יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

  מי מאתנו לא מכיר את התחושה הזו כי   אין לנו כסף , כי זה לא זמן טוב , כי זה לא הדרך כי אני לא רואה איך זה יתממש , לכולנו יש חלומות   לכולנו יש הרבה דברים בחיים שאנחנו רוצים להגשים   ובדרך כלל עוד לפני שהתחלנו סיימנו. עוד לפני שסיימנו לכתוב ספר , אנחנו מוטרדים באיזה הוצאה אנחנו נוציא את הספר או המחשבה שאין לנו מספיק כסף להשקיע בעניין. פעמים רבות לפחות אצלי תכננתי ואז כבר "ראיתי" בעיני רוחי את המכשולים שיבוא בדרך ואז מראש אנחנו מרפים את ידינו ואומרים אוקי אז לא עכשיו יבוא הזמן הנכון , רק שהזמן הנכון הוא תמיד עכשיו הוא לעולם לא יבוא . בקיצור מבלי לשים לב אנחנו שמים לעצמנו רגליים כל הזמן, כשמעיזים לעשות את הצעד הראשון פתרונות ואנשים שמגיעים בדיוק בזמן הנכון עוזרים לנו להגשים את המטרות שלנו. לפני שנה וחצי הייתה לי דוגמא קטנה לכוחו של הצעד הראשון ואמונה שמאז מלווה אותי, בכל פעם שהספקנית שבתוכי מתחילה להשמיע קולות של אי נחת או בקיצור מסבירה למה לא כדי להתחיל ...לשמחתי הספקנית הזאת הולכת וקטנה. הוזמנתי לתערוכה שבהחלט היה לי עניין להיות בה...

יש ימים כאלו שיש שקט טיפה ואנחנו מאפשרים לעצמנו , מעט אוויר מהשגרה , קצת יותר שעות של כייף וים וקצת פחות עבודה באחד הימים שלקחתי פסק זמן יזום מהשגרה , יצאתי מהחוף ונכנסתי היישר לתוך מהומת העיר , היה קשה מלהתעלם מהזרם והריצה הבלתי פוסקת באמצע שבוע כולם , בלחץ כולם ממהרים ...הרעש החיצוני הזה של הזרם הממהר של האנשים מסביב יכול תוך דקה לשאוב ...בזמן שישבתי במיני פקק למול מחסום רכבת שלא עלה ואחרי 3 דקות גרר אחריו צפצופים , צעקות וגם כמה ברכות לכמה אמהות ישבתי רגועה חייכתי ושאלתי את עצמי אז מי פה בסרט? אני או הם? מה לעזאזל אפשר לעשות חוץ מלהתקשר למוקד ולדווח על בעיה , למה אנשים מבוגרים יושבים על סיר לחץ מצפצפים, מקללים וכועסים ועל מי? על המחסום שהתקלקל?אולי על הזמן המבוזבז ...על זה שצפצף להם מאחור? אמנם אם זה היה נמשך יותר מ15 דקות בטח , הייתי גם מאבדת סבלנות ובכל זאת הסתכלתי על התגובות שמסביב וטיפה נבהלתי, ממתי הפכנו לחברה כזו קיצונית, ממתי עיכוב בכביש מוציא מאנשים כזו התנהגות??? ...קצת קשה לא להדבק בלחץ המסיבי שקיים כאן , מה כן יכול לעזור ? ההבנה שהכול הוא זמני בחיים כו...

  מילים זה נחמד , מילים יכולות להוות פתיח טוב ובכל זאת אם יש משהו אחד שלמדתי בצורה הטובה ביותר בדרכי הרוחנית שיש מילים ויש מעשים אם באמת רוצים ללמוד אדם או נושא מסוים יש להתפקס על המעשים והתוצאות ולא על המילים, למיילים יש כוח הן יוצרות אנרגיה מסוימת אך אם אינם מגובים במעשים הם כמו בלון מלא באוויר שחייו בדר"כ מאוד קצרים. דוגמאות יש בלי סוף בכל מקום , תסכלו סביבכם והכי טוב להסתכל על עצמנו, כולנו עושים את זה ושמפתחים לזה טיפת מודעות אז בהחלט אפשר לשנות. בעולם הטיפולי משום מה זה בולט במיוחד , אולי בגלל שאנשים מתחברים לנושאים שהם לא סגורים בתוך עצמם , או   אולי כי העיסוק בנושא כזה או אחר שחסר להם נראה כמשלים. אם הסנדלר הולך יחף , אני לא מעוניינת לנעול את הנעליים שלו , למה? אם הנעליים האלו לא טובות בשביל אדם שייצר אותם , הוא גם לא טוב עבור מישהו אחר – פשוט. שאדם שכולו , מתח , לחץ ואי יכולת להקשר אינטימית , מלמד או מנחה סדנאות טנטרה וזוגיות למינהן , אדם אשר מטפל בזוגות ולהשבת   האהבה לחיקם ששנים , נמצא   במערכות זוגיות מחוץ לנישואים , או לחלופין אד...

אז מה בדיוק מספק לכם אנרגיה? למי שנמצא בדרך הרוחנית המודעת אני מעדיפה לקרוא לה האנושית, מבין בשלב כזה או אחר שהאנרגיה שלנו זו הפנימית זו שאינה תלויה באף אחד תמיד באה מתוכנו מאיזה מקור פנימי שאי אפשר לשים עליו את האצבע אי אפשר לקרוא לו במילים או כינויים שיעבירו את ההרגשה אלא אפשר רק להרגיש אותו. המקור הפנימי שלנו החכמה העתיקה הזו שיושבת בתוכנו , אני פוגשת אותה הרבה בכתיבה וביצירה ,אף פעם אני לא יודעת מה ייצא אף פעם הרעיונות שלי לא יוצאים כמו שתיכננתי זה מין חיבור כזהשהמיינד מפסיק לתפקד בו ממש מפסיק ומשהו אחר משתלט עלינו איזה אנרגיה פנימית " לתת לאלוהים לעבוד דרכנו" זה המשפט הכי טוב ששמעתי בהקשר הזה. זהו ספק אנרגיה חיות אהבה וכח פנימי ששום דבר חיצוני לא יכול לתת , לפעמים שאנחנו מתאהבים אז יש תזכורת שכמובן מושלכת על האדם שממולנו אך כמעט אף פעם לא ממש קשורה אליו , שום דבר לא יכול להוות תחליף לאורך זמן לחיבור לספק הפנימי הזה מעיין מקור אנגטי חכם , חי ורוטט שמארגן את הכול בשבילנו. לפעמים הזנחתי את מקור האנרגיה הפנימי שלי וחיפשתי אותו בדברים חצוניים שום דבר לא עזר ,לא כבוד, ל...

השקט , השלווה לפעמים יכולים להיות מלחיצים קצת, לא? איכשהו שדממה פתאום נוחתת לה במהלך השגרה זה מרגיש קצת כמו מוות או אולי תחושת שיעמום...מעיין הרגשה מוזרה משהו? אולי זה הסיבה שאנחנו חיים בלחץ כל הזמן נכון, זה לחוץ זה עמוס אנחנו בקושי מספיקים לנשום אך בכל זאת מרגישים "חיים" ואני לא ממש בטוחה שזה הטבע שלנו, לא סגורה על זה בכלל לחץ , עומס יתר ופחד הם לא הטבע שלנו, דווקא שקט ושלווה נראים לי הרבה יותר בריאים לנו. רב המחלות בעולם המערבי נוצרות מתוך לחץ , עומס יתר אז איך זה שאנחנו ממשיכים באותה דרך? יכול להיות שאנחנו מכורים ללחץ הזה? שבלעדיו וקצת שקט מרגיש לנו כמו מוות קטן. אצל עצמאים זה יכול להיות מלחיץ יום עבודה שקט ואז במקום להנות מאיזה יום של עשייה יותר שלווה ורגועה אפשר להכנס ללחץ מהדממה שנפלה עלינואו לחלופין אמא שילדים שלה יצאו לחופש שבוע פתאום נורא שקט ...ואז לוקח זמן ללמוד להנות מהשקט. אולי שקט פשוט מזכיר לנו מוות הדממה הזו שיכולה להזמין שיעמום או בהייה בחדשות שתכניס לנו קצת רעש וחרדות הרי מזכירה את המוות ואם יש לנו טאבו אחד החזקים בכל החברה המערבית זה המוות. המוות ...

מילים, מילים הם אלו שיוצרות את האנרגיה שלנו יש להם השפעה כל כך גדולה ואנחנו מתייחסים אליהם לעיתים בכזו זילות,מילים הם ראי האנרגיה שלנו האנרגיה שלנו היא זו שמאפשרת או לא מאפשרת את מה שאנחנו מבקשים מהחיים אנרגיה היא משהו שכולנו מרגישים , לכל אחד קרה לפחות כמה פעמים בחייו שהוא נכנס למקום כזה או אחר וומשהו לא הרגיש נעים או נכון,כולנו פגשנו אנשים שהחיישנים שלנו פשוט הורו לנו להתקרב אליהם מבלי כל סיבה או הוכחה וישנם אנשים שאנחנו פשוט "נדבקים" אליהם ולעיתים קורה שאנשים שהיינו בחיינו כב לא מתאימים האנרגיה שלהם או שלנו השתנה וביום מה שהיה מתאים מפנה את מקומו משום מה בעולם המודרני החושים האלו נחלשים , אנחנו נותנים אמון שהוא הרבה יותר גדול בחיישנים אלקטרונים, מחשבים מכשירים וכמובן למלך המאה 21 המיינד החיישנים הטבעיים האלו , האנרגיה הבסיסית הזו שלנו יכולים לספר וזה מאוד פשוט בכל סיטואציה בכל מקום תעצרו רגע ותחשבו זה מרגיש טוב או רע. כל ההסברים כל הסיפורים שהמיינד שלנו מספר כמעט אף פעם לא רלוונטיים ,האנרגיה שלכם תקבע מימלא את מהלך העניינים אם אתם באנרגיה נמוכה שכוללת כעס , עצב , עיי...

כמו עוף החול אשר מכלה את עצמו באש ומתוכה צומח ככה יתחדש לו הכרמל, מיום שישי כמו רבים מאיתנו ישבתי צופה מרותקת לאש הגדולה ביערות הכרמל ומעלילה , בית אורן שצולמה רבות לצערי והייתה הבית שלי עד לפני שנתיים נראתה כמו מדורת שבט ענקית שלרגע איחדה את כולנו סביבה אפילו שהיא הייתה כרורכה בכאב אם יש משהו שמדהים בעם הישראלי זה ההתגייסות המדהימה אחד לטובת השני שנמצאים בצרה כזו או אחרת הפייסבוק התמלא בגיוסים יזומים ואלפי אנשים החלו להושיט את ידם לתושבי הכרמל החרוך. לרגע או שניים הרהרתי ביני לבין עצמי למה בטוב אנחנו לא יכולים להתגייס ככה , כמה יכל להיות נהדר אם גם בזמנים טובים היינו מתגייסים אחד למען השני ויוצרים לנו מדינה שתשרת אותנו בתור אזריחה ולא בעיקר נשרת אותה. בכל מקרה בתור אופטימיסטית כרונית שמתעקשת תמיד על חצי הכוס המלאה גם כאן קשה ככל שיהיה היו ניצוצות של אור. הדבר הראשון היה תזכורת לרוח ולסולדריות שיש לנו בתור חברה ברגעי משבר אינשאללה בקרוב גם ברגעי שמחה , הטורקים שלחו לי מטוס כיבוי , לא יודעת מה איתכם לי זה חימם את הלב ... ליוונים לקח 2,000 שנה אבל בסופם הם חזרו לכאן בחנו...

אני שם במעבר בין נקודה א לב אי אפשר לחזור אחורה והעבר  היה נגמר וכבר לא רלוונטי  ,הפריצה קדימה עדיין לא התקיימה המתנה מעיין תקופת מעבר ...אין דבר יותר מאתגר ויותר ממלא בחששות , תהיות מאשר התקופות האלו של מעברבין  ישן לחדש. זה בדיוק הזמן שהזרעים קדימה נזרעו התוצאות עדיין לא כאן רק קיימת ידיעה יש איזשהו ריקות גדולה וואקום שנוצר ומחכה להתמלא. פה נבחנת האמונה בצורה החזקה ביותר אמונה טוטאלית ואמיתית שהזרעים והפעולות שנעשו יצמיחו את הפירות לראות את התוצאות כבר כאן ולהיות בטוחים ב100% שהם מתקיימים.   זהו הזמן המסוכן ביותר  ביצירת מציאות זהו הזמן שהמחשבה  שמתנגנבת ללב ולמיינד שלא מפסיק לקשקש...זהו הזמן שהכי קל בו להחליק חזרה להשקות את אותם עשבים שוטים שנעקרו מגינת התודעה, התודעה חלולה יותר וקל להסחף אחרי פתרונות מהירים שייקלו על ההמתנה. למרות שכבר יצרתי וזימנתי לעצמי כמה וכמה פעמים מציאות בחיים אני יודעת שזה אפשרי כנראה זקוקה לעוד תרגול.. אני חושבת שאין דבר יותר קשה מאמונה עקבית ורצופה מראייה ברורה של המטרות שלנו והלליכה אליהם מבלי ליפול לבורות ישנים ומוכרי...

ברגע שמופיע הלמה ? או איך הייא פשוט נהרסת רגע אחד של ספק והידיעה מתנפצת לה לרסיסים , ידיעה  דורשת אמון עיוור כמעט נטול קשר למציאות אך שהיא מתבססת באופן חזק ושורשיה אחוזים את הנשמה איך שהוא זה תמיד קורה. אני בתקופה של פרוייקטים רבים , הרבה חידושים והתחדשות ,ככה ביני לבין עצמי תהיתי מה עשיתי אז בעבר שזה הצליח? מה היו הפעולות שלי איך התחלתי ולא ממש זכרתי מה היו הצעדים הראשונים זכרתי רק  שידעתי אמונה עיוורת? לא מציאותית אולי ועדיין המציאות הזו מה היא? רק סיפור , הצגה תסריט שאנחנו יוצרים ובהחלט ניתן לומר שהדרמה היא הז'אנר שהוביל אותי שנים רבות , עכשיו מאסתי קצת בדרמות אחרי שביימתי לעצמי כמה סרטי אימה .. בימים אלו אני מחפשת לי ז'אנר חדש  אולי אני אקרא לסדרת תסריטים החדשה כוחו של הדמיון ותת מודע לפעמים זה פשוט מדהים איזה כלי מדהים ומופלא זה המיינד האנושי איך המחשבה היא הראשונה שמובילה את היצירה את התסריט החדש , איך אחרי שנים של תסריטים די קבועים מראש פתאום אני יוצרת פניית פרסה ..טוב יש כאן קצת דרמה " מלחמת הישן בחדש" אך בהחלט לא מוטיב מרכזי בתסריט  הזה שלי  את ...