישה מפגשים שבועיים בכל יום ראשון (ומייד אחר כך ממשיכים ברצף לעוד חמישה מפגשים, ועוד חמישה, אל הסדנא המלאה סכ"ה 15 מפגשים) רוצים לכתוב את עצמכם? לצייר מעצמכם? ליצור את העסק שלכם? לשיר ולנגן את המוזיקה שלכם? להביא לעולם את הסדנה שלכם? ללמד את השיטה שלכם? לשדרג את מערכות היחסים שלכם? סדנת דרך האמן סוללת את הדרכים לשם, כדי לזהות את הייעודים, לדייק את החלומות ולהביא לחיים את כל מי שאתם. הכלים והטכניקות בהם נעבוד:   * ציור וכתיבה אינטואיטיביים ככלי ריפוי ביטוי ויצירה * טכניקת היד הלא דומיננטית להפעלת מוח ימין * חיבור למקורות המוזה וההתרגשות * מדיטציה/דמיון מודרך כתהליך ארוך לחיבור ושחרור * טכניקות יישומיות למעבר דרך פרפקציוניזם והצנזור הפנימי * ניתוץ תקרת הזכוכית של הפחד מהצלחה * זיהוי ודיוק של החלומות והרצונות בכדי לממש אותם בתוך החיים * זיהוי אמונות מגבילות וחוסמות וחיבור לאמונות מעצימות שיוצרות שינוי ברמת הלא מודע ומשפיעות מיידית על התוצאות וההשגים במציאות *ועוד המון טיפים וכלים שיהפכו את החיים לחגיגה

דברים שלא לומדים בבית ספר | לאן נושבת הרוח 109

11.4.12 * גליון  109 סדנאות התפתחות אישית מודעות שלום אנשים אהובים , היום התחלתי את היום בשעה 10 בבוקר בסרט , באחד הכובעים האהובים עליי כדודה של שני מתוקים אמיתיים לקחתי את האחיין שלי  לסרט וכייף , הסרט היה קצת רועש לילד בן שלוש וחצי , מיד עם חיסול הפופקורן שמעתי את הקטנציק פולט " לא בא לי יותר לראות סרט " אז יצאנו לכיוון הפארק בהרצליה, שמש , צפיפות עצומה של אנשים ומתקני גלישה וחבלים די גבוהים וקצת מפחידים  איך שהסתכלנו לעבר סולם החבלים הגבוה , פלט לעברי הקטנטן  "דודה לילה ( כן , הילד הזה מתעקש להוסיף את ה"דודה " לפני לילה , לא משתגעת על זה אבל מילא ) זה מאוד גבוה"  , "נכון" עניתי למתיקות הזאת וזה לילדים גדולים  ועם ילדים זה קל לשכנע ישר אמרתי לו זה לילדים שיכולים לטפס כל כך גבוה וגם שמפחדים מתגברים ואתה יכול , אני

יצירה ואמנות הקסם הבלתי מוסבר

יש לה מה להגיד לאישה הזאת , כל כך צודקת...תהליך היצירה הוא כל כך מוזר מתעתע ובלתי ניתן לשליטה גם אם זה בכתיבה , גם אם זה באמנות , מכירה את התחושה הזו כל כך טוב המתסכלת משהו שיש איזשהו ציור שאני מציירת שוב ושוב וזה פשוט לא קורה הקסם לא מגיע וישנם פעמים שזה כמו פיצוץ בלתי נשלט שהמילים רצות על המקלדת והמכחול מצייר את הקו הבא מבלי שאני אדע בכלל מה זה מביא איתו התסכול הכי גדול שאי אפשר לשלוט בזה , אי אפשר לדעת מתי ואיך זה יגיע ואז שזרם של יצירתיות מגיע מת העולם מסביב ..מי שמכיר אותי טוב מכיר אצלי את התקופות האלו שאני פשוט נעלמת שכל עולמי נהיה צבעים ציור , צילומים עיבודים והעולם מסביב נמוג למעט דאגה לדברים בסיסיים הכול פשוט נמוג להרבה אנשים אשר לא מתעסקים בעבודות יצרתיות קשה להבין את ההעלמות הזאת מפעם לפעם , בטח ובטח הקרובים אליי ש" נורא דואגים" אם אני בסדר ? האם תקף אותי איזשהו דיכאון ...חחח  היוצרי ם מבינים את זה את ההתבודדות הזועם היצירה , עם הקסם הבלתי מוסבר הזה שקורה ...צדקו הרומאים והיוונים , כשרון יצירתי כזה או אחר, פשוט מושאל למשך זמן מה לא ממש שלנו ונעלם כלעומת שבא

שחור , לבן והרבה באמצע

  © Lila Benharush החיים צובעים אותנו בהמון גוונים כל כך הרבה וכאלו שהם כל כך עדינים... ככל שאנחנו יותר במסע , חידה או איך שלא נקרא לזה החיים יותר ויותר גוונים נכנסים לקשת , גם דברים בצעירותנו שמבחינתנו היו לא מוחלט פתאום נהפכים. שחור ולבן נותנים לנו את המסגרת החיצונית איך אנחנו צובעים את התמונה שלנו בפנים זה כבר הרבה יותר מורכב הרבה יותר יצרתי ופתוחה והמסגרת הזו הצבעים שתוחמים הם אלו שנותנים לנו את המקום האמיתי לצמוח. לבדוק את הקצוות זה טוב להיות לגמרי בשחור - לגמרי בלבן ורק בשביל להבין ש"קצוות" עוזרות לנו לצייר את תמונת חיינו בכל קשת הצבעים. בכל דרך ובמיוחד זו המודעת על אף שזה נראה מנוגד דורשת התמדה ואימון בסיסי יומיומי , לפעמים המסגרת הזו משעממת אותנו אנחנו יוצאים ממנה ונכנסים למסגרת חדשה שנראית הרבה יותר טובה וכעבור זמן מה הופס...אותו סיפור חוזר על עצמו רק אם נשאר באותו מסגרת באותו ציור שם יכולה להתפתח יצירה מורכבת , כזו שנכנסת לעומק הדברים ולא נשארת מרפרפת מעל פני השטח. בתור מי שחיה הרבה שחור - לבן , הרבה או הכול או כלום היום רק אני מבינה ששחור ולבן