יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

החגים בפתח ומזכירים את המחזוריות האינסופית בחיים, כמו בספירלת ענק שסובבת שוב ושוב את הסיבוב שנראה אותו הדבר אך אם נתבונן לעומק נראה שזה תמיד שונה.  הטבע נע במחזוריות וגם אנחנו  במחזוריות שלוקחת אותנו לראות את הדברים  והסדר החוזר בכל פעם  ממקום  קצת  אחר , לפעמים זה נראה ממש אותו הדבר אותו סרט בדיוק כמו  תסריט שמתעקש למחזר את עצמו...אבל זה רק נראה ככה.  הספירלה הזו של החיים יכולה לקחת אותנו למעלה ולפעמים "אנחנו בסיבוב חוזר " ויורד למטה רק בשביל שנוכל  להשלים את הסיבוב  בצורה הנכונה לנו ואז הסיפרלה תשוב ותעלה למעלה .   © Lila Benharush כשנראה לנו ששיש מצבים שחוזרים שוב ושוב גם אם הנוף האנושי מסביב שונה ,זו הזמנה מהאקזיסטנס לעצור , ולהתחיל את אותו סיבוב ממקום קצת שונה בחשיבה נכונה וזה תמיד מתרחש בתזמון מדוייק , כמו שרק ,"מפיק העל " יכול לעשות.  תמיד אנחנו נמצאים בתנועה, תמיד בשינויי לפעמים השינוי הזה לוקח אותנו למקומות טובים יותר , לפעמים אנחנו יורדים בספירלה עושים שוב ושוב את אותו סיבוב באותה דרך ומתקשים להבין למה אי אפשר לטפס במעלה הסליל למק

מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ... זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה . ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם. "אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד? כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו. הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא. הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ? כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו. ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעש

  רגע , אז כבר עשינו סדנא אחת או שניים ועכשיו ה"כאבים" והדפוסים שלנו נהיו החברים הכי טובים שלנו וזה לא מספיק , אנחנו בטוחים שהם משמשים תירוץ הולם לדרכנו.  אז מה עושים שנתקעים? מה עושים שפתאום מרגישים שנמצאים כמו בגלגל חוזר הלוך ושוב , כן נכון הדמויות משתנות הזמן משתנה אבל ככל שנמשיך לומר זה הדפוס שלי לא רק שאנחנו לא עוזרים לו לעבור אלא להפך אנחנו מחזקים אותו.  ואיך אפשר להיות לעזאזל ספונטניים ? שיש כל כך הרבה תירוצים ואתם בכלל חיים עמוק בעבר , אמנם מודעים אבל מודעות לא פותרת מאחריות.  © Lila Benharush ניקח לדוגמא : אישה או לחלופין גבר המעוניינים לייצור מערכת יחסים זוגית בחייהם האישה אומרת אני פצועה קשות מגברים אין לי אמון בהם , סבבה הבחורה מודעת, האם מודעות פותרת מאחריות? כל מערכת יחסים היא מנסה להבין נחשו מאיפה מהמיינד " אני לא אפול לתוך הבור הזה " אני לא אפול הפעם לא !" השאלה איך היא פותרת את זה ? מה הלאה? לאן מתקדמים? סבבה יופי! הלוילה אני מודעת לדפוסים המגבילים שלי, אבל קצ