דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית פחד

פוג'ה , אחדות הפרדה והגוונים בינהן

אני אפילו כבר לא זוכרת איך קראו לה, היו לה עיניים קטנות ושחורות, פנים חרושי קמטים, הינדית מבוגרת שהתגוררתי איתה ועם בני משפחתה ברישיקש (ליתר דיוק בלאקס מנג ' ולה ( על גדות הגאנס .    מילים לא היו בינינו יותר מדי ובכל זאת, עם הרבה תנועות ידיים קצת הינדית קצת אנגלית והרבה חיוכים היא הובילה אותי לטקס הפוג ' ה הראשון שלי לפני שעזבתי את ביתם, היא סימנה בידה תנועות תפילה ואני אחריה איתה.     ניצוצות אורות קטנים היו פרושים להם על נהר הגאנס, פרחים הושלכו למים ופעמונים צלילי הפעמונים לא הפסיקו במשך כל הטקס, בתוך המים הם עמדו הברמיהינים,   אנשי הדת, הקאסטה הכי גבוה בהודו, ממלמלים משהו שלא הבנתי אבל נשמע נפלא. הסבתא ובני משפחתה נכנסו למים אני שטפתי את ידיי לאור הזדהות וויתרתי על התפילה אמנם רישקש זה מקורות הגאנס אבל בכל זאת גאנגס, הייתה שם קבוצה לא גדולה יחסית מכל המינים מכל הסוגים.     אורז נמרח לי על המצח   ו"סירת עלים" קטנה ופרחים ניתנו לי בידיי ואני הושטתי אותם קדימה בתפילה לא ממש הבנתי למה התחלתי בתפילות משלי פשוט האווירה סביב נתנה את המקום

מי מפחד מכאב ?

 מי מפחד מכאב : מאת לילה בן הרוש    התעלות רגשית של אהבה ושמחה כמו גם צער עמוק וכאב הם שני צדדים של אותה מטבע ואי אפשר לבחור רק אחד מהם או לאחוז את המטבע משני צדדיו ולחבק את שני הצדדים או לא לאחוז בו בכלל ולהקהות את הרגש ככה שגם לא תרגישו כאב וגם לא תרגישו שמחה אמיתית או אהבה. טוב אז עם אהבה אין לנו בעיה או לפחות אנחנו חושבים שאין לנו בעיה איתה ומה עם כאב ? האם אנחנו מקבלים את הכאב באותה ברכה בה אנחנו מקבלים אהבה או שאנחנו מרחיקים מאיתנו? שהרגשות  מציפים אותנו אהבה , כאב , שמחה או תסכול האם אנחנו מכילים אותם? או שאנחנו את האהבה והשמחה מקבלים בברכה וברגשות ה"פחות נעימים" אנחנו נלחמים ועושים הכול בכדי שייעלמו? בדרך כלל רובנו נכונים לקבל את הרגשות הנעימים אלו שהגדרנו כ"טובים" בחיוך ושמחה ואת הרגשות הפחות נעימים אנחנו רוצים להוציא החוצה פשוט שילכו וכמה שיותר מהר למעשה אנחנו נלחמים ברגש ומתנגדים לו ומה קורה שנלחמים באיזשהו רגש ההתנגדות לאותה תחושה או רגש רק מעצימים אותו. ומתחילים לפעול בכדי להוציא את הרגש מהגוף, אז למה פעו

עם כל הכבוד לנרות חנוכה, החושך כאן מאוד גדול

 ביום שישי האחרון בערב הייתי עסוקה בסיוע קליל לאח שלי בביתו שעובר שיפוץ מחדש, בזמן ששום אפלייה מגדרית , לא הייתה קיימת במרחב המשפחתי ושייפתי קירות עם נייר ליטוש ושפכטלים כמו אחות טובה שמצאה עצמה ליום אחד פועלת בניין מין המניין ( וכן , אני דווקא טובה ) שודרה הכתבה שזיעזעה מדינה שלמה  ישראל סוגרת את שנת 2011 , יחד עם תמונות של ילדה דתייה בת 8 שמפחדת ללכת לבד ברחוב כי היא לא צנועה ! ?!  שחזרתי צנחתי מייד למיטה תוך כדי שאני מרגישה כל שריר וגיד בגוף ויש מלא שלא ידעתי עליהם.  © Lila Benharush | בבוקר התעוררתי לשטף של מיילים ולפיד מלא בפייסבוק ע ל הכתבה שפוספסה , בדרך כלל משתדלת להדיר את אוזניי  ועיניי ,ממהדורות החדשות בשנים האחרונות לא ממש נעים לשמוע אותן , אך הפעם נכנסתי לאינטרנט חיפשתי , מצאתי את הכתבה והאמת עד עכשיו אפילו מילים לא היו לי הייתי פשוט בשוק , שוק מנטלי תרבותי ויותר מכל בושה , ומבוכה ענקית שכאן פה בישראל , משתלטת עלינו תרבות חשוכה ובעיקר מסוכנת ולא , לא רק למי שגר בבית שמש. אחרי הכותרות שבוע שעבר שהעלו את המודעות להדרת נשים מהאוטובוס , הגיע הכתבה הזו וה

זהירות , גבול לפנייך

  על פניו " רוחני" למהדרין מתהדר לו בחוסר גבולות הכול פתוח , הרוח נושבת אך מה קורה שאין גבולות??? כביכול נהדר פתוח ופרוץ ללא מסגרת קבועה כל אחד יכול להיכנס, במיוחד בקהילות שהן מתבססות על חיי קומונה ושיתוף , אז האם חוסר הגבולות הזה כביכול הוא טוב פתוח וטבעי או שהוא יכול לפגוע בנו?   הרעיון הזה של פתיחות אינסופית בחיים הוא לא תמיד טוב , תביטו על המפה הפוליטית בארץ? הגבולות לא ברורים ומוסכמים וכשהגבולות פתוחים ולא ברורים כל מדינה מרשה לעצמה לומר מה טוב ומה לא טוב , איך להתנהל או איך לא. ככה בדיוק אנחנו כמו מדינה אם אין גבולות ברורים ומוסכמים בינינו לבין האנשים שאיתם אנחנו מקיימים מערכות יחסים ברורות, אז אין לנו כל דרך לשמור על עצמנו , שהכול פרוץ אנחנו נהיים רגישים ולעיתים הרבה יותר מתגוננים שאנחנו פועלים ככה אנחנו רחוקים מאוד מעצמנו ופוגעים בעצמנו ובסופו של דבר גם באחרים.   מבוגרים בדיוק כמו ילדים , תמיד ינסו לבדוק את הגבולות שלכם ועד כמה הם גמישים, גבולות ברורים הם קווים   של כל אדם קודם מול עצמו ה יודע בדיוק מה הוא רוצה ומה אינו רוצה בכל תחום בחייו . למה פעמים רבות אנח