יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

                                                                                                                                                                5.6.2013        לאן נושבת הרוח 165                                            גם אני שאקטי , מי היה מאמין שאחרי ההתנגדות המאסיבית שהייתה לי בתחילת הדרך לפסטיבל הזה אני אפילו מתרגשת לקראת בואו. עוד שבוע בדיוק לפסטיבל הנשים הגדול בישראל ותודו שמי שלא חוותה מעולם פסטיבל כזה , הדבר הראשון שמתעורר בה זו קצת רתיעה , כן איכשהו הרעיון ללא החוויה של מקבץ  של 1500 נשים במקום אחד נשמע לא ממש מוצלח... כמו לול תרנגולות שמקרקר ומקרקר ... וזה בדיוק מה שחשבתי והבעתי לפני שאקטי הראשון שלי האמת זה ממש לא ככה ! ו אפילו רחוק מהמציאות.  בעבר הלא רחוק נשים היוו מעגל תמיכה קבוע אחת לשנייה בכל מעגלי החיים , האוהל האדום בו שהו נשים בזמן המחזור , הריונות ולידות וצמיחת כל אחת מאיתנו לאישה בשבלה ועוצמתית נתמך לאורך כל ההיסטוריה בחברה נשית.  היום בעולם המערבי המודרני הנשיות שלנו קצת נשכחה , חברתנשים בלבד נהייתה קצת זרה ובכללית כל

שאקטי 13- פסטיבל נשים 13-15.6.13 בקמפוס גבעת חביבה חגיגה של ריפוי והעצמה - סדנאות, טקסים ומופעים במרחב ייחודי, קסום ומאפשר סופשבוע של טקסים ומופעים, מגוון רחב של סדנאות ב-10 נתיבי פעילות,   מעל ל-100 מנחות ואמניות מעולות ועוד הפתעות! פסטיבל הנשים הוותיק חוגג 13 שנה , פסטיבל שאקטי קורא   לנשים   להתמסר לפשטות, לנוכחות , ולחיבור לשקט הפנימי . 3 ימים ו-2 לילות, במרחב נשי ייחודי, קסום ומאפשר. מרחב של ריפוי והעצמה, תנועה ויצירה, התבוננות ומודעות, בריאות ובריאה, פעילות ומנוחה...   פסטיבל שאקטי מתקיים בקמפוס גבעת חביבה, מקום מרווח וירוק עם מדשאות, בריכה גדולה, חורשה קסומה, חדרי לינה רבים, אזורי קמפינג נוחים, ברזיות ושירותים בכל פינה, שטח מישורי וקל לתנועה, קרוב ונגיש (5 דקות מחדרה, קרוב לכביש 6). במהלך הפסטיבל יתקיימו שפע טקסים ומופעים אשר ייצרו את החיבור בין הנשים המתכנסות ויביאו איתם הוויה של אחדות, יצירה   והתחברות למרחב של ריפוי   והעצמה.  מופע פתיחת הפסטיבל ביום חמישי עם לאה שבת , טקס קבלת שבת חגיגי ולאחריו המופע המרכזי- סי היימן מא

חורף, בית אורן. העלים מתגלגלים בעצלתיים על המדרכה ושקט קר ורטוב עוטף את המדרכות במזג אוויר קריר. כבר שבועיים אני מטלפנת, מזמינה חברות להגיע לשאקטי, ומקבלת מהן שלל תגובות לא ממש אוהדות – האחת לא תעזוב את הילדים לשלושה ימים ועוד בסוף שבוע.  השנייה הודיעה לי חגיגית שרק נשים ביחד זה לגמרי קן צרעות, ואם יהיה לה זמן לחופש היא מעדיפה לעבור אותו בשקט. האחרונה שכנעה אותי שגם אני לא הייתי הולכת אם לא הייתי מעורבת מענייני עבודה והפקה. ומה שנכון, נכון – כששמעתי לראשונה על הפסטיבל רצו לי בראש שלל דימויים של חבורת נשים מניפולטיביות, תחרותיות, ולעולם לא מפרגנות האחת לשנייה. צודקות החברות שלי – מה הן צריכות את ההתכנסות הזו? איכשהו הרעיון של 200 נשים מצופפות יחד בכמה אולמות נראה לי מזוויע למדי. לכמה רגעים זה ממש הדהים אותי  איך זה שאני בתור אישה מוצפת בכל כך הרבה דימויים לא מחמיאים על בנות מיני. אני גם אישה, ואני, לפחות לדעתי, ממש לא כזו! התמסרות מוחלטת לשבט הנשים התפיסות האלו מושרשות כל כך חזק, שאני בתור אישה נגועה בהן באופן אישי ואף מחזקת אותן. מאיפה זה צץ, מאיפה צמח