‏הצגת רשומות עם תוויות תבניות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות תבניות. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 16 במאי 2012

סוגרים את הפער

 
תראה אותי כמו שאני  , לא כמו  שאתה רוצה לראות , לא כמו התדמית שבניתם לכם  בראש אלא בדיוק כמו שאני, זה דורש קצת יותר מודעות.
כולנו עושים את זה , כולנו לוקחים מאפיין אחד או שניים בבני אדם שאנחנו פוגשים בחיים ו"מלבישים" עליו את שאר המאפיינים שנראים לנו נכונים לאותה התדמית.


© Lila Benharush

 
 ככה זה הרבה  יותר נוח לראות בנאדם בחבילה אחת לא לראות את כל  הצדדים והפנים שמרכיבים כל אחד מאיתנו.
 קל יותר להכניס אנשים "לקטגוריות " על בסיס תכונה אחת , למה אנחנו עושים את זה ? בעיקר כי המיינד שלנו רץ ב99 % מהזמן על אוטמטים.

התדמית שנוצרת סביב , שתיים שלוש התכונות הרבה פעמים מחוזקת על ידי התנהגויות שאנחנו רוכשים בכדי להתאים את עצמנו לתבנית שהחברה הכניסה אותנו, לא תמיד במודעות מלאה לתהליך.

ככל שאנחנו מחזקים את התדמית החיצונית שלנו או איך שהסביבה רואה אותנו בדרך כלל , גדל  הפער בין התדמית שאנחנו משדרים כלפי חוץ לבין האני האמיתי הפנימי.

שהפער הזה  בין התדמית החיצונית שלנו לבין האני הפנימי קיצוני , אנחנו יכולים להדחיק רצונות ורגשות שיוצרים  פעמים רבות תסכול גדול  ומצוקה.

ככל שאני עוסקת יותר ויותר בעבודת מודעות , אני מבינה שזה הדבר הכי חשוב בעבודת מודעות
על כל סוגיה ולא משנה אם זה מדיטציה , אמנויות לחימה או שיטת ריפוי כזו או אחרת.

לכולם מטרה אחת לסגור את הפער בין החיצוני לבין הפנימי ולבנות קבלה עצמית ומספיק בטחון
בכדי להראות את עצמנו כמו שאנחנו עם המורכבות ועם הסתירות הפנימיות שמתקיימות אצל כל אחד מאיתנו.

מאיתנו זה דורש דבר אחד, אומץ פנימי להביע את מי שאנחנו בצורה הכי אותנטית שיש , לחלק מהסביבה שלנו זה יתאים ויצמיח גם אותם ולחלק לא, אבל לכל אדם זו הדרך הבריאה היחידה שיש.


לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

יום רביעי, 22 בספטמבר 2010

צריך להיות???


לא יודעת איך זה אצלכם, בכל אופן אצלי העבודה הרוחנית הכי קשה גם באמנות וגם בחיים הייתה להשתחרר מהתבניות של איך זה צריך להיות"
זה תופס בכל תחום בחיים, באמנות, במערכות יחסים , בעסקים כל עוד אני מגיעה עם איזשהו קונספט מגובש על איך בדיוק ה"סדר הנכון" של הדברים זאת ההגבלה הכי גדולה שאני יכולה לשים לעצמי
 אז למה אני ואני מאמינה שעוד עושים את זה לעצמנו? למה ההתעקשות הזו על שדברים יעשו בדרך שלי ? בתבניות ברורות מראש? שליטה , עניין של שליטה וככל שאנחנו יותר בשליטה על הסדר שע"פ הדברים מתרחשים ככה אנחנו מצמצמים את החיים שלנו לעוד פחות אפשרויות.






















בגלל שאנחנו מקובעים בתבניות מחשבתיות החיים עוברים במרווח צר , לפעמים אנחנו פשוט לא יכולים להבין בהגיון איך זה יכול לקרות במציאות? והמציאות תמיד השתקפות של "ההיגיון" שלנו של החשיבה המוגבלת שלנו .
פעמים רבות שאפשרויות חדשות נפתחות בפנינו בחיים, דווקא אז אנחנו מסבירים לעצמנו שזה לא יכול להיות משהו "מקולקל כאן מסרבים להאמין לניסים שמתרחשים בדרך והמיינד מיד "מסדר" לנו חזרה
 לדפוסים הישנים שלנו מאוכזבים מעצמנו קצת אפילו כועסים ועדיין חוזרים לפס הצר של האפשרויות שאנחנו מכירים כבר לתבניות הישנות, נאחזים במצבים ,באנשים ובמקומות מוכרים אולי השמות משתנים אך הדפוס הכללי לא ...והפעם גם עם שיפוט האשמה עצמית שבכלל, בכלל העזנו לראות עוד אפשרויות.
 מאשרים לעצמנו שוב ושוב ש"ידענו" שזה לא יכול לקרות מסתפקים בחלק הצר שדרכו אנחנו רואים את העולם, חזרה לתבניות.
רגרסיה אחורה בתהליכי מודעות ושינוי בחיים היא טבעית לחלוטין וגם אין יותר מדי ממה לחשוש, מכיוון שארי זמן כזה או אחר כל אחד בהתקדמותו שחזרנו לתבניות הקבועות של " איך צריך להיות בשבילי "
משהו מתעורר בנו מזכיר לנו שכבר ראינו אפשרויות אחרות...אחרי שראינו אפשרות אחרת של חיים , אחרי שהרחבנו את התודעה שלנו לעוד מקומות אי אפשר לחזור אחורה גם אם אנחנו משחקים אותה קורבן ומספרים לעצמנו הרבה סיפורים...אי אפשר לחזור לאחור המחיר הוא ניתוק מאנשים, מקומות, מקצוע מה שהגדיר אותנו ואין דבר יותר מבהיל מלהיות במרווח של בין ישן לחדש.
החיים מסתבר הם לאמיצים בלבד … כאלו שלמדו לאהוב גם את המופשט ולמדו להבין שלכל חלום יש אינסוף אפשרויות להגשמה ולא הם לא תמיד בדרך שחשבנו "שצריך" להיות
 אהבה
לילה