דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית שקט

שקט מהמחשבות

  ק ורסדנא להתחבר הוא קורס לימודי והוא סדנא חווייתית כדי להתחבר יותר למי שאנחנו באמת   כדי להתחבר יותר לשפע כדי להתחבר בכל פעם למה שאנחנו באמת רוצים ובעיקר כדי להתחבר ל ש ק ט. במהלך 8 מגשים אנחנו לומדים על ה"רעש" הפנימי, אנחנו עוברים תהליך רגשי עם מה שמייצר את ה"רעש" הזה ואנחנו מקבלים כלים מעשיים יומיומיים להשקיט את הרעשים, להבריא את הפצעים, לחיות כל פעם טיפה יותר מאושרים. כלים מעולם המדיטציה, כלים מעולם הבודהיזם, כלים מעולם האימון האישי, כלים מדרך הלב לאלו מחפשים שקט מהמחשבות ... ערב מבוא חינם ! ב22.5. לקראת הקורסדנא להתחבר שמתחיל ב29.5.17   הרשמה אצל אושרי 052-2494785 להרשמה און ליין ועוד פרטים הקליקו כאן http://dharma.ravpage.co.il/lehetchaber דף הבית | אודות | לוח אירועים | פרסום סדנאות   | הירשמו לניוזלטר | חברים לדרך   | צור קשר | Facebook  | יחסי ציבור | סדנת ציור אינטימי

קצת שקט ושלווה

השקט , השלווה לפעמים יכולים להיות מלחיצים קצת, לא? איכשהו שדממה פתאום נוחתת לה במהלך השגרה זה מרגיש קצת כמו מוות או אולי תחושת שיעמום...מעיין הרגשה מוזרה משהו? אולי זה הסיבה שאנחנו חיים בלחץ כל הזמן. נכון, זה לחוץ זה עמוס אנחנו בקושי מספיקים לנשום אך בכל זאת מרגישים "חיים" ואני לא ממש בטוחה שזה הטבע שלנו, לא סגורה על זה בכלל לחץ , עומס יתר ופחד הם לא הטבע שלנו, דווקא שקט ושלווה נראים לי הרבה יותר בריאים לנו. רב המחלות בעולם המערבי נוצרות מתוך לחץ , עומס יתר אז איך זה שאנחנו ממשיכים באותה דרך? יכול להיות שאנחנו מכורים ללחץ הזה? שבלעדיו וקצת שקט מרגיש לנו כמו מוות קטן.  אצל עצמאים זה יכול להיות מלחיץ יום עבודה שקט ואז במקום להנות מאיזה יום של עשייה יותר שלווה ורגועה אפשר להכנס ללחץ מהדממה שנפלה עלינואו לחלופין אמא שילדים שלה יצאו לחופש שבוע פתאום נורא שקט ...ואז לוקח זמן ללמוד להנות מהשקט.   אולי שקט פשוט מזכיר לנו מוות הדממה הזו שיכולה להזמין שיעמום או בהייה בחדשות שתכניס לנו קצת רעש וחרדות הרי מזכירה את המוות ואם יש לנו טאבו אחד החזקי

ולפעמים כל מה שנדרש זה לעמוד רגע בשקט

להפסיק כל פעילות לתת לדממה להשתלט ליום יומיים אולי אפילו שלוש ולהיות בהענות וופחות בלצאת החוצה וליזום לתת לדברים לקרות ולהתמסר לחיים.  תמיד בתוך השקט הזה יש רגע או שניים שעולה הצורך לעשות , לייזום "לגרום" לדברים לקרות ואין דבר כזה כי לכל דבר יש את הקצב שלו בחיים , אם נרצה או לא נרצה וכל נסיון לשלוט בקצב הטבעי הזה הוא אבוד מראש בעבר כבר כתבתי על זה בוורסיה כזו או אחרת שלפעמים מרב מודעות, עוצרים את הזרימה הטבעית מרב הרצון שלנו במיינד להבין בצורה לוגית , אנחנו מסתבכים במודעות שקשורה לעבר , קשורה לעתיד וממש לא קשורה לכאן ועכשיו , מודעות כזו באה מהמוח הלוגי שלנו והיא לחלוטין מנוגדת למוח היצרתי שלנו ששם  מתרחשים כל הקסמים והקצב הטבעי לנו  למזלי הרב מאוד בכל פעם שאני קצת שוכחת את זה , אז בזמן של ציור או כל עיסוק באמנות אני נזכרת בזה שאני ממש לא יכולה לתכנת את עצמי למתי אני אצייר או אצור וגם הרבה פעמים האיך הוא תהליך לא ברור בעצמו ..בדיוק כמו שפולוק גקסון (צייר) אמר תן למשיכת המכול להוביל אותך בציור ככה גם בחיים , לפעמים כדי לתת לחיים לקבוע את הקצב המתא

מי בסרט? הם או אני ?

יש ימים כאלו שיש שקט טיפה ואנחנו מאפשרים לעצמנו , מעט אוויר מהשגרה , קצת יותר שעות של כייף וים וקצת פחות עבודה באחד הימים שלקחתי פסק זמן יזום מהשגרה , יצאתי מהחוף ונכנסתי היישר לתוך מהומת העיר , היה קשה מלהתעלם מהזרם והריצה הבלתי פוסקת באמצע שבוע כולם , בלחץ כולם ממהרים ...הרעש החיצוני הזה של הזרם הממהר של האנשים מסביב יכול תוך דקה לשאוב ...בזמן שישבתי במיני פקק למול מחסום רכבת שלא עלה ואחרי 3 דקות גרר אחריו צפצופים , צעקות וגם כמה ברכות לכמה אמהות ישבתי רגועה חייכתי ושאלתי את עצמי אז מי פה בסרט? אני או הם? מה לעזאזל אפשר לעשות חוץ מלהתקשר למוקד ולדווח על בעיה , למה אנשים מבוגרים יושבים על סיר לחץ מצפצפים, מקללים וכועסים ועל מי? על המחסום שהתקלקל?אולי על הזמן המבוזבז ...על זה שצפצף להם מאחור? אמנם אם זה היה נמשך יותר מ15 דקות בטח , הייתי גם מאבדת סבלנות ובכל זאת הסתכלתי על התגובות שמסביב וטיפה נבהלתי, ממתי הפכנו לחברה כזו קיצונית, ממתי עיכוב בכביש מוציא מאנשים כזו התנהגות??? ...קצת קשה לא להדבק בלחץ המסיבי שקיים כאן , מה כן יכול לעזור ? ההבנה שהכול הוא זמני בחיים כו

שקט זה קצת כמו מוות

השקט , השלווה לפעמים יכולים להיות מלחיצים קצת, לא? איכשהו שדממה פתאום נוחתת לה במהלך השגרה זה מרגיש קצת כמו מוות או אולי תחושת שיעמום...מעיין הרגשה מוזרה משהו? אולי זה הסיבה שאנחנו חיים בלחץ כל הזמן נכון, זה לחוץ זה עמוס אנחנו בקושי מספיקים לנשום אך בכל זאת מרגישים "חיים" ואני לא ממש בטוחה שזה הטבע שלנו, לא סגורה על זה בכלל לחץ , עומס יתר ופחד הם לא הטבע שלנו, דווקא שקט ושלווה נראים לי הרבה יותר בריאים לנו. רב המחלות בעולם המערבי נוצרות מתוך לחץ , עומס יתר אז איך זה שאנחנו ממשיכים באותה דרך? יכול להיות שאנחנו מכורים ללחץ הזה? שבלעדיו וקצת שקט מרגיש לנו כמו מוות קטן. אצל עצמאים זה יכול להיות מלחיץ יום עבודה שקט ואז במקום להנות מאיזה יום של עשייה יותר שלווה ורגועה אפשר להכנס ללחץ מהדממה שנפלה עלינואו לחלופין אמא שילדים שלה יצאו לחופש שבוע פתאום נורא שקט ...ואז לוקח זמן ללמוד להנות מהשקט. אולי שקט פשוט מזכיר לנו מוות הדממה הזו שיכולה להזמין שיעמום או בהייה בחדשות שתכניס לנו קצת רעש וחרדות הרי מזכירה את המוות ואם יש לנו טאבו אחד החזקים בכל החברה המערבית זה המוות. המוות