דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית רגשות

מתנה ! לראשונה נחשף המפתח הרגשי הגנוז

בזמן האחרון בשיחות שוב עולה השאלה : איך אני מעבירה א\ת כל הידע שרכשתי בסדנאות וההתפתחות הרוחנית מהמיינד , השכל לרגש ולחיי היום- יום איך אני מעבירה את הידע לתוך הזוגיות שלי ? לתוך העסק שלי ? לחיים עצמם ! איך זה שלמרות כל הידע שרכשתי ורכשתם במהלך השנים   נעלמה השמחה הפשוטה   של החיים, והתחלפה בעייפות ובחוסר מוטיבציה. למה למרות שהחיים שלי נראים כהצלחה, אני מרגישה שהם עוברים לידי? למה, על אף שאני מקדמת אנשים מצויין, מציקה לי התחושה שעדיין חסר עוד חלק בפאזל? למה פריצות הדרך בחיי ובחיי הלקוחות שלי מחזיקות לזמן מוגבל? איך זה שאני יודעת שאני יכול להגיע ליותר, אך לא מצליחה? אם גם אותך השאלות האלו מטרידות אותך, נודע לי שקולגות שלי - "המניקסים" (משפחת מניקס), מפרסמת קורס ווידאו בחינם (אליו מיד נרשמתי), שווי הקורס הוא 500 שקלים, אבל בזמן הקרוב בלבד הוא הולך להיות זמין במלואו בחינם : http://menixdev.hashaka.co. il/?ap_id=lilabh7 בקורס נלמד: איך להרגיש שמחה, אהבה ושלווה ביציבות ולאורך זמן איך לה

מהם השלבים הבדוקים ליצירת שינוי? התשובה בפנים!

זה לא יאומן כמה מעט אנחנו יודעים על המערכת הרגשית שלנו  וזה הדבר הכי בסיסי שמפעיל או עוצר אותנו בחיים במשך שנים, כל כך הרבה אנשים מסתובבים בעולם מבלי להבין למה הם מרגישים תקועים כל כך הרבה זמן, למה הם לא מצליחים להיות מאושרים? למה בני הזוג שלהם עולים להם על העצבים? למה הקשר עם הילדים מקרטע? ולמה, למרות שלמדתי מלא שיטות, אני עדיין לא מצליחה להביא את עצמי להשיג מטופלים או מתאמנים?   שיטת "התדר" היא שיטת אימון ייחודית וחדשנית, עליה אני ממליצה באופן אישי כדרך להכיר את מי שאתה באמת ולגעת באופן ישיר בעולם הנסתר של הרגשות. שוש מניקס, מפתחת שיטת התדר ומחלוצות תחום האימון בארץ (היא עובדת בצורה מקסימה עם שני בניה) מספרת לי: "זה קורע לי את הלב! שוב ושוב אני שומעת אנשים שמשתפים אותי בכאבים שמוכרים ודאי לרבים מכם: "למה הוא אף פעם לא מתחשב במה שאני רוצה?" "הילד שלי חושב רק על עצמו ולא רואה כמה הוא פוגע בי". "אני טוב במה שאני עובד - אבל העבודה לא מספקת אותי" אנחנו יכולים להיות מוצלחים מכל

חינם עכשיו הכלי המוכח להובלת אנשים אל הצלחה רגשית !

כשדנה מרגישה בדידות , היא אוכלת את כל המקרר עד שהיא לא מסוגלת לזוז- היא מקנחת את הארוחה בשנאה עצמית. כשירון נפגע, אסור להתקרב אליו, הוא צועק ומשתולל עד שהקירות רועדים- והוא אף פעם לא מבין למה כולם מפחדים ממנו. כששירלי נעלבת , היא מסתגרת ומשחזרת שוב ושוב (ושוב) את מה שקרה- ובלילה, כשהיא לבד היא לא מצליחה להפסיק לבכות. אבי לא מאמין שהוא מספיק חכם, אז כדי להוכיח את עצמו, הוא עובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה - את המחירים אגב, משלמת המשפחה.

הגעת לגיל שאסור להרגיש

  בגילך כבר אי אפשר להרגיש כל רגש בעוצמות , עדיף להדחיק... , עדיף לזרוק את הרגש לפינה ולא לתת לו להפריע לך בחיים, הרי הרגש בגילך הוא כבר דבר מסוכן , לך תדע לאן הוא ייקח אותך ומה יקרה לך אם תיתן פשוט לשבת ככה בגופך , אתה הרי תאבד לגמרי שליטה!  יש איזה חוק כזה בלתי כתוב שככל שמתבגרים אולי רצוי יותר להדחיק , אחרי הכול רגש הוא דבר כאוטי, לא תמיד נעים  וכאוטיות יוצרת חוסר שליטה ואנחנו , בני האנוש עדיין חיים באשלייה שיש לנו כזו במידה כזו או אחרת. אתמול בערב יושבת ע חברה , לא נפגשנו לפחות שבועיים -שלושה ואני כל כולי במסע רגשי משלי , הרבה דברים שמרגשים אותי ומפחידים אותי בו זמנית נמצאים עכשיו בחייים שלי ואני מאוד נהנת מהם פשוט כי הם נותנים לי את  חדוות היצירה , זה מה שבעיקר מניע אותי שאני מציירת, מצלמת או כותבת הרגש במלוא עוצמתו. © Lila Benharush הרגש הזה משתנה כמו אצל ילדים פשוט נמצא בגוף , יורד על הקנבס או על סקיצה כזו או אחרת ומפנה את מקומו לרגש חדש  ולמרות שהוא די מפחיד אני משתדלת במאת האחוזים להיות בתוכו , זה  מה שמאפשר לי לייצור . במהלך שיחה עם החברה הזוהיא פלטה

לוקחת אחריות רק על הרגשות שלי

שאנחנו מסתובבים בחיי היומיום בעולם  לרגשות שלנו יש השלכה  ישירה על חיי היום יום  ועל האופן שבו אנחנו  מתקשרים  עם העולם שמולנו , כל תגובה , כל מילה מושפעת  מהרגש בו אנחנו  נוכחים כמובן בהנחה שנוכחים עם הרגש כמו שהוא ונותנים לו להיות, בלי לשפוט ובעיקר בלי לנות להדחיק או לשנות.  כל סיטואציה כזו או אחרת בחיים משקפת לנו את התדר בו אנחנו  נמצאים, לפעמים הכי כייף לא לקחת אחריות על הרגשות שלנו , סה"כ  עד כמה שזה נשמע  פרדוקסלי , כולם עושים את זה , מדחיקים  את הרגשות חיוביים או שליליים ונותנים להם להיות ולכן הם נשארים לנו עמוק בגוף.  © Lila Benharush כל דבר מעמת וטראומטי שאנחנו מדחיקים ולא מעבדים רגשית ולוקחים עליו  אחריות מלאה , נשאר לנו בגוף ומשתקף לנו שוב ושוב בחיים.  הסביבה היא תמיד רק שיקוף לרגשות שלא נתנו לה ם להיות נוכחים במלואם והודחקו , ככל שההדחקה הרגשית היא חזקה יותר ואנחנו יותר מתנגדים לה ככה  היא תמשיך לחבל לנו בחיים.  כשרגשות עולים , הם עולים תמיד מתוכנו שעולה אהבה היא עולה מתוכנו , שעולה פחד הוא עולה מתוכנו כל רגש מתחיל בבית החרושת במוח ומייצר מצי

זה היה מדהים מרגש כואב , מצחיק ובעיקר אמוציונלי

 במהלך חיי כבר עברתי מספיק הפקות , פסטיבלים סדנאות או מוזיקה הם כולן שואבות אותך לתוך עולם אחר מעגל פנימי שנותן מיקרוקוסמוס מדוייק לחיים, רק שההפקה הזאת הייתה ע ם וירש וכ ל מה שקורה בהפקה רגילה כאן הלך והתעצם © Lila Benharush  לפני ארבע שעות נפרדנו לשלום מוירש צוות ההפקה וההלפרים שבלעדיהם לא היינו עוברים את ההפקה הזו ונהיו עם האינטרנסיביות חלק כמעט מוחלט מצוות ההפקה.  ההפקה הזו סחפה מכל דבר אחדר, אתמול בערב כבר הרגשתי כאלו בכלל לא הייתי בארץ במהלך השישה שבועות האחרונים וכל חיי היו מרוכזים בדבר אחד להצליח להרים על הרגליים 5 סדנאות , מגה אום ומסיבת סיום וכל זה בעשרה ימים , יחד עם זה כדרך העבודה של היומנברסיטי , על הדרך נעשתה עבודה רגשית אמוציונלית חזקה , אינטרקציות שליליות שפורקו וזווית אחרת וקצת שונה על דרך העבודה ועל החיים.  כן , זה היה אינטנסיבי כמו מדיטציית אום  ב6 שבועות עברתי את כל הרגשות האפשריים , בכי צחוק, אהבה, שמחה , דכדוך ועוד פשוט הכול...אם היו אומרים לי לפני 6 שבועות שאני אעבור דרך כל אלו סביר להניח שהייתי מוותרת וזזה הצידה אבל , אני בהחלט שמחה שלא ,

24 שעות והכול משתנה

אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מאושו , הוא פשוט  להמתין קצת לפני התגובה ולתת לרגש ולא משנה מה הוא פשוט להיות, למלא כל חלל ותא בגוף עד שהוא פשוט משתנה © Lila Benharush שרגש אהבה , שמחה וצחוק משתלט עלינו אנחנו מקבלים אותו בברכה ופועלים יחד איתו ומדביקים באנרגיה הזו את כל מי שמסביבנו , אך שרגשות כמו כעס , קנאה , עצב משתלטים עלינו אנחנו נמצאים תחת מיסוך של רגשות שליליים , רעל נקי אשר גורם לנו לאבד במעט את השכל הישר ולפעול מוך אינסטינקט של אגו פגוע, שרק רוצה להעביר את הרעל הרגשי הזה הלאה למישהו אחר מילא היינו פוגעים רק באחר, אך הפגיעה היא בעיקר בנו , שכועסים והרגש מציף אותנו יש לנו נטייה להתנגד לו , מכיוון ש"כעס" , " קנאה " הם רגשות "לא יפים" קצת קשה לנו לקבל אותם, אך אם אנחנו מסירים את ההתנגדות ונותנים לרגשות האלו  ולרעלים ל"שטוף " לנו את הגוף 24 שעות של המתנה ללא יצירת תגובה או זריקת הרעל על אלו הסובבים אותנו פשוט משתנה למשהו אחר , רגוע יותר שקול יותר והכי חשוב ללא מיסוך רגשי עמוק שעולה בנו התנגדות לרגש שנחשב כרגש

הגיעה זמן להתכנסות

מאת: לילה בן הרוש  הנה הגיע הגשם, קצת ברקים רעמים ואפילו נהיה קצת קריר ( יש כאלו שיגידו אפילו קר) והנטייה הטבעית שלנו היא פשוט להכנס קצת הביתה פנימה  © Lila Benharush החורף מביא איתו מלבד פקקי ענק על כל טיפת גשם זמן איכות פנימי , זמן לתת לרעיונות ולתהליכים זמן להבשיל , " תדמת החורף" מורגשת היטב בארצנו הקטנטונת טיפת רוח , קצת מים ואנחנו מכונסים בתוך הבית וההתכנסות הזו היא הזדמנות מצויינת ודי טבעית לעבודת מודעות לטיפול עצמי פחות חיים בחוץ כמו בקיץ ויותר בפנים  חורף זה זמן אינקובציה שיכול לקרות גם בתקופות אחרות בחיים, אך בחורף באופן טבעי הוא מורגש יותר ברובד הפיזי , זהו זמן שבו זרעים ששתלנו בתודעה שלנו מתחילים לפתח את עצמם, רגשות מעורבבים שם וגם קצת מיינד, אך זה נראה כאלו שום דבר לא קורה הכול קר , עומד מלכת  מי שעוסק באמנות ובכל תחום יצירתי אחר מכיר את ההתכנסות הזו היטב היא מתקיימת בחורף אך יכולה להיות בהחלט גם בזמנים אחרים , ההתכנסות הזו פנימה נותנת זמן לעיכול רעיונות , לבדוק איך להביא את הרעיון לידי ביצוע הכול מתרחש בראש, בלב ובעיקר בבטן ,

סליחה היא קודם כל לעצמנו

במחזוריות  הקבועה של השנה העברית והחגים מגיע חג הכיפורים, רק סיימנו עם ברכות שנה טובה מקיר לקיר ווהנה  מתחילה ברכות גמר חתימה טובה סליחה היא בראש ובראשונה לעצמנו , דבר ראשון  מכיוון שאין דבר יותר חורט ויותר כואב מאשר לא לסלוח לעצמנו , לא לסלוח לעצמנו על התנהגויות שאולי לא היו מתאימות , על אנשים שפגשנו בדרך ונפגעו מאיתנו הסליחה היא חלק מתהליך שמורים רוחניים דברו עליו קודם כל להודות באמת ולהגיד , נכון לא היינו בסדר או לא פעלנו נכון , אחר כך לסלוח לעצמנו ואז לקבל א ת מעשי העבר באהבה ולדעת שמותר ואפילו הכרחי לטעות במסלול החיים וכשאיננו מסוגלים לסלוח למישהו או לא מסוגלים לסלוח לעצמנו , מה קורה? בעיקר   רגשות אשמה   עולים ואין דבר בעולם שהוא הרסני יותר  לנפש שלנו מרגשות אשמה וכשהם נוכחים בדרך כזו או אחרת אנחנו מענישים את עצמנו זה באמת לא משנה על מה אתם מביעים חרטה או מענישים את עצמכם , או למי אתם  לא מוכנים לסלוח ...הדבר היחיד שרצוי שתדעו שכל עוד אתם לא סולחים לאחרים אתם כנראה גם לא סולחיים לעצמכם וממשיכ

מי מטפל בך?

מי מטפל בכם אנשים? כן מי מטפל בכם? הנטייה שלנו היא לטפל בכל מה ש"חשוב" גן ילדים זה חשוב חג שחיה לתינוק בן חודשיים זה חשוב העסק זה חשוב  ואתם , כל אחד ואחד מכם לא חשוב? תעצרו רק לשנייה ותשאלו את עצמכם מתי הרשתם לעצמכם להתפנק ?מתי לקחתם שעה וחצי - שעתיים לעצמכם סתם ככה להתחיל את אמצע השבוע עם ארוחץת בוקר ומפנקת ולהגיע לעבודה יותר מאוחר, לסיים יום עבודה מוקדם יותר וללכת למאסג ' טיפול כזה או אחר או סתם לשבת בי ם שעה - שעתיים עם מוזיקה וגלידה ביד ? מתי ... זה קרה? מה אתם אוהבים לעשות וויתרם עליו בשנים האחרונות?על ריקוד על שיעורי שחייה על ציור אמנות מה אהבתם והפסקתם לעשות כי אתם לא בגיל או זה פשוט לא הזמן הנכון אני יודעת זה בהחלט לא פופולרי לדאוג לעצמנו  , אולי בגלל שאף אחד לא לימד אותנו עד כמה הזנת הנפש שלנו חשובה , זה חשוב לאכול זה חשוב לשתות זה חשוב לשלם חשבונות טיפול אלטרנטיבי , למודים בקורס חדש זה לא חשוב זה נעשה בפנסייה.   ומי אמר שכשתגיעו לשם תהיו כל כך מותשים כל כך עייפים אחרי שנים של הזנחה והתעלמות מעצמכם במצעד התירוצים ללמה אני לא מפנק\ת את עצמי מדי פעם

סליחה אפשר להצמד קצת

  כן , כן ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון? למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ?  הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק  אותנו  מזרם החיים הטבעי, אז  למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לאבד אנחנו נצמדים ומקבעים את עצמנו ככל שהגיל עולה ככה אנחנו זקוקים ליותר ויותר " עוגנים"  כמו ניילון  נצמד ודביק לטראומות שלנו לפחדים שלנו לרגשות שלייליים , עד שהם כל כך צמודים ואחרי כל כך הרבה שנים מי יעיז בכלל להסיר אותו, כל אחד והכלא שלו זה כלא פתוח השער פתוח אבל מעטים יוצאים והם נחשבים ללא נומטיבים "משוגעים" למה אנחנו לא נצמדים באותה שמחה לאופטימיות שמחת חיים וצחוק? מקיפים את עצמנו בחומות של

החלטות וצמתים בחיים

החיים שלנו מלאים בצמתים בהחלטות, לא פעם יש את המחשבה מעניין מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת ממש כמו בסרט דלתות מסתובבות, הלוואי והיה לנו מעיין קדימון כזה בסופו של דבר מה שנראה רע בהתחלה יכול להיות נהדר ובכל זאת בחיים אין לנו את העלילות המקבילות האלה ברב המקרים ההחלטה תמיד נכונה לאותו זמן והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לבטן עמוק פנימה. השאלה מי מחליט את ההחלטות האלו? האם אני מחליטה אותן ? האם הפחדים שלי מחליטים אותם? שאלה? פעמים רבות הפחדים שלנו מכתיבים לנו החלטות ואנחנו אחריהם לא ממש מודעים שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, המיינד שלנו מתוחכם כל כך שהוא נותן לנו תירוצים הגיוניים לכל דבר והחיים יש להם דרך משלהם הגיון לא ממש משחק תפקיד פה... אלו המצבים שאני מחליטה לא להחליט לפחות לאיזה כמה ימים לתת למידע קצת להתבשל בתוכי ככה עמוק בגוף... לפעמים ההחלטות האלו לבד מגיעות לפעמים צריך הרבה סימנים מהיקום לדעת שכן זו הדרך לכאן בדיוק צריך ללכת כל מה שנדרש זה הקשבה מלאה לכל הסימנים המאוד ברורים שהיקום שולח ... ויש סימנים כל הזמן רק צריך לעצור ולהקשיב. אז אני בצומת עומדת קצת בצומת הזו ונותנת לע

לתת לרגש להיות...

נשמע פשוט לתת לרגש להיות אך כמה אנחנו אוהבים את רגשות האהבה, השמחה והפרפרים בבטן וכמה אנחנו מפחדים או נלחמים ברגשות הפחות טובים אלו שמביאים איתם כאב בכי או צער. המלחמה הזאת ברגשות היא אחד החסמים הכי גדולים שלנו בחיים וכמובן שאנחנו רבים עם משהו רגש או כל דבר אחר במציאות הם הרי לא נעלמים הפך מתעצמים, חוק טבע שכזה מה שתלחם בו ופיע יותר ויותר בחייים מה שתקבל אותו ותכיל אותו ישהה קצת בגוף יעשה מה שיעשה ואז פשוט ייעלם. מצחיק איך חילקנו את העולם שלנו "לטוב" ורע" בצורה כזו דיכוטימית שחור - לבן ברגשות , בהתנהגויות או הכול או כלום. החיים רב גוניים ממש כמו הגאות והשפל ככה גם אנחנו, ככה גם הרגשות שלנו ובכדי להיות, לחיות ולהרגיש את הפוטניצאל המלא שלנו אנחנו חייבים לנוע במחזוריות הזו לחוות את הכול , מנסיוני שנותנים לזה פשוט להיות נותננים לרגש קצת " לשבת " בגוף גם אם הוא פחות נעים בסופו של דבר הוא מפנה את מקומו מהר יותר. הרבה פעמים שמופיע כאב אנחנו כל כך עסוקים בלדכא אותו ולהדחיק אותו שהוא גורם הרבה יותר כאב וממשיך לשבת לנו בגוף עוד ועוד ...ומקבעים לנו דפוסי חיי

במורד הגרון מתחלקת מועקה ...

לא ממש ממאמיני תשעה באב וכאלו ועדיין כבר שבועיים נמצאת בי מועקה , לא ברור ממה ולמה ? הכול רגיל בסדר ואפילו ישנם כמה דברים שבהחלט נרשמה בהם התקדמות מעשית יפה ובכל זאת... כמו גוש של צמר לא אוורירי ובהחלט לא נעים זורם לו בין מרכז הגוף איזור הצאקרה השלישית לגרון זה התחיל בבטן ולאט , לאט טיפס לו אולי יש משהו שאני צריכה להגיד , אולי יש איזשהו דבר שהגוף יודע ואני לא ... אולי בכל זאת אם זה בגוף אז זה גם בנפש ולפעמים צריך להיות בדיוק שם בנקודה הזו שזה קצת תקוע שזה מרגיש שמשהו יושב שם ולהמתין לזמן שלו שייצא בזמן הנכון והמדוייק לו! לעצמי תמיד בזמנים כאלו אני אומרת כנראה שאם זה כואב אז משהו בדרך להיוולד ... ולפני כל לידה זה תמיד כואב. גם זה יעבור