דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית הוויה

זה הכול בתדר האנרגטי

מילים, מילים הם אלו שיוצרות את האנרגיה שלנו יש להם השפעה כל כך גדולה ואנחנו מתייחסים אליהם לעיתים בכזו זילות,מילים הם ראי האנרגיה שלנו. האנרגיה שלנו היא זו שמאפשרת או לא מאפשרת את מה שאנחנו מבקשים מהחיים. ©Lila Benharush אנרגיה היא משהו שכולנו מרגישים , לכל אחד קרה לפחות כמה פעמים בחייו שהוא נכנס למקום כזה או אחר וומשהו לא הרגיש נעים או נכון,כולנו פגשנו אנשים שהחיישנים שלנו פשוט הורו לנו להתקרב אליהם מבלי כל סיבה או הוכחה וישנם אנשים שאנחנו פשוט "נדבקים" אליהם ולעיתים קורה שאנשים שהיינו בחיינו כב לא מתאימים האנרגיה שלהם או שלנו השתנה וביום מה שהיה מתאים מפנה את מקומו. משום מה בעולם המודרני החושים האלו נחלשים , אנחנו נותנים אמון שהוא הרבה יותר גדול בחיישנים אלקטרונים, מחשבים מכשירים וכמובן למלך המאה 21 המיינד החיישנים הטבעיים האלו , האנרגיה הבסיסית הזו שלנו יכולים לספר וזה מאוד פשוט בכל סיטואציה בכל מקום תעצרו רגע ותחשבו זה מרגיש טוב או רע. כל ההסברים כל הסיפורים שהמיינד שלנו מספר כמעט אף פעם לא רלוונטיים ,האנרגיה שלכם תקבע מימלא את מהלך העניי

אף פעם לא נוכח

אף פעם לא נוכח , תמיד בורח  במידה כזו או אחרת כולם עושים את זה נמצאים ולא נוכחים, יש הבדל  גדול ועצום  בין להיות נוכח באופן פיזי במקום מסויים לבין נוכחות אמיתית מלאה מורגשת. להיות נוכח במלוא מובן המילה זה בין הדברים היותר קשים בטח ובטח לנו אנשי העולם המערבי אשר משופעים כל הזמן מגירויים חיצוניים בלתי פוסקים , נמצאים אך לא נוכחים.  אפשר לשבת בישיבה ולא לשמוע כלום מלבד מלל של צליליים באוויר מכיוון שהמיינד עסוק במשחק בנייד בגלישה באינטרנט או בהמתנה לסיום הישיבה, אפשר לשבת עם  אנשים אך להיות עסוק בשיחות שנכנסות במקום בבן השיח שיושב מולך.   ©Lila  Benharush  נוכחות של אדם זה דבר שמרגישים ישנם אנשים אשר יושבים מולך כביכול מקשיבים אך המוח שלהם עסוק בשיחת טלפון שהם מצפים לה או בתוכניות לשעות הערב , בקיצור נמצאים בגופם במקום אך למעשה מפוצלים  ואינם באמת נוכחים.  אנשים שאינם נוכחים בדרך כלל בטוחים שכל " האקשן " מתרחש תמיד במקום אחר ולמעשה שהחיים הם בכלל במקום אחר ויוצרים לעצמם רצף של ציפיות ואשליות שמתנפצות להם שוב ושוב מול עינהם.  ההרגשה מאנשים שאי

הזמן היחיד שבאמת קיים הוא עכשיו

אין שום זמן אחר , העבר נמצא במיינד בממלכת המחשבה , העתיד גם נמצא בממלכת המחשבה והזמן היחיד שקיים הוא ההווה , ההווה הוא היחידי שאינו שייך למחשבה אלא שייך לרגש , לתחושות ונוכחות ואיפה אנחנו נמצאים רב חיינו , כמעט 80 טאחוז מחיינו עוברים בעבר או בעתיד ובכלל לא בהווה ואלו החיים עכשיו ברגעים אלו ממש בכל פעם שביקרתי בהודו תהיתתי שוב ושוב מה הקסם שלה , מה גורם לי שוב ושוב לחזור למדינה הזו שלמעט נופים מדהימים ושילוב בלתי אפשרי של עוני קיצוני למול עושר קיצוני ועושר רוחני עצום ... בנסיעה האחרונה שלי לפני שנה הבנתי את הקסם , יש פה חיים מלאי עשייה אך ללא עשייה , מלאי תנועה אך חסרי תנועה , בהודו תמיד התחושה היא של נוכחות כאן ועכשיו וככה מתרחש הקסם , פשוט יושב נוכח ודברים פשוט קורים וכל מה שנשאר הוא להענות לחיים , במקום לרוץ אחרי החיים  אולי זה מה שמושך אותנו הישראלים להודו בכזו כמות ומי שחווה פעם ראשונה תמיד חוזר שוב ושוב , כי זה לחלוטין הפוך מהמגמה הישראלית שהיא לרוץ אחרי החיים לחיות בעבר , לחיות בעתיד אבל אף פעם לא להיות באמת כאן ועכשיו ככה בדיוק התמכרנו לזמן ,

אונת מוח ימין עושה מדיטציה והאונה השמאלית מפריעה לה

Lila Benharush   המוח שלנו מחולק לשתי אונות , האונה השמאלית והאונה הימנית , האונה הימנית היא הנעימה והכיפית שבינהם , את האונה הימנית אנחנו נפגוש בזמן חופשה ,בזמן מדיטציה , הליכה , ספורט , בסקס וביצרתיות ואומנות. המוח השמאלי הוא ה"מורה " הקשוח המטיף המבקר החלק הלוגי והשולט הוא מהווה כמינמום 80% מחיי היום יום שלנו וקולט ומעבד מידע כל היום , הוא מעיין קולטן לגירויים החיצוניים שם באונה השמאלית גרים הפחד, הלחץ והסטרס...מה שיותר נפוץ במחוזותינו מטיול בדמיונות מוח ימין וללה לנד סוג של פיצול אישיות שכנראה קיים בכל אחד מאיתנו ועדיין כל אונה במוח משלימה האחת את השנייה , כל עוד הן באיזון ...אז מה הבעיה ? רב הזמן אנחנו מקדישים למוח שמאל שם אצורים גם  הזכרונות שלנו וההקשרים שאנחנו עושים מהעבר על העתיד ...האונה השמאלית אף פעם לא נוכחת באמת ופעילות יתר שלה גורמת לגוף לשחרר הורמונים כגון: אנדרנלין שרק מעלות את הלחץ עוד ועוד ואחרי זמן מסויים גורמת להתמכרות ללחץ ...כן כן בדיוק כמו בסמים גם ללחץ אפשר להתמכר  וההתמכרות הזו לא ממש יוצרת לנו נחת ומרגוע הרבה התקפי לב, שבץ

כוחו של הרגל שהוא מתגלגל וחוזר

אם אנחנו לא מספיק ערניים, ההרגל מחלחל לו חזרה בשקט לתוך חיינו, הרגל או התמכרות לכל דבר בסופו של יום הם מאוד נוחים לנו , הם מספקים איזשהו צורך או איזשהו חסך ושיש לו הזדמנות להתגנב , הוא יחזור. בדרך כלל לא חוזרים ההרגלים הטובים, לא קרה שככה פתאום ,פתאום התחשק לי לחזור לעשות ספורט תמיד הייתה החלטה מאוד ברורה עם הרגלים רעים דווקא כן , החזרה אליהם היא הרבה יותר מהירה. אז למה אנחנו ממשיכים להיצמד לכל הדברים שהם ברורים שהם לא טובים לנו ? למה הם מזדחלים להם פנימה בכזו מהירות , מה כל כך נוח לנו בחברה שלנו יותר מתמיד להתמכר לאיזה הרגל רע שהולך וחוזר ומעמיק ורק מרחיק אותנו מעצמנו? זה באמת לא משנה לאיזה הרגל אנחנו מכורים, למען הסר ספק כל דבר שאנחנו אומרים אני לא יכול בלי הוא התמכרות וברגע שאנחנו מודעים לכך מה מונע מאתנו להפסיק את ההרגל או ההתמכרות? פחד, רק אותו הפחד שבעיקר מיוצר בדמיון ונהפך לדמון(שד) שלא באמת קיים המיינד שלנו מתוחכם וערמומי הוא השחקן העיקרי ביצירת התמכרויות, החוכמה היחידה והמאוד קשה לביצוע היא לתת למיינד שלנו להבין שאנחנו הם אלו שמנהלים

אין הילוך אחורי?

      © Lila Benharush  שיחת טלפון אחת מעצבנת , ביטול של שתי פגישות עבודה ומיד קפצתי על העגלה ," אוף אין לי כוח נמאס לי למה זה קורה" כן , כן קיטרתי וקיטרתי אחר כך חברה התקשרה וכעסתי וגם קיטרתי התעצבנתי אפילו הבעתי ייאוש קל...כמה דקות אחר כך הוצאתי את עצמי לטיול באוויר הפתוח עם הכלבה שלי, כן כן זו שהלכה  ועברתי אישזהו מהפך רגשי ,חזרה  בדיוק בשלב ההשלמה והרגיעה שלי.   בלי ממש סיבה ברורה חזרה , סיטואציה הזויה ובהחלט מגיע לי לקטר ולכעוס קצת , לא ?אז הלכתי באמת רוצה להרים ידיים בהחלט במקום שבא לי לוותר על הכול ולתת לעצמי לשקוע באיזה דיכאון קליל או לפחות קצת ייאוש וזה פשוט לא הלך... חצי שעה של רחמים עצמיים וקול קטן מבפנים לחש לי "נו את יודעת שהכול לטובה את יודעת שהאקזיסטנס הזה תמיד , תמיד עובד לטובתנו העליונה ככה זה, אז הפתרונות יבואו ממקום אחר "זה אותו קול פנימי שהלך וגדל עם כל מדיטציה עם כל הרחבה של התודעה . זה שרואה את התמונה הגדולה ומגיע שלב שכבר חווינו יותר מדי בשביל להתייאש או בשביל להרים ידיים,אי אפשר כבר לחזור לתפיסה קורבנית מסכנה פשוט אי אפשר כי זה נראה כל

שקט זה קצת כמו מוות

השקט , השלווה לפעמים יכולים להיות מלחיצים קצת, לא? איכשהו שדממה פתאום נוחתת לה במהלך השגרה זה מרגיש קצת כמו מוות או אולי תחושת שיעמום...מעיין הרגשה מוזרה משהו? אולי זה הסיבה שאנחנו חיים בלחץ כל הזמן נכון, זה לחוץ זה עמוס אנחנו בקושי מספיקים לנשום אך בכל זאת מרגישים "חיים" ואני לא ממש בטוחה שזה הטבע שלנו, לא סגורה על זה בכלל לחץ , עומס יתר ופחד הם לא הטבע שלנו, דווקא שקט ושלווה נראים לי הרבה יותר בריאים לנו. רב המחלות בעולם המערבי נוצרות מתוך לחץ , עומס יתר אז איך זה שאנחנו ממשיכים באותה דרך? יכול להיות שאנחנו מכורים ללחץ הזה? שבלעדיו וקצת שקט מרגיש לנו כמו מוות קטן. אצל עצמאים זה יכול להיות מלחיץ יום עבודה שקט ואז במקום להנות מאיזה יום של עשייה יותר שלווה ורגועה אפשר להכנס ללחץ מהדממה שנפלה עלינואו לחלופין אמא שילדים שלה יצאו לחופש שבוע פתאום נורא שקט ...ואז לוקח זמן ללמוד להנות מהשקט. אולי שקט פשוט מזכיר לנו מוות הדממה הזו שיכולה להזמין שיעמום או בהייה בחדשות שתכניס לנו קצת רעש וחרדות הרי מזכירה את המוות ואם יש לנו טאבו אחד החזקים בכל החברה המערבית זה המוות. המוות