יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

אם אנחנו לא מספיק ערניים, ההרגל מחלחל לו חזרה בשקט לתוך חיינו, הרגל או התמכרות לכל דבר בסופו של יום הם מאוד נוחים לנו , הם מספקים איזשהו צורך או איזשהו חסך ושיש לו הזדמנות להתגנב , הוא יחזור. בדרך כלל לא חוזרים ההרגלים הטובים, לא קרה שככה פתאום ,פתאום התחשק לי לחזור לעשות ספורט תמיד הייתה החלטה מאוד ברורה עם הרגלים רעים דווקא כן , החזרה אליהם היא הרבה יותר מהירה. אז למה אנחנו ממשיכים להיצמד לכל הדברים שהם ברורים שהם לא טובים לנו ? למה הם מזדחלים להם פנימה בכזו מהירות , מה כל כך נוח לנו בחברה שלנו יותר מתמיד להתמכר לאיזה הרגל רע שהולך וחוזר ומעמיק ורק מרחיק אותנו מעצמנו? זה באמת לא משנה לאיזה הרגל אנחנו מכורים, למען הסר ספק כל דבר שאנחנו אומרים אני לא יכול בלי הוא התמכרות וברגע שאנחנו מודעים לכך מה מונע מאתנו להפסיק את ההרגל או ההתמכרות? פחד, רק אותו הפחד שבעיקר מיוצר בדמיון ונהפך לדמון(שד) שלא באמת קיים המיינד שלנו מתוחכם וערמומי הוא השחקן העיקרי ביצירת התמכרויות, החוכמה היחידה והמאוד קשה לביצוע היא לתת למיינד של

                                                                                                                                                                        לאן נושבת הרוח 151 | 30.1.2013                                                      יש משפטים כאלו שנחרטים בראש וגורמים לנו לשאול שאלות , לא תמיד התשובות באות אבל השאלות בהחלט מעוררות אותנו למחשבה , משפט כזה שנחרט לפני כמה שנים טובות בעקבות סרט מעולה ( אחים לדהרמה שעוסק בויפסנה  ) ממשיך להעסיק אותי באמנות וגם בכתיבה.    We are all prisoner part behind bars part behind mind כל אחד מאיתנו סוחב איתו "כלא של מחשבות" המחשבות האלו יוצרות את " האישיות " שלנו את התדמית החיצונית שאנחנו מוכרים לעולם והמחשבות האלו שמגבילות אותנו במחשבה " על מה מותר", "מה אסור" ומה מתאים או לא לתדמית החיצונית שבנינו ובנויה מסורגים בלתי נראים שלא מע פעמים עוצרים אותנו מבלי שהם יהיו קיימים במציאות הפיזית.  אורח החיים המודרני מקל

חדש חדיש ומחודש , מי שגדל  בשנות השמונים בישראל בטח ישר השלים לעצמו את המשפט חדש , חדיש ומחודש שעה עם טוני פיין ...אבל לא בזה עסקינן .  היום זה היום הראשון של השנה החדשה ...עוד 3 חודשים נחגוג עוד שנה חדשה אחר כך נחגוג עוד שנה חדשה בקיצור , כולנו מאוד אוהבים לחגוג התחלות חדשות , ראש השנה יהודי , נוצרי , של לוח המאיה או הלוח הסיני כולם אוהבים חדש, ואוהבים התחלה. בניגוד למשפט שאומרכל ההתחלות קשות , אני אישית חושבת שכל ההתחלות קלות , בכל התחלה יש משהו מרגש ראשוני, משמח , וילד פנימי שהסקרנות שלו חוגגת ...תחשבו עבודה חדשה תמיד מרגשת , נסיעה , מעבר דירה , קשר זוגי חדש ,כל התחלה טומנת בחובה , סקרנות ,התחדשות והתרגשות.  התחלות לרובנו עושות טוב , קצת מרעננות , אולי זו הסיבה שכל שנה אנחנו חוגגים לפחות פעמיים בשנה את תחילתה של השנה החדשה , אבל...התחלה היא רק יירית הפתיחה האמצע הדרך היא העיקר בסופו של דבר אז מה קורה לנו באמצע ? מה קורה בין ההתחלה הזו של היום , עד שלאט לאט יחדרו הרגלים ישנים לתוך המערכת ובסילווסטר שוב נחגוג

  ככל שנתקעים בישן החדש נהפך לכמיהה בלתי מושגת , טוב אז אנחנו תקועים בתוך החרא בתוך ההרגלים ההתנית הישנות ואפילו כבר השלמנו עם זה חלקנו הפכו את זה למקצוע איך לגרום לאנשים אחרים לצאת מהדפוסים שלהם ואנחנו מה?  © Lila Benharush  כמו אנשים שחיים בתוך אקווריום רואים שיש אוקיינוס רחב מסביבם ובכל פעם שרוצים לצאת עוצרת אותם הזכוכית " חומת הפחד", בפנים יש כמיהה כזו משהו בפנים בתוכינו אומר הלו חייב להיות יותר מזה ונכון יש יותר מזה לאמיצים בלבד.  החיים מתרחבים ומתכווצים בהתאם לאומץ הלב של האדם הכי פשוט  ואומץ זה לדעת מה תוקע אותי לעבוד עליו ולדעת לשחרר אותו, אפילו שהכאב הוא חבר וותיק שלנו... בעולמנו לסבול זה טוב! עובדה שימו לב מה קורה כאן? חצי עולם על ציפרלקס חצי עולם שני על סמים כולנו מכורים לפחד ולעוד שאר רגשות  וכל עוד אתה סובל זה יופי! החברה הצליחה להשחיל אותך למעגל של בית- עבודה – ילדים ולסבול בשקט ולא זה לא רע לא בית לא עבודה ולא ילדים השאלה מאיפה זה בא? אפילו שאנחנו מודעים אנחנו ממשיכים לסבול כי אנחנו לא יודעים לשחרר את זה  ואין לנו את האומץ הדרוש לה

ביום רביעי בערב כבר הרגשתי שזהו זה הגיע השלב (שמגיע כל שנה של החגים )נמאס לי ...יותר מדי חגים בחודש אחד , יותר מדי אוכל , יותר מדי אוכל , פשוט יותר מדי , זה חודש שתמיד אחריו מרגישים  רצון טיפלה לנוח מכל הרעש הזה  הנה אחרי החגים מתחדש הכול, השאלה היחידה האם באמת מתחדש או שכל אחד מאיתנו ממשיך בדפוסים הקבועים שלו , האמת לרובנו ההתחדשות של " אחרי החגים" מביאה איתם את אותם דפוסים שהיו תקועים שם שנה שעברה ולמה זה קורה לנו? בעיקר כי אנחנו עובדים על אוטומט , כן גם ההבטחה הזו שהשנה נפעל אחרת היא סוג של אוטומט ממש כמו רב הפעולות שלנו בחייים. למה זה בדיוק קורה לנו , זו בהחלט תופעה מעניינת,כל בני האדם נולדו להצליח אז איך זה שהתכנות שלנו שעברנו במהלך חיינו ממשיך לשבש לנו את ההתחדשויות מה בעצ ם עוצר אותנו והאם אנחנו באמת מודעים לכל מה שאנחנו עושים בצורה ערה או חושבים שאנחנו ערים  האוטמט שלנו זהו האיזור הנוח ועד כמה שלפעמים איזור הנוחות שלנו הוא ממש לא נוח , אנחנו כל כך מורגלים אליו שעצם נמחשבה של שבירתו גורמת לנו זעזועים קשים, מכשול קטן אחד ואנחנו רצים כמו עכברים קטנים הייש

התרגלנו לחיות במקום שמלחמה היא חלק מהחיים...ככל השהשנים עוברות אני מבינה שאנייותר ויותר מתעלמת מהחדשות ודווקא לאחרונה הן היו כל כך כיפיות , כל כך מרעננות משבי המאה , התקוממות חברתית ...סוף סוף בישראל אשר תמיד יעה ויודעת לקדש את המתים קם קול שקורא לנו לחדש את החיים , זה התחיל בגביע קוטג' ונגמר במחאת ענק על דיור ועל הבקשה הפשוטה לחיות....ולא להיות מתים מהלכים או להפסיק להסתפק בלהיות שורדים ביום חמישי אחרי שסוף , סוף התעסקנו בדברים אחרים וכבר כמעט חלמתי על איזה כייף יהיה להשתעמם ולדבר רק על מזג האוויר הגיעו הידיעות על פיגוע האוטובוס  וזה המשיך והתגלגל עוד ועוד עד טילים בבאר שבע הרוגים ,פצועים עוד פעם אזעקות , עוד פעם מהדורות חדשות שלא נגמרות...ואותי זה ישר זרק  להתעלמות מוחלטת , בתור מי ששהתה בצפון במלחמה בקיץ  לפני 5 שנים וחוותה את עניין הטילים על בסיס יומיומי יכולהלהעיד שהעניין הוא סיוט מלווה בחרדות שקטות וגדולות וכאלו...רק כאלו ממשיכים כרגיל , לצערי היום פתאום קלטתי שהתנתקתי לחלוטין , נכסתי לבועה של כתיבה של עבודה יצירה לא משנה מה ועם ההבנה שגם זה יעבור ...הרי אנחנו רגילים כל

אם אנחנו לא מספיק ערניים, ההרגל מחלחל לו חזרה בשקט לתוך חיינו, הרגל או התמכרות לכל דבר בסופו של יום הם מאוד נוחים לנו , הם מספקים איזשהו צורך או איזשהו חסך ושיש לו הזדמנות להתגנב , הוא יחזור. בדרך כלל לא חוזרים ההרגלים הטובים, לא קרה שככה פתאום ,פתאום התחשק לי לחזור לעשות ספורט תמיד הייתה החלטה מאוד ברורה עם הרגלים רעים דווקא כן , החזרה אליהם היא הרבה יותר מהירה. אז למה אנחנו ממשיכים להיצמד לכל הדברים שהם ברורים שהם לא טובים לנו ? למה הם מזדחלים להם פנימה בכזו מהירות , מה כל כך נוח לנו בחברה שלנו יותר מתמיד להתמכר לאיזה הרגל רע שהולך וחוזר ומעמיק ורק מרחיק אותנו מעצמנו? זה באמת לא משנה לאיזה הרגל אנחנו מכורים, למען הסר ספק כל דבר שאנחנו אומרים אני לא יכול בלי הוא התמכרות וברגע שאנחנו מודעים לכך מה מונע מאתנו להפסיק את ההרגל או ההתמכרות? פחד, רק אותו הפחד שבעיקר מיוצר בדמיון ונהפך לדמון(שד) שלא באמת קיים המיינד שלנו מתוחכם וערמומי הוא השחקן העיקרי ביצירת התמכרויות, החוכמה היחידה והמאוד קשה לביצוע היא לתת למיינד שלנו להבין שאנחנו הם אלו שמנהלים

  כן , כן ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון? למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ?  הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק  אותנו  מזרם החיים הטבעי, אז  למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לאבד אנחנו נצמדים ומקבעים את עצמנו ככל שהגיל עולה ככה אנחנו זקוקים ליותר ויותר " עוגנים"  כמו ניילון  נצמד ודביק לטראומות שלנו לפחדים שלנו לרגשות שלייליים , עד שהם כל כך צמודים ואחרי כל כך הרבה שנים מי יעיז בכלל להסיר אותו, כל אחד והכלא שלו זה כלא פתוח השער פתוח אבל מעטים יוצאים והם נחשבים ללא נומטיבים "משוגעים" למה אנחנו לא נצמדים באותה שמחה לאופטימיות שמחת חיים וצחוק? מקיפים את עצמנו בחומות של

אם יש משהו אחד שאנחנו בני האדם חוטאים בו בגדול הוא ה"מובן מאליו" אנחנו לא באמת מעריכים דברים עד שהם אינם כבר , למה ? מדוע במקום להסתכל ע מה שיש אנחנו בוחרים להמשיך לדהור קדימה ולהסתכל על מה שאין? על מה שאנחנו עדיין לא "השגנו? " זה מביא איתו לא מעט תסכול בחיים, אז הנה הצעה בכל פעם שאתם מרגישים ש"חסר לכם" קחו דף ועט תתבוננו סביבכם ותתחילו לרשום את כל הדברים שיש לכם , את כל אותם דברים שנראים לכם לגמרי מובנים מאליהם מבטיחה לכם שתצא לכם רשימה מכובדת שתגרום לכם לשנייה לעצור ולראות כבר כמה כן יש לכם וכמה דברים ומטרות בחיים כן השגתם...פשוט ללמוד לראות את חצי הכוס המלאה :-) 

מכירים את התחושה המתסכלת הזאת ששוב ושוב אנחנו מנסים לפתור בעיה עם  אותה שיטה בדיוק נאחזים לפתרון אחד הראש ננעל על תבנית אחת ידועה מראש? מוכר לכם... לכל אחד מאיתנו זה קורה ביום יום לפחות אחת לשבוע...או שלא לכולנו מוכרים הרגלי חשיבה כאלו מקבעים נכנסתם למינוס אפשר לקחת הלוואה בויזה ו" ויהיה טוב " שיווקם או ניסתם למכור אירוע בדרך שלא הצליחה משום מה בהרגל חזרו על שוב ושוב ולמה זה קורה איפה נדחקה היצרתיות שלנו? למה אנחנו מתעקשים על כיוון אחד של פתרונות שאנחנו מכירים ולא בודקים אפשרויות חדשות? זה כמו לחפש את הים במזרח שעות על גבי שעות עד שיגיע אחד שיצעק לך טמבל תסתובב! הרי הפתרון כל הזמן היה שם מחכה שתסתובב לראות אותו ומשום מה אנחנו שוב ושוב חוזרים על אותם פתרונות וברב טיפשותנו מצפים לתוצאות שונות. מה שעובד טוב בחיים מעולה!!! אין סיבה לשנות אך מה שלא עובד טוב דורש לא רק הסתכלות אחרת , אלא פתרונות שונים וזווית ראייה קצת יותר רחבה ,מה שנקרא ללמוד לראות את הדברים ממעוף הציפור . ממעוף הציפור אפשר לראות יותר רחבה יותר את המכלול הגדול שאנחנו רואים מכלול גדול ולא רק נקודה ספיצ