לא יודעת איך זה אצלכם, בכל אופן אצלי העבודה הרוחנית הכי קשה גם באמנות וגם בחיים הייתה להשתחרר מהתבניות של איך זה צריך להיות"
זה תופס בכל תחום בחיים, באמנות, במערכות יחסים , בעסקים כל עוד אני מגיעה עם איזשהו קונספט מגובש על איך בדיוק ה"סדר הנכון" של הדברים זאת ההגבלה הכי גדולה שאני יכולה לשים לעצמי
אז למה אני ואני מאמינה שעוד עושים את זה לעצמנו? למה ההתעקשות הזו על שדברים יעשו בדרך שלי ? בתבניות ברורות מראש? שליטה , עניין של שליטה וככל שאנחנו יותר בשליטה על הסדר שע"פ הדברים מתרחשים ככה אנחנו מצמצמים את החיים שלנו לעוד פחות אפשרויות.
בגלל שאנחנו מקובעים בתבניות מחשבתיות החיים עוברים במרווח צר , לפעמים אנחנו פשוט לא יכולים להבין בהגיון איך זה יכול לקרות במציאות? והמציאות תמיד השתקפות של "ההיגיון" שלנו של החשיבה המוגבלת שלנו .
פעמים רבות שאפשרויות חדשות נפתחות בפנינו בחיים, דווקא אז אנחנו מסבירים לעצמנו שזה לא יכול להיות משהו "מקולקל כאן מסרבים להאמין לניסים שמתרחשים בדרך והמיינד מיד "מסדר" לנו חזרה
לדפוסים הישנים שלנו מאוכזבים מעצמנו קצת אפילו כועסים ועדיין חוזרים לפס הצר של האפשרויות שאנחנו מכירים כבר לתבניות הישנות, נאחזים במצבים ,באנשים ובמקומות מוכרים אולי השמות משתנים אך הדפוס הכללי לא ...והפעם גם עם שיפוט האשמה עצמית שבכלל, בכלל העזנו לראות עוד אפשרויות.
מאשרים לעצמנו שוב ושוב ש"ידענו" שזה לא יכול לקרות מסתפקים בחלק הצר שדרכו אנחנו רואים את העולם, חזרה לתבניות.
רגרסיה אחורה בתהליכי מודעות ושינוי בחיים היא טבעית לחלוטין וגם אין יותר מדי ממה לחשוש, מכיוון שארי זמן כזה או אחר כל אחד בהתקדמותו שחזרנו לתבניות הקבועות של " איך צריך להיות בשבילי "
משהו מתעורר בנו מזכיר לנו שכבר ראינו אפשרויות אחרות...אחרי שראינו אפשרות אחרת של חיים , אחרי שהרחבנו את התודעה שלנו לעוד מקומות אי אפשר לחזור אחורה גם אם אנחנו משחקים אותה קורבן ומספרים לעצמנו הרבה סיפורים...אי אפשר לחזור לאחור המחיר הוא ניתוק מאנשים, מקומות, מקצוע מה שהגדיר אותנו ואין דבר יותר מבהיל מלהיות במרווח של בין ישן לחדש.
החיים מסתבר הם לאמיצים בלבד … כאלו שלמדו לאהוב גם את המופשט ולמדו להבין שלכל חלום יש אינסוף אפשרויות להגשמה ולא הם לא תמיד בדרך שחשבנו "שצריך" להיות
אהבה
לילה
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)