דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית מראה

לקבל את עצמי באופן טוטאלי

לקבל את עצמי באופן טוטאלי , עם המגרעות עם המעלות , עם הגוף , הפנים וקווי האופי שלי , יחד ע ם הפצעים שלי ולדעת גם את החוזקות שלי ...זהו אחד התהליכים הכי מורכבים שיש. לקבל את עצמי באופן טואלי היא הדרך היחידה שאפשר גם לקבל אחרים, היא הדרך היחידה בכלל להיות מסוגלת לראות את האחרים בדיוק כמו שהם עם החוזקות ועם החולשות בדיוק כפי שהאחר מביא מבלי הצורך לשנות , בלי הצורך לבקש מהאחר להיות משהו אחר. שאני רבה עם המציאות , מנסה לשנות אותה על ידי רצו לשנות את המאה שעומדת מולי ככה אני וכל אחד אחר הולכים ומתרחקים מההוויה האמיתית ובעיקר מתרחקת מעצמי ושאנחנו מתרחקים מעצמנו אף אחד לא יכול להתקרב. © Lila Benharush  שאין לכל אחד מאיתנו נאמנות פנימית למי שאנחנו , למה שנהיינו בחיים , אין סיכוי שמישהו יוכל להתקרב אלינו, לא לקבל את עצמנו באופן טוטאלי אומר שאנחנו גם מסתתרים מאחורי מסכות , מאחורי  דמות מזוייפת  שלא באמת אפשר להתחבר אליה זיופים תמיד מתגלים בשלב כזה או אחר וגרוע מכך מנתקים אותנו מהרגשות שלנו האמיתיים.  שאין בי קבלה עצמית עמוקה וטואטלית של כל החלקים בי , אין אפשרות ל

מי שעומד מולכם, זה תמיד אתם

© Lila Benharush       מי שעומד מולכם זה תמיד אתם , התת –מודע  שלנו תמיד מושך אליו את האנשים שישקפו לנו את עצמנו באופן מדויק! לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

זרעים של תקווה מאת: שובל אלוני

כשהייתי ילדה היה לאימי טקס קבוע שחזר על עצמו בכל פעם שחזרנו מביקור אצל חברים: בדרך הביתה היא הייתה מעירה לי אם הייתי ילדה טובה או לא, ואם הייתי חסרת נימוס כשלקחתי מהעוגיות שהגישה המארחת. אני הייתי מתמרדת מבפנים, אבל לא העזתי להגיד שום דבר. וזה לא נגמר שם. למרות שהייתי ילדה צנומה להפליא, היא נהגה "להזהיר" אותי שיום אחד אהיה כמוה, ודאגה להזכיר לי את כל נקודות התורפה, דבר שיצר דגש מוגזם על המראה שלי. יום אחד התמרדתי. אני זוכרת את זה היטב כאילו זה קרה היום. הייתי כבר כבת שתים עשרה או שלוש עשרה, והיינו בדרך הביתה לאחר ביקור אצל חברים. אימי, כהרגלה, התחילה לבקר את התנהגותי ולהעיר לי כיצד היה עלי לנהוג. משהו בתוכי התמרד: לא הייתי מוכנה לשמוע יותר את הביקורת הזו. פשוט הפסקתי להקשיב לה. אבל לקח לי עוד שנים מספר למצוא את האומץ לדרוש ממנה להפסיק להעיר הערות בקשר למראה ולהתנהגות שלי. זרע הפורענות © Lila Benharush למרות זאת, זרע הפורענות כבר נזרע וגדל לשיח די מרשים, ואפילו לעץ רחב צמרת. אני התחלתי לעשות את זה לעצמי, וכמובן גם לאחרים. עוד שנים ארוכות ה

סיפור מקסים שנתקלתי בו ברשת: אתמול נפטר האדם בחברה שמנע את התקדמותך

במקום העבודה... יום אחד הגיעו העובדים למשרד ונדהמו לגלות שלט גדול, שהיה תלוי על אחת הדלתות, ועליו נכתב: אתמול נפטר האדם שמנע את התקדמותכם בחברה. אנו מזמינים אתכם להשתתף בהלוויה שתתקיים בחדר ההתעמלות שהוסב זמנית לחדר הלוויות. בהתחלה, כולם נעצבו מכך שחברם לעבודה נפטר, אבל לאחר מספר דקות כולם נהיו סקרנים ורצו לדעת מיהו אותו אדם שמנע את התקדמותם בחברה. ההתרגשות בחדר ההתעמלות היתה גדולה. אנשי בטחון הובאו לאירוע על מנת לשלוט בכמות האנשים ולהשליט סדר באולם. ככל שהגיעו יותר אנשים לאולם, כך גאתה ההתרגשות. כל אחד חשב לעצמו: "מיהו אותו אדם שמנע את ההתקדמות שלי? טוב, לפחות הוא מת!". אחד אחרי השני נגשו העובדים המתוחים אל ארון הקבורה, וכשהביטו פנימה הם נאלמו דום. הם עמדו ליד ארון הקבורה, המומים, כאילו מישהו נגע בנקודה הכי רגישה בנשמתם. בתוך ארון הקבורה היתה מראה: כל אחד שהסתכל פנימה ראה את עצמו. ליד המראה הונח פתק בו היה כתוב: ישנו רק אדם אחד שמסוגל להגביל את ההתפתחות שלך - וזה אתה! אתה האדם היחיד שיכול לבצע מהפיכה בחיים שלך. אתה האדם היחיד שיכול להש