יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

מי מטפל בך?










מי מטפל בכם אנשים? כן מי מטפל בכם? הנטייה שלנו היא לטפל בכל מה ש"חשוב" גן ילדים זה חשוב חג שחיה לתינוק בן חודשיים זה חשוב העסק זה חשוב  ואתם , כל אחד ואחד מכם לא חשוב? תעצרו רק לשנייה ותשאלו את עצמכם מתי הרשתם לעצמכם להתפנק ?מתי לקחתם שעה וחצי - שעתיים לעצמכם סתם ככה

להתחיל את אמצע השבוע עם ארוחץת בוקר ומפנקת ולהגיע לעבודה יותר מאוחר, לסיים יום עבודה מוקדם יותר וללכת למאסג ' טיפול כזה או אחר או סתם לשבת בי ם שעה - שעתיים עם מוזיקה וגלידה ביד ? מתי ... זה קרה?

מה אתם אוהבים לעשות וויתרם עליו בשנים האחרונות?על ריקוד על שיעורי שחייה על ציור אמנות מה אהבתם והפסקתם לעשות כי אתם לא בגיל או זה פשוט לא הזמן הנכון
אני יודעת זה בהחלט לא פופולרי לדאוג לעצמנו  , אולי בגלל שאף אחד לא לימד אותנו עד כמה הזנת הנפש שלנו חשובה , זה חשוב לאכול זה חשוב לשתות זה חשוב לשלם חשבונות טיפול אלטרנטיבי , למודים בקורס חדש זה לא חשוב זה נעשה בפנסייה.
  ומי אמר שכשתגיעו לשם תהיו כל כך מותשים כל כך עייפים אחרי שנים של הזנחה והתעלמות מעצמכם
במצעד התירוצים ללמה אני לא מפנק\ת את עצמי מדי פעם בהובלה די צמודה נמצאים" אין לי זמן" ו.."אין לי כסף" במילים עדינות לשניהם אני אומרת בולשיט! בתרגום חופשי שטויות!

זה מאוד , מאוד פשוט כל אדם בכל מצב זקוק גם להיות מוזן וגם להזין כלומר אם אני רק  בתפקיד המזין וההתנהגות הזו היא כרונית ולאורך שנים בבקשה לא להתפלא אם פתאום בגיל 40 מקבלים התקפי לב מחלות מוזרות וכל מיני חרדות ומצבים נפשיים לא נעימים.
אי אפשר רק להזין , אי אפשר לדחות שוב ושוב את הרצונות והמאוויים שלנו כי דברים אחרים יותר "חשובים" כל אחד מאיתנו נדרש להזנה קבועה כן, בדיוק כמו שכל יום אנחנו אוכלים ושותים בכדי לתת דלק לגוף שלנו ככה גם לנפש שלנו היא זקוקה לדלק 
כל אותם גורמים ש"בגללם" שכחתם לטפל בעצמכם הילדים, המשפחה , החברה הסביבה , העסק כולם ללא יוצא מין הכלל ירוויחו מכך וכן בטח כמה ממכם עכשיו יושבים מול המחשב ואומרים לעצמכם כן אני "צריך\כה " לעשות את זה ...אז פשוט תעשו משהו קטן קבוע פעם בשבועיים לפחות לעצמכם זה פעולה ממש קטנה ותראו שהיא תחולל נפלאות.  

אולי כדי לנו לאמץ את הגישה של המזרח , ברפואה הסינית לדוגמא רופא טוב הוא כזה שאצלו לא חולים , באים אליו בכדי ל"תחזק" ולגלות את החסימות הנפשיות רגע לפני שהן נהפכות לפקק מורט עצבים,מה אתם אומרים?תנסו מקסימום זה יצליח אולי בדיוק מזה לפעמיםאנחנו מפחדים

ימים יפים ואהבה
לילה

יום רביעי, 17 בנובמבר 2010

נו...מתי מגיעים ?









אז איך זה קורה אה? עשינו איזה סדנא או שניים יש הבטחה בעתיד הנראה לאופק שהאושר יגיע אם רק נתרגל טיפה יותר מדיטציה אם רק נלך לעוד סדנא אז נגיע לאותו רגע קוסמי שהציפורים יציצו השמים תמיד יהיו כחולים ושמש נעימה וחמימה תעטוף אותנו ...רגשות מקסימים ונעימים יציפו את גופנו ואנחנו נחיה בלה , לה לנד לנצח ...אופס התבלבלנו
אולי הסדנא הזו תהיה טובה יותר אולי הדרך הזאת תעשה את העבודה אז זהו זה שלא ! פשוט לא עבודת מודעות ולא משנהאיך היא נעשית או מתי מטרתה היאאחת רק לגרום לנו להיות נוכחים ואותנטים באמת שמהשיש בפנים זה בדיוק מה שקורה גם בחוץ פה ולב שווים. כן זה אומר שאם אתם בכעס נראי תנו לו להתבטא תוציאו את זה החוצה , אחד הדברים שאני אישית נתקלתי בהם שכשרגשות " רעים" או כאלו שלא נחשבים לא עולים בי , תחושת רוע או תחושת תסכול וכעס אני לעיתים נלחמת בהם פשוט לא רוצה אותם והתנגדות כמו כל התנגדות רק מביאה לעוד ממה שלא רצינו מכתחילה. ואם לרגע אחד נכיל אותה וכן נצעק נכעס נתעצבן ונקבל את הרגשות השליילים בדיוק כמו את החיוביים גם הם ייעלמו מהר יותר וגם תגיע ההבנה הפשוטה שרגשות הם כמו הים יש גאות , יש שפל וגם ללב יש עונות הרגשות הפחות נעימים הם אלו שבונים את אלו הנעימים ככה שמי שמתחמק מכאב או מקושי האקזיסטינס המופלא יביא לו את שוב ושוב עד שהוא ייכנע , ייכנע לטבעו האנושי שמכיל את כל הרגשות.
לא מעט פעמים קרה לי וגם ראתי אצל אחרים אכזבה מהדרך המודעת והרוחנית , בניגוד גמור לאופיינו המערבי אין כאן מטרה זה לא "מסלול הכשרה של מוארות" שסימנת לך סדנא ועוד סדנא והעלת את האתגר הסדנאות , המדיטציה מטרתם אחת לעזור לנו כל פעם קצת לגמרי בקצב הנכון לנו לחשוף את טבענ והאמיתי שהו א גם צוחק , גם בוכה ,גם מתיאש גם מלא תקווה , אוהב , שונא זה אותנטי זה נכון ! אם יש מישהו שכל הזמן אומר לי הכול בסדר או אצלו תמיד הכול טוב אז אני לא מאמינה לו לא יכול להיות שהוא נפרד מהטבע האנושי...לפחות לא בעולם שלי
אז למרות שהיינו רוצים להצמד לאשלייה המתוקה שיום יבוא ונהיה  בסיום "מסלול ההכשרה למוארים" והכעס והעצב יילכ מאיתנו לעולם אז לא... מה לנו נותר לעשות אך ורק לדאוג לאושר שלנו את הקושי  החיים יביאו לנו לבד אז יאללה לעבודה תמשיכו לחשוף את הבודהה שבכם את הרגשות את הצחוק את הבכי הכעס את הכול , הכול מותר והכול יפה אחרי הכול אנחנו ייצורים מורכבים ונהדרים. 


ימים יפים אהבה וקבלה 
לילה

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

סליחה אפשר להצמד קצת

 







כן , כן ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון?
למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ? 
הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק  אותנו  מזרם החיים הטבעי, אז  למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח
האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לאבד אנחנו נצמדים ומקבעים את עצמנו ככל שהגיל עולה ככה אנחנו זקוקים ליותר ויותר " עוגנים"
 כמו ניילון  נצמד ודביק לטראומות שלנו לפחדים שלנו לרגשות שלייליים , עד שהם כל כך צמודים ואחרי כל כך הרבה שנים מי יעיז בכלל להסיר אותו, כל אחד והכלא שלו זה כלא פתוח השער פתוח אבל מעטים יוצאים והם נחשבים ללא נומטיבים "משוגעים"
למה אנחנו לא נצמדים באותה שמחה לאופטימיות שמחת חיים וצחוק? מקיפים את עצמנו בחומות של ביטחון אנשים, חפצים , מקומות ,טראומות , פחדים ולמה אנחנו לא נצמדים לאמון בתהליך החיים?
מי שנצמד לשמחה ולאהבה נחשב מטורף לא מין "השורה... "
הטבע והאקזיסטינס המדהים תמיד  נותן תשובות ...תראו עץ  גם באמצע ערי הבטון והפיח יכול להבהיר עד כמה מגוחכת ההצמדות הזו ועד כמה לא טבעית וכן אנחנו וטבע אחד פשוט הוא עדיין זוכר מי הוא אנחנו קצת פחות.
 תארו לכם עץ שצורח על הרוח..."היי אל תקחי לי את העלים" , תארו לכם עץ עומד עירום בשלכת רועד ומתנודד מצד לצד  סובל  ומיילל ,כי אין לו עלים עכשיו? נכון זה נראה מגוחך ??? ואנחנו לא מגוחכים קצת ???
שאנחנו מתקוממים סליחה זה שלי! 
וזה בכלל לא משנה אם מדובר באנשים או חפצים, חוץ מאיתנו גופנו כלום לא שלנו האמת אפילו חלק מהמחשבות והתבניות שהורגלנו אליהם לא תמיד אנחנו אז מי אנחנו? 

אנחנו הכול ולא כלום, דרך אגב השער פתוח אתם מוזמנים לחיים.

יום שבת, 6 בנובמבר 2010

אז למה רק שמאבדים משהו מעריכים אותו ?






אם יש משהו אחד שאנחנו בני האדם חוטאים בו בגדול הוא ה"מובן מאליו" אנחנו לא באמת מעריכים דברים עד שהם אינם כבר , למה ? מדוע במקום להסתכל ע מה שיש אנחנו בוחרים להמשיך לדהור קדימה ולהסתכל על מה שאין? על מה שאנחנו עדיין לא "השגנו? " זה מביא איתו לא מעט תסכול בחיים, אז הנה הצעה בכל פעם שאתם מרגישים ש"חסר לכם" קחו דף ועט תתבוננו סביבכם ותתחילו לרשום את כל הדברים שיש לכם , את כל אותם דברים שנראים לכם לגמרי מובנים מאליהם מבטיחה לכם שתצא לכם רשימה מכובדת שתגרום לכם לשנייה לעצור ולראות כבר כמה כן יש לכם וכמה דברים ומטרות בחיים כן השגתם...פשוט ללמוד לראות את חצי הכוס המלאה :-) 

יום רביעי, 3 בנובמבר 2010

להאמין גם בריק









אני שם במעבר בין נקודה א לב אי אפשר לחזור אחורה והעבר  היה נגמר וכבר לא רלוונטי  ,הפריצה קדימה עדיין לא התקיימה המתנה מעיין תקופת מעבר ...אין דבר יותר מאתגר ויותר ממלא בחששות , תהיות מאשר התקופות האלו של מעברבין  ישן לחדש.
זה בדיוק הזמן שהזרעים קדימה נזרעו התוצאות עדיין לא כאן רק קיימת ידיעה יש איזשהו ריקות גדולה וואקום שנוצר ומחכה להתמלא.
פה נבחנת האמונה בצורה החזקה ביותר אמונה טוטאלית ואמיתית שהזרעים והפעולות שנעשו יצמיחו את הפירות לראות את התוצאות כבר כאן ולהיות בטוחים ב100% שהם מתקיימים.
  זהו הזמן המסוכן ביותר  ביצירת מציאות זהו הזמן שהמחשבה  שמתנגנבת ללב ולמיינד שלא מפסיק לקשקש...זהו הזמן שהכי קל בו להחליק חזרה להשקות את אותם עשבים שוטים שנעקרו מגינת התודעה, התודעה חלולה יותר וקל להסחף אחרי פתרונות מהירים שייקלו על ההמתנה.
למרות שכבר יצרתי וזימנתי לעצמי כמה וכמה פעמים מציאות בחיים אני יודעת שזה אפשרי כנראה זקוקה לעוד תרגול..
אני חושבת שאין דבר יותר קשה מאמונה עקבית ורצופה מראייה ברורה של המטרות שלנו והלליכה אליהם מבלי ליפול לבורות ישנים ומוכרים כאלו שמורידים את האחריות מעלינו.
האמת היא שלפחות לפי אמונתי כל פסיק ,בחיינו כל אדם כל מציאות שמתקיימת מולנו היא באחריותנו המלאה !מלאה ב100% אין אני אחראית רק על החלק שלי אני גם אחראית על כל השיקופים על כל האנשים ועל כל הנסיבות שמופיעים בחיי, אני היא זו שיוצרת אותם גם שזה מאוד לא נוח לראות את זה , גם שאני מבקרת ושופטת אנשים מסביבי הם כולם זרעי התודעה שלי ובזכותם אנחנו יכולים לעשות עבודת מודעות נפלאה.
החיים הם רק שיקוף מראה , השאלה איזה הולוגרמה אנחנו יוצרים לעצמנו ?וכן אני מאמינה שאפשר לייצור גן עדן או גיהנום הכול תלוי בהשקפה.