מי מאיתנו לא מכיר את התכונה הזו לכאורה הרצון לעשות ולהיות הטוב ביותר היא טבעית וטוב שהיא שם,השאיפה והרצון היא זו שדוחפת אותנו קדימה ,אך מה קורה שהשאיפה למושלמות בכל דבר מחלחלת בנו? שם נוצרת בעיה.
מעצם היותנו חלק מהטבע ולעולם לא נוכל להיות מושלמים , אותם אלו שמחכים על הגדר לזמן המושלם , למוצר המושלם למעשה פוגעים בעצמם ובאופן טבעי הם פחות ופחות יצרניים, הביקורת העצמית והשיפוט העצמי שמתלווים לתהליך רק מגבירים את החרדה שבביססה זה מה שאני יוצר או איך שאני מתנהל לא מספיק טוב.
ללמוד זה טוב, לשאוף לטוב ביותר זה מעולה לרצות שהכל יהיה מושלם או פרפקט , זהו פחד טהור שיכול להתפתח לחרדה וביקורת עצמית שרק עוצרת אותנו מעשייה
מושלם , לא קיים גם לא יהיה ואז אותם אלו אשר מפחדים לייצור לעצמם בחיים התנהלות שונה , עסקים שונים לא נכשלים מצד אחד נהדר מצד שני אלו אנשים שצועדים לנצח על הצד הבטוח בחיים ומי שלא לוקח סיכונים ואינו מוכן להכשל בשום פנים באופן גם לא יכול להצליח .
כמעט כל מי שהוא פרפקציונסט בנפשו יתרץ את התכונה הזו בצורות כמו אני רוצה לתת את הטוב ביותר, או אם אני אכתוב ויהיו לי שגיאות מה יחשבו עליי , זה לא הזמן הנכון, זה לא המקום הנכון, אני לא מוכן לחשיפה ושלל תירוצים שישמעו מהצד אפילו הגיונייים
וככל שהפרפקציוניזם שלנו עולה , ככה גם נחסמת היצרתיות שדרושה לכולנו בחיים ולא משנה באיזה סיטואציה ובאיזה מצב ככה מתפתחים להם אנשים של שחור - לבן , זה טוב וזה רע ומה שבינהם לא מקובל, רק שהחיים והעשייה שלנו ברובם הגדול היא האמצע הגוונים האלו שנצבעים עם אלפי דקויות שחור ולבן הם רק גבולות הקצה שטוב שהם ישנם אך הם אינם יכולים לתת לנו מענה .
הדרך היחידה להתמודד עם פרפקציוניזם, ביקורת עצמית מסרסת וכדומה היא פשוט להסכים עם עצמנו שכל מה שאעשה הוא טוב לפעמים זה יצליח, לפעמים לא מה שבטוח שתמיד עדיף לקחת את הסיכויי להכשל עם שאיפה להצלחה מאשר פשוט להשתתק בחרדה ולא לעשות
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)