דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית קבלה

לכל תהליך יש זמן "הבשלה " משלו

הכול תמיד קורה בזמן   הכי מדויק שיכול להיות, למרות העולם האינסטנס שבו אנחנו חיים הכול מהר כאן ועכשיו! אם אפשר שזה יקרה כבר אתמול זה בכלל מצוין. ©Lila Benharush  יש לכולנו תקופות כאלו או ימים שהעשייה שלנו איטית יותר איזוהי תחושת האטה משתלטת עלינו.   באמנות זה קורה המון ובכל דבר שהוא יצירה וכל חיינו הם כאלה יצירה אחת מתמשכת יש זמנים שהרעיון ניבט, הראש כבר יודע בדיוק מה נדרש לעשות בבטן יש דגדוג של התלהבות ועדיין משהו לא מצליח לצאת לידי ביטוי בעשייה , תקופת דגירה משהו מתבשל לו ואנחנו בעולם המערבי שכחנו קצת לתת מקום "לבישול האיטי" ונכנסים למעגל של לחץ ושיפוט עצמי שכל היום אנחנו מגלגלים את זה בראש ועדיין אין תוצאות .  הזמן הזה , בתקופת בישול הזו היא בדיוק כמו בישול של אוכל תנסו להאיץ להגביר את האש התבשיל יישרף או ייצא קשה מדי או פשוט לא טעים ... תתנו לתבשיל הזה את הזמן שלו בצורה איטית ומתמשכת והוא יוציא במהלך הבישול , ניחוחות וטעמים מעודנים ויהיה הרבה יותר עשיר .  תקופות הבישול האלו שנראה ששום דבר ל

התערבות אוהבת

אחד מההרגלים העמוקים ביותר אותם אנו לומדים, הוא להתערב בחיי אחרים. אפילו אם איננו מתערבים באופן אקטיבי יש סיכוי טוב שזה קורה בראש שלנו. ואז כאשר אנשים אינם עושים מה שאנחנו רוצים שהם יעשו, מה שבדרך כלל קורה, היכולת שלנו להירגע אינה קיימת.  אם ברצונכם להתערב בהצלחה בחיים של מישהו אחר, נסו את הגישה האוהבת הזו. זה מתחיל עם קבלה, ממשיך עם הכרה המחוזקת על ידי הערכה ומסתיים עם המימוש. רק בדרך זו אנחנו יכולים לעזור לאחרים להיות כל מה שהם יכולים להיות. ולמה עוד חיים אלה נועדו, חוץ מלאפשר לאחרים להיות כל מה שהם יכולים להיות. רק על ידי הפיכת האהבה למשהו מעשי בדרך זו, נוכל לרפא את הרגלי הביקורת, הקנאה וההאשמה שלנו. קבלו, הכירו והעריכו. אין זה אומר שעליכם להסכים, לציית או להעלים עין. הפרדוקס הוא, שבתהליך עצמו נקבל אותו הדבר, לא רק מעצמנו, כאשר אנחנו הופכים למה שאנחנו נותנים, אלא יחד עם זאת גם מאחרים. מדוע? זה החוק! " מוגש באדיבות : ברהמא קומאריס ארגון רוחני עולמי" בישראל מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא

רדו לעצמכם מהגב

אתמול אחרי שסיימתי את הסדנא , נשארתי לשוחח עם חברה ככה על הדרך שנייה לפני שאני הולכת החוצה ומסימת יום ארוך. הקשבתי וקשבתי ובעיקר שמעתי אני לא מספיק טובה אני לא מספיקה , אני לא נמצאת אני לא נוכחת.. וכל מה שרציתי לעשות היא לצעוק עליה רדי מעצמך די!!! מאיפה זה בא הסיפור הזה? שמה שאנחנו עושים הוא לא מספיק טוב ? למה לא מספיק טוב ? ואז נכנסתי קצת פנימה ונזכרתי גם בסיטואציות דומות בעצמי כמה פעמים האוייב הכי גדול שלנו הוא אנחנו , יש ימים שבהחלט אנחנו ישנים עם האוייב והוא אף פעם לא מחוצה לנו. אנחנו חיים בעולם כזה שכל הזמן דורש עוד וזה בסדר גמור אנחנו יצורים שמתפתחים לאורך השנים וכל עוד יש לנו שאיפות ורצונות וחלומות להגשים סימן שאנחנו חיים , אך מהצד השני אולי רצוי שרק מדי פעם גם נפרגן לעצמנו שרק מדי פעם נבין שאנחנו עושים את הכי טוב שרק אפשר תמיד . בכל נקודת זמן בחינו אנחנו עושים את המיטב ומדי פעם רצוי לתת לו למבקר הפנימי הזה איזה סטירה קטנה ולהשתיק אותו ולא להמשיך לשתף איתו פעולה די! אני שומעת את זה מכל כך הרבה אנשים לא עשיתי מספיק , היייתי צריך להתאמץ יותר שאנחנו יכולים . נקודה תפסיקו להא

אז למה רק שמאבדים משהו מעריכים אותו ?

אם יש משהו אחד שאנחנו בני האדם חוטאים בו בגדול הוא ה"מובן מאליו" אנחנו לא באמת מעריכים דברים עד שהם אינם כבר , למה ? מדוע במקום להסתכל ע מה שיש אנחנו בוחרים להמשיך לדהור קדימה ולהסתכל על מה שאין? על מה שאנחנו עדיין לא "השגנו? " זה מביא איתו לא מעט תסכול בחיים, אז הנה הצעה בכל פעם שאתם מרגישים ש"חסר לכם" קחו דף ועט תתבוננו סביבכם ותתחילו לרשום את כל הדברים שיש לכם , את כל אותם דברים שנראים לכם לגמרי מובנים מאליהם מבטיחה לכם שתצא לכם רשימה מכובדת שתגרום לכם לשנייה לעצור ולראות כבר כמה כן יש לכם וכמה דברים ומטרות בחיים כן השגתם...פשוט ללמוד לראות את חצי הכוס המלאה :-) 

מה יש?

היות וכל הזמן אנחנו רצים קדימה הלאה עסוקים במה עוד יש לנו להספיק ערב החג ( בהנחה שזה עובר ברגיעה יחסית במחוזותיכם) הוא הזדמנות נפלאה לעצור ולראות מה כן ! מה כן הספקנו השנה הזו איפה כן גדלנו השנה הזו. נטיית ליבנו המערבית היא למה עדיין לא עשיתי ואנחנו בהחלט יוצרים לעצמנו סערות מיותרות ואשמה על מה שלא " הספקנו" אולי רק הפעם נשנה פוקוס ונראה איך זה מרגיש ? אחד הדברים הטובים ביותר שעשיתי לעצמי השנה היה כתיבת דפי בוקר , הכרתי את הרעיון ואפילו התחלתי כמה פעמיים ועדיין לא התמדתי והבנתי את עוצמתו רק בזכות סדנת דרך האמן שמיכל גזית הזמינה אותי אליו , הצלחתי להיכנס למשמעת הזאת יומיומית כבר 5 חודשים בלי יום אחד של פספוס. וזו אחת המתנות שאני יכולה להמליץ לכם עליה לשנה שמגיעה לא יודעת בדיוק איך זה עובד , או מה עובד בלהתחיל את הבוקר את כתיבת 3 דפים של כל מה שיוצא בכל מקרה זה עושה טוב ! מעניין בהירות כזו שמנקה את המראה הפנימית שלנו על עצמנו והשיקופים ממולנו בחיים. הנחיות לאייך לעשות את זה ומה נדרש יש בפינה של מיכל ואני ממליצה לכל אחד לנסות את זה מבלי לחשוב אלא פשוט לעשות. אז לכבוד השנה החד

לתת לרגש להיות...

נשמע פשוט לתת לרגש להיות אך כמה אנחנו אוהבים את רגשות האהבה, השמחה והפרפרים בבטן וכמה אנחנו מפחדים או נלחמים ברגשות הפחות טובים אלו שמביאים איתם כאב בכי או צער. המלחמה הזאת ברגשות היא אחד החסמים הכי גדולים שלנו בחיים וכמובן שאנחנו רבים עם משהו רגש או כל דבר אחר במציאות הם הרי לא נעלמים הפך מתעצמים, חוק טבע שכזה מה שתלחם בו ופיע יותר ויותר בחייים מה שתקבל אותו ותכיל אותו ישהה קצת בגוף יעשה מה שיעשה ואז פשוט ייעלם. מצחיק איך חילקנו את העולם שלנו "לטוב" ורע" בצורה כזו דיכוטימית שחור - לבן ברגשות , בהתנהגויות או הכול או כלום. החיים רב גוניים ממש כמו הגאות והשפל ככה גם אנחנו, ככה גם הרגשות שלנו ובכדי להיות, לחיות ולהרגיש את הפוטניצאל המלא שלנו אנחנו חייבים לנוע במחזוריות הזו לחוות את הכול , מנסיוני שנותנים לזה פשוט להיות נותננים לרגש קצת " לשבת " בגוף גם אם הוא פחות נעים בסופו של דבר הוא מפנה את מקומו מהר יותר. הרבה פעמים שמופיע כאב אנחנו כל כך עסוקים בלדכא אותו ולהדחיק אותו שהוא גורם הרבה יותר כאב וממשיך לשבת לנו בגוף עוד ועוד ...ומקבעים לנו דפוסי חיי