יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

                                                                                                                                                   3.7.2013        לאן נושבת הרוח 167                                            אפשר ללכת מעבר! מעבר למה שחשבנו שהם המגבלות שלנו. Tack the scound wind - you can go beyond your limits תקופה כזו שאני עובדת על כמה פרוייקטים יחד מעולמות שונים וההתמדה נדשת , בכלל פרוייקטים התחלתיים הם לוקחים אנרגיה ועוד אנרגיה ועוד אנרגיה והתוצאות הן עתידיות עדיין לא נראות באופק ויש משברים קטנים לפעמים גם גדולים בדרך שכבר בא לעזוב הכול ולהגיד די! לזרוק את הכול ולככת למקומות מוכרים וקלים  יותר כמה מפתה...זה השלב שתמיד מחזיר אותי לאום או לרגעים שחשבתי שזהו זה אי אפשר יותר . אלו דווקא הרגעים שמגלים כמה כוחות יש לנו וכמ

צמיחה וחופש אמיתי מגיעים דווקא  מהנקודה הכביכול קוטבית  שלה - מסגרת והתחייבות לדרך. כמי שבמשך שנים הגנה על החופש שלה  והתקשתב בהתחייבות ויצירת מסגרת קבועה , נלחמתי לא מעט במעיין פרדוקס הזה ...חופש רק באמצעות מסגרת הכיצד?  © Lila Benharush צמיחה בתוך כל מסגרת אם זו זוגית , אם זו בעבודה או בכל דבר אחר שאנחנו עושים מחייב אותנו לייצור גבולות ברורים שבתוכם אנחנו פועלים , בכדי לצמוח למעלה להגיע לגבהים חדשים , כאשר אין לנו גבולות ברורים ואין מסגרת שמחזיקה אותנו ישנה " אשליית חופש" כלומר אנחנו עושים מה שאנחנו רוצים בלי גבולות ובלי חוקים ברורים והצמיחה והגדילה נהפכת  לכאוס אחד גדול ובמקום לצמוח למעלה , מתרחבת לכל כיוון בלי כיוון אמיתי.  פעמים רבות במסגרת עבודתי ביחסי ציבור אני מנחה אנשים לשגרת עבודה קבועה , מספר  פעולות יומיות ושבועיות אשר מסייעים באופן מדוד וקבוע להעלות את תוצאות העסק...באופן לאמפתיע אנשים רבים מתקשים לשמור על החוקיות והשגרה , כמו כל דבר בחיים ההתחלה היא קלה עם הרבה אנרגיה אך  שיש צורך לשמר את אותם גבולות ברורים לאורך זמן ולא לעשות לעצמנו הנחות

  חופש מתפרש כלעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה , ואז  זה לכאורה חופש .  אך האמת היא שחופש כלכלי, אישי, מחשבתי מביא איתו אחריותכחלק מהמשוואה וככל שאתה בעל יותר חופש פעולה בחיים ככה האחריות שלך גדל .  נכון, יש גם חופש שהוא חופש ללא אחריות ובסופו של דבר מביא לכאוס גדול, משוחרר חופשי ולעיתים גם מביא איתו תוצאות שבסופו של דבר מגבילות את החופש. ©Lila Benharush לפעמים חופש הוא רק בריחה זמנית,  אפשר לעשות אותה בריחה נצחית בכל מקרה אם אין אחריות בצדו של המטבע החופש בקלות יכול להפך למגבלות שדווקא סוגרות פרדוקס החופש הזה , זה מאותם דברים כמו אהבה שכמה שלא נכתוב או ננסה להסביר אותו בדרך הגיונית , הדבר היחיד שאפשר זה לחוות אותו ומילים לעולם יהיו דלות לתאר את ההרגשה חופש זה הרגשה , חופש זה תחושה שאי אפשר להסביר ב"הגיון" והיא ממש לא קשורה למיקום, זמן או סביבה היא לחלוטין אישית ותלויה רק בי   חופש בלי לקיחת אחריות גדולה יתר הוא בלתי אפשר

  מידת החופש שיש לנו בחיים , בין אם זה חופש מנטלי לבין אם זה חופש כלכלי ,או חופש לחיות את החיים כפי שהיינו  רוצים קשורה קשר ישיר ולמעשה היא   הצד הנגדי של אחריות.  ככל שאנחנו  לוקחים פחות אחריות על החיים שלנו ועל החלומות שלנו , ככה מידת החופש שלנו  מצטמצטמת וכוכבלת אותנו להרגלי תלות וקורבנות.    כל מה שיש לכל אחד מאיתנו בחייו כאן ועכשיו , כל דבר בכל תחום בחיים מראה לנו במידה מדוייקת את מידת האחריות שאנחנו לוקחים, כל שניקח אחריות מלאה יותר על החיים שלנו , מערכות היחסים שלנו , העבודה והחלומות שלנו ככה מידת החופש שלנו תגדל.  אי לקיחת אחריות על החלומות שלנו ועל החיים שאותם אנחנו רוצים לייצור , מביאה איתה קורבנות , תלות  והאשמה בלתי פוסקת של כל מי שנמצא בסביבתנו.  © Lila Benharush חופש נתפס ושלא בצדק כאי לקיחת אחריות מוחלטת , לחיים והחלטות שאינם מתחשבות בתוצאות. בחיים כמו בחיים , תמיד ישתקפו מולנו אנשים שגם הם חיים " באשליית חופש ",אנשים שאינם יציבים שנעלמים שמבטיחים ולא מקיימים ושהמילים שלהם והמעשים שלהם אינם מיושרים בקו אחד.  את " אשליית החופ

ביום רביעי בערב כבר הרגשתי שזהו זה הגיע השלב (שמגיע כל שנה של החגים )נמאס לי ...יותר מדי חגים בחודש אחד , יותר מדי אוכל , יותר מדי אוכל , פשוט יותר מדי , זה חודש שתמיד אחריו מרגישים  רצון טיפלה לנוח מכל הרעש הזה  הנה אחרי החגים מתחדש הכול, השאלה היחידה האם באמת מתחדש או שכל אחד מאיתנו ממשיך בדפוסים הקבועים שלו , האמת לרובנו ההתחדשות של " אחרי החגים" מביאה איתם את אותם דפוסים שהיו תקועים שם שנה שעברה ולמה זה קורה לנו? בעיקר כי אנחנו עובדים על אוטומט , כן גם ההבטחה הזו שהשנה נפעל אחרת היא סוג של אוטומט ממש כמו רב הפעולות שלנו בחייים. למה זה בדיוק קורה לנו , זו בהחלט תופעה מעניינת,כל בני האדם נולדו להצליח אז איך זה שהתכנות שלנו שעברנו במהלך חיינו ממשיך לשבש לנו את ההתחדשויות מה בעצ ם עוצר אותנו והאם אנחנו באמת מודעים לכל מה שאנחנו עושים בצורה ערה או חושבים שאנחנו ערים  האוטמט שלנו זהו האיזור הנוח ועד כמה שלפעמים איזור הנוחות שלנו הוא ממש לא נוח , אנחנו כל כך מורגלים אליו שעצם נמחשבה של שבירתו גורמת לנו זעזועים קשים, מכשול קטן אחד ואנחנו רצים כמו עכברים קטנים הייש

ליל הסדר עבר אך העיסוק במושג חופש תמיד ממשיך קצת לפני החג וגם קצת אחריו , חופש זה מושג מופשט וחמקמק מאוד חופש מתפרש כלעשות מה שאני רוצה מתי שאני רוצה ואיך שאני רוצה ואז זה לכאורה חופש אך האמת היא שחופש כלכלי, אישי, מחשבתי מביא איתו אחריות כחלק מהשוואה וככל שאתה בעל יותר חופש פעולה בחיים ככה האחריות שלך גדלה נכון, יש גם חופש שהוא חופש ללא אחריות ובסופו של דבר מביא לכאוס גדול, משוחרר חופשי ולעיתים גם מביא איתו תוצאות שבסופו של דבר מגבילות את החופש לפעמים חופש הוא רק בריחה זמנית, אפשר לעשות אותה בריחה נצחית בכל מקרה אם אין אחריות בצדו של המטבע החופש בקלות יכול להפך למגבלות שדווקא סוגרות פרדוקס החופש הזה , זה מאותם דברים כמו אהבה שכמה שלא נכתוב או ננסה להסביר אותו בדרך הגיונית , הדבר היחיד שאפשר זה לחוות אותו ומילים לעולם יהיו דלות לתאר את ההרגשה חופש זה הרגשה , חופש זה תחושה שאי אפשר להסביר ב"הגיון" והיא ממש לא קשורה למיקום, זמן או סביבה היא לחלוטין אישית ותלויה רק בי חופש בלי לקיחת אחריות גדולה יתר הוא בלתי אפשרי ולכן אנשים רבים , לוקחים לעצמם חופש ומגיעים איתו למק

הנה מתקרב לו חג החירות , חג שמעביר אותנו מעבדות לחירות...אז מה זה להיות עבד ולמי אנחנו עבדים רב הזמן? העבדות והחירות שלנו מתחילה ונגמרת במקום אחד - בראש  שם למעלה בתוך הקודקוד מסתתר אצל כל אחד מאיתנו ערימה של מחשבות שמין הסתם במהלך חיינו נהפכות לאמונות והם היחידות שכולאות אותו בין חופש לבין עבדות אמונות נוצרות פשוט על ידי מחשבה שחוזרת על עצמה שוב ושוב ושוב עד שהיא מתקבעת במוח , אז אם המחשבות יצרו אותן בטוח שהחשבות יכולות לשחרר אותם ולבנות חדשות קצת יותר מלכותיות. בסופו של דבר כולנו אסירים חלק מאחורי חומות חלקנו אזוקים על ידי המחשבות שלנו אזוקים על ידי תפיסות והרגלים והרבה , הרבה תבניות וזה המסע בעיקר לשחרר את עצמנו ממחשבות מגבילות  חופש הוא  מצב של מיינד, תודעתי  יותר מאשר כל דבר אחר, חופש מחשבתי לא קשור לכסף , לא קשור למעמד ולא קשור לסביבה שאתה חי בה  או איפה אתה חי, כבר נתקלתי באנשים שחיו כמו מלכים ולא היה להם כלום וכאלו שיש לה ם הכול וחיים בתוך צינוק קטן וצר של מחשבות אז הנה מתקרב לו החג יחד עם האביב והלבלוב של הטבע שמזכיר לנו שכולנו נולדנו מלכים, חלק הפילו את הכתר בדרך , אך ב

נשמע פשוט לתת לרגש להיות אך כמה אנחנו אוהבים את רגשות האהבה, השמחה והפרפרים בבטן וכמה אנחנו מפחדים או נלחמים ברגשות הפחות טובים אלו שמביאים איתם כאב בכי או צער. המלחמה הזאת ברגשות היא אחד החסמים הכי גדולים שלנו בחיים וכמובן שאנחנו רבים עם משהו רגש או כל דבר אחר במציאות הם הרי לא נעלמים הפך מתעצמים, חוק טבע שכזה מה שתלחם בו ופיע יותר ויותר בחייים מה שתקבל אותו ותכיל אותו ישהה קצת בגוף יעשה מה שיעשה ואז פשוט ייעלם. מצחיק איך חילקנו את העולם שלנו "לטוב" ורע" בצורה כזו דיכוטימית שחור - לבן ברגשות , בהתנהגויות או הכול או כלום. החיים רב גוניים ממש כמו הגאות והשפל ככה גם אנחנו, ככה גם הרגשות שלנו ובכדי להיות, לחיות ולהרגיש את הפוטניצאל המלא שלנו אנחנו חייבים לנוע במחזוריות הזו לחוות את הכול , מנסיוני שנותנים לזה פשוט להיות נותננים לרגש קצת " לשבת " בגוף גם אם הוא פחות נעים בסופו של דבר הוא מפנה את מקומו מהר יותר. הרבה פעמים שמופיע כאב אנחנו כל כך עסוקים בלדכא אותו ולהדחיק אותו שהוא גורם הרבה יותר כאב וממשיך לשבת לנו בגוף עוד ועוד ...ומקבעים לנו דפוסי חיי

לא ממש ממאמיני תשעה באב וכאלו ועדיין כבר שבועיים נמצאת בי מועקה , לא ברור ממה ולמה ? הכול רגיל בסדר ואפילו ישנם כמה דברים שבהחלט נרשמה בהם התקדמות מעשית יפה ובכל זאת... כמו גוש של צמר לא אוורירי ובהחלט לא נעים זורם לו בין מרכז הגוף איזור הצאקרה השלישית לגרון זה התחיל בבטן ולאט , לאט טיפס לו אולי יש משהו שאני צריכה להגיד , אולי יש איזשהו דבר שהגוף יודע ואני לא ... אולי בכל זאת אם זה בגוף אז זה גם בנפש ולפעמים צריך להיות בדיוק שם בנקודה הזו שזה קצת תקוע שזה מרגיש שמשהו יושב שם ולהמתין לזמן שלו שייצא בזמן הנכון והמדוייק לו! לעצמי תמיד בזמנים כאלו אני אומרת כנראה שאם זה כואב אז משהו בדרך להיוולד ... ולפני כל לידה זה תמיד כואב. גם זה יעבור

ב חיים לפעמים צריך לעצור שנייה מהטיפוס על ההר , מהמרוץ קדימה ולהביט שנייה למטה השאיפה הטבעית שלנו היא להסתכל קדימה ולראות מה עוד אנחנו רוצים לעשות וזה בריא וטוב אך לפעמים יש צורך שנייה לעצור ולהבין מה כבר נעשה ואת זה אנחנו שוכחים. סופשבוע האחרון חזרתי אחורה בזמן לפגישה עם בני הגרעין שלי אי שם בקיבוץ שהיה הבית שלנו במשך כמה שנים טובות , התקבצנו בבריכה כשהפעם אנחנו יושבים בצד של בריכת הילדים זעטוטי הדור הבא התרוצצו להם מסביב ,אותו מקום, נראה ששם כמעט כלום לא השתנה אך מנקודת מבט שונה. היה נדמה שלמרות כל השנים שחלפו וכל הדרך שכל אחד מאיתנו עבר לא הרבה , בקבוצה הזו של הגרעין כל אחד תפס את מקומו הטבעי מגיל 18 ממש אותם תפקידים די מדהים... יום של התרגשות של מפגש מחודש ויחד עם זאת התבוננות אחורה לכל הדרך שעשיתי מאז אותו יום שעזבתי את הקיבוץ , בן זוג , בית מתוך הדגדוג הפנימי של חיפוש , סקרנות.  לעיתים בחיים עלתה בי המחשבה אם הייתי נשארת שם הכול היה הרבה יותר קל ויחד עם זאת מנקודת המבט של העצירה הזו באמצע מסע החיים ומבט חטוף על העבר הבנתי שעשיתי את ההחלטה הכי טובה,