‏הצגת רשומות עם תוויות הבנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הבנה. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

לכל תהליך יש זמן "הבשלה " משלו

הכול תמיד קורה בזמן  הכי מדויק שיכול להיות, למרות העולם האינסטנס שבו אנחנו חיים הכול מהר כאן ועכשיו! אם אפשר שזה יקרה כבר אתמול זה בכלל מצוין.

























©Lila Benharush 

יש לכולנו תקופות כאלו או ימים שהעשייה שלנו איטית יותר איזוהי תחושת האטה משתלטת עלינו. 

 באמנות זה קורה המון ובכל דבר שהוא יצירה וכל חיינו הם כאלה יצירה אחת מתמשכת יש זמנים שהרעיון ניבט, הראש כבר יודע בדיוק מה נדרש לעשות בבטן יש דגדוג של התלהבות ועדיין משהו לא מצליח לצאת לידי ביטוי בעשייה , תקופת דגירה משהו מתבשל לו ואנחנו בעולם המערבי שכחנו קצת לתת מקום "לבישול האיטי" ונכנסים למעגל של לחץ ושיפוט עצמי שכל היום אנחנו מגלגלים את זה בראש ועדיין אין תוצאות

הזמן הזה , בתקופת בישול הזו היא בדיוק כמו בישול של אוכל תנסו להאיץ להגביר את האש התבשיל יישרף או ייצא קשה מדי או פשוט לא טעים ... תתנו לתבשיל הזה את הזמן שלו בצורה איטית ומתמשכת והוא יוציא במהלך הבישול , ניחוחות וטעמים מעודנים ויהיה הרבה יותר עשיר . 

תקופות הבישול האלו שנראה ששום דבר לא זז הם קריטיות אם רק נוכל לקבל אותם להיות ולפעול בתוכם מתוך שקט פנימי עמוק התוצאות יגיעו בזמן המדויק שלהם, שאנחנו מנסים להאיץ , להילחץ או לעשות פעולות מרובות בכדי לסיים את התהליך וזה לא משנה באיזה תחום בחיים לא רק שהתהליכים אינם מתקצרים אלא מתארכים.
מסתבר שסבלנות  לעצמנו ויצירת מרחב לתהליכים שונים בחיים היא הדרך המהירה ביותר.






יום רביעי, 1 באוגוסט 2012

יש מודעות ויש מודעות






מודעות, רוחניות  אלו כבר ממש לא מילים  זרות לנו בכל  מקום שומעים על הניו אייג' , מדיטציה והקשר ההדוק בין גוף לנפש וטוב שכך. 

יחד עם גל המודעות שהתעורר לו בעולם ב20 שנה האחרונות התעוררו הרבה זיופים  " פוליטקאים " אנשים ומטפלים שכביכול  חיים את עולם המודעות ולמעשה הם זיוף , חיים בשקר עצמי ובתוך עולם שהם בעצמם לא מאמינים לו.

מודעות אמיתית היא כמו אמנות , היא שימת לב לפרטים  הקטנים , ראיית הפרטי הקטנים שמרכיבים את התמונה והם הרבה יותר קרקעיים ומציאותיים  מאשר כל הדימוי "הרוחני " התמעופף ברוח. 

חלק מהאנשים לוקחים את העטיפה החיצונית הזו של שלווה , רוגע וקבלת הדברים ומבפנים הם סוערים , מפחודים וחסרי אמון בתהליך החיים...ולמעשה הכי לא מחוברים ואין כל קשר בין התדמית שהם אמצו לעצמם לבין מה שבאמת קיים במציאות. 

בקיצור "פוליטיקאים " שחיים במיסוך של שקר שלעיתים גם מבלבל אותם ובהחלט קל להתבלבל , זו האסטרטגיה של  רוחניים במסווה הם יוצרים כאוס, בלבול , חוסר בהירות ומצדקים את ההתנהגות שלהם ככזו שנעשתה בתום לב ומתוך כוונה "טובה" ( כן, כן גם הגהנום  רצוף כוונות טובות ) 

איש מודע אמיתי ואלו לא נדירים הם אלו אשר ערים ומודעים לשלל החלקים שמרכיבים אותם יודעים מה הם יכולים  לעשות ומה הם אינם מסוגלים לעשות ! אנשים מודעים יהיו הראשונים שיגידו בזה אני טוב אני יכול לעזור לך , בזה אני לא טוב קח אדם אחר. 

איש עם מודעות אמיתית פחות מתעסק בעטיפה ויותר מתעסק במהות , פחות מתעסק  במילים ויותר שם לב למעשים ותמיד אוסף את הפריטים הקטנים שמרכיבים תמונה שלמה. 

פעמים רבות שמתבוננים על רוחניים מזופיים , השקר שלהם מחזיק מעמד לזמן קצר , הם משחקים את המשחק שלהם חודשיים שלושה ולאט לאט מעדיפים להחשף סדקים , כי כמה זמן אפשר למשוך את הזיוף ?

כמו תמיד מי שעושה עבודת מודעות אמיתית שורשית ויומיומית זוכה בפירות , מי ש"משחק " רוחניות ובפנים  אין לא אור ולא אהבה מילא שהוא מלא בעצמו באגו שלא משאיר מקום לשום דבר , הוא גם מתחיל  להתבלבל  בעצמו בין הזיוף והתדמית החיצונית לבין  הפנימית . 










יום שלישי, 6 בדצמבר 2011

לא יכולים לחכות בשביל לספר ?בכל זאת תתאפקו

אין הברכה שורה אלא על דבר הסמוי מן העין"אמרו חכמי חז"ל

ואכן הברכה נמצאת בסמוי מין הען לפחות עד שהתגבש לידי מציאות , פיזית ממשית , אז למה זה חשוב  לשמור בבטן את הדברים המרגשים שקורים או תהליכים  שהתחלנו ? בעיקר בגלל דליפת אנרגיה שנוצרת, אם אנחנו מדברים על דבר שטרם התרחש במשך כל כך הרבה זמן , אנחנו מכלים את האנרגיה של היווצרותו של אותו הדבר שאותו אנחנו מעוניינים לייצור

שאנחנו זורעים זרע של מחשבה , רצון , חלום או שאנחנו נמצאים בתחילתו של משא ומתן על פרוייקט כזה או אחר שהתחלנו , פעמים רבות אנחנו מספרים לחברים ומשפחה כחלק מהרצון שלנו לשתף וכחלק מהרצון של האגו שלנו להוכיח שהנה , אנחנו טובים ומצטיינים , כחלק מהמנגנון המוססה שלנו להוכיח את עצמנו כראויים


© Lila Benharush





















לחשוף כל דבר בתחילת דרכו מצריך מאיתנו אנרגיה שיוצאת במילים ומייצרת תדר משלה , תדר הזה לעיתים יכול להיות חזק מדי ולהכשיל את התוכניות שלנו 

אפשר להשוות את זה לזרע קטן שרק החל לנבוט , ואנחנו מיידית חושפים אותו לשמש מלאה וחזקה , הנבט שזקוק לשמש אך לא בכזו אינטנסיביות פשוט ייבול או ייתיבש מול עוצמת הקרינה אותו הדבר בדיוק קורה לנו עם מילים ומחשבות , אנחנו מכלים את האנרגיה בשלב מוקדם מדי




פעמים רבות גם האנשים הקרובים לנו ביותר מבלי כל כוונה להזיק , יספרו וידברו עם עוד אנשים על אותה יצירה חדשה שהתחלנו בחיינו , האנרגייה הזו יוצרת ציפיות של אנשים ממך , וכעומס הציפיות האנרגטיות וכן ציפיות כאלו בהחלט מורגשות , ככה גם גודל האכזבות 

האמת שזה תקף גם לטוב וגם לרע , גם דברים פחות טובים שעוברים עלינו אין צורך  לשתף כל כך מהר אנשים שאינם יכולים לעזור בפתרונה , בעיקר בגלל שלמילים יש כוח ועוצמה אך שהמעשים מדברים ולא המילים העוצמה שלכם היא הרבה יותר גדולה 

מבחינה אנרגטית , זה פשוט שאנחנו מדברים על משהו שבהתהוות , אנחנו פשוט מפזרים את האנרגיה של היצירה להרבה מקומות ומרב פיזור , מה שקורה זו פשוט התמוססות של האנרגיה ובדרך כלל של היצירה 


מחשבה , רעיון הם אנרגיה עם צורה , צבע ותדר אף על פי שאינם נראים עדיין במציאות הפיזית אלו החומרים שמהם נוצרת המציאות פיזית , לכן כאשר אתם מתחילים משהו ממולץ פשוט לשתוק עד רגע ההתהוות , לא יצא שינת ם את דעתכם או הרעיון התפתח לכיוון אחר לפחות האנרגיה נשארה במגרש שלכם ולא התגלגלה באוויר ויצרה לכם מכשולים בדרך








יום חמישי, 10 בנובמבר 2011

סליחה כבר הגעתי ?


 סליחה כבר הגעתי מאת: לילה בן הרוש 


השבוע חברה התקשרה וסיפרה לי על הדרך הארוכה שהיא עשתה לבית ספר ללימודים "כיוונים " בת"א , איך היא ישבה מתחת למרכז כיוונים שאליו הייתה צריכה להגיע לסיקור עיתונאי ועדיין לא קלטה שהיא בדיוק במקום הנכון אבל היא לא ראתה .

היא ישבה לה שם עוצרת עוברים ושבים היא ישבה לה במכונית עוצרת עוברים ושבים ושאלת אותם" אתה יודע איפה זה מכון כיוונים ברחוב ההגנה ?
הראשון אמר לה שהיא בכלל במקום ההפוך, השני אמר לה שזה בצד השני של העיר והשלישי בביטחון רב הנחה אותה לנסוע ישר עד הסוף... ישר עד הסוף הגיע חברתנו להיכל יד אליהו והיות שהיא זכרה שהיא עדיין עיתונאית מתחום התרבות והניו אייג" ולא כתבת ספורט היא הבינה שהיא קצת התבלבלה

בעודה יושבת ברכב קצת מתלבטת לאן פניה , או איפה בדיוק הסתבכה ? שני גברים חמודים עברו עם רכב לידה הציצו מהחלון ושאלו מה אישה יפה כמוך עושה ברכב מבולבלת? ואיך קרה? ואז הציעו ברוב טוב ליבם ואבירותם ל"הציל" את חברתי האובדת בנבכי מבוך הג`ונגל העירוני ולתת לה ליווי עד אותו מכרז שבמקרה או שלא נקרא "כיוונים" ברחוב ההגנה 

© Lila Benharush

מחויכת וטובת לבב על האנשים הטובים שיש במדינתו ( וכן יש כאלו לא מעט ...) נסעה אחריהם ,שמחה ומאושרת שמישהו אחר מכוון לה את הדרך ומוביל אותה ולאן הם הגיעו?
בינגו ! בדיוק לאותה פינת רחוב בה היא התחילה את דרכה בית ספר כיוונים היה ממש מולה והשלטים הקטנים הראו רחוב ההגנה מצחיק ? עצוב? או אולי סתם משעשע כמה פעמים בחיים זה קורה לנו?
כמה פעמים אנחנו כבר נמצאים במקום שאנחנו רוצים להיות בו אבל כל כך עסוקים עם העיניים שלנו כלפי חוץ , כל כך עסוקים בחיפוש שמבחוץ לעצמנו שאנחנו אפילו לא רואים ?
כמה פעמים קרה לכם שכל העולם החיצוני אמר לכם משהו ואתם עדיין לא הבנתם שאתם שם? כמה פעמים קרה לכם שחלמתם על משהו עשיתם אותו ורק אחרי כמה חודשים קלטתם ברגע של שקט מחוץ למרוץ שוואו! הגשמתם את מה שרציתם? הפכתם את הרצון לגשמי במציאות!
כמה פעמים משהו בכם השתנה אפילו אם זה עם עבודת מודעות מכוונת ואתם עדיין לא שמת לב שזה השתנה שהסביבה שלכם רמזה על זה ואתם עדיין הרגשתם שם או ראיתם את זה?
כמה פעמים חיפשתם רחוק ...רחוק ,רק בשביל לחזור בדיוק לאותו מקום אבל ממקום אחר

לפעמים אנחנו ממש שם כמו חברתי המתוקה בדיוק מתחת עומדים בשער מסתכלים ולא שמים לב שהשער פתוח הוא בכלל לא נעול.ובכל זאת עושים "סיבוב " ועוד "סיבוב " עד שיום אחד מגיעים לאותו שער בדיוק ורואים שהוא בכלל פתוח מעולם הוא לא היה נעול ...רק שאלא אפשרנו לעצמנו לראות את האפשרות הזו בכלל

הרי בי"ס כיוונים לא זז , רחוב ההגנה גם לא שינה את מיקומו באורח פלא , איך בכל זאת? כמה פעמים הייתם באותה סיטואציה שוב ושוב ולא הבנתם בכלל שאתם בסיבוב חוזר? עד שהייתם מוכנים לראות! שהסמוי נהיה גלוי שאנחנו מוכנים לראות את האפשרות הזו?

לפעמים זה משעשע הרי אפשר דבר פשוט כמו מפתח במשך שעה , לא למצוא אותו ברוב הפעמים הוא יהיה ממש ממולנו או בדיוק באותה נקודה בה חיפשנו בפעם הראשונה...אבל נצטרך לחפש , להתאמץ ואז למצוא שימו לב מתי זה קורה לכם ? האקסזיטנס תמיד "מדבר" תמיד משקף לנו את מה שקורה באופן כל כך מדויק רק לראות...לפקוח עיניים ולראות.
אף אחד לא יכול להגיד לנו אתם כבר כאן! הגעתם ברוכים הבאים , אתם נוכחים? רק אנחנו יכולים לראות שאין צורך ללכת כל כך רחוק אלא פשוט עם קצת תשומת לב להיות נוכח כאן ועכשיו ואז יתגלו לפניכם הרבה ניסים.

אני לא יודעת מה מוביל אתכם אני לא יודעת מה אתם מחפשים , אבל אני מבטיחה לכם שאם תעצרו שנייה ותתבוננו תראו שאתם כבר "שם" כלומר כאן! בהרבה מתחומי חייכם .
לפעמים אנחנו גם לא רוצים לראות או עדיין לא מוכנים לראות את האפשרות הזו של מה שרצינו מופיע לנגד עינינו , שהכול כבר קיים! רק לאפשר לעצמנו ...

עבודת מודעות מטרתה לפחות לדעתי, היא לא לחפש נופים חדשים אלא להביט על אותו נוף בכל פעם בעיניים אחרות...מזווית קצת שונה וכשהזווית משתנה החיים משתנים

 הניסים שלנו כבר קורים כל יום , קצת קשה להבחין שזה שם, אך בכל יום קיימות הזדמנויות להתקרב עוד קצת ולהגשים את החלומות שלנו

לכולנו יש חלומות יש רצונות לקיים ולהגשים ולפעמים הם פשוט שם מחכים להתגלות בפנינו וזה קורה רק שאנחנו מוכנים. מוכנים לקבל את הניסים האלו? הם תמיד סביבנו אך האם אנחנו מוכנים לקבל את מבוקשכם? האם אנחנו מוכנים לחיות את החלומות שלנו? או אנחנו מעדיפים לחלום עליהם ולא לממש אותם שיישארו בגדר חלום רחוק ולספר לעצמנו את כל הסיפורים היצירתיים שאנחנו מספרים לעצמנו

רוב הזמן אנחנו לא מאפשרים לעצמנו לחיות את החלומות שלנו ,  ...נס זה פשוט לאפשר לעצמנו לראות ולחיות את החלומות שלנו וכשאנחנו מגיעים להביט ולדעת שאנחנו כבר כאן ! כבר הגענו ואז כבר לא צריך להתלבט להתייעץ לשאול ,מהרגע שבפעם הראשונה הסמוי מענינו נהפך לגלוי הוא יישאר כזה כל עוד תזכרו לראות ולהיות מוכן להכיל את האפשרות הזו בתוכנו ולגדל את החלום הבא ... לפעמים נדמה לנו שבמקום אחר או זמן אחר יהיה טוב יותר יהיה "בסדר " האמת שהכול כבר בסדר עכשיו !
אז בין עבודה , חיים ושגרה תאפשרו לעצמכם פשוט לקבל ולהיות מוכנים לראות השער פתוח הוא מעולם לא היה נעול...




יום רביעי, 18 באוגוסט 2010

הילד והפרפר


מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ...


זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה .

ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם.

"אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד?

כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו.

הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא.

הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ?

כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו.

ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעשה הרגת את הפרפר , במאבקו של הפרפר ובדפיקה הבלתי פוסקת בתוך הגולם הפרפר מחזק את כנפיו בכדי שיוכל לעוף... מכיוון שעזרת לו הוא לא חיזק את כנפיו ולכן לא יכול לעוף.

אז יד על הלב? כמה פעמים זה קורה לנו בחיים ? עם ילדים , עם בני זוג לעצמנו ? כמה פעמים אנחנו מוותרים ועוזרים רק בכדי שיאהבו אותנו מהפחד שמישהו אהוב עלינו יכעס עלינו, או מפחדים שפחות יאהבו אותנו?  או מאשימים את עצמנו איזה מין בני אדם אנחנו אם אנחנו אוהבים משיהו אז חייבים לעזור לו, לא ? אז זהו שלא תמיד.

ישנם מצבים בחיים שהעזרה שלנו , הפתרון שאנחנו  נותנים הוא פתרון זמני , הוא משקיט את הבעיה לשבוע , שבועיים, תרופה אך לא מטפל במקור ...אך בפעם הבאה שתופיע הבעיה הזו בחיי האיש האהוב הזה שוב פעם היא תהיה כואבת יותר וה"תרופה תצטרך מינון גבוה יותר " למעשה

 אנחנו רק מגדילים לו את הכאב ומרחיקים אותו מפתרון וגם לא ממש מאמינים בו שהוא באמת מסוגל להתמודד בעצמו ...וככה מחלישים אותו ( מערכות רווחה שלמות עובדות על העיקרון הזה ורק יוצרות מערכת הזדקקות גדולה יותר )

נכון זה קשה מאוד לראות מישהו אהוב מתפתל אפילו קצת סובל ולדעת שאנחנו לא יכולים לעשות כלום, זה גורם גם לצד השני "הלא עוזר" תחושת חוסר אונים נוראית וכאב שבא מהזדהות  , גם פחד מצטרף לו, אפשר לתמוך אפשר לעודד , אפשר לחזק אך לא לעשות בשבילו את העבודה... זה לומר לבנאדם אני אוהב אותך וסומך עלייך שאתה תצליח...אם תצטרך אני לידך בשביל לשמוע בשביל לתמוך לא בשביל לעשות את העבודה בשבילך.

את חומות הפחד , ההרגלים וההתניות בעיקר בזמנים של שינוי כל בנאדם יכול לנתץ רק במו ידיו , אנחנו יכולים רק לקבל ולאהוב לא לאהוב " אם תעשה מה שאני רוצה" אלא לאהוב ככה בלי אם , גם אם הוא נוכח וגם אם לא, גם אם זה לא בדיוק מה שפועל באותו  הרגע לטובתנו וזו אהבה אמיתית לתת לכל מי שלידנו לצמוח בקצב שלו ובעיקר בדרך שלו\ה. 

יום רביעי, 11 באוגוסט 2010

להכנס לעומק

השבוע ישבתי לארוחת צהריים בצהריי יום חם ולח כיאה למדינתו ביולי- אוגוסט, מדהים איך בכל שנה נשכחת מאיתנו העובדה שחם כאן!
בתאי המוח האחרונים והמזיעים  שנשארו לי  ניהלנו שיחה על עניינים עסקיים אני שברתי את הראש בדרך להביא עוד לקוחות והוא נתן  לי עצת זהב קטנה כמעט מובנת מאליה שתקפה בעיקר גם לחיים.
" את צריכה לחשוב איך להוציא ממה שקיים יותר , לא לצאת החוצה לחפש אלא למצוא יותר במה שכבר קיים" פשוט אה...כמעט פשוט מדי בכדי להיאמר ובכל זאת עצה מדהימה שרציתי לשתף גם אתכם בה.
יש לנו את הנטייה כחלק מהעולם המערבי שלנו לעוד ועוד, כל הזמן עסוקים בלהביא מקורות חיצוניים נוספים לתוך סל החיים שלנו העסקיים האישיים במקום שנייה להסתכל פנימה לראות מה שקיים ולעשות
קודם כל את הטוב ביותר ממה שיש לתת עומק לקיים לפני שרצים החוצה ועושים הרבה אך ברמה השטחית, תופס על כל דבר בחיים, אז הנה לפניכם תעצרו רגע תסתכלו על מה שיש ותראו איך בתוך הקיים אפשר לייצור עומק ומשמעות גדולה יותר.
אז תודה לאסי על התזכורת החשובה להיכנס פנימה ולהעמיק ואז הגדילה מתקיימת באופן לגמרי טבעי.


ימים יפים ואהבה
לילה