דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית הכלה

ציור אינטימי סדנא על דימוי גוף והשפעתו על הרגשות 21.7.12

ציור אינטימי דימוי גוף והשפעתו על הרגשות איך את חיה עם הגוף שלך ? האם את אוהבת מה שמשתקף לך במראה ? ? ואיך זה משפיע על הרגשות שלך והדימוי העצמי את מוזמנת לסדנא משעשעת ויחד עם זאת מעמיקה  אשר משקפת לך את הרגשות וההשפעה של דימוי הגוף שלך , באמצעות מדיטציה, ריקוד ציור ועבודה קבוצתית  נחקור את הרגשות המתלווים לדימוי הגוף שלך ולהשפעה של רגשות אלו בחיים אנחנו נפגשות ביום שבת 21.7.12 בין השעות 10:30-16:30 מרכז מעוף הרצליה לסדנא מלאה בג'וס  , חגיגת של גוף ונפש בקבוצת נשים תומכת ואוהבת . סדנא שמשלבת ריקוד, מדיטציה , ציור ועבודה קבוצתית בכדי לתת לעצמך זמן ובכדי להבין שגם מה שלא מושלם אפשר בכייף ללמוד לאהוב , אז הנכם מוזמנות להעניק לעצמכן חוויה והצצה לתוך אותם מקומות בגוף שקצת התכסחתם איתם בחיים ולראות אותם ממקום קצת שונה ציור על הגוף מהווה גשר לרגשות שחבויים בתוכנו . דרך הציור על גופנו נחווה את אותם רגשות והתניות שעולות בנו לגבי תדמית גופנו והחיבור אליו . התהליך הוא אינטימי ביני לבין עצמי ולבין הקבוצה שאנחנו עובדים בתוכה ועוזר לנו להבין כמה התניות

מי מפחד מכאב ?

 מי מפחד מכאב : מאת לילה בן הרוש    התעלות רגשית של אהבה ושמחה כמו גם צער עמוק וכאב הם שני צדדים של אותה מטבע ואי אפשר לבחור רק אחד מהם או לאחוז את המטבע משני צדדיו ולחבק את שני הצדדים או לא לאחוז בו בכלל ולהקהות את הרגש ככה שגם לא תרגישו כאב וגם לא תרגישו שמחה אמיתית או אהבה. טוב אז עם אהבה אין לנו בעיה או לפחות אנחנו חושבים שאין לנו בעיה איתה ומה עם כאב ? האם אנחנו מקבלים את הכאב באותה ברכה בה אנחנו מקבלים אהבה או שאנחנו מרחיקים מאיתנו? שהרגשות  מציפים אותנו אהבה , כאב , שמחה או תסכול האם אנחנו מכילים אותם? או שאנחנו את האהבה והשמחה מקבלים בברכה וברגשות ה"פחות נעימים" אנחנו נלחמים ועושים הכול בכדי שייעלמו? בדרך כלל רובנו נכונים לקבל את הרגשות הנעימים אלו שהגדרנו כ"טובים" בחיוך ושמחה ואת הרגשות הפחות נעימים אנחנו רוצים להוציא החוצה פשוט שילכו וכמה שיותר מהר למעשה אנחנו נלחמים ברגש ומתנגדים לו ומה קורה שנלחמים באיזשהו רגש ההתנגדות לאותה תחושה או רגש רק מעצימים אותו. ומתחילים לפעול בכדי להוציא את הרגש מהגוף, אז למה פעו

על איימי ויינהאוס והרס עצמי

צמרמורת נוראית עברה לי בגוף , ששמעתי על מותה של איימי ויינהאוס משום מה ובלי התראה מוקדמת התחלתי לבכות...מה שנקרא עם כל הלב , כמה הייתה קיימת בי הציפייה והרצון לראות סוף טוב לסיפור הזה וגם כי המוזיקה היא אחת הטובות שנוצרו משהו לגמרי אחר ששובה את האוזן והלב ומאוד רציתי לראות אותה מופיעה  אמנם הסיפור של איימי היה כתוב בשירים שלה , כרוניקת מוות ידועה מראש  באלבום הראשון של פרנקי היא עוד ידעה לשיר שהיא לא יכולה לעזור אם לא תעזור לעצמך , אוליי היא הייתה ג'אנקי אך בחורה  כשרונית יוצאת דופן  שנדמה כאלו ממש לקחה החלטה לבצע את ההתאבדות שלה איטית וכואבת  לנגד עיניי כל העולם העיתונים חגגו עליה בשנים האחרונות ואני בטוחה שכתבי הצהובונים למינהם, חשים באבדה הזו יותר מכולם כי מי סיפק להם חומר בוקר , צהריים וערב על ההשפלות שהיא העבירה את עצמה . האלבום  שהביא את הצלחתה הגדולה וכנראה טמן בחובו גם את נפילתה הגדולה back to black  היא שרה על הגמילה ושהיא לא , לא , לא רוצה אותה , אחר כך היא מסבירה שהיא מביאה רק צרות איתה והיא לא  טובה וזה אגב גם מה שהיא אמרה על