דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית דרך

לראות את הפרטים הקטנים

 שם נמצא היופי ושם אפשר לראות את השינויים, תמיד בפרטים הקטנים אלו אשר מרכיבים את התמונה הגדולה ולפעמים , דווקא אותם החשובים אנחנו מפספסים. שאנחנו מתחילים שינויי או עוברים תהליך שמטרתו להביא אותנו למקום גבוה יותר , יש את הנטייה לפחות על עצמי אני יכולה להעיד לפספס את הראייה של הפרטים הקטנים, לפעמים הקטנטנים שאומרים לנו את\ה בדרך הנה הסימנים הרצון הכמעט מיידי שלנו בכל תהליך מודעות כזה או אחר, הוא שינויי אינסטנט , מה לעשות אנחנו מערביים ורוצים שינויים מהירים כאן ועכשיו ועד שלא רואים סימן דרך משמעותי , אנחנו יכולים להתייאש בדרך הזו ולעיתים אף לזנוח אותה רק כי אנחנו לא מתייחסים לפרטים הקטנים.  לפספס את השינויים הקטנים ולא לחגוג , כן לחגוג אותם פשוט גורם להתמוססות, הנה קול קטן אומר בראש "כבר מעל לחודש - חודשיים אני בתהליך שאמור להביא אותי למקום טוב יותר וכלום לא קורה" וככה לאט , אנחנו מאבדים אנרגיה בדרך למטרה ואז מתחיל לבצבץ לו ספק " האם זה בכלל אפשרי? , אולי זה בכלל לא יכול לעבוד בשבילי " ובקצב איטי אך בטוח חוזרים לתוך איזור הנ

לאן נושבת הרוח גיליון 87 : קל זה נכון

9.11.11 * גליון  86 סדנאות התפתחות אישית מודעות שלום אנשים אהובים נכון זה קל , נכון שזה נשמע קצת מוזר ? אם זה נכון זה קל לגבי הכול לגבי מערכות יחסים פרויקטים כאלו ואחרים אישיים או שקשורים בקריירה  עשיית הדבר הנכון או המעשה הנכון תמיד קל. הדלתות הנכונות נפתחות לפנינו בדיוק מושלם והיקום מביא אלינו פתרונים בדרכים שאפילו לא צפינו או דמיינו אותם, יש איזשהו תחושת גוף לא כזו שאי אפשר להסביר במילים. לאו צה אמר " פעל ללא עשייה , עבוד ללא מאמץ" כמה שהמשפט הזה נוגד את האמונות הרווחות בעולם המערבי , אנחנו הורגלנו לחשוב שאם אנחנו לא חלק מ"מרוץ העכברים" יגעים , מזיעים , מתאמצים אז לא נגיע לשום דבר בחיים שכל תוצאה ככרוכה במאמצים בלחץ ובתחרות. וכמה פעמים יגעתם , התאמצתם , הזעתם ונורא נורא רציתם ובכל זאת לא קרה ? לא הצלחתם להשיג את המטרה שלכם? במצ

קנו את הזמן שלכם ? או קנו אתכם ?

פעם מעסיק היה קונה את זמן העבודה שלנו , 8 שעות ביום ,10 שעות ביום ההסכם היה ברור , אתה נותן לי זמן וכישורים שיקדמו את העסק שלי ואני נותן לך כסף שיאפשר לך להתפרנס ולחיות אחר כך הבוס נתן לך טלפון, בכדי שתוכל לענות לו בכל זמן ובכל שעה  וגם לבוסים שתלטניים במיוחד כמו חברות הסלולר אפשרות למעקב אחרייך...להתקשר ולהגיד שאתה חולה ולשבת באילת זה לא אופציה  בשלב יותר מאוחר הבוס נתן לך דיבדנטים , בונוסים כספיים חופשות ורכב ואתה היית מבסוט , איזה תנאים מדהימים יש בעבודה  ואחרי כל הבונוסים האלו והמשכורת הטובה שאתה מקבל , בהחלט אפשר לחשוב על לקנות דירה , בית , רכב לא משנה מה וכאן מתחיל השעבוד האכזרי , מעגל קסמים אכזרי , נהפת לתלוי בוס שלך במשכורת שהוא מספק לך , יש הוצאות קבועות וגם אם מקום העבודה שלך לא מספק לך את הצרכים שלך וגם אם , לאט לאט נוספות עוד שעות ולרב לא בתשלום נוסף...אתה נמצא בתוך כלא קטן , אמנם כלוב של זהב והוא נוצץ ועדיין כלא , כי עכשיו תרצה את הבוס שלך בכל מחיר כשהוא שועט קדימה והמשכורת שלך לא תמיד יחד איתו , מה תעשה ? תעזוב מה פתאום יש מחוייבות תתמסר עוד ועוד  בכ

יש לאישה הזו מה להגיד

ולקחת ממנה השראה ...אופרה וינפרי מספרת על דרכה לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

איש של חזון ואמונה

היה סטיב ג'ובס , אדם רוחני לחלוטין שמחובר לצו ליבו וזה  בעיקר מה שעיניין אותי באדם הזה , אני לא משתייכת למעריצי עדת אפל ולאלו שהמתינו בשקיקה לחשיפת האייפון 5 שנהיה רק אייפון 4 אבל אס!יש כאלו שממש העריכו שמדובר במאפייני דת לעדת מערצי אפל, אז מה היה באיש הזה ? שיצר שינויים כאלו מרחיקי לכת בחברה שלנו ובטכנולוגיה כחלק מהחיים שלנו דבר אחד - הוא היה איש חזון ואנשי חזון הם אנשים שיש להם אמונה עצומה בדרכם ואת היכולות לראות את העתיד בחשיבה מעט אחרת ובחשיבה שאולי נראית תמוהה ומסוכנת לרב האנשים  וזה בעיקר מה שסיקרן באיש הזה מעבר לטכנולוגיה ומעבר לתרומתו הענקית לחברה אחת הפעמים  הראשונות שבכלל הקשבתי לסטיב ג'ובס הייתה שהתגלגל אליי במייל נאום המוות המפורסם שלו באונבריסטת סטמפורד שם היו כמה משפטים שגרמו לראות באופן ברור שהבנאדם היה קודם כל איש רוח ממדרגה ראשונה אחד הציטוטים האהובים עליי מנאום זה היה " זמנכם קצוב, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר. אל תילכדו בדוגמה, כלומר: אל תחיו לפי תוצאות המחשבה של אנשים אחרים. אל תניחו לרעש של דעות האחרים להשתיק את הקול

חוגגת שנה וחצי של דפי בוקר :-)

כן, שנה וחצי 18 חודשים ,548 ימים שמתחילים כ בוקר בעשרים דקות של כתיבת 3 עמודים , כתיבה ספונטנית וללא מחשבה ואחרי התנסות ארוכה שבוודאי תמשיך אני מתכוונת להמשיך  אז מה זה דפי בוקר בכלל? דפי בוקר היא טכניקה שלמדתי מהספר דרך האמן של גוליה קמרון וגם למדתי והתחלתי לסיים בעקבות סדנת דרך האמן עם מיכל גזית לכאורה זהו כלי עבודה פשוט להחריד שלא דורש שום דבר למעט ההתחייבות לעשות אותו ברצף וכל יום ,  אני יכולה בוודאות לומר שכתיבת דפי הבוקר פתחו לי מחוזות חדשים ביצירה בחיי ובדרך ההסתכלות על החיים  אז איך התחלתי ? האמת שקראתיאת הספר ותרגלתי כמה דפי בוקר אך לא לאורך זמן הפעם הראשונה שהתחלתי לתרגל את דפי הבוקר באופן משמעותי ומוסדר הייתה בזמן הסדנא , זוהי המשימה הראשונה שמיד מתחילים לסיים וכנראה כוחה של הקבוצה וההתחייבות לסדנא שנמשכת 3 חודשים יוצרת את ההרגל המבורך הזה לטעמי  ההתחלה הייתה מחרידה  ההוראות פשוטות , לקום בבוקר ופשוט למלא 3 עמודי פוליו בכתיבה רציפה, כל מה שעובר במוח להוציא , השבוע הראשון נכתב בחוסר חשק משווע תוך כדי שאני מזכירה לעצמי שאני נותנת לזה הזדמנות מבלי לשאול

להיות נאמן לדרך

להיות נאמן לדרך שהולכים בה לקראת המטרה  ולא משנה מה היא תביא איתה , אם יהיו בדרך הזו כשלנות או אם יהיו בהם הצלחות זה בכלל לא משנה ...כשלונות או הצלחות הם רק נקודות ציון בדרך שניהם טובות ושניהם הכרחיות ואם לא נהנים ומעריכים את הדרך , או שכישלון מרפה את ידייך כנראה שהדרך שלך  לא חקוקה בך, אלא הדרך שהיתוותה לך הסביבה  הדרך היצרתית בחיים ,היא ההבנה שאין טוב או רע ,אין נכון או לא נכון ואין צודק או לא צודק , אדם שחי בדרך היצרתית לא נלחם ולא מרים ידיים כאשר  ישנם כמה מהמורות בדרך , בדרך היצרתית הכשלון היחיד הוא בחוסר יכולת להבין את השיעורים והמתנות שיש בכל חוויה גם אם היא פחות נעימה או " לא מוצלחת" ובעולמנו אנו שמקדש את השגת המטרה ולא את הדרך לא תמיד קל לשמור על החוזק הפנימי הזה אדם שנשאר נאמן לדרך שלו לעיתים ייחשב מטורף, לא רואה את המציאות נכון או וסביר להניח שיסבול מחוסר הבנה מתמשך של אנשים בסביבתו ויחד עם זה אם האמת הפרטית והדרך  היצרתית מובילה אותו הקול הפנימי יהיה חזק יותר ונוכח יותר מהקולות שיש בסביבה אדם שרואה מול עיניו את המטרות בלבד לא יהסס אפילו

הכוח המניע הגדול ביותר תשוקה

כמה ספרים, כמה רעיונות וכמה שיטות  לחים טובים יותר , לקריירה טובה יותר לזוגיות וכל כך הרבה סדנאות שקוראות לנו לחיים טובים יותר ושלא תהיה איזה אי הבנה כל דרך לשפר ולשדרג את חיינו היא מבורכת.נקודה הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו עושים בדיוק ! אבל בדיוק מה שנדרשנו לעשות רק מה משהו חסר שם משהו שאי אפשר לתת לו הדרכה מעשית הוא לא יכול לבוא משום מקום אחר מאשר אצלנו במקור הפנימי שלנו שם עמוק עמוק בבטן, בלב בהוויה. תשוקה , התלהבות אמונה שבוערים בתוכנו בלי המרכיב הזה יש את התחושה הזו משנהו חסר, אין אדם בעולם אשר מימש את חלומותיו מבלי המרכיב הזה של תשוקה  התשוקה הזו ההתתלהבות , תמיד מלווה בשמחה ואם תוסיפו לזה אמונה במי שאני ומה שאני עושה ובמטרות שלי אין כוח בעולם שיכול להכניע אותו אלו בדיוק המצבים שאפשר למחוק כמה מילים מהלקסיקון ולתמיד, מילים כמו " בלתי אפשרי" , "לא הגיוני" המציאות לא מאפשר" ....למחוק למחוק ההלהבות שנותנת את הכוח והאנרגיה הגבוהה לפעמים יכולה להתקל בכל מיני מכשולים גם אז אם שומרים על ההתלהבות ופותרים בעיות כחלק מהדרך , כחלק מהחיים מ

Tack the scound wind

. אמנם עבר די הרבה זמן מאז שעשיתי את מדיטצית האום האחרונה שלי ועדיין אם יש משהו שמהדהד לי בכל פעם שאני נתקלת ב"סלעים ואבנים" אשר יושבות לי על הדרך על השביל בו אני רוצה ללכת אני נזכרת בשלב השלישי באום אפשר ללכת מעבר! מעבר למה שחשבנו שהם המגבלות שלנו. Tack the scound wind - you can go beyond your limits תקופה כזו שאני עובדת על כמה פרוייקטים יחד מעולמות שונים וההתמדה נדשת , בכלל פרוייקטים התחלתיים הם לוקחים אנרגיה ועוד אנרגיה ועוד אנרגיה והתוצאות הן עתידיות עדיין לא נראות באופק ויש משברים קטנים לפעמים גם גדולים בדרך שכבר בא לעזוב הכול ולהגיד די! לזרוק את הכול ולככת למקומות מוכרים וקלים  יותר כמה מפתה...זה השלב שתמיד מחזיר אותי לאום או לרגעים שחשבתי שזהו זה אי אפשר יותר . אלו דווקא הרגעים שמגלים כמה כוחות יש לנו וכמה עוצמה טמונה בכל אחד ואחד מאיתנו ככהזה מובנה לנו בD.N.A למצוא את הכוח הפנימי ולדעת שאפשר ללכת מעבר לגבולות מעבר לכל ההגבלים הפיזיים או הנפשיים שלנו ואז עם הרוח הגבית הזו ועם מציאת כוחות פנימיים ופתאום הדברים מתחילים ליפול לתוך המקומות

כל עכבה לטובה

כל עכבה לטובה זה סוג של משפט נחמה כזה או אולי זה באמת נכון , יש לנו את אותם דברים בחיים שחשובים לנו שאנחנו רוצים שייקרו כאן ועכשיו ולפעמים מתחילים להם כל מיני עכובים ועוד דברים מוזרים בדרך כאלו נראה שהאקסיטניס בכבודו ובעצמו אומר לנו רגע , שנייה תעצרו כמעט תמיד העיכוב הראשוני נוצר בשל נסיבות שלא ממש תלויות בנו והעיכובים הבאים אחריו זה כבר אנחנו יוצרים בצורה חזקה מאוד עם האנרגיה שלנו ועם ההתנגדות לעיכוב ככל שאנחנו מתנגדים יותר למכשול הזה שמגיע בדרך או אולי נקרא לו משוכה שצריך לקפוץ ככה אנחנו נכנסים למקום קשה יותר עם עצמנו ומייצרים עוד ועוד עיכובים. בסופו של דבר אחרי עכובים כאלו ואחרים ואם אנחנו עדיין מתעקשים על מימוש המטרה שלשמה יאצנו לדרך , משהו קורה בזמן הזה ופעמים רבות לפחות אני מוצאת את עצמי אומרת איזה מזל שדברים התמהמהו להם כי בדרך קרו הרבה דברים. אז כן תמיד לפחות בשבילי כל עכבה לטובה הוא מבין המשפטים החכמים ביותר אנחנו באקסיטינז תמיד רואים תמונה חלקית קשה לנו לעלות למעלה בטח בזמן שאנחנו רוצים משהו מאוד ולהבין שיש דרך מסויימת שייידו המכוונת של האקזיסטינס מובילה והיא תמיד חכ

רגע לפני 2011

רגע לפני ש2011 פוסעת לתוך חיינו אולי כדי רק לרגע אחד לעצור , לנשום ולראות בניגוד להרגלנו האנושי לחשוב מה עוד לא הספקנו לבדוק מה כן הספקנו ואני בטוחה שלכל אחד מכם יש רשימה גדולה. לפני יומיים מצאתי את עצמי בהפסקת צהריים מול הכחול הגדול, אין כמוהו בשביל להשקיט את המיינד ורגע אחד לנשום , אז אחרי שהתגברתי על רגשות האשמה בשם האקזיסטינס שעכשיו סוף דצמבר ואני שוכבת על חוף הים במזג אוויר אביבי מושלם...התחלתי עם הלקאה העצמית האהובה על כולנו אולי בגלל שאנחנו יהודים וזה "טבוע בנו",  ואולי בגלל שקיימת בנו הנטייה להשוות את עצמנו מול אחרים במקום מול עצמנו. מה לא הספקתי לעשות ב2010 ?לשמחתי הרבה זה נגמר אחרי דקה שהחלטתי להוציא דף ועט ופשוט לרשום איפה הייתי בדצמבר 2009 ואיפה אני עכשיו ופתאום הדף התמלא והתמלא והתמלא. ככה שהכול היה כתוב לפניי יכולתי לראות שעשיתי השנה כל כך הרבה , הגשמתי , יצרתי נהניתי, שניתי זוויות מחשבה ונפרדתי מהרבה דפוסים שליוו אותי בחיי ואז הגיע גם ההבנה המבורכת שאיזה מזל שעדיין לא "הספקתי הכול " איזה מזל שעם כל חלום שמוגשם נולד לו חלום חדש , איזה מז

כמו עוף החול המתחדש מתוך האש

כמו עוף החול אשר מכלה את עצמו באש ומתוכה צומח ככה יתחדש לו הכרמל, מיום שישי כמו רבים מאיתנו ישבתי צופה מרותקת לאש הגדולה ביערות הכרמל ומעלילה , בית אורן שצולמה רבות לצערי והייתה הבית שלי עד לפני שנתיים נראתה כמו מדורת שבט ענקית שלרגע איחדה את כולנו סביבה אפילו שהיא הייתה כרורכה בכאב אם יש משהו שמדהים בעם הישראלי זה ההתגייסות המדהימה אחד לטובת השני שנמצאים בצרה כזו או אחרת הפייסבוק התמלא בגיוסים יזומים ואלפי אנשים החלו להושיט את ידם לתושבי הכרמל החרוך. לרגע או שניים הרהרתי ביני לבין עצמי למה בטוב אנחנו לא יכולים להתגייס ככה , כמה יכל להיות נהדר אם גם בזמנים טובים היינו מתגייסים אחד למען השני ויוצרים לנו מדינה שתשרת אותנו בתור אזריחה ולא בעיקר נשרת אותה. בכל מקרה בתור אופטימיסטית כרונית שמתעקשת תמיד על חצי הכוס המלאה גם כאן קשה ככל שיהיה היו ניצוצות של אור. הדבר הראשון היה תזכורת לרוח ולסולדריות שיש לנו בתור חברה ברגעי משבר אינשאללה בקרוב גם ברגעי שמחה , הטורקים שלחו לי מטוס כיבוי , לא יודעת מה איתכם לי זה חימם את הלב ... ליוונים לקח 2,000 שנה אבל בסופם הם חזרו לכאן בחנו

נו...מתי מגיעים ?

אז איך זה קורה אה? עשינו איזה סדנא או שניים יש הבטחה בעתיד הנראה לאופק שהאושר יגיע אם רק נתרגל טיפה יותר מדיטציה אם רק נלך לעוד סדנא אז נגיע לאותו רגע קוסמי שהציפורים יציצו השמים תמיד יהיו כחולים ושמש נעימה וחמימה תעטוף אותנו ...רגשות מקסימים ונעימים יציפו את גופנו ואנחנו נחיה בלה , לה לנד לנצח ...אופס התבלבלנו אולי הסדנא הזו תהיה טובה יותר אולי הדרך הזאת תעשה את העבודה אז זהו זה שלא ! פשוט לא עבודת מודעות ולא משנהאיך היא נעשית או מתי מטרתה היאאחת רק לגרום לנו להיות נוכחים ואותנטים באמת שמהשיש בפנים זה בדיוק מה שקורה גם בחוץ פה ולב שווים. כן זה אומר שאם אתם בכעס נראי תנו לו להתבטא תוציאו את זה החוצה , אחד הדברים שאני אישית נתקלתי בהם שכשרגשות " רעים" או כאלו שלא נחשבים לא עולים בי , תחושת רוע או תחושת תסכול וכעס אני לעיתים נלחמת בהם פשוט לא רוצה אותם והתנגדות כמו כל התנגדות רק מביאה לעוד ממה שלא רצינו מכתחילה. ואם לרגע אחד נכיל אותה וכן נצעק נכעס נתעצבן ונקבל את הרגשות השליילים בדיוק כמו את החיוביים גם הם ייעלמו מהר יותר וגם תגיע ההבנה הפשוטה שרגשות הם כמו הים יש גאות

קדימה לקפוץ

הנה הגיע הרגע לקפוץ , הרבה אימונים ואז מרגיע הרגע שחייבים לתת אמון וליפול אל הלא נודע ולבטוח בתהליך החיים פשוט להתמסר.. אם יש משהו אחד שיכול בהחלט יכול להלחיץ אותי אישית ואני מאמינה שעוד רבים זה דרישה להתמסרות מוחלטת ואמון בתחושות הבטן שלנו ובמה שאנחנו מאמינים התמסרות היא למעשה כניעה מוחלטת לזרימה בחיים ומגיע יחד עם ההבנה שאין לנו באמת שליטה על התוצאות אלה רק על הפעולות שננקוט, אין לנו באמת מדד אם זה יהיה מוצלח טוב יותר או רע אנחנו יכולים רק לעשות ולהתמסר לכל מה שבא.  קשה לנו להתמסר לזרימה הבלתי פוסקת ולעיתים אף כאוטית של החיים? בעיקר ההבנה ששליטה היא סוג של אשלייה וכנראה שאין לנו באמת שליטה מלאה על תהליך החיים האפוף מסתורין ואל עף האמצעים הטכנולגיים הנפלאים שייצרנו שכביכול מקנים לנו שליטה אנחנו יותר ויותר מתקשים לבטוח ופשוט להאמין  הצורך הזה להיות בשליטה הוא מעייף ומתיש הרבה יותר נעים ורגוע להיות בהתמסרות. ההתמסרות הזו דורשת קפיצה , קפיצה לתוך זרם החיים בלי ריפוד , בלי רשת בטחון פשוט לקפוץ ולדעת שהאקסיטינס הזה (לפחות לפי אמונתי)תמיד פועל לטובתי גם בימים שזה ממש לא נראה ככה. יח

הילד והפרפר

מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ... זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה . ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם. "אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד? כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו. הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא. הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ? כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו. ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעשה הרגת את הפרפר , במאבקו של

חזרה לעבר

ב חיים לפעמים צריך לעצור שנייה מהטיפוס על ההר , מהמרוץ קדימה ולהביט שנייה למטה השאיפה הטבעית שלנו היא להסתכל קדימה ולראות מה עוד אנחנו רוצים לעשות וזה בריא וטוב אך לפעמים יש צורך שנייה לעצור ולהבין מה כבר נעשה ואת זה אנחנו שוכחים. סופשבוע האחרון חזרתי אחורה בזמן לפגישה עם בני הגרעין שלי אי שם בקיבוץ שהיה הבית שלנו במשך כמה שנים טובות , התקבצנו בבריכה כשהפעם אנחנו יושבים בצד של בריכת הילדים זעטוטי הדור הבא התרוצצו להם מסביב ,אותו מקום, נראה ששם כמעט כלום לא השתנה אך מנקודת מבט שונה. היה נדמה שלמרות כל השנים שחלפו וכל הדרך שכל אחד מאיתנו עבר לא הרבה , בקבוצה הזו של הגרעין כל אחד תפס את מקומו הטבעי מגיל 18 ממש אותם תפקידים די מדהים... יום של התרגשות של מפגש מחודש ויחד עם זאת התבוננות אחורה לכל הדרך שעשיתי מאז אותו יום שעזבתי את הקיבוץ , בן זוג , בית מתוך הדגדוג הפנימי של חיפוש , סקרנות.  לעיתים בחיים עלתה בי המחשבה אם הייתי נשארת שם הכול היה הרבה יותר קל ויחד עם זאת מנקודת המבט של העצירה הזו באמצע מסע החיים ומבט חטוף על העבר הבנתי שעשיתי את ההחלטה הכי טובה,