דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית שחרור רגשות

זרעים של תקווה מאת: שובל אלוני

כשהייתי ילדה היה לאימי טקס קבוע שחזר על עצמו בכל פעם שחזרנו מביקור אצל חברים: בדרך הביתה היא הייתה מעירה לי אם הייתי ילדה טובה או לא, ואם הייתי חסרת נימוס כשלקחתי מהעוגיות שהגישה המארחת. אני הייתי מתמרדת מבפנים, אבל לא העזתי להגיד שום דבר. וזה לא נגמר שם. למרות שהייתי ילדה צנומה להפליא, היא נהגה "להזהיר" אותי שיום אחד אהיה כמוה, ודאגה להזכיר לי את כל נקודות התורפה, דבר שיצר דגש מוגזם על המראה שלי. יום אחד התמרדתי. אני זוכרת את זה היטב כאילו זה קרה היום. הייתי כבר כבת שתים עשרה או שלוש עשרה, והיינו בדרך הביתה לאחר ביקור אצל חברים. אימי, כהרגלה, התחילה לבקר את התנהגותי ולהעיר לי כיצד היה עלי לנהוג. משהו בתוכי התמרד: לא הייתי מוכנה לשמוע יותר את הביקורת הזו. פשוט הפסקתי להקשיב לה. אבל לקח לי עוד שנים מספר למצוא את האומץ לדרוש ממנה להפסיק להעיר הערות בקשר למראה ולהתנהגות שלי. זרע הפורענות © Lila Benharush למרות זאת, זרע הפורענות כבר נזרע וגדל לשיח די מרשים, ואפילו לעץ רחב צמרת. אני התחלתי לעשות את זה לעצמי, וכמובן גם לאחרים. עוד שנים ארוכות ה

זכרת להוריד את הסיר מהאש? מאת: שובל אלוני

האם, לדעתך, לרגשות שלך יש השפעה על התפקוד שלך בחיי היום יום? איך, מניסיונך, אתה מתפקד יותר ביעילות – כשאתה רגוע ובטוח בעצמך, או כשאתה כועס או מתבייש, למשל? ואיך זה משפיע על התוצאה שאתה רוצה להשיג? בואו נראה. הבה וניזכר איך זה היה כשהרגשנו חזקים ופעלנו מתוך עוצמה, איך הכול זרם ביתר קלות, ואנשים אפילו הגיבו אלינו בהתלהבות. זוכרים את המיקוד, את הבהירות, את הרגשת השפע וההצלחה? זוכרים איך הצלחתם במטלה שלכם? זוכרים איך היה לכם אומץ לעמוד על שלכם, ועוד עם חיוך ואיך היה כשהרגשתם כעוסים או מבוישים ופעלתם מתוך כעס או בושה. מה קרה אז? האם צעקתם או הטחתם מילים קשות, שרק החמירו את המצב, ואולי אפילו התחרטתם אח"כ שהעלבתם ועל טריקת הדלת שכמעט ונשברה? ואיך לא היה לכם את האומץ להגיד מה שאתם רוצים ולעמוד על שלכם, ושלא ידברו אליכם לא יפה, ואיך לא השפעתם כמו שרציתם להשפיע? ואיך גנבו לכם את התור בסופר? נראה שכבר הבנתם כיצד הרגשות שלכם מגדירים את תפקודכם בעולם ומשפיעים על התוצאות שאתם רוצים להשיג – במערכת יחסים יפה עם הבת או הבן או עם בני הזוג, בהצלחה והנאה בעבודה, באומץ ליזום

זה היה מדהים מרגש כואב , מצחיק ובעיקר אמוציונלי

 במהלך חיי כבר עברתי מספיק הפקות , פסטיבלים סדנאות או מוזיקה הם כולן שואבות אותך לתוך עולם אחר מעגל פנימי שנותן מיקרוקוסמוס מדוייק לחיים, רק שההפקה הזאת הייתה ע ם וירש וכ ל מה שקורה בהפקה רגילה כאן הלך והתעצם © Lila Benharush  לפני ארבע שעות נפרדנו לשלום מוירש צוות ההפקה וההלפרים שבלעדיהם לא היינו עוברים את ההפקה הזו ונהיו עם האינטרנסיביות חלק כמעט מוחלט מצוות ההפקה.  ההפקה הזו סחפה מכל דבר אחדר, אתמול בערב כבר הרגשתי כאלו בכלל לא הייתי בארץ במהלך השישה שבועות האחרונים וכל חיי היו מרוכזים בדבר אחד להצליח להרים על הרגליים 5 סדנאות , מגה אום ומסיבת סיום וכל זה בעשרה ימים , יחד עם זה כדרך העבודה של היומנברסיטי , על הדרך נעשתה עבודה רגשית אמוציונלית חזקה , אינטרקציות שליליות שפורקו וזווית אחרת וקצת שונה על דרך העבודה ועל החיים.  כן , זה היה אינטנסיבי כמו מדיטציית אום  ב6 שבועות עברתי את כל הרגשות האפשריים , בכי צחוק, אהבה, שמחה , דכדוך ועוד פשוט הכול...אם היו אומרים לי לפני 6 שבועות שאני אעבור דרך כל אלו סביר להניח שהייתי מוותרת וזזה הצידה אבל , אני בהחלט שמחה שלא ,

מהי דעה וכיצד היא נוצרה מאת: שובל אלוני

לכולנו יש דעות, כאלה ואחרות. יש לנו דעות מגובשות לגבי איך החיים צריכים להראות, איך אנשים אחרים אמורים להתנהג, מה הם צריכים לחשוב. אנחנו יודעים מה טוב ומה לא טוב, מה בסדר ומה לא בסדר, מה נכון ומה רע. לרגע איננו מטילים ספק בצורת החשיבה הזו בתוכנו. כשאני מסתכלת על עצמי לרגע, איך אני יודעת מה אתה אמור לאכול או לעשות, פתאום זה נראה לי אפילו מצחיק. אבל אנחנו כל כך התרגלנו להתווכח ולהתעמת עם כל דבר וכל אחד, עד כי הסכמנו לקבל את זה ככורח המציאות. אנו חשים חובה ואפילו מעין אחריות משונה להביע את דעותינו ולהילחם עליהן. מדוע זה קורה לנו, והאם ניתן להיות עם ולהרגיש בלי? מהי דעה, וכיצד היא נוצרה? © Lila Benharush | point of veiw                           אני מזמינה אתכם להסתכל על החיים כעל רצף של התנסויות: אנחנו חווים משהו בחיים שלנו, לבד או עם אנשים אחרים. החוויה מצטיירת בתוכנו כמשהו נעים או לא נעים, מקדם או מעכב וכו', וכך מיד מצטרפת אל ההתנסות פרשנות פנימית (כמו: טוב או רע, נכון או לא נכון), ובעקבותיה

גברת התנגדות מאת: שובל אלוני

גברת התנגדות היא גברת ערמומית, חמקמקה ומעמידה פנים. בראש ובראשונה היא מעמידה פנים שהיא באה לעזור, ולצורך זה אינה בוחלת בשום תחבולה ותחפושת. תתנגד חזק, היא אומר, אתה לא מצליח כי אתה לא מתנגד מספיק חזק © Lila Benharush מהי התנגדות? התנגדות היא הדבק שמחזיק את הסבל שלך צמוד אליך. ההתנגדות למה שיש גורמת לסבל הן להישאר והן להתגבר, וכך מתחזקת תחושת המוגבלות שלנו. כשאנו מתנגדים למשהו אנחנו למעשה במצב של "השהייה": במקום לפעול לשינוי או להיות מסוגל לחיות עם מה שיש, כל האנרגיה שלנו מופנית להדיפה הדמיונית של הדבר, ואיננה זמינה לפעולה או למנוחה. זה נותן לנו תחושה מזויפת של שליטה, וזו הסיבה שאנחנו עושים זאת. בצורה ילדית ומאגית אנחנו חושבים שאם נתנגד למשהו הוא באמת ייעלם, רק מעצם פעולת ההתנגדות שלנו . מדוע זה לא עובד? אלא שמה שקורה זה בדיוק להיפך: ככל שאנו מתנגדים, כך אנחנו נשלטים. מכיוון שכל תשומת הלב שלנו מושהית בפעולת ההתנגדות, אותו דבר שאנו מתנגדים אליו למעשה שולט בנו. התנגדות מורגשת כמו הניסיון לנוע קדימה עם רגל אחת על הגז והשניה על הברקס. כך אנחנו

24 שעות והכול משתנה

אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי מאושו , הוא פשוט  להמתין קצת לפני התגובה ולתת לרגש ולא משנה מה הוא פשוט להיות, למלא כל חלל ותא בגוף עד שהוא פשוט משתנה © Lila Benharush שרגש אהבה , שמחה וצחוק משתלט עלינו אנחנו מקבלים אותו בברכה ופועלים יחד איתו ומדביקים באנרגיה הזו את כל מי שמסביבנו , אך שרגשות כמו כעס , קנאה , עצב משתלטים עלינו אנחנו נמצאים תחת מיסוך של רגשות שליליים , רעל נקי אשר גורם לנו לאבד במעט את השכל הישר ולפעול מוך אינסטינקט של אגו פגוע, שרק רוצה להעביר את הרעל הרגשי הזה הלאה למישהו אחר מילא היינו פוגעים רק באחר, אך הפגיעה היא בעיקר בנו , שכועסים והרגש מציף אותנו יש לנו נטייה להתנגד לו , מכיוון ש"כעס" , " קנאה " הם רגשות "לא יפים" קצת קשה לנו לקבל אותם, אך אם אנחנו מסירים את ההתנגדות ונותנים לרגשות האלו  ולרעלים ל"שטוף " לנו את הגוף 24 שעות של המתנה ללא יצירת תגובה או זריקת הרעל על אלו הסובבים אותנו פשוט משתנה למשהו אחר , רגוע יותר שקול יותר והכי חשוב ללא מיסוך רגשי עמוק שעולה בנו התנגדות לרגש שנחשב כרגש

לשחרר אפשר רק מהבטן

לשחרר אפשר רק מהבטן , לשחרר מהראש יוצר רק אחיזה חזקה יותר במה שהיינו רוצים לשחרר מחיינו.  מושג שגור אצלנו שחרר , במילים פשוטות ולא רוחנית בעליל , אנחנו אומרים יאללה ! חאלס, די !מספיק! ולפעמים אנחנו מנסים לשחרר מהראש , להשתדל לא לחשוב על דבר מה שמעצבן אותנו , מיותר בחיינו או היינו רוצים לשנות ואין לנו מושג איך ואז כמטה הקסם בדיוק אתו הדבר שכל כך רצינו להוציא מחיינו נדבק למחשבה כמו מסטיק לעוס שמזמן איבד את הטעם אבל לא את יכולת ההדבקות © Lila Benharush אם חושבים על לשחרר איזשהו דפוס בחיינו, התנהלות או לא משנה מה , בסופו של דבר אנחנו חושבים והמחשבה משפיעה  באופן ישיר ומיידי על הרגשות שלנו ומשם השחרור רחוק מאיתנו מאוד לפעמים אנחנו גם שופטים את עצמנו והאמת אין יותר גרוע מדמות " המבקר" שיושבת לנו בראש ויוצרת מערבולת של מחשבות שנעות כמו פינג פונג על זה שעדיין לא הצלחנו להפטר מהדפוס \בן זוג \ עבודה שמזמן עשתה את שלה או מקום מגורים ואז  גם מצטרפים להם גם קצת רגשות אשמה  שכידוע לכם אלו הרסניים במיוחד אז מה עושים ?יש פטנט , אז זהו שלא  שום פטנטים , שום דבר יש