יום שלישי, 27 ביולי 2010

לתת לרגש להיות...











נשמע פשוט לתת לרגש להיות אך כמה אנחנו אוהבים את רגשות האהבה, השמחה והפרפרים בבטן וכמה אנחנו מפחדים או נלחמים ברגשות הפחות טובים אלו שמביאים איתם כאב בכי או צער.
המלחמה הזאת ברגשות היא אחד החסמים הכי גדולים שלנו בחיים וכמובן שאנחנו רבים עם משהו רגש או כל דבר אחר במציאות הם הרי לא נעלמים הפך מתעצמים, חוק טבע שכזה מה שתלחם בו ופיע יותר ויותר בחייים מה שתקבל אותו ותכיל אותו ישהה קצת בגוף יעשה מה שיעשה ואז פשוט ייעלם.
מצחיק איך חילקנו את העולם שלנו "לטוב" ורע" בצורה כזו דיכוטימית שחור - לבן ברגשות , בהתנהגויות או הכול או כלום.
החיים רב גוניים ממש כמו הגאות והשפל ככה גם אנחנו, ככה גם הרגשות שלנו ובכדי להיות, לחיות ולהרגיש את הפוטניצאל המלא שלנו אנחנו חייבים לנוע במחזוריות הזו לחוות את הכול , מנסיוני שנותנים לזה פשוט להיות נותננים לרגש קצת " לשבת " בגוף גם אם הוא פחות נעים בסופו של דבר הוא מפנה את מקומו מהר יותר.
הרבה פעמים שמופיע כאב אנחנו כל כך עסוקים בלדכא אותו ולהדחיק אותו שהוא גורם הרבה יותר כאב וממשיך לשבת לנו בגוף עוד ועוד ...ומקבעים לנו דפוסי חייים שלמים בגוף המיינד שלנו אמנם שוכח או מדחיק והגוף לא וזה מופיע אצלנו בצורת מחלות וכאבים פיזיים אז אולי כדי בסופו של דבר פשוט לתת לרגש להיות.

ימים יפים ואהבה
לילה

יום שבת, 24 ביולי 2010

במורד הגרון מתחלקת מועקה ...

לא ממש ממאמיני תשעה באב וכאלו ועדיין כבר שבועיים נמצאת בי מועקה , לא ברור ממה ולמה ? הכול רגיל בסדר ואפילו ישנם כמה דברים שבהחלט נרשמה בהם התקדמות מעשית יפה ובכל זאת...
כמו גוש של צמר לא אוורירי ובהחלט לא נעים זורם לו בין מרכז הגוף איזור הצאקרה השלישית לגרון זה התחיל בבטן ולאט , לאט טיפס לו אולי יש משהו שאני צריכה להגיד , אולי יש איזשהו דבר שהגוף יודע ואני לא ... אולי בכל זאת אם זה בגוף אז זה גם בנפש ולפעמים צריך להיות בדיוק שם בנקודה הזו שזה קצת תקוע שזה מרגיש שמשהו יושב שם ולהמתין לזמן שלו שייצא בזמן הנכון והמדוייק לו!
לעצמי תמיד בזמנים כאלו אני אומרת כנראה שאם זה כואב אז משהו בדרך להיוולד ... ולפני כל לידה זה תמיד כואב.
גם זה יעבור

יום שישי, 16 ביולי 2010

חזרה לעבר























בחיים לפעמים צריך לעצור שנייה מהטיפוס על ההר , מהמרוץ קדימה ולהביט שנייה למטה השאיפה הטבעית שלנו היא להסתכל קדימה ולראות מה עוד אנחנו רוצים לעשות וזה בריא וטוב אך לפעמים יש צורך שנייה לעצור ולהבין מה כבר נעשה ואת זה אנחנו שוכחים.

סופשבוע האחרון חזרתי אחורה בזמן לפגישה עם בני הגרעין שלי אי שם בקיבוץ שהיה הבית שלנו במשך כמה שנים טובות , התקבצנו בבריכה כשהפעם אנחנו יושבים בצד של בריכת הילדים זעטוטי הדור הבא
התרוצצו להם מסביב ,אותו מקום, נראה ששם כמעט כלום לא השתנה אך מנקודת מבט שונה.

היה נדמה שלמרות כל השנים שחלפו וכל הדרך שכל אחד מאיתנו עבר לא הרבה , בקבוצה הזו של הגרעין כל אחד תפס את מקומו הטבעי מגיל 18 ממש אותם תפקידים די מדהים...
יום של התרגשות של מפגש מחודש ויחד עם זאת התבוננות אחורה לכל הדרך שעשיתי מאז אותו יום שעזבתי את הקיבוץ , בן זוג , בית מתוך הדגדוג הפנימי של חיפוש , סקרנות. 

לעיתים בחיים עלתה בי המחשבה אם הייתי נשארת שם הכול היה הרבה יותר קל ויחד עם זאת מנקודת המבט של העצירה הזו באמצע מסע החיים ומבט חטוף על העבר הבנתי שעשיתי את ההחלטה הכי טובה, פתאום הבנתי איזה חיים נפלאים יצרתי לעצמי וכמה אני שלמה עם מי שאני , עם מה שאני ומקומי בעולם.
לפעמים אפשר ללכת לבקר את העבר רק בשביל לדעת שהווה שלנו נפלא , כאן ועכשיו אין זמן אחר מעולם לא היה.