הנה הגיע הרגע לקפוץ , הרבה אימונים ואז מרגיע הרגע שחייבים לתת אמון וליפול אל הלא נודע ולבטוח בתהליך החיים פשוט להתמסר..
אם יש משהו אחד שיכול בהחלט יכול להלחיץ אותי אישית ואני מאמינה שעוד רבים זה דרישה להתמסרות מוחלטת ואמון בתחושות הבטן שלנו ובמה שאנחנו מאמינים
התמסרות היא למעשה כניעה מוחלטת לזרימה בחיים ומגיע יחד עם ההבנה שאין לנו באמת שליטה על התוצאות אלה רק על הפעולות שננקוט, אין לנו באמת מדד אם זה יהיה מוצלח טוב יותר או רע אנחנו יכולים רק לעשות ולהתמסר לכל מה שבא.
קשה לנו להתמסר לזרימה הבלתי פוסקת ולעיתים אף כאוטית של החיים? בעיקר ההבנה ששליטה היא סוג של אשלייה וכנראה שאין לנו באמת שליטה מלאה על תהליך החיים האפוף מסתורין ואל עף האמצעים הטכנולגיים הנפלאים שייצרנו שכביכול מקנים לנו שליטה אנחנו יותר ויותר מתקשים לבטוח ופשוט להאמין הצורך הזה להיות בשליטה הוא מעייף ומתיש הרבה יותר נעים ורגוע להיות בהתמסרות.
ההתמסרות הזו דורשת קפיצה , קפיצה לתוך זרם החיים בלי ריפוד , בלי רשת בטחון פשוט לקפוץ ולדעת שהאקסיטינס הזה (לפחות לפי אמונתי)תמיד פועל לטובתי גם בימים שזה ממש לא נראה ככה.
יחד עם הבעת האמון הזו יורדים הרב לחצים , מתקלפות להן הרבה קליפות עולות גם המון שאלות מה אני אהיה אם אשחרר שליטה ולא אהיה על המשמר? מי אני אהיה אם אתחיל ליצור לי חיים רגועים ולא שלווים? על בכלל אני אדבר עםאנשים שעד עכשיו המכנה המשותף בינינו היה הדרמה ועדכונים הדדיים על כל מיני עניינים שוליים רק בשביל להרגיש שאני " בעניינים" .
פתאום הרבה דרמות יוצאות מהחיים וזה יוצר מרווח מאוד גדול של זמן...מעיין הקלה כללית כזו של כן העולם ימשיך להסתובב גם אם אני ארפה, הידע לעולם לא יהיה מספיק בשבילנו כן אני בעד תמיד ללכת ללמוד , תמיד לעשות עוד סדנאות להתמסר למדיטציה ולשמוע הרצאות, להתפתח ולפתח את אלו שמסביבנו אבל יום אחד יש צורך לקחת את כל הידע הזה ופשוט לקפוץ
...
ימים יפים לכם
לילה
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)