יום שישי, 29 ביוני 2012

הכוח שבפגיעות :-)

חופש ואחריות הם שני צדדים לאותה מטבע

 מידת החופש שיש לנו בחיים , בין אם זה חופש מנטלי לבין אם זה חופש כלכלי ,או חופש לחיות את החיים כפי שהיינו  רוצים קשורה קשר ישיר ולמעשה היא   הצד הנגדי של אחריות. 

ככל שאנחנו  לוקחים פחות אחריות על החיים שלנו ועל החלומות שלנו , ככה מידת החופש שלנו  מצטמצטמת וכוכבלת אותנו להרגלי תלות וקורבנות. 
 

כל מה שיש לכל אחד מאיתנו בחייו כאן ועכשיו , כל דבר בכל תחום בחיים מראה לנו במידה מדוייקת את מידת האחריות שאנחנו לוקחים, כל שניקח אחריות מלאה יותר על החיים שלנו , מערכות היחסים שלנו , העבודה והחלומות שלנו ככה מידת החופש שלנו תגדל. 

אי לקיחת אחריות על החלומות שלנו ועל החיים שאותם אנחנו רוצים לייצור , מביאה איתה קורבנות , תלות  והאשמה בלתי פוסקת של כל מי שנמצא בסביבתנו. 

© Lila Benharush


חופש נתפס ושלא בצדק כאי לקיחת אחריות מוחלטת , לחיים והחלטות שאינם מתחשבות בתוצאות. בחיים כמו בחיים , תמיד ישתקפו מולנו אנשים שגם הם חיים " באשליית חופש ",אנשים שאינם יציבים שנעלמים שמבטיחים ולא מקיימים ושהמילים שלהם והמעשים שלהם אינם מיושרים בקו אחד. 


את " אשליית החופש " כולנו מכירים וכולנו חווים , היא מתבטאת בעיקר בהתנהגות של בריחה וחוסר התמודדות , בכל פעם שצץ אתגר כזה או אחר, או סיטואציה מעמתת שמחייבת אותנו לקחת אחריות , פשוט קמים והולכים למקום אחר ...בעבר השתמשתי רבות באסטרטגיה הזו , בעיקר כי היא נוחה והיא משרתת ומנפחת את האגו, זה הכי קל  להסתכל החוצה אל העולם , להאשים ולקרבן את עצמנו " אף אחד לא מבין " , " אני צודק , העולם טועה " ועוד שלל  סיפורים ותירוצים שמונעים מאיתנו חופש אמיתי. 

" אשליית החופש " נראית קסומה לאנשים שמתבוננים מבחוץ , אלו האנשים שכל הזמן זזים ממקום למקום , שאינם מסוגלים להתמיד בקשרי חברות , משפחה או כל דבר שדורש מהם איזשהי התחייבות הדדית, אלו האנשים אשר פותרים את בעיותיהם בשינוי מקום, סביבה וחברה באופן תדיר ולנצח נשארים עם רגל על הגדר , רגל פה , רגל שם יושבים וצופים וכשהגדר מתחילה להיות קצת לא נוחה ומתחילים להתנדנד מצד לצד , קופצים ומחפשים גדר חדשה בתקווה אין סופית שהפעם הגדר תיתן להם ישיבה נוחה ובטוחה לאורך זמן ולעולם  לא מצמיחים שורשים ועוגנים בחיים.

אשליית החופש מאופיינת באי יכולת להחליט החלטות אמיתיות כאלו שלוקחות בחשבון את מכלול השיקולים ולא רק את אי הנוחות הזמנית שנוצרה באותו רגע נתון והאשלייה הזו גורמת בדרך כלל בסופו של דבר להסתפק במה שיש ולתת לחיים להחליט בשבילהם ...ואחר כך כועסים ומתרגזים ושוב זזים , שוב נודדים. 

כן זה מבלבל, אשליית החופש מאוד דומה לחופש אמיתי , רק שההבדל בינהם שאשליית החופש מייצרת בסופו של דבר , בריחה בלתי פוסקת מכל סיטואציה מעמתת מכל התמודדות ומכל אתגר והבריחה הזו עם כל הקסם האשלייתי שהיא מספקת בתחילת הדרך פעמים רבות יוצרת בדידות , תלישות ואי שייכות אמיתית. 

חופש אמיתי מייצר מחוייבות לעצמך לסביבה, לקיחת אחריות ואת היכולת לגדול , לצמוח ולהתפתח כמו בטבע גם עצים בכדי לצמוח למעלה ולהתפתח זקוקים למסגרת וזקוקים לכריתת ענפים אשר מכלים את האנרגיה בצמיחה למעלה, ככה גם אנחנו. 

אחריות יוצרת מסגרת שבתוכה אפשר למצוא את החופש הפנימי האמיתי , אי לקיחת אחריות לוקחת אותנו לחיים חסרי מסגרת , חסרי צמיחה אמיתית אלא התרחבות חסרת כיוון , בזבוז אנרגיה וכאוס.

חופש אמיתי כרוך באחריות! מידת החופש בחיים מתכווצת ומתרחבת בהתאמה מלאה למידת האחרייות שאנחנו  מוכנים לקחת...אולי זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים מפחדים מחופש אמיתי ופנימי. 

חופש אמיתי לא קשור למקום או זמן , חופש אמיתי הוא משהו פנימי שהיינו בלתי תלוי בסביבה שלך, לעיתים האנשים שנראים לנו הכי חופשיים שרק אפשר חיים בתוך כלא של מחשבות, אמנות והרבה פחד. 

© Lila Benharush


לפני שלוש שנים ראיתי סרט שנשלחתי לסקר מטעם וואלה " אחים לדהרמה "    מדובר בסרט תיעודי , אשר עוקב אחרי אסירים בכלא בארה"ב שנכנסו לתוכנית ויפסנה בכלא. 

האסירים אשר מתוארי בסרט , יושבים מאסרי עולם וחלקם נידונים למוות כלומר חופש פיזי ולצאת מהכלא הוא לא אפשרות בשבילם לפחות לא בגלגול הנוכחי,  היה מדהים לראות את תהליך לקיחת האחריות ואת החופש המנטלי והפנימי האדיר שהם השיגו בעודם יושבים באחד מבתי הכלא הקשים והשמורים ביותר בארה"ב.

בסוף הסרט שוחחתי עם הרבה אנשים ששיתפו איתי התחושה שהדמויות שהופיעו על המרקע בסיומו של תהליך , חיו חיים עם הרבה יותר חופש פנימי מרובנו. 

אי אפשר להגיע לחופש פנימי ללא לקיחת אחריות מלאה על התוצאות שיצרנו באי לקיחת אחריות בחיים , זהו אחד  הצעדים הקריטיים להתבונן  על כל מה שיש או אין לנו בחיים , על החלומות שלנו על אורח החיים שיצרנו ולקחת אחריות מלאה על התוצאות , בלי להתחמק , בלי לברוח. 

שלוקחים אחריות מלאה על המעשים ועל התוצאות שלנו, אין צורך  יותר לברוח , אין צורך  בכל כך הרבה שינויים וחיפושים , מימלא לעולם לא נוכל לברוח מעצמנו ...ככה שאי לקיחת אחריות על עצמנו ועל החיים שלנו לא פותרת אותנו מלהתעורר בכל בוקר , בכל מקום על פני הגלובס עם עצמנו ועם הפחד  והלחץ של אי לקיחת אחריות ובריחה.

אפשר ללכת על בריחה קיצונית ולהתמכר לסמים, אלכוהול , הימורים ואז מידת הסבל , השנאה העצמית והשיפוט רק עולים ואין כלא יותר גדול מהתמכרות לא משנה למה ...כן גם התמכרות לעבודה היא כלא , אמנם כלא נוצץ שיכול להכיל תארים יפים ומנומסים אך עדיין כלא. 

שלוקחים אחריות בחיים , אנחנו פשוט מאפשרים לעצמנו את החופש להיות , להיות מי שאנחנו באמת, לומר את מה שאנחנו מרגישים, לחלוק את המתנות שלנו ללא חשש , לחיות את החלומות שלנו ולהצמיח  חופש פנימי אמיתי שאינו תלוי בסביבה או באנשים אחרים. 

חופש אמיתי , פנימי מחשבתי ופיזי יכול להבנות רק מתוך בניית גבולות והתחייבות עמוקה לכל דבר אשר בו  אנחנו עסוקים בחיים, בלתי אפשרי לבקש חופש פנימי , לחיות בחופש מנטלי ופיזי מבלי לקחת אחריות מלאה על המעשים והתוצאות שלנו בחיים. 

הפחד מהתחייבות עמוקה מהלך על רובנו אימה ולא זה לא בגלל ההתחייבות או הכבלים הפיזים שמביאה איתה מערכת יחסים, פרוייקט כזה או אחר או כל דבר אחר בחיים , אלא הפחד הבלתי מוסבר שיש לכולנו במידה כזו או אחרת מחופש פנימי אמיתי. 



לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

יום רביעי, 27 ביוני 2012

אין שום דבר טוב בלהקטין את עצמך | לאן נושבת הרוח ,ניוזלטר לפרסום סדנאות ואירועים




27.6.12 * גליון 120
סדנאות התפתחות אישית מודעות

שלום אנשים אהובים ,

פעמים רבות במהלך חיי, חשתי צורך להקטין את עצמי ...במקומות רבים שדרו לי שאני תופסת מקום גדול מדי , שהנוכחות שלי חזקה מדי ויש כאלו שאפילו פחדו ממני והתקרבו לאט ובצעדים קטנים , אחרים בחרו פשוט לאהוב מרחוק או להתנתק.  
לא מעט פעמים, בחרתי להקטין ולהנמיך את עצמי רק בשביל שאחרים ירגישו נוח יותר , שיוכלו להכיל את כל מה שאני מביאה איתי , לצערי בעולמנו המתקדם , מנשים עדיין מצפים להיות ב"ווליום נמוך " יותר מגברים והחברה מסביב מעודדת התנהגות כזו בכל דרך אפשרית. 
היה איזשהו שלב מסויים כנראה כבר בגיל צעיר מאוד שהחלטתי שאני לא יכולה להיות כל כך הרבה , פרוסה על הרבה תחומים עם "יותר מדי כשרונות " ועם ראייה שקצת חודרת עמוק מדי... השתמשתי בציניות המון ובמקומות שבהם הייתי "יותר מדי " פשוט עזבתי והלכתי.
בשנתיים האחרונות כבר קיבלתי יותר מדי שיקופים , יותרמדי אנשים שאמרו לי "את מפחדת מהכוח שלך מהעוצמה שלך " ולקח לי זמן להבין שהם צודקים ועוד יותר זמן להפסיק לפחד מכל הכישורים והמתנות שהאקזיטינס נתן לי.
שבוע של מודעות, צמיחה ואהבה.
לילה
ציור אינטימי -דימוי גוף והשפעתו על הרגש  14.7.12
יום שבת בין השעות : 10:30-16:30
איך את חיה עם הגוף שלך ? האם את אוהבת מה שמשתקף לך במראה ? ? ואיך זה משפיע על הרגשות שלך והדימוי העצמי
את מוזמנת לסדנא משעשעת ויחד עם זאת מעמיקה  אשר משקפת לך את הרגשות וההשפעה של דימוי הגוף שלך , באמצעות מדיטציה, ריקוד ציור ועבודה קבוצתית  נחקור את הרגשות המתלווים לדימוי הגוף שלך ולהשפעה של רגשות אלו בחיים.
פרטים נוספים והרשמה : לילה 052-6788827  או באתר 
הגעת לגיל שאסור להרגיש
 בגילך כבר אי אפשר להרגיש כל רגש בעוצמות , עדיף להדחיק... , עדיף לזרוק את הרגש לפינה ולא לתת לו להפריע לך בחיים, הרי הרגש בגילך הוא כבר דבר מסוכן , לך תדע לאן הוא ייקח אותך ומה יקרה לך אם תיתן פשוט לשבת ככה בגופך , אתה הרי תאבד לגמרי שליטה! 
יש איזה חוק כזה בלתי כתוב שככל שמתבגרים אולי רצוי יותר להדחיק , אחרי הכול רגש הוא דבר כאוטי, לא תמיד נעים  וכאוטיות יוצרת חוסר שליטה ואנחנו, להמשך קריאה
"Transforming power" להפתח אל העוצמה  3-7.7.12

סופ"ש מסע תרפואי אל מעמקי אומץ הלב עם סוגנדהו.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש עוצמה שאנו לא מודעים לה. יש בנו מוטיבציה גדולה לחיים, שלמדנו להקטין במהלך חיינו. לעיתים קרובות אנו מגלים שהכוח המניע הוא לא תמיד כוח מעצים, אלא להפך הפחד הוא שמניע לעיתים את האדם.
סדנא זו, באה לחקור ולחשוף את אותם כוחות שמניעים או מונעים מאיתנו לחיות את החיים במלוא הפוטנציאל הגלום בהם.
האם אנו מונעים מכוחניות ושליטה שמקורה לרוב בפחד (מכישלון לדוגמא)? או שניתן להעצים ולגלות עוצמה גדולה ולנוע איתה באיכות אחרת לגמרה מהמוכר? מודעות וחשיפת איכויות מובילה לשינוי אמיתי, ביטול האגו וראיית המציאות האמיתית מניעה את האדם לגבהים חדשים של יצירה.

 ייעוץ פסיכו-אסטרולוגי עם מיכל גזית

מסע מרתק במעמקי הנשמה, לזמנים של חיפוש פתרונות ותשובות 

*זיהוי ושיקוף של: חלומות, יעודים, רצונות, יכולות, יעודים, כישורים
*איתור  דפוסים חוזרים ובעייתיים בחיים, והדרך להשתחרר מהם
* דפוסי הזוגיות -את מי אנחנו ממגנטים לעצמנו ביחסים,
למה, ואיך עושים את זה אחרת, כמו שנכון לנו ומפרה אותנו
*הבנה ושחרור של תבניות ילדות ואמונות שצרובות בנו.

OSHO: Now Here All the Time


סדנת יחסי  ציבור ושיווק אינטרנט לעצמאים ועסקים קטנים10.7.12 
אם אתה מרגיש תקוע , אל תמשיך לעשות את מה שתמיד עשית , כי תגיע בדיוק לאותו מקום!
בלי שיווק ויחסי ציבור – אתה לא קיים 
 גם אם אין לכם עודף תקציב! גם אם אתם לא יודעים לשווק וליח"צן את עצמכם  גם אם עד היום עבדתם ללא אסטרטגיה שיווקית או פרסומית ! עכשיו יש לכם הזדמנות להגדיל את הכנסות העסק שלך .
בוא לגלות איך גם אתה יכול לעשות יחסי ציבור ושיווק לעסק שלהם בעצמם באמצעים פשוטים, זמינים ושאינם דורשים השקעה כספית נוספת. אתה יכול עכשיו לקחת אחריותעל העסק שלך להגדיל את המכירות שלכם ב20% בתוך חודש של עבודה באמצעים פשוטים קלים שמביאים איתם תוצאות מוכחות !
רוצה הצלחה בעסק שלך ? אם מה שעשית עד היום לא הצליח הגיע הזמן לפעולות חדשות שיניבו תוצאות חיוביות מובטחות!
ציור אינטימי הגוף כגשר לרגש 14.7.12 קבוצת נשים
איך את חיה עם הגוף שלך ? האם את אוהבת מה שמשתקף לך במראה ? ? ואיך זה משפיע על הרגשות שלך והדימוי העצמי
את מוזמנת לסדנא משעשעת ויחד עם זאת מעמיקה  אשר משקפת לך את הרגשות וההשפעה של דימוי הגוף שלך , באמצעות מדיטציה, ריקוד ציור ועבודה קבוצתית  נחקור את הרגשות המתלווים לדימוי הגוף שלך ולהשפעה של רגשות אלו בחיים


כמה ביקורת , כמה תחרות וכמה ציפייה לשמות יש מהנשים היום וכשרב הדמויות שאנחנו נתקלים בהן במאגזינים ופרסומות כאלו ואחרות נראות כאלו מושלמות אז אנחנו...טפה מאוכזבות והאמינו לי גם אלו שפרסום רוצות לשנות, לשפץ ולשנות . 

כולנו גם מספיק חכמות ויודעות ששינוים חיצוניים דבר ראשון מגיעים מבפנים , אז בין לבין כל מה שיש לך בחיים אולי תפרגני לעצמך כמה שעות של סדנא שמשלבת ריקוד, מדיטציה , ציור ועבודה קבוצתית בכדי לתת לעצמך זמן ובכדי להבין שגם מה שלא מושלם אפשר בכייף ללמוד לאהוב , אז הנכם מוזמנות להעניק לעצמכן חוויה והצצה לתוך אותם מקומות בגוף שקצת התכסחתם איתם בחיים ולראות אותם ממקום קצת שונה
ציור על הגוף מהווה גשר לרגשות שחבויים בתוכנו
 
לימודי מוח אחד - זה הזמן לפריצת דרך   30.7-16.8.12
מוח אחד הינה שיטה מופלאה המאפשרת לנו לשחרר חסימות רגשיות וליצור מציאות חיים חדשה ורצויה.
שיטת מוח אחד נהנית מיעילות נדירה, בזכות השימוש בבדיקת השריר כגלאי אמת השולף תשובות מדויקות מתת המודע – תשובות הן לגבי מקור ה"בעיה" והן לגבי דרך פתרונה. שיטה מבורכת זו משחררת חסימות רגשיות ופיזיות ומעניקה לנו פריצת דרך כמעט בכל תחום של קושי, לרבות זוגיות, מערכות יחסים, כאב פיזי, לקויות למידה, הפרעות התנהגות, קשיי קשב וריכוז ועוד
שיטת מוח אחד כוללת 11 קורסים אשר נלמדים באופן מודולארי בהתאם לקצב של כל משתתף.
לבוגרי הקורס יוענקו תעודות לימוד הקורסים של שיטת מוח אחד מטעם יוצרי השיטה Three in One concept California
פרטים נוספים והרשמה  |   Hagshama10@gmail.com   | 050-4644641

פסטיבל לילות אהבה 2-4.8.12 אשראם במדבר

לבוא ל"אשרם במדבר" לחווית פסטיבל קטן ואינטימי, להשיל את קליפות המגן ולהעיז להיפגש דרך הלב עם העולם, להעיז להפתח למשמעות המפגש בין גבר ואשה, להעיז לרקוד עד כלות ויחד עם זאת למצוא את זולת המיזוג באמצע היום והגעתם לחווית האהבה האולטימטיבית.

כשרוח המדבר הלילית מלטפת בקרירות והשמיים זרועי כוכבים, רחוק מחיי היום-יום, זמן טוב להיפגש, להכיר, להתאהב ולהעמיק את הקשר הזוגי.
אשרם במדבר מזמין אתכם לפסטיבל אינטימי של מוזיקה ואהבה. מדיטציות של צ'אקרת הלב וסדנאות לחיבור האנרגיה הנשית והגברית- גם אלה הפנימיות המאפשרות את החיבור לאחר וגם כפשוטו- חיבור בין הגבר לאישה- חיבור המבוסס על לב ואהבה ברצון ליצור מפגש אינטימי ואמיתי.
פסטיבל לילות אהבה הוא ארוע של מפגשים אינטימים. אך לא רק דרך מסיבות מגניבות. יצרנו עבורכם מארג מקסים של סופ"ש בו תוזמנו להפגש עם הלב, להרחיב אותו לאהבה והכלה, שתאפשר לכם להתמזג עם המין השני במודעות חוגגת.
פרטים נוספים והרשמה


                                                                                           

כשמסכימים להרגיש כל מה שנמצא בתוכנו. מאת: מיכל גזית 

 

כשאנחנו מרשים לעצמנו להרגיש כל מה שבנו, עולה מתוכנו קשת צבעונית של רגשות,  זו חיבור מחודש לחיים ולתשוקה, אבל זה גם מפחיד,  כי לימדו אותנו שילדים גדולים לא אמורים להרגיש חלק מהרגשות, ובטח שלא לבטא אותם.


  יש קשת שלמה של רגשות שעולים ככל שנותנים דרור לעולם היצירתי. הדגש בעיני הוא לקבל את נוכחותם, ללא שיפוט, ולחוש אותם בכל הרמות. יהיו כאלה שטבעיים לנו יותר ואחרים שאנחנו מתנגדים להם. אותנטיות רגשית משמעה לקבל את כולם כחומר בערה לאש היצירה שבנו. להמשך קריאה

 

מיכל גזית -מנחה את סדנאות דרך האמן -לפיתוח וביטוי היצירתיות, ויועצת אישית באמצעות פסיכו-אסטרולוגיה
03-6476495
  Gazitmichali@gmail.com

מייל זה נשלח על ידי לילה בן הרוש יחסי ציבור                           פרסום בניוזלטר



הגעת לגיל שאסור להרגיש

 בגילך כבר אי אפשר להרגיש כל רגש בעוצמות , עדיף להדחיק... , עדיף לזרוק את הרגש לפינה ולא לתת לו להפריע לך בחיים, הרי הרגש בגילך הוא כבר דבר מסוכן , לך תדע לאן הוא ייקח אותך ומה יקרה לך אם תיתן פשוט לשבת ככה בגופך , אתה הרי תאבד לגמרי שליטה! 

יש איזה חוק כזה בלתי כתוב שככל שמתבגרים אולי רצוי יותר להדחיק , אחרי הכול רגש הוא דבר כאוטי, לא תמיד נעים  וכאוטיות יוצרת חוסר שליטה ואנחנו , בני האנוש עדיין חיים באשלייה שיש לנו כזו במידה כזו או אחרת.

אתמול בערב יושבת ע חברה , לא נפגשנו לפחות שבועיים -שלושה ואני כל כולי במסע רגשי משלי , הרבה דברים שמרגשים אותי ומפחידים אותי בו זמנית נמצאים עכשיו בחייים שלי ואני מאוד נהנת מהם פשוט כי הם נותנים לי את  חדוות היצירה , זה מה שבעיקר מניע אותי שאני מציירת, מצלמת או כותבת הרגש במלוא עוצמתו.

© Lila Benharush


הרגש הזה משתנה כמו אצל ילדים פשוט נמצא בגוף , יורד על הקנבס או על סקיצה כזו או אחרת ומפנה את מקומו לרגש חדש  ולמרות שהוא די מפחיד אני משתדלת במאת האחוזים להיות בתוכו , זה  מה שמאפשר לי לייצור .

במהלך שיחה עם החברה הזוהיא פלטה לעברי " וואו את נמצאת ממש ברכבת רגשית קיצונית בזמן האחרון"
"רכבת רגשית ?" הרמתי גבה או שתיים ונתתי מבט חודר ועמוק שקצת הזיז את החברה בחוסר מנוחה ומיד החלה להסביר את עצמה ...בגילנו היא המשיכה כבר הבנתי שלא יהיו לי תחושות ורגשות כל כך חזקים , נעים לי נחמד לי אבל לא בא לי להיות "בבום " של רגשות , זה פשוט יותר מדי להכיל ובעיקר מפריע לחיות את היום יום  ???" 

ת'כלס להרגיש כל רגש למצות אותו עד הסוף יכול להיות מפחיד , ולא היא לא הראשונה ששמעתי ממנה משפט בסגנון הזה , גם לפני שלושהארבעה חודשים שמעתי משפט דומה מחבר "אז מה ? לי לא קשהאני לא מתוסכל וכועס אין זמן לזה עכשיו אז אני מדחיק " המשפט הזה קצת הצחיק אותי וקצת העציב אותי  ועדיין אני בהחלט יכולה להבין. 

בתור מי שהקפידה במשך שנים רבות להדחיק כל כאב ולהשתמש בחומרים כאלו ואחרים בכדי  לזייף רגשות , אני בטח ובטח יודעת כמה זה מפחיד ,לי תמיד הייתה האמנות בכדי לבטא את הרגש וגם זו הסיבה ששנים הסתרתי עבודות שלי מכל מי שהיה קרוב ומסביב , רגשות הם חזקים ובעיקר בלתי נשלטים ...הם פשוט באים ויושבים תלחם בהם , הווליום שלהם יגבהה והפיצול בין מה שאתה מראה לבין מה שאתה מרגיש יילך ויעמיק  ייצור למעשה שני אישיות בבן אדם אחד. 

השיחה הזו גרמה לי לתהות שוב מה כל כך מפחיד אותנו להרגיש ? הרי אי אפשר באמת להדחיק רגש מבלי שהוא ייצור אצלנו רעל רגשי שיילך , יתפשט בגוף ואחר כך ייהפך להיות גם רעל פיזי גופני שיתבט במחלות , בלבול או חיים בפיצול תמידי. 

מי החליט או למה החברה המערבית , כל כך רוצה להדחיק רגשות ? למה זה לחלוטין לא מקובל להגיד למי שעומד מולך מה אתה מרגיש ולמה לעזאזל כנמצאים בתוך הרגש אנשים כל כך מפחדים ? 

 לכל עניין ודבר , בתחום תחום שיש לנו בחייים אנחנו מושפעים ישירות מהרגש , או משיפוט של הרגש , לא משנה איזה הגבלים "לוגיים" נשים לו או באיזה מסגרת נסגור אותו , לא משנה אם ננסה ל"אלף את המיינד" לאיזה  רגשות אנחנו מרשים  ולמי ובאיזו סיטואציה, הרגש הוא דבר חזק מאיתנו והוא למעשה  מה שמניע את החיים...מי היה מאמין שאני מכל האנשים אחרי שנים של הדחקה יאמר את זה ועדיין ככה זה. 

רגשות הן הצבע של החיים מי שהרגשות שלו נמצאים כל הזמן בקו ישר , לא זורמים ולא משתנים חשוב לבנאדם מת כמו קו א.ק.ג. של אלו שסיימו את החיים קו ישר , יציב עם צליל חורק .
אנשים שחיים אנשים שמרגישים כמו באותו א.ק.ג כמו פעולותו של הלב , כמו  המחזוריות בים נע בגלים עולים ויורדים לפעמים אנחנו " יורדים לעמק" לפעמים אנחנו בפסגת ההר , זה לא ממש משנה כי שניהם טובים , שניהם מסמלים תנועת חיים. 

שהלוגיקה המיינד והאגו ( שבעיקר שומר עלינו  מלהרגיש את החיים במלוא עוצמתם ) תופסים שליטה ומאיימים על כל רגש בהדחקה , אנחנו אולי נראים חיים , אולי למדנו לזייף רגשות בסיטואצות המתאימות ורק שאנחנו לבד להעז להוריד מסכות ( וגם זה לא תמיד ) ועדיין זו רק מסיכה , זה לא הרגש האמיתי. 

שנותנים לרגש להיות נוכח וגם להביע אותו , כן אנחנו חשופים בפני העולם , חשופים בפני האחר ומרגישים פשוט פגיעים ורגישים, אז מה ? הדבר היחיד שנהיה  פגיע במצב כזה של חשיפה זה האגו שלנו , זו המחשבה מה יגידו עלינו ? איך זה ייתפס בעולם החיצוני ...האגו שלנו שהוא טוב בכדי לדאוג לצרכים הבסיסיים שלנו עושה בעיקר דבר אחד תוקע לנו את זרימת החיים , את הצבע את הרגש.

האגו שכולו מורכב מפחד טהור שמא מי שאני , מה שאני עושה או דרך החיים שלי "לא מספיק טוב " לא הולך עם הזרם המרכזי , לא יציב והחיים הם לא יציבים , בלתי צפויים ובהחלט בלתי נשלטים , שם למעלה יושב מפיק העל שמכוון אותנו בדרכו שלו  לתת אמון מלא בחיים , להיות כאן ועכשיו בכל עשייה בכל דבר שאנחנו מעורבים והחיים מבקשים מאיתנו בשביל לגדול פשוט להיות מוכנים להרגיש , לשים את האגו בצד , להרשות לעצמנו  להיות חשופים ופתוחים לכל מה שבא אין דבר כזה רגש טוב או רע הם כולם נפלאים וכולם יחד "הנעימים " ו" הפחות נעימים " יוצרים לנו את הקסם המסתורי הזה שנקרא חייים. 

אין גיל מתאים בכל גיל בכל שלב , מותר ורצוי לך פשוט להרגיש, אחרי שנים של הדחקה בהחלט זה משהו לתרגל להתקרב  קצת יותר לעצמנו ולטבע האמיתי שקיים בתוכנו.





לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

יום שלישי, 26 ביוני 2012

ציור אינטימי -דימוי גוף והשפעתו על הרגש סדנת נשים ♥♥♥

 ציור אינטימי - קבוצת נשים - דימוי גוף והשפעתו על הרגש 21.7.12 
הרצליה- מרכז מעוף -  בין השעות 10:30-16:30 

© Lila Benharush

איך את חיה עם הגוף שלך ? האם את אוהבת מה שמשתקף לך במראה ? ? ואיך זה משפיע על הרגשות שלך והדימוי העצמי
את מוזמנת לסדנא משעשעת ויחד עם זאת מעמיקה  אשר משקפת לך את הרגשות וההשפעה של דימוי הגוף שלך , באמצעות מדיטציה, ריקוד ציור ועבודה קבוצתית  נחקור את הרגשות המתלווים לדימוי הגוף שלך ולהשפעה של רגשות אלו בחיים


כמה ביקורת , כמה תחרות וכמה ציפייה לשמות יש מהנשים היום וכשרב הדמויות שאנחנו נתקלים בהן במאגזינים ופרסומות כאלו ואחרות נראות כאלו מושלמות אז אנחנו...טפה מאוכזבות והאמינו לי גם אלו שפרסום רוצות לשנות, לשפץ ולשנות . 

כולנו גם מספיק חכמות ויודעות ששינוים חיצוניים דבר ראשון מגיעים מבפנים , אז בין לבין כל מה שיש לך בחיים אולי תפרגני לעצמך כמה שעות של סדנא שמשלבת ריקוד, מדיטציה , ציור ועבודה קבוצתית בכדי לתת לעצמך זמן ובכדי להבין שגם מה שלא מושלם אפשר בכייף ללמוד לאהוב , אז הנכם מוזמנות להעניק לעצמכן חוויה והצצה לתוך אותם מקומות בגוף שקצת התכסחתם איתם בחיים ולראות אותם ממקום קצת שונה
ציור על הגוף מהווה גשר לרגשות שחבויים בתוכנו.
.
דרך הציור על גופנו נחווה את אותם רגשות והתניות שעולות בנו לגבי תדמית גופנו והחיבור אליו.
עלות הסדנא :290 ש"ח למשתתפת 
פרטים נוספים והרשמה לילה 052-6788827 
lilabh7@gmail.com  
לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

אין שום דבר נעלה בלהקטין את עצמנו, בכדי לרצות אחרים.

 פעמים רבות במהלך חיי, חשתי צורך להקטין את עצמי ...במקומות רבים שדרו לי שאני תופסת מקום גדול מדי , שהנוכחות שלי חזקה מדי ויש כאלו שאפילו פחדו ממני והתקרבו לאט ובצעדים קטנים , אחרים בחרו פשוט לאהוב מרחוק או להתנתק.  


לא מעט פעמים, בחרתי להקטין ולהנמיך את עצמי רק בשביל שאחרים ירגישו נוח יותר , שיוכלו להכיל את כל מה שאני מביאה איתי , לצערי בעולמנו המתקדם , מנשים עדיין מצפים להיות ב"ווליום נמוך " יותר מגברים והחברה מסביב מעודדת התנהגות כזו בכל דרך אפשרית. 

היה איזשהו שלב מסויים כנראה כבר בגיל צעיר מאוד שהחלטתי שאני לא יכולה להיות כל כך הרבה , פרוסה על הרבה תחומים עם "יותר מדי כשרונות " ועם ראייה שקצת חודרת עמוק מדי... השתמשתי בציניות המון ובמקומות שבהם הייתי "יותר מדי " פשוט עזבתי והלכתי. 


© Lila Benharush 


בשנתיים האחרונות כבר קיבלתי יותר מדי שיקופים , יותרמדי אנשים שאמרו לי "את מפחדת מהכוח שלך מהעוצמה שלך " ולקח לי זמן להבין שהם צודקים ועוד יותר זמן להפסיק לפחד מכל הכישורים והמתנות שהאקזיטינס נתן לי. 

בסדנאות גם של יחסי ציבור וגם בעבודה מול נשים לא פעם אני אומרת למשתתפים , מי שקיבל מתנה כזו או אחרת מהאקזיסטנס זה לא ענייין של בחירה אם להביא את המתנות שלו לעולם , אלא זו חובתו לתת אותה לעולם ,כי המתנות מחולקות על מנת שנפיץ אותן הלאה נשתמש בהן לטובתנו ולטובת  הכלל. 

ורק אני בעצמי לא ידעתי לבצע את מה שאני הטפתי לו בכזו אדיקות , ככה זה אנחנו מלמדים תמיד את מה שאנחנו בעצם צריכים להיות כאשר אנחנו נהפכים למה שאנחננו מלמדים ,הנוכחות מספיקה אין צורך בהרבה מילים. 

פעמים רבות הופתעתי מהפחד או ההתקרבות הזהירה ביותר אליי , בחודש האחרון בעזרת הרבה כתיבה וחזרה לאמנות שתמיד משקפת לי על הקנבס את מה שאנילא מעיזה לומר במילים , ההבנה צנחה והפעם ההבנה באה מתוך הגוף , שזו תובנה אחרת לחלוטין מזו שקיימת במיינד. 

כולם מסביבי הן מראות , תמיד ! השיקופים החיצונייים רקמעידים על התרחיש הפנימי וכן היו הרבה שפחדו ממני , נשים וגברים עם אחוזים גבוהים יותר בצד הגברי , אך איך יכולתי לצפות מהם לא לפחד שאני מפחדת  מעצמי ??? 

כמו תמיד השלב הראשון הוא ללמוד לקבל את כל מה שיש בי , המתנות שקיבלתי , העוצמות והאהבה שיש בי ואז השיקופים מסביבי גם כן ישתנו ככה זה עובד תמיד באופן מוחלט ומדוייק ואין דרך אחרת מלבד להכנס פנימה ולעשות עבודה עם עצמי , מימלא זה הדבר היחידי שאני או מישהו יכול לשנות ...רק את עצמנו ומעצמנו אנחנו יכולים לדרוש שינוי , הסביבה או כל מה שאינו מתאים נושר לבד ומה שמתאים מתחזק. 

 לסיום הפוסט הזה אין דבר יותר מתאים מהציטוט של נלסון מנדלה ( אפילו שהוא נטחן תדיר )

"הפחד העמוק ביותר שלנו אינו שמא אנחנו לקויים.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנו עוצמתיים מעל ומעבר לכל שעור.
זה האור שבנו, לא האפלה שבתוכנו, אשר מפחיד אותנו יותר מכל.
אנו שואלים את עצמנו, 'איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפיפה, מוכשר, נפלא?'
למען האמת, איזו זכות יש לנו לא להיות? 

אתם ילדיו של אלוהים.

העמדת פנים של קטנים אינה משרתת את העולם.
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא יחושו חסרי ביטחון בסביבתכם.
כולנו נועדנו לזרוח, כפי שילדים עושים.
נולדנו על-מנת להגשים את תהילת האלוהים השוכנת בתוכנו.
היא לא שוכנת רק בחלק מאיתנו; היא מצויה בכולם.

וכשם שאנו מאפשרי ם לאורנו לזרוח, אנו מעניקים
לאחרים בצורה לא מודעת את הרשות לעשות את אותו הדבר.
כשם שאנו משוחררים מפחדינו שלנו, נוכחותנו תשחרר בצורה אוטומטית את האחרים מפחדיהם." 




לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

יום שני, 25 ביוני 2012

מילים בונות כוונה, המעשים יוצרים את המציאות

 למילים יש כוח רב ועוצמתי לבנות מציאות, אך ללא מעשים המילים הריקות נשארות באוויר ורק יוצרות אשלייה , לפעמים קשה לנפץ את האשלייה ולוקח זמן להיישיר מבט למציאות ולבדוק האם המילים נהפכו למציאות או נשארו הגדר כוונה פנטזיה או אשלייה. 

© Lila Benharush 


אדם אשר המעשים שלו והמילים שלו אינם תואמים חי בפיצול בלתי נתפס, מילא מול העולם , אלא בעיקר מול עצמו. 

דווקא בעולם הרוחני ועם אנשים שכביכול עושים עבודת מודעות , שם מצאתי את הפיצולים החזקים ביותר , כן העולם הוא ראה כנראה שגם בי  זה קיים  במידה כזו או אחרת. 

הפיצול הזה יוצר בלבול הטעייה ובדיוק ההפך ממה שהעולם הרוחני  מתיימר להיות , אוהב , מקבל כנה ואותנטי , כמה קשה לנו פשוט להיות אותנטיים , אמיתיים , כמה מפחיד פשוט להיות? 

כנראה שמספיק מפחיד בשביל לא להיות אותנטיים וזיופים גם הם ממש טובים בסופו של דבר תמיד מתגלים ונחשפים. 




לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

השאלה היחידה שיש לשאול את עצמך

 בחיים כמו בחיים, ישנם הרבה הסתעפויות והתלבטויות בכל דבר ועניין במערכות יחסים, עבודה וקריירה , חברויות ועוד ככה זה החיים לוקחים אותנו בשבילים שמלאים צמתים  והסתעפויות.

אז איך מחליטים באיזה שביל ללכת? האם זו הדרך  הנכונה או לא ? דבר ראשון אומרים כן לכל מה שמגיע , נמצאים שם בנוכחות מלאה ומתנסים והדבר השני הוא פשוט לשאול את השאלה הפשוטה , האם העבודה הזו \מערכת היחסים או  החברות הזו היא תוספת חיובית בחיים שלי ? 

כן , ככה פשוט !


© Lila Benharush


האם אני מקבלת אנרגיה ומוסיפה עוד צבע לחיים שלי או  האם זה יותר מוריד את האנרגיה שלי ומכניס כבדות ורצינות יתר לחיים שלי ? כמה פשוט שזה , ככה אני ואנשים מסביבי בוחרים להסתבך , לנתח , לקטלג ולתת למיינד לשלוט בנו ובעצם לעצור את זרימת החיים. 


 כל שאר השיקולים נובעים מפחד טהור , שיקולים שבאים מתוך המחשבה של " אני אסתפק במה שיש , החיים מלאים בפשרות " ושאר אמונות אשר לא ממש תורמות לנו לחיים מלאים וטובים יותר. 

כל האמנות האלו של להתפשר למול החיים, למול המציאות שייכות בעיקר לאנשים שאנרגיית הפחד שולטת בהם , שבאים מתוך חסר מוחלט ואז המיינד נכנס לפעולה וממציא לנו כל מיני  שיקולים וטיעונים "הגיוניים " אשר יסבירו למה אנחנו נמצאים במקום כזה או אחר אשר לא מספק לנו את מה שאנחנו רוצים. 
אנשים שאנרגיית האהבה והשמחה שולטים בהם , אינם נותנים לאגו לשלוט בהם ובהחלט לא מפחדים 
להתנסות וגם לטעות.

החיים שייכים רק לאלו שמוכנים ללכת בדרך , להתנסות , להרגיש  ובאומץ לב להיות מוכנים לדרוש גם לקבל את מה שאנחנו ראויים לקבל בחיים ולא לסתפק בפחות.

המחיר של לא לדרוש ולקבל את מה שאתה רוצה לעצמך , הוא המחיר הכבד מכל , הוא לוותר על עצמך ואין יותר גרוע מכך שבנאדם מוותר על עצמו.





לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

יום שני, 18 ביוני 2012

החושך אף פעם לא מפחיד אותנו כמו האור

 כן האגו שלנו לוקח אותנו למחוזות אפלים חשוכים ופעמים רבות בגלל ההרגל ל"אפלה " ולקשיים שנכנס אור אנחנו כמעט ולא יכולים לראות ...לפעמים נדרש קצת מרחק של זמן בכדי להבין מה בדיוק קרה ואיך במו ידי  יצרתי לעצמי מכשול .

לפני חודש וחצי בערך הודיעו לי מגלריה שרציתי ועדיין רוצה להציג בה, הודעה חגיגית,   על הזדמנות להציג שם  תערוכת סולו , בהחלט הגשמה של חלום תערוכת סולו ועוד בלונדון בירת האמנות העולמית , יחד עם הבירה והגשם המטפטף זה יכול ללכת בהחלט מצויין. 

תת המודע שלי שמה לעשות חקר שנים רבות את החשכה במיוחד בתחום האמנות , אחרי כל כך הרבה אנשים  וגם משפחתי במהלך חיי ששכנעו אותי לזנוח את האמנות , שמלאו אותי בפחדים בנוגע לעתידו של אמן  וצורת החיים ה"לא בטוחה " הזו  כאלו שיש משהו בטוח בחיים כנראה עשו את שלהם תת המודע שלי בהצלחה רבה מכשיל לי את התוכניות האמנותיות פעם אחר פעם.

בשמחה , רינה והמון  התרגשות פניתי לגלריה בכדי לבדוק תאריכים עלויות של משלוחים , ואלו חברי  צוות דרושים לתערוכה הזו ואז ההזדמנות הראשונה שהייתה לי להתעסק בדבר אחר , לייצור קצת כאוס ולהסית אותי מהמסלול  האמנותי שהייתה לקחתי! ובגדול !


לקחתי כל הצעת עבודה שניתנה לי ויחד עם זאת במשך חודשיים שלושה גם ביטלתי המון עבודות , כי הם "קטנות " מדי , כי לא שווה לי , כי  האגו לא נתן  לי לקחת כל עבודה ובעיקר חזרתי לתפקיד " סנטה מריה הקדושה " שנותנת עזרה , הכלה והכוונה לכל חבר , ידיד או בן משפחה במצוקה , שהיה לי זמן פנוי ישבתי לשתות בירה או לגלגל לי "קטנה" ככה שעוד משהו יחזק את "השכחה " . 

האמת היא שעד היום שהיה לי כמה שעות לשבת בסשן של איפור להיות בובה ולא לזוז , אז פתאום זה הכה בי , הרבה דרמה והשלכה מטורפת על אנשים של הפחד שלי , לא שהתערוכה לא תתקיים אלא מזה שהזמינו אותי והנה חלום  ענק הולך להתגשם ולהיות מציאותי. 

הפחדים האלו שהתחילו לצוץ לפני חודש וחצי ויחד איתם ערימה של תירוצים למה אי אפשר להגיע לתערוכה הזו הביאו אותי גם לדרמות מיותרות ולהשלכות הפחדים שלי שבכלל לא קשורות לאנשים ולבזבוז אנרגיה משווע ונתינת אנרגיה רבה מדי בחלומות ועשייה של אנשים אחרים.

© Lila Benharush


האמת, אני מכירה את זה גם לפני  תערוכה שהוזמנתי בבריסל עשיתי הכול בכדי להרוס אותה וזה בכלל לא משנה על מי או על איזה נושא יוצא הפחד הזה , היכולת הזו להרוס לעצמנו את החלומות הגדולים מהפחד שהם יתגשמו הוא פשוט בלתי יאמן, הרבה מאיתנו עושים את זה רוצה לעשות את התערוכה בלונדון ופתאום נטועה פה בהתחייבות עבודה למשך חודשים ...

אני כאן כותבת על האמנות , כי זה גם תחום קרוב לליבי וגם כי  כבר שנתיים וחצי מאז סדנת דרך האמן שאני עסוקה בשיקום יצרתי שכולל תרגול יומי ושבועי שאני מחוייבת אליו ומבצעת אותו כל יום בשנתיים וחצי האחרונות.

 שיורד האסימון אני תמיד חוזרת לספר של ג'וליה קמרון לבדוק האם זה מה שקרה ? והנה מה שהיא כותבת: " אנשים חסומים רבים הם למעשה בני אדם חזקים ויצרתיים מאוד שהוטבעו בהם רגשות אשם לגבי חוזקם וכשרונם .מבלי שיקבלו טיפת הערכה , הם משמשים כספקי כוח למשפחותיהם וחבריהם , המנצלים ומבזבזים בחופשיות רבה את האנרגייה היצרתית שלהם .כיוון שיש להם רגשות אשם לגבי כשרונם , הם נחבאים אל הכלים מפחד פגיעה באחרים וכתחליף הם מכאיבים לעצמם "  ואכן  הרבה אמנים עסוקים במשך שנים בהרס עצמי מתמשך , לפעמים זה סמים לפעמים אלכוהול , לפעמים איזו התמכרות לרעיון או פנטזיה ולפעמים זה פשוט לעצור ולחסום את מה שיוצא ביצירות. 

עשייה של אמנות כמוה כגילוי סוד פרטי . בגילוי סודות כרוכים , מדרך הטבע פחד ובושה . נשאלת השאלה "מה יחשבו עליי ברגע שיידעו ?"זו שאלה מפחידה , במיוחד אם בעבר גרמו לנו להתבייש בגין סקרנותנו , דעותינו ונסיונותינו- החברתיים, מיניים או רוחניים. " ג'וליה קמרון 



באמנות אי אפשר לזייף , משהו אותנטי ועבודות מרגשות הן כאלו שבאות מתוך ליבו של היוצר , הרעיונות שלנו  והאמנות בחיים, חוויות טראומטיות כאלו ואחרות שמוצאות ריפוי דרך היצירה  ולעיתים השקפת עולם שהיא במעט שונה מאנשים אחרים. 

למרות שלדעתי יצירת אמנות היא לכולם ברמת התרפיה והנפש , ברמת הקריירה זה כבר שייך לבני המזל שקיבלו כשרון, אני לשמחתי קיבלתי.

כל עבודה שיוצאת החוצה חושפת את האמת הפנימית של האמן , מי שמכיר עבודות שלי תמיד שואל אותי אחר כך שאלות על העבר שלי ועל חוויות כאלו או אחרות בחיים, זה מדהים איך כל אחד נותן פירוש שונה ועדיין אפשר לראות את האמת הפנימית, אולי זה מה שנותן בתור אמנות את הרגישות לראות בצורה חדה יותר אנשים ולראות את המקומות שהם כל כך מתאמצים להסתיר.

האמנות מציבה אותי עירומה וחשופה על הבמה , יחד עם כל חשיפה של עבודות מתעוררים פחדים פעם זה היה  קיצוני ולאט לאט עם האימון אני מרשה לעצמי לחשוף עוד ועוד מעולמי הפנימי , זו הסיבה שכרנאה כל כך מפחיד אותי לעשות תערוכה שכל הפוקוס יהיה רק בי,כל השיקופים , כל ההארות של מבקרי אמנות וכל אלו שיראו אותי ככה עירומה פגיעה עם הפצעים , עם הפחדים עם כל הדברים שלא כל כך בא לאגו שלי לחשוף.

© Lila Benharush



אמנות מעלה הרבה פעמים כעסים של אנשים אחרים , היא חושפת לא רק את האמן עצמו או את עצמי אלא את החברה ,מי שמתבונן באמנות לא תמיד רוצה לראות את מה שקיים בחברה בשוליים השקטים מה שלא נוח לראות מכסים , מי שחריג סוגרים במוסדות , מי שמכור מתוייג ומוסתר כנגוע , וכמובן את כל הפחדים , הזכרונות והטראומות של אנשים שלא עובדו בעבר , זה נחשף וזה רב הזמן מכעיס.

" הפעולה של עשיית אמנות חושפת את החברה לאמת של עצמה .אמנות מוציאה דברים לאור .היא מאירה אותנו .היא שופכת אור על פינות חשוכות בתוכנו .היא שולחת קרן אור אל מקור החשכה שבנו ואומרת: אתם רואים עכשיו ? כשאנשים לא רוצים לראות משהו, הם כועסים על האדם שמראה להם.הם הורגים את השליח.
ילד שבא ממשפחה אלכוהוליסטית מסתבך בצרות בבית ספר ובחייו המיניים .מפילים על הילד את האחריות לבושה שהביא על המשפחה .האם הילד בייש את המשפחה   ? לא. הילד הוציא לאור דברים מבישים על המשפחה.
אמנות פותחת ארונות, מאווררת מרתפים ועליות גג.אמנות מביאה החלמה .על מנת שפצע יגליד יש להראות אותו תחילה.פעולה זו של חשיפת הפצע לאוויר העולם , פעולת האמן נתקלת בתגובות הגורמות לבושה .

אמנים רבים מתחילים עבודת אמנות, מתקדמים בה היטב ואז מוצאים כמעט לקראת סיום , שלעבודתם אין כל ערך .אין טעם להשקיע יותר .פסיכולוגים מכירים היטב חוסר עניין פתאומי שכזה (" זה לא חשוב " )כמנגנון הסתגלות שיגרתי שמטרתו להדחיק כאב ולהסתיר פגיעות " ג'וליה קמרון 

אז כן , ככה התת מודע שלי כמעט הצליח להכשיל לי חלום אמנותי , דפי הבוקר שלי כבר שבועים לפחות מלאים בהשלכות וכעסים על אנשים ומצבים שנוצרו  שלחלוטין לא קשורים.
עד שלפתע פתאום עלתה בי המחשבה היי כבר עשית את זה ? הרי את מכירה את המנגנון ...שהתחלתי להציג עבודות שלי לפני 4-5שנים עשיתי את זה אחרי התערוכה הראשונה ,פשוט עצרתי מידרתי את עצמי מהאמנות למשך מספר חודשים , הייתי עסוקה בעשייה וביצירה ועדיין לא ביצירת האמנות שלי , לקח לי כמה שנים  להבין את זה שאני משתמשת באנשים ובמצבים בכדי לחסום את כל מה שצף ועולה בעבודות שלי , אי אפשר לשקר ,אי אפשר להסתיר הכול פתוח שם וזה מה שמאפיין את כל העבודות שלי מצד אחד רוחניות וחיבור  חזק לאהבה ולחיים ומצד שני כעס שנאה והרבה כאב ...כמובן שאת העבודות שהן "נעימות " יותר קל לי לפרסם את אלו המדממות יותר קשה.

לתערוכה דרשו ממני גם מעבודות היותר קשות שלי שחלקם נעימות לעין אך המסר שלהם הוא מאוד קשה וחלק אפילו אלים מלא בכעסים ותסכולים על התנסויות מהעבר שרק בשנים האחרונות באמצעות היצירה אני מעבדת אותם ובכלל מעכלת אותם.

לתומי חשבתי שעכלתי והבנתי מספיק אך היום אני מבינה שאני שוב ממפחדת לחשוף , מפחדת מהביקורת , מפחדת ממה יגידו ומה יחשבו ובוחרת באופן אוטומטי בתת מודע להעסיק את עצמי בדברים אחרים או לייצור לי אי איזון כלכלי בכדי לא להחשף , בכדי לא לעשות את מה שאני חולמת לעשות ורוצה בגדול ועד הסוף.

יש משפט שאני תמיד מזכירה לעצמי , הפחד הכי  גדול שלנו יושב במקומות שבהם קיימת התשוקה הכי גדולה , והפחד הכי גדול שלנו הוא דווקא האור ולא החשכה.

יחד עם הפחד ואולי בגללו , אני בוחרת להמשיך , כי  להדחיק את היצרתיות לאמן זה בערך כמו להרוג  את נשמתו במנות קטנות טיפין טיפין....



לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

יום שבת, 16 ביוני 2012

בנתיב הפחד לאהבה קוראים תלות הדדית

© Lila Benharush

  
בנתיב הפחד לאהבה קוראים תלות הדדית , רבים מאיתנו וגם אני נופלים לתוך הדפוס הזה מבלי להבין ששוב הם משחזרים את דפוסי התלות שהם מביאים מהבית לתו כל מערכות היחסים בחיים וכמובן שיש לזה אפקט הרסני , מרעיל וכמובן נטול כל אהבה למעשה אלו יחסים שמושתתים כל כולם על פחד וחוסר יכולת להביע את עצמי.

בתחילת כל מערכת יחסים כזו בהתחלה כמו בהתחלה הכול זורם בשלווה ואז מגיע שלב מסויים לפעמים ללא כל מודעות שנשאבים לתוך דפוסי תלות הדדית שיוצרת כאב , צער ודרמות אינסופיות, כולן נובעות מדבר אחד מפחד מלבטא את עצמך והרגשות שלך באופן ישיר וברור. 

תלות הדדית היא למעשה התמכרות לכל דבר וזו התמכרות של הרס עצמי מתמשך של שני הצדדים בקשר , להכיר  בכך שנמצאים בדפוס של מערכות יחסים תלותיות זו הבעיה הגדולה ביותר , מכיוון שמנגנוני ההגנה , הכחשה וההדחקה נעשים משוכללים ומינפולטיבים במשך השנים.

בדרך כלל מי שנמצא במערכות יחסים תלותיות הוא האחרון להכיר בכך , אי אפשר להתחיל בשום ריפוי או שינוי לפני ההכרה המלאה בבעיה והמנעות מהאשמה של האחר או הסביבה.

אז איך צומחים יחסים כאלו של תלות הדדית ולמה ? 

אנשים שנמצאים במערכות יחסים תלותיות הם אנשים שסבלו מילדותם מאלימות, פחד, כעס , כאב ובושה. במהלך ילדותם "התלויים" סיגלו לעצמם טקטיקות שונות ומגוונות בכדי לשרוד ובבגרותם הם ממשיכים את דפוסי ההשרדות.

מערכות היחסים שהתלויים מפתחים לעצמם בחייים הם חד צדדיות , טיפוליות ובעיקר מערכות יחסים אשר מתעלמות לחלוטין מצרכיהם הרגשיים, הפיזיים והמנטלים. 

אלו מערכות יחסים שמלאות בכעס ואשמה בכל מערכת יחסים , הכעס בא מתוך חוסר האונים מתוך התלות הקשה שיש לאחד בשני , ממחוסר היכולת לבטא את עצמי מול האחר באופן שלם כאדם עצמאי. 
ילדים שבאו ממערכות יחסים תלותיות בבית של השרדות ופחד יוותרו על רצונותיהם, יקריבו את עצמם בכדי לשרת את צרכי האחר לפני הצרכים שלהם , עד רמה של איבוד כל קשר לרצון האמיתי שלהם , תשוקותיהם והזהות העצמית שלהם , למעשה פשוט יאבדו את עצמם לחלוטין בתוך הקשר וכששני אנשים נאבדים בתוך קשר והגבולות נמחקים נוצרת תחושת מחנק , כעס האשמה ועוד אלפי סוגים של רעלים שהורסים כל חלקה טובה .

בקשרים כאלו המוטיב המוביל הוא הפחד , מתוך הרצון לרצות את האחר ולספק לו את כל צרכיו אנחנו מאבדים כל קשר לעצמנו לצרכים שלנו ובדרך כלל שהמצב כבר חמור והכאב בלתי נסבל בורחים. 

התקשורת בקשרים כאלו היא תמיד מתחת לפני השטח , רמיזות , חצאי אמיתות , שקרים , העלבויות ואגו קטן שלוקח הכול מאוד מאוד אישי.

למעשה אין שום תקשורת כזו או אחרת, יחסים כאלו יכולים להתחיל באהבה ובכבוד הדדי , אך עד מהרה הם נהפכים לפחד ולגיהנום מושלם בעיקר שמבחינת "התלויים" התרגום לכל הכאב והתלות הזו היא הרבה פעמים אהבה, בעיקר שבבית זה מה שהם למדו כאהבה. 

בבגרותם תלויים רבים במודע או שלא במודע , עוזבים את הבית למקומות רחוקים ככל האפשר רחוק ממוקד הבעיה, מתקשרים או חיים עם אנשים שונים לחלוטין ( רק למראית עין ) בכדי  לייצור מערכות יחסים בריאות , הבעיה שהשיקוף והדפוס היחיד שהם מכירי םלמערכות יחסים משתקף בכל מקום ובכל סיטאוציה לא משנה איפה הם נמצאים. 

 מה קורה אחרי שהכאב עולה ומציף בכל פינה בגוף ? וכבר בלתי נסבל לשאת אותו ? 

שהכאב כבר בלתי נסבל והתלות הופכת להיות מכאיבה רב הפעמים הבחירה היא בריחה , לעיתים הבריחה היא לסמים או אלכוהול , לעיתים הבריחה היא שינוי מקום גיאוגרפי , המנעות מכל קשר או קרבה , שתיקה , פועלים מתוך המיינד כלומר מנתחים , מסבירים ומחפשים הסברים לוגיים שאינם קשורים למקור הבעיה.

מנתקים את הקשר  שמביא כל כך הרבה כאב וממשיכים הלאה לקשר הבא ולפתח תלות חדשה שוב מערכת יחסים שלא תספק את כל הצרכים , שוב פחד להיות עצמאי ולהיות מי שאתה ושוב כעס האשמה וניתוק רק בשביל לנשום קצת אוויר...וככה בכל מערכת יחסים בעבודה , בזוגיות, בחברות מול המשפחה מצטברים הרים של כעס על חוסר היכולת פשוט להיות "אני" , כעס על דחיקת הרצונות והרגשות האמיתייים שקיימים , חוסר יכולת להרגיש , חוסר יכולת לעמוד על הדברים החשובים לכל אחד בחיים מבלי לייצור דרמה וכאוס וחוסר יכולת לתת אמון מלא ולפנות את הפחד למקום של אהבה. 

מערכות יחסים כאלו מאופיינות בחוסר כבוד , אין מקום לאהבה בעיקר בגלל שהתלוים לא  ממש מבינים מה זאת אהבה או איך לייצור מערכות יחסים שהם אוהבות ובטוחות מבלי לאבד את עצמם , התלויים תמיד יהיו בפחד תמידי , לחץ ותחושת השרדות בלתי נתפסת , קושי עצום ופחד ממערכות יחסים אינטימיות ופחד מאהבה והתקרבות לאנשים לעומק לאורך זמן. 

איך צומחים מתוך הכאוס הזה ? ואיך יוצרים ריפוי ? 

כמו כל בעיה הדבר הראשון הואלהכיר בכך , להבין שלטנגו נדרשים שני רקדנים אז האשמת האחר היא הדרך הבטוחה להשאר תקוע , בקיצור קודם כל להודות להסתכל לאמת בעיניים ולראות כיצד כל החיים בכל הרבדים מושפעים מהתלות ההדדית וההרס העצמי המתמשך הזה .

דבר שני לתת לרגש להיות נוכח וכן יעלו רגשות קשים , יעלה כאב יעלה צער יעלה חוסר אונים ויעלה הרבה פחד ...זה בעיקר מה שמניע ומחזיק קשרים כאלו פחד וכל עוד הוא נמצא בסביבה אין מקום לאהבה וסביר להניח שבתוך קשר כזה לא נחוותה אהבה.

דבר שלישי והכי חשוב לקחת אחרייות מלאה , להפסיק להאשים את הילדות , המשפחה וכל דבר שעובר בסביבה ולהכיר בכך שבכל פעם שעולים רגשות חיוביים ואז נכנסת התלות והפחד נכנסים לתוך סחרחורת של תלות.

והדבר הכי חשוב טיפול או ריפוי , כי גם אם הסביבה שונה , גם אם הבנאדם שעומד מולנו הוא שונה תמיד נגיע לאותו מצב ולא משנה איזו מידת קרבה נדמה לנו שיש לנו מול הבנאדם כזה או אחר ולדבר לא מתוך כעס , לא מתוך פחד לדבר מתוך מקום נעים שקט רגוע ובטוח , להביע את הצרכים הרגשיים והפיזיים. 

תהליך לא פשוט ולא קל אך כמו בכל תהליך ברגע שמבינים מה הבעיה או ברגע שמבינים מאיפה נובעת ההתנהלות הזו אז אפשר לשנות, אז אפשר להתחיל לבנות קשרים ומערכות יחסים בריאות יותר עם גבולות ברורים ומודעות אמיתית ובהירה. 

לפעמים אפילו נגלה שאין בכלל אהבה בקשר וכל הסיפור הוא סיפוק התלות ההתמכרות והכאב שיוצרת מערכת יחסים כזו , לפעמים מתוך הריפוי יכולה לצמוח אהבה מה שבטוח שבכל מקרה מערכת יחסים של תלות הדדית יוצרת סבל ולא משנה לאן תוצאת הריפוי  תקח , זה תמיד עדיף על המשך ההתעללות העצמית שאנחנו סוחבים איתנו מהדפוסים בבית לתוך החיים הבוגרים. 



לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק