‏הצגת רשומות עם תוויות התמדה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות התמדה. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 19 בספטמבר 2012

חדיש , חדיש ומחודש ,למה אנחנו אוהבים התחלות חדשות ?

חדש חדיש ומחודש , מי שגדל  בשנות השמונים בישראל בטח ישר השלים לעצמו את המשפט חדש , חדיש ומחודש שעה עם טוני פיין ...אבל לא בזה עסקינן . 

היום זה היום הראשון של השנה החדשה ...עוד 3 חודשים נחגוג עוד שנה חדשה אחר כך נחגוג עוד שנה חדשה בקיצור , כולנו מאוד אוהבים לחגוג התחלות חדשות , ראש השנה יהודי , נוצרי , של לוח המאיה או הלוח הסיני כולם אוהבים חדש, ואוהבים התחלה.
בניגוד למשפט שאומרכל ההתחלות קשות , אני אישית חושבת שכל ההתחלות קלות , בכל התחלה יש משהו מרגש ראשוני, משמח , וילד פנימי שהסקרנות שלו חוגגת ...תחשבו עבודה חדשה תמיד מרגשת , נסיעה , מעבר דירה , קשר זוגי חדש ,כל התחלה טומנת בחובה , סקרנות ,התחדשות והתרגשות. 

התחלות לרובנו עושות טוב , קצת מרעננות , אולי זו הסיבה שכל שנה אנחנו חוגגים לפחות פעמיים בשנה את תחילתה של השנה החדשה , אבל...התחלה היא רק יירית הפתיחה האמצע הדרך היא העיקר בסופו של דבר אז מה קורה לנו באמצע ? מה קורה בין ההתחלה הזו של היום , עד שלאט לאט יחדרו הרגלים ישנים לתוך המערכת ובסילווסטר שוב נחגוג נאחל שנה אזרחית חדשה ונתחיל מהתחלה ? 

מה גורם לנו להבטיח לעצמנו , התנהלות חדשה , אחרת וטובה יותר בשביל עצמנו ואחר כך לאט למוסס את ההחלטות  הזו באוויר ? 

© Lila Benharush


 
בעיקר כי כולנו חיים ומתנהלים על פי ההרגלים שלנו , לפעמים ההרגלים האלו טובים לפעמים אלו הרגלים מאוד הרסניים , כן גם להבטיח לעצמנו בכל שנה ( כמובן רק " אחרי החגים" )  נתחיל לעשות כושר באופן קבוע , נשקיע יותר בזמן בקידום העסק , במערכות יחסים יותר פוריות ועוד שלל איחולים ולתת להם לתמוסס לאוויר בליווי צבא של תירוצים ללמה זה " לא מסתדר לנו " ואיך החיים לוקחים אותנו למקום אחר זה הרגל ! 

 ואיך עם השנים כל שבירת הרגל כזה , תבנית כזו הולכים ונראים כמעט בלתי אפשריים ? 

פשוט , כולנו עבדים להרגלים שלנו , כל הרגל שלנו הוא " ברירת המחדל " שלנו , האיזור הנוח והבטוח שלנו , גם אם ההרגל הזה לחלוטין אינו משרת אותנו ואת המטרות שלנו , אנחנו ממשכים באדיקות לייצור את אותה התנהגות , עם תקווה לשינוי . 

פעמים רבות אנחנו מתחילים לבנות הרגל חדש, תבנית חדשה והמיינד בדרכים מתחוכמות למדי מחזיר אותנו לברירת המחדל שלנו , בעיקר כי שם נוח וגם כי  לייצור הרגל חדש וכזה שיועיל וישרת אותנו יותר פעמים רבות נראה לנו מפחיד ונדמה שאם ההרגלים שלנו וההתניות שלנו ישתנו , אנחנו נאבד את ה"עצמי " המוכר ולא בהכרח הטוב שהולך איתנו כל חיינו. 


פעמים רבות קשה לנו לייצור הרגלים חדשים בשל ציפיות הסביבה מאיתנו , שאנשים עוברים איזשהו שינוי עמוק או מתנהלים אחרת ממה שהסביבה התרגלה , זה מעורר אצלהם התנגדות ואולי אפילו דחייה ואז בשקט אנחנו חוזרים חזרה " לעצמנו " לאותם הרגלים שאנחנו יודעים שלא משרתים אותנו ועדיין הרבה יותר נוח להיות באיזור הנוחות הבטוח. 

שינוי אמיתי , הוא תמיד מאוד מפחיד בעיקר כי אנחנו  לא יודעים מה התוצאות שלו יהיו , איזה מחירים נשלם בדרך , האם נאבד אנשים אהובים? האם זה בכלל יעבוד לאורך זמן ? והאם בכלל אפשר להשתנות באמת בחיים? 

האמת היא שגם אם אנחנו לא רוצים החיים  יוצרים אצלנו שינויים, אם השינויים האלו הם יזומים, כלומר באים מתוך החלטות שלנו לגבי איך אני רוצה לראות את עצמי בעוד כמה שנים הם תמיד מצליחים ואם הם באים כתוצאה מהחלטות שלקחו בשבילו החיים , הם לא תמיד משרתות אותנו. 

אחד הדברים המוזרים בחיים שיש לנו  תוכניות לגבי עסק, יש לנו תוכניות על בית , יש לנו תוכניות כמעט לגבי כל דבר , למעט תוכנית חיים , כזו כמעט לא יוצרים לעצמנו ומתנהלים על פי ברירות מחדל כלו ואחרות ועל פי הרגלים שככל שנחייה אותם יותר ככה הם יהיו יותר שולטים בנו מאשר אנחנו בהם. 

שינויים גדולים , בבום במכה אחת אף פעם לא מצליחים באמת להחזיק מעמד , לעומת זאת שינויים קטנים אפילו קטנטנים יכולים לייצור אצלנו לטווח ארוך הרגלים חדשים שישרתו אותנו. 

אז לכבוד השנה החדשה הנוכחית , קחו משהו אחד קטן אפילו הרגל פשוט כמו שמירה על כושר גופני , אל תחכו " אחרי החגים" או כל תירוץ אחר התחילו אותו היום! תתחייבו לעצמכם לדוגמא על פעמיים בשבוע כושר , גם אין לכם כוח גם אם המיינד אומר לכם נו רק היוום בוא נוותר תתעקשו , תתמיעו את ההרגל בעקשנות עד שלאט לאט הקול הזה שמבקש לוותר היום ואולי לדלג על אימון רק בגלל שאתם עייפים לאט לאט יתמוסס...

כשהרגל אחד מוטמע לכם בהתנהגות , קחו לכם הרגל חדש נוסף ( ולא לא חייבים לחכות לשנה הבאה ) אפשר פשוט להתחיל ברגע שמרגישים שההרגל החדש מוטמע והצמיח שורש , ככה במנות קטנות בדברים שנראים פעוטים יוצרים שינוי אמיתי ופחות בהבטחות גרדיוזיונות שמתמוטטות די מהר ומשאירים אותנו מאוכזבים מעצמנו. 

ההתחלה , ההתחלה היא תמיד קלה מלאה ברוח התלהבות אבל ההתחלה היא לא חוכמה גדולה כל כך כולנו אוהבים להתחיל האמצע ההתמדה וההטמעה של ההרגל חדש זה החלק החשוב באמת, זה הדבר שבאמת יוצר שינוי. 








יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

עד כמה עמוק הפער ?
























זה הסיפור היחיד של עבודת מודעות
סגירת הפער בין הרצונות והצרכים האמיתיים שלך לבין הרצון \ פחד לרצות את הסביבה וללכת בתלם עם העדר ככה בדיוק צומחות הצרות שאנחנו לא מאפשרים לעצמנו להיות מי שאנחנו , בדיוק כמו שאנחנו מבלי לקטלג את עצמנו בטוב או רע , בנכון או לא נכון זה פשוט - אם זה טוב לך ( כל עוד אתה לא פוגע באחרים ) זה טוב , אם זה רע לך א י שקונפליקט וספק כנראה שזה רע ...  כל שאר הדברים מסביב זה רק התפאורה.

זה כל התהליך כולו על רגל אחת ...נכון בשביל להבין בכלל מה עומק הפער אצל כל אחד ואחת מאיתנו נדרשת לעבור דרך , הרבה פעמים אפילו מעצמנו אנחנו מסתירים את הרצונות האמיתיים שלנו , הם כוסו בכל כך הרבה אבק , בכל כך הרבה דעות בכל כך הרבה דברים מסביב שנדרשת עבודת גילוי וחקירה שלא תמיד נעימה לנו 
לא כייף לראות כמה במהלך חיינו היינו עסוקים בצורך שלנו להיות אהודים על החברה ועל הסביבה , לא תמיד קל לראות את זה ולסלוח לעצמנו ולדעת שגם זה חלק מהדרך.
אחרי שכבר ראינו מה עומק הפער אז מתחילה העבודה איטית ככל שהיא תהיה היא בלתי ניתנת לעצירה ,אז מדי פעם תשאלו את עצמכם מה אני רוצה? ומה או מי מונע את זה ממני התשובה ברך כלל היא אני או השדים הדמיוניים שבראש ופחד....פחד  אין לו קיום אם אנחנו לא מוכנים להקשיב לו או לתת לו מקום 



מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

יום שלישי, 31 במאי 2011

זה לא המטרה , זה הדרך

 











שיאצ'ו , זן, מדיטציה, היליניג, תטא הילניג, טאי צי , אייקדו , זן , אימון והרשימה עדיין ארוכה מאוד ארוכה , הצטרפו לזה סרטים כמו הבליפ והסוד, עשרות ספרים, כוחו של הרגע, כוחו של התת מודע , הנזיר שמכר פרארי אחת ובזכות הצלחתו המסחררת קנה לפחות עוד שלושה ...

פסטיבלים , סדנאות ומה לא וכל השיטות מובילות למקום אחד, שקט , שלווה , סיפוק והגשמת חלומות.

מי שאיתנו כבר לא התנסה באחת או בכמה מהשיטות לשיפור איכות החיים ולהוציא את המיטב מתוך עצמנו , הן כולן טובות , כולן מעוררות וכולן פותחות בפנינו דלתות , רק דבר אחד חסר לנו בתרבות המערבית הן כולן נהדרות בתנאי ש...יתורגלו בהתמדה
כן זה החלק שפחות כייף לנו להכיר , מאוד היינו רוצים, לפחות על עצמי אני יכולה לומר שנעבור איזה " טירונות רוחנית " שכזו ויהיו שנה – שנתיים קשים ואחר כך ללה – לנד לנצח.

האמת ששום שיטה ללא תרגול עקבי לא יכולה להניב תוצאות , יש בהם משהו שהוא קצת מתעתע , שנמצאים בקבוצת מדיטציה או בסדנא בת כמה ימים זה בהחלט נפלא , אך מה קורה שהסדנא מסתיימת??? כמה מהר אפשר לשקוע לתוך השגרה ? די מהר נכון?
סדנאות אחת לשלושה חודשים, תרגולים משותפים , תזכורות זה נפלא אך יחד עם זה נדרשת משמעת יומיומית , לחיות בדרך שהיא של מודעות ורוחניות זה לצמוח לעומק והעומק נוצר רק על ידי תרגול חוזר ונשנה .

מבט קצר על אנשי רוח כאלו ואחרים במחוזות המזרח , יכול ללמד אותנו משהו על ההתמדה הזו , זהו מצב של תלמיד נצחי .
טובי המאסטרים במזרח עסוקים באימון יומיומי ולא אני אישית לא מאמינה בקונספט הזה של הארה שפתאום מגיע רגע פה כל החלקים נופלים למקום ואינם מתבלגנים יותר.

הארה הרבה פעמים פשוט נתפסת כמטרה , ובמודעות ותרגול רוחני אין מטרה , יש דרך שהולכת ומעמיקה לא לרוחב אלא לעומק.
משמעת ומסגרת ברורה בכל תרגול רוחני כזה או אחר היא הכרחית ואולי זו הסיבה שבמערב אין מושגי למידה כמו במזרח, זה דורש סוג של התמסרות שלנו כמערביים יש קושי איתה מעצם התרבות בה אנחנו חיים.
לדוגמא: אמני קליגרפיה יפניים, מתחילים באימון בגיל צעיר ביות ר , 7 שנים כן 7 שנים הם רק לומדים איך למשוך את המכחול בצורה הנכונה בכתיבת אותיות ,...תחשבו 7 שנים רק ללמוד לכתוב את האותיות נכון, כמעט בלתי נתפס, אך אחרי 7 שנים אם תביטו על אמן קליגרפיה הוא מושך את המכחול בריכוז עילאי , זה רק הוא והצבע אין שום דבר אחר מסביב, הוא והציור נהיים אחד.  

 ללא תרגול אין חידוד בלי חידוד קל לגלוש בחזרה לתוך השגרה וללא אמונה טוטאלית , עיוורת בדרך שבחרת לתרגל אין סיכוי להגיע למקום טוב יותר

בחרתם בדרך של מודעות , הלכתם לסדנאות שמעתם הרצאות קראתם ספרים, הם כולם נותנים כלי תרגול טובים , פשוטים ונגישים כל מה שנדרש הוא להתמיד ולא תמיד לנסות להבין.

אחת הטכניקות שאני עובדת איתה בהצלחה כל יום , היא  כתיבת בוקר מתנה שקיבלתי בדרך האמן ( שהיא סדנא מומלצת ביותר) במשך שנה ו4 חודשים כל בוקר והיו  הרבה בקרים שלא ממש רציתי
אפילו סיננתי בלב שזה שטויות ולמי יש זמן לזה בכלל , , אך הבנתי שכאן החשיבות העליונה היא ההתמדה , בהתחלה הכרחתי את עצמי , אחר כך זה נהפך להרגל חיובי וטוב.

, איך זה בדיוק פועל עדיין לא הבנתי , אך לאחר 4 חודשי כתיבה  נכחתי לדעת שהכתיבה שלי מאוד משוחררת, יצירות אמנות  זורמות לי זורמות לי בקלות ואני הרבה פחות ביקורתית או שיפוטית כלפי התוצאות , ההנאה שלי שאובה מהיצירה עצמה ואיכשהו שכל בקר אני שופכת את כל הזבל שלי לדף ומיד זורקת זה עושה לי טוב ואם זה טוב אז ממשיכים .

בדיוק כמו באימון ספורט , אם זונחים את זה מספיק לחודש היכולת הגופנית נחלשת ככה גם בעבודת מודעות , אין פה פלג שנשתל במוח ועושה את העבודה לבד , זה אימון מחשבתי  ומנטאלי אשר דורש רצף. ואם קשה לכם...זה רק בראש , המיינד שלנו יכול להיות מאוד מינפולטיבי שמנסים לאלף אותו לקצת שקט ורגיעה בתוך קצב החיים המטורף הזה.


מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)