יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

מדינה שלמה עצרה את נשימתה והדמעות זלגו מעצמן...אתמול מדינה שלמה ישבה מול מקלטי הטלווזיה ובהתה עד לרגע שגלעד שליט ירד במדרגות של הבית ממנו יצא בימים כתקונם , אני מאלו שדי מקפידות לא לראות את מהדורות החדשות רב הזמן , הן כל כך מדכדכות שעדיף בכלל לא לראות אותן , אתמול לא הייתי מסוגלת להתנתק יותר מחצי שעה ברצף מהמסך  וכנראה לא הייתי לבד, הרחובות היו ריקים ואפילו בחלק ממקומות העבודה נפתחו הטלווזיות בחדרי ישיבות, כן לא כל יום קורה כזה אירוע כזה מרגש באצנו הקטנטונת  בשעה עשר בבוקר עם התמונות הראשונות, כבר התחילה ההתרגשות מעורבת בהקלה גדולה  לכל אזרח ישראלי , הידיעה הזו שהמדינה והצבא לא נטש את החייל הזה והיתה מוכנה לשלם מחיר כבד כבד מאוד בכדי להציל נפש אחת  אתמול המשפט מציל נפש אחת בישראל כאלו הציל את העולם כולו , היה חי ובועט ועל אף שיצאו 1027 רוצחים עם יותר מטיפת דם על הידיים , ההתרגשות הייתה גדולה , עצומה והיה אפשר להרגיש אותה בכל פינה , מלבד רשתות הטלווזיה , ברשת האינטרנט דובר רק על נושא החזרתו של גלעד שליט והיה נדמה שבהמשך למחאת הקיץ שהייתה כאן , מדינת ישרא...

על פניו " רוחני" למהדרין מתהדר לו בחוסר גבולות הכול פתוח , הרוח נושבת אך מה קורה שאין גבולות??? כביכול נהדר פתוח ופרוץ ללא מסגרת קבועה כל אחד יכול להיכנס, במיוחד בקהילות שהן מתבססות על חיי קומונה ושיתוף , אז האם חוסר הגבולות הזה כביכול הוא טוב פתוח וטבעי או שהוא יכול לפגוע בנו?   הרעיון הזה של פתיחות אינסופית בחיים הוא לא תמיד טוב , תביטו על המפה הפוליטית בארץ? הגבולות לא ברורים ומוסכמים וכשהגבולות פתוחים ולא ברורים כל מדינה מרשה לעצמה לומר מה טוב ומה לא טוב , איך להתנהל או איך לא. ככה בדיוק אנחנו כמו מדינה אם אין גבולות ברורים ומוסכמים בינינו לבין האנשים שאיתם אנחנו מקיימים מערכות יחסים ברורות, אז אין לנו כל דרך לשמור על עצמנו , שהכול פרוץ אנחנו נהיים רגישים ולעיתים הרבה יותר מתגוננים שאנחנו פועלים ככה אנחנו רחוקים מאוד מעצמנו ופוגעים בעצמנו ובסופו של דבר גם באחרים.   מבוגרים בדיוק כמו ילדים , תמיד ינסו לבדוק את הגבולות שלכם ועד כמה הם גמישים, גבולות ברורים הם קווים  של כל אדם קודם מול עצמו ה יודע בדיוק מה הוא רוצה...

מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-) מוזמנים להצטרף ללאן נושבת הרוח בפייסבוק

אין מושג מתי בדיוק זה התחיל , אי שם אולי בימי הבית ספר שרב הזמן היו איך נאמר בעדינות , לא ממש מאתגרים ומעניינים ליצרתיים שבינינו...החזרתיות המשעממת בשיעור לפחות בשבילי הייתה מלווה בהמון שעות ציור , זה התחיל מלצייר כ"מקובל" על ניירות מחברות ודפים ( זה היה החלק האהוב עליי ביותר להכין שערי מחברת ..חחח) וזה המשיך על הגוף  עפרונות מחודדים? צבעי פנדה או מחקים ומחדדים על זה לא הקפדתי מה שכן היה לי מאוד חשוב להכניס כל יום לתיק היו טושים , כמה שיותר דקים ובכמה שיותר צבעים , כי רב הזמן זה מה שעשיתי  ביסודי ציירתי על עצמי , שיעור כפול היה נגמר בידיים מלאות בפרחים וצורות צבעוניות ובקיץ זה הרגליים והירכיים היו נצבעות  אני זוכרת היטב את אמא שלי מתעצבנת עליי שהגוף שלי מקושקש ומצוייר והטיעון העיקרי היה שזה בכלל לא בריא ( מה שנכון) ועדיין ככה הייתי מוצאת שקט בתוך הרעש הזה של הכיתה וכל התכנים שרובם היו ועדיין מיותרים ובטח ובטח לא מכינים אף ילד לחקור ולהנות את החיים מהמקומות שלו ולא מהמקומות שצוו על ידי איזה צו חברתי של מתמיטקה זה חשוב...

להיות נאמן לדרך שהולכים בה לקראת המטרה  ולא משנה מה היא תביא איתה , אם יהיו בדרך הזו כשלנות או אם יהיו בהם הצלחות זה בכלל לא משנה ...כשלונות או הצלחות הם רק נקודות ציון בדרך שניהם טובות ושניהם הכרחיות ואם לא נהנים ומעריכים את הדרך , או שכישלון מרפה את ידייך כנראה שהדרך שלך  לא חקוקה בך, אלא הדרך שהיתוותה לך הסביבה  הדרך היצרתית בחיים ,היא ההבנה שאין טוב או רע ,אין נכון או לא נכון ואין צודק או לא צודק , אדם שחי בדרך היצרתית לא נלחם ולא מרים ידיים כאשר  ישנם כמה מהמורות בדרך , בדרך היצרתית הכשלון היחיד הוא בחוסר יכולת להבין את השיעורים והמתנות שיש בכל חוויה גם אם היא פחות נעימה או " לא מוצלחת" ובעולמנו אנו שמקדש את השגת המטרה ולא את הדרך לא תמיד קל לשמור על החוזק הפנימי הזה אדם שנשאר נאמן לדרך שלו לעיתים ייחשב מטורף, לא רואה את המציאות נכון או וסביר להניח שיסבול מחוסר הבנה מתמשך של אנשים בסביבתו ויחד עם זה אם האמת הפרטית והדרך  היצרתית מובילה אותו הקול הפנימי יהיה חזק יותר ונוכח יותר מהקולות שיש בסביבה אדם שרואה מול עיניו את המטרות בלבד...

זה בכלל לא הדרמה שלי? מה אני עושה כאן?כולנו מכירים את הסיטואציות האלו בחיים למישהו קרוב אלינו קוראת דרמה ואנחנו נכנסים לכזו הזדהות שהדרמה הזו כמעט נהיית שלנו. החיים הם רגעים מלאים התרחשויות כל הזמן השאלה איזה משחק אנחנו משחקים ולמה?השבוע כבר מצאתי את עצמי שואלת איך זה בכלל קשור אליי? וכשבדקתי לעומק הבנתי שזה באמת לא קשור אליי ואני יכולה להרפות ולהרגע.  ובכל זאת דרמה יוצרת אקשן כמו מעיין סרט מתח מעניין איך זה ייגמר ? והרבה יותר מרגש לחיות בדרמה מאשר סתם בשגרה יומיומית מבורכת ככל שתהיה...זה אחד מההרגלים של שנים שההכחדות שלהם לפחות אצלי היא איטית אולי איטית מדי.  אחד החסרונות בלחיות עם פחות דרמה בחיים הם תחושה כזו שהכול רגוע ואולי לפעמים רגוע מדי , לפעמים זה ממש נראה כאלו כל העולם רץ לו ואני עושההכול לאט ...ברשימת המלאי של מה עשיתי היום תמיד יש כל כך הרבה דברים ובכל זאת יש פחות מאמץ, אז אולי חיים בלי דרמה הם חיים של עשייה ללא מאמץ אלה בקלילות.  אז למה בכל זאת אנחנו נסחפים לדרמות שלא שייכות לנו? למה תוכניות הריאלטי שהן כולן דרמה אחת גדולה כל כך נצפות?  תרבות...

השעון נדמה כמו שהוא הפסיק לזוז...הזמן נמרח לו ונמתח לו ככה גם המתח שנמצא אצלי בגוף , תחושה מעורבבת של בכי, הקלה שמחה וכאב תחלפת לה דקה בדקה. היום אני עושה את זה זה כמעט 7 שנים משנת 2003 שרב חיי ורב פעולותיי היו בשביל משהו/ מישהו אחר , בעלי חיים, מיזמים ופרוייקטים, ילדים אוטיסטים שהתמסרתי להם בכל כולי, כספי נוכחותי ומילאו את חיי היום אני נפרדת מאחד המעוגנים החזקים בחיי. זה התחיל בקריאה פנימית בדיוק לפני שנה בזמן ששכבתי לי מתמכרת מהשמש בחופי גואה , משהו בלב פשוט אמר זהו זה עכשיו את, עכשיו האמנות שכל חיי רציתי להגשים ולא יצאה כי לא היה זמן, עכשיו אני משחררת כל מה שכובל אותי ועושה כמו קול חזק כזה שאומר - עכשיו אני לא מתוך מקום של אדישות לעולם ולמצוקותייו פשוט הבנתי שחוץ מאת עצמי אני כבר לא יציל אף אחד. במהלך השנה הזו היו הרבה מתחים לא להאחז בשום דבר בכלום וזה בהחלט מפחיד חוץ מקריאה הזו בבטן ומספר תעוכות שהשתתפתי בהם בארץ ובאירופה, לא היה שום דבר שאמר לי כן את בכיוון הנכון את יכולה להתפרנס ולחיות בדיוק, בדיוק ממה שאת אוהבת לעשות בלי פשרות בלי מה יהיה אם... ופחדים שצפו ועלו, לקחת קילו אומ...

מכירים את אותם אנשים שהנוכחות שלהם גורמת לעייפות ? שקובעים פגישה ואז מבטלים אותה ? שהדבר היחיד שקיים זה הם והצרכים הפרטיים שלהם? הם אנשים מלאי שופעי קסם וכריזמה , מעיין ילדים נצחיים שמהלכים קסם על אנשים ואז כמו ילדים דורשים תשומת לב מתמדת ., מאשימים, לא לוקחים אחריות על ההתנהגות שלהם , אומללות וקורבנות הם התחושות של בסיסם הם חיים, תמיד יאשימו את האמא שלהם למרות שהילדות שלהם מזמן כבר לא כאן, מזג האוויר אשם הממשלה , המערכת רק לא הם, "הם" רק קורבנות של הבריאה הזו, נעלבים ופוגעים כמו ילד בן ארבע שמשתולל בחוסר סיפוק ורוצים שצרכיהם ימולאו עכשיו!הם גורמים לך לחשוב שאם צרכיהם לא ימולאו הם יקבלו התקף לב, חרדה או לחץ דם גבוה " בגללך הצורך הזה בסיפוק צרכים מיידי מביא אותם למערכות יחסים עם העולם קצרות, דרמטיות ודיכוטומיות שחור – לבן בלי שום גווני אמצע והחיים מורכבים בעיקר מגוונים. שהם מסיימים לשאוב אנרגיה ממישהו הם עוברים לאחר... בציפייה ילדותית שמישהו או משהו מבחוץ ימלא אותם, הם יכולים להופיע בדמות של מאהב, אמא אשר נהנת מכוח ההשפעה שלה על ילידה ואמונות שליליות שטיפחנו בנוגע לחי...