דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית אירועי היום

יש דברים שאין לך ברירה אלא לעשות

 שבועים שלושה כבר שקיים אצלי מתח בגוף , משהו לא מאוזן בגוף ...בתור מי שעבודת מודעות לא זרה ואכן מקשיבה לגוף הבנתי שמשהו השתבש , אך לא ממש ידעתי לשים אצבע מדוייקת על  מקור השיבוש. אז הוצאתי הרבה סוכר מהגוף ואפילו  קפצתי על טיפול שהוצע לי על ידי אחת הלקוחות שלי שראתה שיש בי איזשהי אי נוחות, חשבתי שיעבור ויסתדר ורק היום שראיתי את הספר "דרך האמן " הבנתי מה מקור השיבוש כבר 3 שבועות שלא יצרתי...הדחקה יצרתית אפשר לקרוא לזה. © Lila Benharush  כבר כמה פעמים בחיי שמעתי את המשפט המטומטם הזה " שימי את האמנות שלך בצד, יש דברים חשובים יותר " הרי אמנות זה לא בדיוק מפעל הייטק וגם לא איזה מקור נדל"ן משגשג. כמו בכל הפעמים ששמעתי את המשפט הזה , שמתי בצד את הציור , היצירה הצילום את כל מה שמחייה , מרנין ומכניס בי רוח חיים בצד , רק שהפעם או  לפחות בשלוש שנים האחרונות , התקופות שהיצירה יכולה להדחק הצדה הן תקופות יחסית מאוד קצרות. מי שאינו עוסק באמנות לא תמיד יכול להבין את זה , איך אמנים משלמים מחירים כלכליים וחברתיים כל כך גדולים רק בשביל לייצור , מי שאמן לא

כמה עצוב איך שהתרגלנו ....

התרגלנו לחיות במקום שמלחמה היא חלק מהחיים...ככל השהשנים עוברות אני מבינה שאנייותר ויותר מתעלמת מהחדשות ודווקא לאחרונה הן היו כל כך כיפיות , כל כך מרעננות משבי המאה , התקוממות חברתית ...סוף סוף בישראל אשר תמיד יעה ויודעת לקדש את המתים קם קול שקורא לנו לחדש את החיים , זה התחיל בגביע קוטג' ונגמר במחאת ענק על דיור ועל הבקשה הפשוטה לחיות....ולא להיות מתים מהלכים או להפסיק להסתפק בלהיות שורדים ביום חמישי אחרי שסוף , סוף התעסקנו בדברים אחרים וכבר כמעט חלמתי על איזה כייף יהיה להשתעמם ולדבר רק על מזג האוויר הגיעו הידיעות על פיגוע האוטובוס  וזה המשיך והתגלגל עוד ועוד עד טילים בבאר שבע הרוגים ,פצועים עוד פעם אזעקות , עוד פעם מהדורות חדשות שלא נגמרות...ואותי זה ישר זרק  להתעלמות מוחלטת , בתור מי ששהתה בצפון במלחמה בקיץ  לפני 5 שנים וחוותה את עניין הטילים על בסיס יומיומי יכולהלהעיד שהעניין הוא סיוט מלווה בחרדות שקטות וגדולות וכאלו...רק כאלו ממשיכים כרגיל , לצערי היום פתאום קלטתי שהתנתקתי לחלוטין , נכסתי לבועה של כתיבה של עבודה יצירה לא משנה מה ועם ההבנה שגם זה יעבור ...הרי אנחנו רגילים כל