דילוג לתוכן הראשי

הילד והפרפר


מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ...


זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה .

ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם.

"אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד?

כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו.

הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא.

הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ?

כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו.

ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעשה הרגת את הפרפר , במאבקו של הפרפר ובדפיקה הבלתי פוסקת בתוך הגולם הפרפר מחזק את כנפיו בכדי שיוכל לעוף... מכיוון שעזרת לו הוא לא חיזק את כנפיו ולכן לא יכול לעוף.

אז יד על הלב? כמה פעמים זה קורה לנו בחיים ? עם ילדים , עם בני זוג לעצמנו ? כמה פעמים אנחנו מוותרים ועוזרים רק בכדי שיאהבו אותנו מהפחד שמישהו אהוב עלינו יכעס עלינו, או מפחדים שפחות יאהבו אותנו?  או מאשימים את עצמנו איזה מין בני אדם אנחנו אם אנחנו אוהבים משיהו אז חייבים לעזור לו, לא ? אז זהו שלא תמיד.

ישנם מצבים בחיים שהעזרה שלנו , הפתרון שאנחנו  נותנים הוא פתרון זמני , הוא משקיט את הבעיה לשבוע , שבועיים, תרופה אך לא מטפל במקור ...אך בפעם הבאה שתופיע הבעיה הזו בחיי האיש האהוב הזה שוב פעם היא תהיה כואבת יותר וה"תרופה תצטרך מינון גבוה יותר " למעשה

 אנחנו רק מגדילים לו את הכאב ומרחיקים אותו מפתרון וגם לא ממש מאמינים בו שהוא באמת מסוגל להתמודד בעצמו ...וככה מחלישים אותו ( מערכות רווחה שלמות עובדות על העיקרון הזה ורק יוצרות מערכת הזדקקות גדולה יותר )

נכון זה קשה מאוד לראות מישהו אהוב מתפתל אפילו קצת סובל ולדעת שאנחנו לא יכולים לעשות כלום, זה גורם גם לצד השני "הלא עוזר" תחושת חוסר אונים נוראית וכאב שבא מהזדהות  , גם פחד מצטרף לו, אפשר לתמוך אפשר לעודד , אפשר לחזק אך לא לעשות בשבילו את העבודה... זה לומר לבנאדם אני אוהב אותך וסומך עלייך שאתה תצליח...אם תצטרך אני לידך בשביל לשמוע בשביל לתמוך לא בשביל לעשות את העבודה בשבילך.

את חומות הפחד , ההרגלים וההתניות בעיקר בזמנים של שינוי כל בנאדם יכול לנתץ רק במו ידיו , אנחנו יכולים רק לקבל ולאהוב לא לאהוב " אם תעשה מה שאני רוצה" אלא לאהוב ככה בלי אם , גם אם הוא נוכח וגם אם לא, גם אם זה לא בדיוק מה שפועל באותו  הרגע לטובתנו וזו אהבה אמיתית לתת לכל מי שלידנו לצמוח בקצב שלו ובעיקר בדרך שלו\ה. 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

פסטיבל פשוט 10-12.10.13 החופש לחיות ...

  פסטיבל פשוט -החופש לחיות סופ"ש 10 - 12 באוקטובר  להיות פשוטים יכול להיות פשוט וגם יכול להיות מסובך. כל הבגדים שאנו עוטים על עצמינו ומגדירים איתם את זהותנו, כל המטען החברתי והטאבויים שקשורים לגוף החשוף... פסטיבל פשוט ב"אשרם במדבר" נותן לכם את ההזדמנות להיות בסביבה שמאפשרת לכם להשיל את הבגדים בזמנכם החופשי, ולהתבונן על עצמכם ועל אחרים בצורה אחרת.     החופש לחיות, זה המוטו שלנו לפסטיבל הקרוב. דרך תנועה וריקוד, סדנאות אמנות עם הגוף, הרצאות, תרפיה בערום, המסיבות השמחות, ציורי הגוף ועוד ועוד שלל הפתעות מובטח לכם סופ"ש של חופש טוטאלי לעוף על החיים בפשטות מלאה. בפשוט העירום הוא ז

חסכו אלפי שקלים ונהלו את היח"צ והשיווק של העסק שלכם ביעלות וקלות

לפני 10 שנים שהתחלתי לעבוד כעצמאית חוויתי תסכול רב היות וכל עצמאי הוא גם מנהל העסק ,משווק , פרסומאי ,יח"צן מנהל חשבונות ועוד... וכל זה בתקציבים קטנים הרגשתי שאני בחוסר פוקוס שלמעשה אני בכלל לא עסוקה בלעשות יחסי ציבור ללקוחות , רב זמני מתבזבז בללמוד איך להחליף את שלל הכובעים האלו ועדיין לעשות את כולם טוב .   ובכלל  מה יותר חשוב ? שיווק? יחסי ציבור ? מיתוג? מתוך הכאוס הזה וחוסר המיקוד שנוצרמתוך חוסר הפוקוס הזה התחלתי לחפש פתרונות שיהיו גם זולים ואפקטיביים ויביאו איתם לקוחות חדשים ושגרת עבודה קבועה. להפתעתי ככל שחקרתי את הנושא יותר מצאתי עשרות פתרונות ודרכים בכדי לקדם את העסק שלי.   הסוד טמון דווקא בפעולות מאוד קטנות ושגרתיות שכל אחד יכול לעשות והתמדה. תוך חודש וחצי -חודשיים של פעילות עקבית עם מספר כלים פשוטים הצלחתי להעלות את מספר המבקריםבאתרים שלי , הטלפונים החלו לזרום באופן רציף והשגתי לעצמי ראיונות טלווזיה ועיתונות.  נוצר לי פנאי יותר לעבוד ולהעביר את הידע שלי הלאה ופחות לשבור את הראש

איך משיגים כתבה עיתונאית על העסק שלך ?

  איך השגת את הכתבה בעיתון ? " שאלה אותי חברה בתמיהה אה עניתי לה ..התקשרתי " "סתם ככה התקשרת וביקשת שיכתבו עלייך ?" המשיכה לחקור האמת שכן ... לפני כשלוש שנים בערך נעשתה כתבה על אחת מסדנאות נשים שאז העברתי ציור אינטימי , גם כתבה וגם ראיון בטלוויזיה הגיעו בעקבות אותה שליחה של ההודעה לעיתונות. משום מה שאני עושה יח"צ לאירועים גדולים אף אחד לא שואל אותי איך זה שכתבו בעיתון על פסטיבל כזה או אחר , או כי לאירועים של אלפים זה נראה הגיוני יותר שתהיה חשיפה , או כוח, רב האנשים מניחים שבכדי להופיע באיזו אייטם מעניין בעיתון נדרש תשלום כספי כזה או אחר. שתי ההנחות האלו צרובות חזק כאמונות מוחלטות אצלך רבים מהעסקים הקטנים שאיתם אני עובדת , כאלו לא קיימת לגיטימציה לפרסום כתבה על עסק קטן כזה או אחר , ואם יש פתח בוודאי זה בתשלום.. מדהים אותי איך אנשים שכל כך בקיעים בנבכי הפרסום בפייסבוק, עם ידע עצום בשיווק ומספר לא מועט של סדנאות שיווק נמצאים אצלם ברזומה לא רק שאינם עושים יחסי ציבור לעצמם או לעסק שלהם , בכלל לא מבינים איך עובד העולם הזה . תמיד שאני אומרת לאנשים התקשרו והציעו