יום שלישי, 31 במאי 2011

זה לא המטרה , זה הדרך

 











שיאצ'ו , זן, מדיטציה, היליניג, תטא הילניג, טאי צי , אייקדו , זן , אימון והרשימה עדיין ארוכה מאוד ארוכה , הצטרפו לזה סרטים כמו הבליפ והסוד, עשרות ספרים, כוחו של הרגע, כוחו של התת מודע , הנזיר שמכר פרארי אחת ובזכות הצלחתו המסחררת קנה לפחות עוד שלושה ...

פסטיבלים , סדנאות ומה לא וכל השיטות מובילות למקום אחד, שקט , שלווה , סיפוק והגשמת חלומות.

מי שאיתנו כבר לא התנסה באחת או בכמה מהשיטות לשיפור איכות החיים ולהוציא את המיטב מתוך עצמנו , הן כולן טובות , כולן מעוררות וכולן פותחות בפנינו דלתות , רק דבר אחד חסר לנו בתרבות המערבית הן כולן נהדרות בתנאי ש...יתורגלו בהתמדה
כן זה החלק שפחות כייף לנו להכיר , מאוד היינו רוצים, לפחות על עצמי אני יכולה לומר שנעבור איזה " טירונות רוחנית " שכזו ויהיו שנה – שנתיים קשים ואחר כך ללה – לנד לנצח.

האמת ששום שיטה ללא תרגול עקבי לא יכולה להניב תוצאות , יש בהם משהו שהוא קצת מתעתע , שנמצאים בקבוצת מדיטציה או בסדנא בת כמה ימים זה בהחלט נפלא , אך מה קורה שהסדנא מסתיימת??? כמה מהר אפשר לשקוע לתוך השגרה ? די מהר נכון?
סדנאות אחת לשלושה חודשים, תרגולים משותפים , תזכורות זה נפלא אך יחד עם זה נדרשת משמעת יומיומית , לחיות בדרך שהיא של מודעות ורוחניות זה לצמוח לעומק והעומק נוצר רק על ידי תרגול חוזר ונשנה .

מבט קצר על אנשי רוח כאלו ואחרים במחוזות המזרח , יכול ללמד אותנו משהו על ההתמדה הזו , זהו מצב של תלמיד נצחי .
טובי המאסטרים במזרח עסוקים באימון יומיומי ולא אני אישית לא מאמינה בקונספט הזה של הארה שפתאום מגיע רגע פה כל החלקים נופלים למקום ואינם מתבלגנים יותר.

הארה הרבה פעמים פשוט נתפסת כמטרה , ובמודעות ותרגול רוחני אין מטרה , יש דרך שהולכת ומעמיקה לא לרוחב אלא לעומק.
משמעת ומסגרת ברורה בכל תרגול רוחני כזה או אחר היא הכרחית ואולי זו הסיבה שבמערב אין מושגי למידה כמו במזרח, זה דורש סוג של התמסרות שלנו כמערביים יש קושי איתה מעצם התרבות בה אנחנו חיים.
לדוגמא: אמני קליגרפיה יפניים, מתחילים באימון בגיל צעיר ביות ר , 7 שנים כן 7 שנים הם רק לומדים איך למשוך את המכחול בצורה הנכונה בכתיבת אותיות ,...תחשבו 7 שנים רק ללמוד לכתוב את האותיות נכון, כמעט בלתי נתפס, אך אחרי 7 שנים אם תביטו על אמן קליגרפיה הוא מושך את המכחול בריכוז עילאי , זה רק הוא והצבע אין שום דבר אחר מסביב, הוא והציור נהיים אחד.  

 ללא תרגול אין חידוד בלי חידוד קל לגלוש בחזרה לתוך השגרה וללא אמונה טוטאלית , עיוורת בדרך שבחרת לתרגל אין סיכוי להגיע למקום טוב יותר

בחרתם בדרך של מודעות , הלכתם לסדנאות שמעתם הרצאות קראתם ספרים, הם כולם נותנים כלי תרגול טובים , פשוטים ונגישים כל מה שנדרש הוא להתמיד ולא תמיד לנסות להבין.

אחת הטכניקות שאני עובדת איתה בהצלחה כל יום , היא  כתיבת בוקר מתנה שקיבלתי בדרך האמן ( שהיא סדנא מומלצת ביותר) במשך שנה ו4 חודשים כל בוקר והיו  הרבה בקרים שלא ממש רציתי
אפילו סיננתי בלב שזה שטויות ולמי יש זמן לזה בכלל , , אך הבנתי שכאן החשיבות העליונה היא ההתמדה , בהתחלה הכרחתי את עצמי , אחר כך זה נהפך להרגל חיובי וטוב.

, איך זה בדיוק פועל עדיין לא הבנתי , אך לאחר 4 חודשי כתיבה  נכחתי לדעת שהכתיבה שלי מאוד משוחררת, יצירות אמנות  זורמות לי זורמות לי בקלות ואני הרבה פחות ביקורתית או שיפוטית כלפי התוצאות , ההנאה שלי שאובה מהיצירה עצמה ואיכשהו שכל בקר אני שופכת את כל הזבל שלי לדף ומיד זורקת זה עושה לי טוב ואם זה טוב אז ממשיכים .

בדיוק כמו באימון ספורט , אם זונחים את זה מספיק לחודש היכולת הגופנית נחלשת ככה גם בעבודת מודעות , אין פה פלג שנשתל במוח ועושה את העבודה לבד , זה אימון מחשבתי  ומנטאלי אשר דורש רצף. ואם קשה לכם...זה רק בראש , המיינד שלנו יכול להיות מאוד מינפולטיבי שמנסים לאלף אותו לקצת שקט ורגיעה בתוך קצב החיים המטורף הזה.


מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

יום שני, 30 במאי 2011

מילים , מילים ומה משמעותן


 
מילים זה נחמד , מילים יכולות להוות פתיח טוב ובכל זאת אם יש משהו אחד שלמדתי בצורה הטובה ביותר בדרכי הרוחנית שיש מילים ויש מעשים

אם באמת רוצים ללמוד אדם או נושא מסוים יש להתפקס על המעשים והתוצאות ולא על המילים, למיילים יש כוח הן יוצרות אנרגיה מסוימת אך אם אינם מגובים במעשים הם כמו בלון מלא באוויר שחייו בדר"כ מאוד קצרים.

דוגמאות יש בלי סוף בכל מקום , תסכלו סביבכם והכי טוב להסתכל על עצמנו, כולנו עושים את זה ושמפתחים לזה טיפת מודעות אז בהחלט אפשר לשנות.
בעולם הטיפולי משום מה זה בולט במיוחד , אולי בגלל שאנשים מתחברים לנושאים שהם לא סגורים בתוך עצמם , או  אולי כי העיסוק בנושא כזה או אחר שחסר להם נראה כמשלים.

אם הסנדלר הולך יחף , אני לא מעוניינת לנעול את הנעליים שלו , למה? אם הנעליים האלו לא טובות בשביל אדם שייצר אותם , הוא גם לא טוב עבור מישהו אחר – פשוט.
שאדם שכולו , מתח , לחץ ואי יכולת להקשר אינטימית , מלמד או מנחה סדנאות טנטרה וזוגיות למינהן ,
אדם אשר מטפל בזוגות ולהשבת  האהבה לחיקם ששנים , נמצא  במערכות זוגיות מחוץ לנישואים ,
או לחלופין אדם אשר מלמד משיכת שפע ( בתרגום מרוחנית כסף) ואין לו כסף לשלם לאנשי מקצוע אשר עובדים איתו, אדם כזה לטווח קצר יכול לעשות את העבודה אך לא לעומק ולא לאורך זמן , כי הוא פשוט לא חווה את העומקים הנדרשים .

מה המרחק בין אמירה למעשה ? תלוי מה אתה אומר ומה אתה עושה , עדיף תמיד קודם לעשות ואחר כך לדבר, לטפל או לנסות " לתקן " אחרים בזמן שהדבר הראשון שצריך לעשות זה להסתכל פנימה לדבר את מה שאתה עושה  ולעשות את מה שאתה מדבר



מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

יום רביעי, 25 במאי 2011

רוצה=עושה



הרבה משפטים דפקו לנו בראש בזמן הצבא , לא יודעת מה אתכם אך בתור מכי"ת בבסיסי טירונים היה את המשפטים הנצחיים האלו שתמיד נשארים בראש, מה שנקרא רוחניות מעשית אולי בגלל זה לא ממש אהבתי את הצבא הוא לוקח לקצוות ומעביר את הגבולות הנפשיים והפיזיים.
חוץ מהמשפט הנצחי עוד לא נולד המאניק שיעצור את הזמן שהיה המנטרה שלי דא- אז היה משפט אחר שאני מדי פעם מזכירה לעצמי ...אין לא יכול , יש לא רוצה , משפט ששמעתי שוב ושוב בעיקר בקורסים שהביא אותי  כל פעם לקצה אחר והאמת בסוף כל קצה כזה הוכיח את עצמו מחדש, בשלב מאוחר יותר אמרתי את זה רבות לטירונים

באמת שאין דבר כזה לא יכול, יש  מציאות תגידו, יש מצבים שאי אפשר או אם היית במצבי היית מבינה אבל בינינו ככה בשקט אם אנחנו אומרים לעצמנו לא יכולים אז בסוף באמת אנחנו לא יכולים מאלפים את המוח שלנו ללא והמיינד שלנו עבד נרצע , מה שאומרים לו הוא מקבל , טוב או רע לא מעניינים אותו ביקשנו קיבלנו וזה תמיד עובד
.
תירוצים לעצמי ואני מניחה לכולנו יש ,הדיבור העצמי שלנו כמו" זה לא אפשרי " אם היה ...אז " הוא זה שמנציח שוב ושוב את המגבלות היחידות שיש לנו בתור בני אדם , לכל אחד שפוסע על כדור הארץ לא משנה מי הוא , מאיפה הוא בא או מה הוא עשה המגבלה היחידה נמצאת בראש

אין מה לסבך את זה , רק למצוא את הטכניקה המתאימה לכל אחד מאיתנו להסתכל לכל המגבלות והפחדים שנוצרים לנו בראש ולהגיד לכם, נחמד שבאת ם לבקר אבל אלי תגיעו ביום אחר, לפעמים העוצמה הזו שקיימת במוח שלנו היא בלתי נתפסת , לא ייאמן איזה השפעה פעילה יש לזה בחיים שלנו

ולא לרצות לעשות משהו זה בסדר גמור ונהדר גם טוב  ועדיין מעדיפה להיות כנה עם עצמי ולומר אוקיי , יש פחד, יש חששות כרגע אני לא רואה דרך אחרת ,לא כי אני לא יכולה אלא בעיקר כי אולי אני כרגע לא ממש רוצה , כי שרוצים עושים כל שאר המילים מסביב זה סתם סיפורים.
אז? מה אתם רוצים ועושים היום?


יום נפלא , אהבה ושמחה

לילה


מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

יום שני, 23 במאי 2011

כיש ספק, אין ספק בדוק!


מי לא מכיר את ההרגשה הזו? משהו בבטן מרגיש לא נכון ולא להגיון אין כאן תפקיד ממשי זה משהו עמוק פנימי יותר מסוג הדברים שלא ניתן להסביר במילים , מסוג הדברים שמרגישים.

כמו מעיין סנסור פנימי כזה שנותן לנו כיוון פנימי ושלא מקשיבים לו תמיד מפסידים , מה גורם לנו בדרך כלל לא להקשיב לו? בדרך כלל לחץ או אולי תחושת " לא נעים לי" והמוח שלנו באופן אוטמטי מנסה למצוא הסברים מנסה להסביר לנו תחושה שהיא לחלוטין אינטואטיבית בצורה שהיא נטו לוגית וזה לא עובד

אם משהו מרגיש לא נכון אז הוא לא נכון אין צורך להתעכב , אין צורך להסביר ומאוד לא רצוי להתעלם מתחושה כזו , מה שיש לנו כספק קטן בסופו של דבר מתעורר לספק גדול קלישאות לא תמיד עובדות אבל פה שיש ספק אין ספק תמיד פועל

למה זה תמיד פועל?  כי משהו בתוך כל אחד מאיתנו ואין צורך להתהדר בתואר " רוחני" לשם כך , יודע יותר ממה שחמשת החושים  שלנו מסוגלים לספק, חוש שישי שכזה שנולדו איתו ובמהלך החיים חונכחו לאט לאט להתעלם ממנו ולהקשיב לקול ההגיון ולשכל הישר .

השכל שלנו שכל מחשבה מוטבעת בו גם אם זה רעיון או ספק קטן הוא כמו "מכונת רישום" הוא חורט את הספק הזה במוח ובעקבותיו אנחנו נחפש אם נרצה או לא נרצה הוכחות לספק הזה ושמחפשים הוכחות זה תמיד מגיע  ויחד איתו מגיעה האמירה " משהו לא הרגיש לי נכון , ידעתי" ויחד איתו גם הבטחה לעצמנו לעתיד לבוא לא להשתיק את הקול הפנימי הזה , אז אם עולה בכם איזשהו ספק קל בהחלטה כזו או אחרת תזנחו אותם , אתם יודעים שמנגד קיימים מצבים הפוכים שאין ספק ויש בטחון מלא , לכו איתם



יום שישי, 20 במאי 2011

שתי סדנאות ומטרה אחת- קידום העסק

סדנת יחסי ציבור לעצמאי ולעסקים קטנים 24.5.11 בין השעות 
10:00-16:00


סדנת יחסי ציבור מיועדת לעצמאים ובעלי עסקים קטנים אשר בסיומה  כיצד לגייס ולהשתמש בתקשורת לטובת העסק שלכם.  הסדנא עוסקת ביחסי ציבור בהקשר משולב עם שיווק ופרסום באמצעים פשוטים, קלים וניגישים המותאמים לעסקים קטנים ועצמאים ויכולה להעלות לכם את מחזור המכירות ב- 20%




סדנא לבניית דפים עסקיים בפייסבוק 29.5.11 בין השעות 17:00-22:00

מה כבר לא נאמר על הרשת הזו?כמעט כבר הכול ונדמה שהיא רק ממשיכה להתפתח ולגדול בקצב מהיר , היום כבר לכל בעל עסק זה ברור שגם ברשת החברתית של הפייסבוק הוא חייב להיות נוכח כחלק ממערך המכירות ברשת , גיוס לקוחות חדשים ומבחינה תדמיתית ויחצ"נית
רבים אינם יודעים איך פועל הפיסבוק ולפי איזה מדדים מדורגים התכנים ובכך רבים עובדים קשה ברשת אך ללא תוצאות אפקטיביות.
הפלטפורה אשר נבנתה לעסקים ומספקת מעיין אתר אינטרנטי לעסק בתוך הפייסבוק , הולכת וצוברת תאוצה , דף העסק מבחינה ויזואלית נדרש להיות ייצוגי, מספק מידע ויכול גם להכיל בתוכו מיני סייט ואפילו חנות וירטואלית , כל האמצעים לפחות עכשיו מוצעים לכם בחינם !!!
אז אם יש לכם עסק ואינכם יודעים כיצד לבנות או למתג את דף העסק שלכם בצורה נכונה ומקצועית אתם מוזמנים לסדנא של 4 וחצי שעות יחד עם המחשב הנייד שלכם ותצאו ממנה עם דף עסק ממותג וכלי עבודה שייתנו לכם את האפשרות לבנות דפים נוספים


אין זמן אחר , עכשיו זה תמיד הזמן הטוב ביותר לפעולה , תפנו לכם כמה שעות, הרשמו עכשיו ובואו לקדם את העסק שלכם


יום חמישי, 19 במאי 2011

זה רק עניין של פרשנות

הכול האמת הוא עניין של פרשנות , מאיזה מקום? מאיזה נקודה אני מפרש או מפרשת סיטואציה כזו או אחרת מעניין? איך שני אנשים נמצאים באותה סיטואציה וכל אחד מפרש את הסיטואציה בצורה אחרת לגמרי , מדהים לא
?
הפרשנות שלנו היא מה שיוצרת לנו את המושג של טוב ורע ולמעשה איך אפשר להגיד במוחלטות על סיטואציה או אירוע מסויים בחיינו כטוב או כרע?

אנחנו הרי לעולם לא יודעים את התמונה המלאה ואף אחד מאיתנו עדיין לא יודע לצפות את העתיד? לכולנו זה קרה ואני בטוחה שהרבה יותר מפעם אחת שסיטואציה שפירשנו כרעה או כפחות טובה בחיים אחרי כמה חודשים נתפסה כמה שהביא לשינוי כמה שאחר כך נהפך לטוב


כך שהכול עניין של גישה מה שתאמצו זה מה שיהיה , אז אם יש לכם משה ו עכשיו בחיים שנתפס כרע אולי עדיף לומר זה דווקא טוב , זה דווקא נפלא – אין דבר כזה טוב או רע יש מה שיש ואין תלוי אך ורק בנקודת המבט שלכם , ואם הפרשנות שלכם יותר תתפוס נקודת מבט חיובית ככה יהיה יותר קל עם אירועים או סיטואציות שממילא גישה שלילית לא תעזור לשנות אותם הם יהיו קיימים השאלה מאיזו זווית תבחרו לראות אותם

ימים יפים , שמחה ואהבה 
לילה




יום שני, 16 במאי 2011

פרפקציוניזם זה רק עוד סוג של חרדה


מי מאיתנו לא מכיר את התכונה הזו לכאורה הרצון לעשות ולהיות הטוב ביותר היא טבעית וטוב שהיא שם,השאיפה והרצון היא זו שדוחפת אותנו קדימה ,אך מה קורה שהשאיפה למושלמות בכל דבר מחלחלת בנו? שם נוצרת בעיה.

מעצם היותנו חלק מהטבע ולעולם לא נוכל להיות מושלמים , אותם אלו שמחכים על הגדר לזמן המושלם , למוצר המושלם למעשה פוגעים בעצמם ובאופן טבעי הם פחות ופחות יצרניים, הביקורת העצמית והשיפוט העצמי שמתלווים לתהליך רק מגבירים את החרדה שבביססה זה מה שאני יוצר או איך שאני מתנהל לא מספיק טוב.

ללמוד זה טוב, לשאוף לטוב ביותר זה מעולה לרצות שהכל יהיה מושלם או פרפקט , זהו פחד טהור שיכול להתפתח לחרדה וביקורת עצמית שרק עוצרת אותנו מעשייה 

מושלם , לא קיים גם לא יהיה ואז אותם אלו אשר מפחדים לייצור לעצמם בחיים התנהלות שונה , עסקים שונים לא נכשלים מצד אחד נהדר מצד שני אלו אנשים שצועדים לנצח על הצד הבטוח בחיים ומי שלא לוקח סיכונים ואינו מוכן להכשל בשום פנים באופן גם לא יכול להצליח .

כמעט כל מי שהוא פרפקציונסט בנפשו יתרץ את  התכונה הזו בצורות כמו אני רוצה לתת את הטוב ביותר, או אם אני אכתוב ויהיו לי שגיאות מה יחשבו עליי , זה לא הזמן הנכון, זה לא המקום הנכון, אני לא מוכן לחשיפה ושלל תירוצים שישמעו מהצד אפילו הגיונייים 

וככל שהפרפקציוניזם שלנו עולה , ככה גם נחסמת היצרתיות שדרושה לכולנו בחיים ולא משנה באיזה סיטואציה ובאיזה מצב ככה מתפתחים להם אנשים של שחור - לבן , זה טוב וזה רע ומה שבינהם לא מקובל, רק שהחיים והעשייה שלנו ברובם הגדול היא האמצע הגוונים האלו שנצבעים עם אלפי דקויות שחור ולבן הם רק גבולות הקצה שטוב שהם ישנם אך הם אינם יכולים לתת לנו מענה .
הדרך היחידה להתמודד עם פרפקציוניזם, ביקורת עצמית מסרסת וכדומה היא פשוט להסכים עם עצמנו שכל מה שאעשה הוא טוב לפעמים זה יצליח, לפעמים לא מה שבטוח שתמיד עדיף לקחת את הסיכויי להכשל עם שאיפה להצלחה מאשר פשוט להשתתק בחרדה ולא לעשות 




יום רביעי, 11 במאי 2011

אתם אשמים




















זהו זה , לשנה השבוע המדוכדך והקשה רגשית הזה בין יום השואה ליום הזיכרון עבר, זה תמיד מרגיש כמו ענן כבד שיורד על המדינה הזו ואם נרצה או לא נרצה זה תמיד ימים מאוד עצובים, הרבה רגשות עולים וצפים באוויר , ויהודים כמו יהודים רגשות האשמה שלנו חוגגים.
רגש מעניין הוא רגש האשמה רגש קשה , רגש שלא ממש מותיר אוויר , הדת היא בהחלט אחד ממחוללי האשמה ההרסניים ביותר שקיימים, ככה למעשה שולטים במאמינים , בדת מצורף גם רגש אשמה על מיניות ומין
ישנה אשמה חברתית וזה מתחיל בילדות בבית ספר וממשיך עוד ועוד אנחנו כל כך מוטרדים מדעות של אחרים , למעשה כל מערכת הענישה של בתי הספר, ומערכות ענישה של המדינה מבוססות על אשמה.
אשמה בין ילדים להורים וההפך וכאן המניפולציות חוגגות , ככה גם הילדים עושים , ילד שהוריו בעלי קריירה ונמצאים יחסית מעט בבית גם מואשמים ומנוצלים על ידי ילדיהם

והכי גדול אשמה באהבה , הרבה פעמים אנחנו מאשימים את אלו שאנחנו אוהבים בכך שלא ספקו את הצרכים או הרצונות שלנו...ו
אין רגש שהוא יותר הרסני ואוכל אותנו מבפנים מאשר רגשות אשמה ומה אנחנו עושים שאנחנו מאשימים? בעצם אשמה היא הבסיס  של מעגל קסמים אכזרי , אנחנו מאשימים ואז מענישים , לא מעט פעמים אנחנו ם מענישים את עצמנו משלמים איזשהו מחיר בכדי להרגיש שהנה " שילמנו את המחיר" הבעיה עם ענישה עצמית או הענשת בן זוג, הענשה של הילדים שבכך הבעיה לא נפטרת האמת היא מחמירה , עונש רק יוצר עוד  רגשות אשמה ועוד רגשות אשמה זה עוד
עונש ...מה מפעיל את רגשות האשמה שלכם? ואיך את ם מענישים את עצמכם כולנו עושים את זה אם זה במודע או בתת מודע ובדיוק זה מה שיוצר לנו כבלים .

יום העצמאות מגיע אחרי שבוע של אשמה , אשמה על קורבנות השואה , האשמה שלנו על הטיפול בהם והאשמה שלנו ששלחנו ילדים למלחמה וחלק מהם לא חזרו סדנת אשמה שנתית כזו ואחרי שהואשמנו ואחרי שהוענשו את עצמנו בכל הרגשות המעיקים והקשים " שילמנו מחיר" ואז יוצאים לחגוג עצמאות.

אז על מה יש לכם רגשות אשמה? ומה הפתרון? רמז...ענישה עצמית זה לא הכיוון

ימים יפים ושמחים 


לילה

יום שני, 9 במאי 2011

רוצים פירות וענפים , אך מה עם השורשים?

אולי זה משהו שהוא מאוד ישראלי? אולי זה איזה תכונה שירשנו מהיותנו יהודים נודדים מה שבטוח שכל כך הרבה מאיתנו וגם אני כמו כולם גם הייתי שם - רוצים לקטוף את הפירות לפני שמגדלים את השורשים.
זה נוגע בכל תחום בחיים, חברות, זוגיות , עסקים , הרבה פעמים משהו מתרבות ה"ערבב והגש"חדרה לתוך תהליכים שמה לעשות , אינם ניתנים להאצה הם חייבים להיות טבעיים.
ושורשים חזקים לוקח להם זמן לגדול, להעמיק את עצמם בקרקע לתפוס אחיזה שהיא חזקה מכל משב רוח שיעבור ככה במקרה וייקח את העץ ויגלגל אותו למקום אחר...שהרוח תרגע שוב יהיה צורך להתמקם ולהעמיק את השורשים עמוק 

הצמחת שורשים לפעמים הוא עניין קצת מתסכל בכל זאת, לא רואים את זה "בחוץ" זה דורש הזנה וטיפוח מבלי לקבל פירות, מבלי אפילו להנות מקצת עלים או צל הגון ביום חם ואז הרבה פעמים אחרי כמה חודשים ש"העץ" שלנו לא מספק את הסחורה במהירות לפתע עולות מחשבות רגע אולי לעץ המנגו לוקח יותר מדי שנים לצמוח אז 
בוא ננסה עץ תפוח 

לעצי פרי לוקח בממוצע בין 4- ל7  שנים בכדי להתחיל להניב פירות משובחים , לכל פרוייקט לל עסק לכל מערכת יחסים נדרשת גם הזנה כזו השקעה עתידית כזו , פעמים רבות שאני נפגשת עם אנשים בענייני קידום עסקים ושיווק יש איזשהי ציפייה בלתי ברורה לראות תוצאות מיידיות , ותמיד יבואו התוצאות הנכונות רק שלפעמים הן קטנות ונראות לנו כביכול לא משמעותיות ואנחנו ממהרים לזנוח אותם.

בזוגיות, בעסקים עם חברים ובכלל בחיים התמדה ונחישות הם חשובות מאוד , מי שמתמיד ומחוייב לעצמו להצלחה יקטוף את הפירות , מי שמחפש "ערבב והגש" סביר להניח יערבב יגיש הרבה אך פחות יהנה ממתיקות הפירות








יום חמישי, 5 במאי 2011

להרגיש לפני שזה קורה




לייצור את מציאות חיינו , כמה מדברים על זה בשנים האחרונות המון...כמה מאיתנו כבר קמו לשבוע - שבועים של שמחה שנמסו לאיטם שראינו שהמציאות הפיזית אינה משתנה אני גם בטוחה שהמון


חוץ מהעובדה שזה ממש לא משנה ממה אנחנו מתרגשים או למה , כל מחשבה שלנו , כל שינויי ,שאנחנו רוצים לייצור חייב להיות מלווה ברגש , כן , כן הרבה מורים רוחניים מדברים על זה ואין דבר יותר קשה מזה לפחות בשבילי להתרגש לפני שהמציאות הפיזית שלנו משתנה כאלו זה נמצא כבר כאן ממש בתוך החיים שלנו

ככה קורה שהרבה פעמים שאני קוראת ספרים רוחניים כאלו ואחרים , אני מוצאת את הקול הסקפטי מבפנים אותר ...בלה...בלה.. בלה תנו לי את מה שאני רוצה ואז מבטיחה להתרגש ולקפוץ משמחה

אז זהו שלא  , כל מי שעסק אי פעם ביצירת מציאות  או שינוי בחיים ודרך החייים יודע שאפילו שהמיינד והמחשבה שלנו חושב או משנן 200 פעם ביום מחשבה כזו או אחרת התוצאות שלהם במציאות יבואו רק אם נרגיש כבר כאלו המציאות אותה אנחנו רוצים כבר שם 
נכון, המיינד שלנו רגיל לקבל הסברים הוא אולי אפילו יכול לסנן אלינו ברוע לב תסתכלי על המציאות זה לא קורה , זה לא יכול להיות  וזה בדיוק העבודה של המייינד הוא משאיר אותנו במחשבה שהוא השולט וככה אנחנו נהיים המשרתים של השכל במקום שהוא יישרת אותנו

בספרים, בסרטים זה מאוד קל , במציאות כל שינוי כל דרך חיים מודעת או רוחנית דורשת את מה שכל דבר בחיים דורש , התמדה ואימון יומיומי אחרת זה פשוט לא קורה, זה לא תמיד קל , עניין ההתמדה אך בסופו של דבר אם ממשיכים ומתרגלים תמיד יהיו תוצאות טובות ואפילו מעולות 


ערב נפלא והרבה שמחה ואהבה 

לילה



יום ראשון, 1 במאי 2011

מתרגשת ואין לי מושג למה

























מדי פעם זה קורה משהו בי מבפנים מתרגש אין לי מושג למה וגם האמת אין צורך למצוא סיבה , המוח שלנו כל כך מורגל בסיבות ובהסברים שסתם התרגשות ושמחה , נראים לנו לפעמים זרים 

אז סיבות לא ממש צריך , זה רק הצורך של  המיינד להסביר לקשר דבר לדבר איפשהו למצוא הגיון בעניין , כל כך התרגלנו למוח הגיוני "מסביר" מתרץ" ומגדיר" האמת היא שבדרך כלל אחרי התרגשות כזו תמיד משהו קורה , משהו מתרחש משהו מתקיים ומתממש אז אני פשוט יהנה מההתרגשות הזו כל עוד היא כאן למה זה כנראה ממש אבל ממש לא משנה