יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

במקום לצעוק חזרה על העולם, נסו לשתוק כמה דקות ואז תגלו שאם תהיו יותר חכמים ופחות יהירים, תתרמו אהבה לעולם. אני אפילו כבר לא זוכרת איך קראו לה. היו לה עיניים קטנות ושחורות ופנים חרושי קמטים; הינדית מבוגרת, שאירחה אותי יחד עם בני משפחתה ברישיקש (ליתר דיוק בלאקס מנג'ולה, על גדות הגאנגס). מילים לא היו בינינו יותר מדי ובכל זאת, עם הרבה תנועות ידיים קצת הינדית קצת אנגלית והרבה חיוכים היא הובילה אותי לטקס הפוג'ה הראשון שלי, על גדות נהר הגאנגס. הפוג'ה הוא טקס הדתי היחיד בהודו, המתקיים כמעט מידי יום, בו משתתפים בני כל הקאסטות (רבדים חברתיים) השונות. הטמאים יחד עם הקדושים, נשים וגברים, מתקבצים יחד לתפילה. ההינדים מתחברים לדמויות האל השונות (בהודו יש מספיק אלים) ובכל זאת כולם מתפללים באותו מקום, מכונסים תחת אותה תפילה ואותו טקס. ניצוצות אורות קטנים היו פרושים להם על נהר הגאנגס. פרחים הושלכו למים וצליל הפעמונים לא הפסיק במשך כל הטקס. בתוך המים עמדו הברמיהינים - אנשי הדת, הקאסטה הכי גבוהה בהודו -ממלמלים משהו שלא הבנתי, אבל נשמע נפלא. המארחת שלי ובני משפחתה נ

© Lila Benharush    בנתיב הפחד לאהבה קוראים תלות הדדית , רבים מאיתנו וגם אני נופלים לתוך הדפוס הזה מבלי להבין ששוב הם משחזרים את דפוסי התלות שהם מביאים מהבית לתו כל מערכות היחסים בחיים וכמובן שיש לזה אפקט הרסני , מרעיל וכמובן נטול כל אהבה למעשה אלו יחסים שמושתתים כל כולם על פחד וחוסר יכולת להביע את עצמי. בתחילת כל מערכת יחסים כזו בהתחלה כמו בהתחלה הכול זורם בשלווה ואז מגיע שלב מסויים לפעמים ללא כל מודעות שנשאבים לתוך דפוסי תלות הדדית שיוצרת כאב , צער ודרמות אינסופיות, כולן נובעות מדבר אחד מפחד מלבטא את עצמך והרגשות שלך באופן ישיר וברור.  תלות הדדית היא למעשה התמכרות לכל דבר וזו התמכרות של הרס עצמי מתמשך של שני הצדדים בקשר , להכיר  בכך שנמצאים בדפוס של מערכות יחסים תלותיות זו הבעיה הגדולה ביותר , מכיוון שמנגנוני ההגנה , הכחשה וההדחקה נעשים משוכללים ומינפולטיבים במשך השנים. בדרך כלל מי שנמצא במערכות יחסים תלותיות הוא האחרון להכיר בכך , אי אפשר להתחיל בשום ריפוי או שינוי לפני ההכרה המלאה בבעיה והמנעות מהאשמה של האחר או הסביבה. אז איך צומחים יחסים כאלו של תלות הדד

  לאורך כל ההתפתחות האישית והמודעות היו לי נקודות כאלו סימנים קטנים שלא תמיד ניתן להבחין בהם ככאלו שבסופו של דבר יגרמו איזשהו שינוי עמוק ומשמעותי  ההתפתחות האישית והמודעת שלי התחילה כבר בגיל צעיר אך בכל פעם שהיה קושי מגיע או בעיקר חוויה של כאב הייתי נסגרת ונעלמת רגשית והרבה פעמים גם פיזית פשוט מתנתקת מהמקום , זו כנראה הסיבה  שעברתי כל כך הרבה מקומות, כל כך הרבה עבודות וכל כך הרבה נסיונות בדרך פנימה לבית הפנימי שלי.  ככה ניתקתי קשרים בחיתוכים אכזריים למדי , אנשים , חברים ופרוייקטים שונים , רב חיי הייתי במצב של בריחה וזה לא משנה בכלל איך הם התבטאו אבל בריחה הייתה, כלי ההגנה הכי טוב שלי , אני זוכרת חברת ילדות שפעם אמרה לי וואו איזה אומץ יש לך ככה פתאום לעזוב הכול וללכת למקום חדש מבלי להכיר אף אחד , השבתי לה שזה לא אומץ אלא רק הפחד להשאר באותו מקום ולהתמודד , היא לא קנתה את זה ואני בתוכי ידעתי שזו האמת .  © Lila Benharush אמנם הבריחות האלו העניקו לי חוויות והבנה מאוד רחבה של הטבע האנושי , סגנונות מאוד שוניםומאוד קיצוניים של אנשים ואורחות חיים הגיעו לתוך חיי הוטמעו ודי

משחק החיים מאת: לילה בן הרוש מדהים איך ילדים משחקים לפחות עד גיל שלוש הם נטולי הגנות הדמיון שלהם כל כך חזק  שהם יכולים להפוך כל מגרש גרוטאות לנסיכות קסומה , ילדים משחקים בשביל ההנאה בשביל השמחה אין שום מטרה למחשק שלהם מלבד לצחוק וליהנות כשמשהו מפריע למשחק או שלפתע הם מתגוננים , מגיבים ואם הם נפצעים בוכים ואחרי כמה דקות נרגעים מניחים את הרגע הפחות טוב מאחוריהם וחוזרים להביא את הנוכחות שלהם ואת הרגע הזה בכדי לחזור ולגלות את העולם. ילד קטן אינו מתבייש בדברים שהוא עשה בעבר אפילו לא מתבייש למול ילד אחר שלפני דקה הוא התפרץ עליהם בכעס או בבכי הסליחה אצלם היא טבעית, הם מביעים תמיד את מה שהם מרגישים כלפי כל אחד באותו רגע נתון וזה יכול להשתנות כל דקה ... מה שהיה אתמול לא בהכרח תקף היום, רק הרגע הזה הנוכחי תקף, הם בוואדי לא מוטרדים ממה יביא הרגע הבא ולכן זו הסיבה שהם עסוקים בלהיות ולשחק בחיים.    © Lila Benharush                      כולנו היינו שם בכולנו טמון הזרע הזה , ידענו לשחק כי לא היה בנו הפחד ממה יחשוב עליי החבר בגן? לא היה ל