יחסי ציבור ושיווק לסדנאות, פסטיבלים ואירועים

  לאן נושבת הרוח  190                                                                                                     19.6.14 מגיע רגע שכל התהליכים הרוחניים מגיעים לנקודה בה צריך לתת אמון לעצום עיניים ולהתמסר לחיים, התמסרות מוחלטת ואמון בתחושות הבטן שלנו ובמה שאנחנו מאמינים התמסרות היא למעשה כניעה מוחלטת לזרימה בחיים ומגיע יחד עם ההבנה שאין לנו באמת שליטה על התוצאות אלה רק על הפעולות שננקוט, אין לנו באמת מדד אם זה יהיה מוצלח טוב יותר או רע אנחנו יכולים רק לעשות ולהתמסר לכל מה שבא. קשה לנו להתמסר לזרימה הבלתי פוסקת ולעיתים אף כאוטית של החיים? בעיקר  כי ההבנה ששליטה היא סוג של אשלייה וכנראה שאין לנו באמת שליטה מלאה על תהליך החיים האפוף מסתורין ואל עף הא...

לא חושבת שהמציאו  את המילה הממש מדויקת לכניעה מתוך עוצמה כוח פנימי ואמונה. ...כניעה לא במובן של ייאוש , לא במובן של ויתור על החלמות והרצונות שלנו אלא כניעה לתהליך החיים, כניעה שבאה ממקום שמרפה מהכול ויחד עם זאת יוצר  ונמצא בעשייה עם כל השינויים והאתגרים שיש בדרך – surrender   היא מילה שמבטאת את התחושה הזו.     כניעה לחיים, לאהבה , לרגשות שמציפים אותנו, למחשבות  ולעיתים אנחנו נלחמים בהם.  דרוש אומץ ביום שאנחנו פשוט  מוכנים לתת לכול להיות , השמחה היא טובה , הבכי הוא טוב לכל אחד יש את תפקידו שלו... במרקם העדין הזה של החיים בתוך כל זה למצוא איזון ולפעמים גם לצאת קצת מאיזון רק בשביל למצוא את המקום הכי מתאים  ונכון לנו מזווית ראיה קצת שונה.  לחיות את הרגע העכשווי ולהיכנע למה שקורה  בטוטאליות  כמו שזה  לשנות מה שאפשר מה שלא לא , יש בזה מידה גדולה של צניעות וקצת ענווה ההבנה הזו שלא יגיע רגע שנדע בו הכול בחיים...לנצח נשאר תלמידים !  כניעה חייבת להיות טוטאלית , זהו אחד מאבני היסוד של כל עבודת המודעות...