‏הצגת רשומות עם תוויות אמון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אמון. הצג את כל הרשומות

יום רביעי, 11 באפריל 2012

דברים שלא לימדו אותנו בבית הספר

 היום התחלתי את היום בשעה 10 בבוקר בסרט , באחד הכובעים האהובים עליי כדודה של שני מתוקים אמיתיים לקחתי את האחיין שלי  לסרט וכייף , הסרט היה קצת רועש לילד בן שלוש וחצי , מיד עם חיסול הפופקורן שמעתי את הקטנציק פולט " לא בא לי יותר לראות סרט " אז יצאנו לכיוון הפארק בהרצליה, שמש , צפיפות עצומה של אנשים ומתקני גלישה וחבלים די גבוהים וקצת מפחידים 

איך שהסתכלנו לעבר סולם החבלים הגבוה , פלט לעברי הקטנטן
 "דודה לילה ( כן , הילד הזה מתעקש להוסיף את ה"דודה " לפני לילה , לא משתגעת על זה אבל מילא ) זה מאוד גבוה"
 , "נכון" עניתי למתיקות הזאת וזה לילדים גדולים  ועם ילדים זה קל לשכנע ישר אמרתי לו זה לילדים שיכולים לטפס כל כך גבוה וגם שמפחדים מתגברים ואתה יכול , אני בטוחה שאתה יכול בשניות , הוא אמר לי טוב תבואי איתי , בטח עניתי ולעזאזל לאן הכנסתי את עצמי ...מילה זו מילה במיוחד לילדים 



טיפסנו ביחד תוך כדי שאני אומרת לו דושי, אנחנו מטפסים גבוה כי אנחנו יכולים, יכולים יכולים יכולים , והקטנצ'יק הזה למרות שהיה שם שלט ענק הכניסה מגיל 6 ומעלה, החזיק לי את היד בצד אחד ובצד השני רץ על סולם החבלים...אלה אותם דברים שלא מלמדים אותנו בבית ספר , כוחן של מילים.
אחר כך עברתי את אותו סיבוב לפחות 8 פעמים...עד שכבר "אני יכול" ישב לא רק בראש אלא גם בגוף 

זה מדהים אותי בכל פעם מחדש איך מילה חיזוק ואמון משפיעים בעוצה כזו גדולה וחזקה ואיך מילים שליליות ועוקצניות יכולות לפגוע להרע ולהזיק, אצל ילדים רואים את זה בצורה כל כך בולטת ומיידית שזה פשוט מדהים , הם עוד "טריים " בעולם האמון שלהם בקרובים אליהם מאוד חזק וכל מילה נוחתת כאמת מלאה.

מהצד בחצי אוזן שמעתי אמא אחרת צועקת , על ילדונת שכבר הרבה יותר גדולה , רדי זה מפחיד אותי , זה מאוד גבוהה ...הילדה נראתה רגועה , לא נראה שהיא פחדה ,אך מה שבטוח שלא ייהיו עוד הרבה נסיונות של הילדונת הזאת להמשיך לנסות לטפס, זה מסוכן , זה מפחיד את אמא אז כנראה שלשם כדי לא ללכת

ת'כלס התבאסתי בשביל הילדה הזו 

 ככה זה מילים הם יכולות לבנות , הן יכולות להחריב , לייצור בטחון ואמון או לייצור פחד רתיעה וחוסר אמון.

בתור מבוגרים פעמים רבות אנחנו ממשיכים לקחת איתנו פחדים ואמנות שהם בכלל לא שלנו , לאמץ את המילים השליליות וההשפעה שלהם ופחות להכיל את המילים החיוביות תלוי באיזה סביבה גדלנו ועד כמה הם האמינו בנו ובכוח שיש לנו , או שפשוט פחות האמינו בעצמם ולכן כמעט בלתי אפשרי לבקש מהם להאמין או להעצים את החיובי בחיים.

זה לא שאי אפשר להגיד ביקורת  או דעה או להזהיר מפני סכנה כמו תמיד השאלה היחידה היא איך אומרים, אז לא רק עם ילדים גם עם מבוגרים ואנשים שאתם אוהבים , תעצימו את הטוב וכבונוס זה גם יעצים גם אתכם.

בתור מבוגרים החופש האמיתי, החירות המדוברת כל כך בימים אלו מתחילה שהקול הפנימי והאמונה העצמית הרבה יותר חזקה מהקולות החיצוניים שלפעמים לא תמיד אוהדים.

עוד פעם ערב חג מחר , אז שיהיה לכם חג שמח ומזין 
 


לאן נושבת הרוח בפייסבוק הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק

יום שישי, 7 באוקטובר 2011

איש של חזון ואמונה


היה סטיב ג'ובס , אדם רוחני לחלוטין שמחובר לצו ליבו וזה  בעיקר מה שעיניין אותי באדם הזה , אני לא משתייכת למעריצי עדת אפל ולאלו שהמתינו בשקיקה לחשיפת האייפון 5 שנהיה רק אייפון 4 אבל אס!יש כאלו שממש העריכו שמדובר במאפייני דת לעדת מערצי אפל, אז מה היה באיש הזה ? שיצר שינויים כאלו מרחיקי לכת בחברה שלנו ובטכנולוגיה כחלק מהחיים שלנו

דבר אחד - הוא היה איש חזון ואנשי חזון הם אנשים שיש להם אמונה עצומה בדרכם ואת היכולות לראות את העתיד בחשיבה מעט אחרת ובחשיבה שאולי נראית תמוהה ומסוכנת לרב האנשים  וזה בעיקר מה שסיקרן באיש הזה מעבר לטכנולוגיה ומעבר לתרומתו הענקית לחברה
אחת הפעמים  הראשונות שבכלל הקשבתי לסטיב ג'ובס הייתה שהתגלגל אליי במייל נאום המוות המפורסם שלו באונבריסטת סטמפורד שם היו כמה משפטים שגרמו לראות באופן ברור שהבנאדם היה קודם כל איש רוח ממדרגה ראשונה אחד הציטוטים האהובים עליי מנאום זה היה

"זמנכם קצוב, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר. אל תילכדו בדוגמה, כלומר: אל תחיו לפי תוצאות המחשבה של אנשים אחרים. אל תניחו לרעש של דעות האחרים להשתיק את הקול הפנימי שלכם. והכי חשוב, שיהיה לכם אומץ ללכת בעקבות הלב והאינטואיציה שלכם. הם, איכשהו, כבר יודעים מה אתם באמת רוצים להיות. כל השאר, משני

זהו אחד המשפטים שלדעתי מתמצתים את לב ליבה של עבודת המודעות וההתפתחות האישית, תרגולי מדיטציה, סדנאות , חשיבה חיוביות ודימיון כל אלו באים לשרת מקום אחד שסטיב ג'ובס השכיל להבין בגיל צעיר לגרום לקול הפנימי , ללב ולאינטואיציה להדריך אותנו בחיים ולדעת שכל עוד הקולות החיצוניים שולטים בחייך או מחשבת העדר הכוללת , אז בעצם אתה חי את החיים של האנשים סביבך ולא את שלך 

באופן רשמי ג'ובס נפרד מהחברה ומהעולם לפני חודש שהודיע שהוא מתפטר ואינו יכול להמשיך בתפקידו במכתב שפרסם נכתב "תמיד אמרתי שאם יבוא היום בו לא אוכל לעמוד בציפיות ובחובות שלי כמנכ"ל אפל, אהיה הראשון שיודיע לכם. לצערי, היום הזה הגיע". ולא משנה איזו תשתית או תוכניות הוא השאיר אחריו , זה די ברור שאפל כבר לא תביא איתה את החדשנות והקסמים שהם חוללו בעולם הטכנולוגי  לא יהיו באותו סדר גודל 

לנו נותר רק להביט על האדם הזה ולהבין את מה שהוא הבין די מוקדם בחייו , אתה יכול להתפתח ולהצליח רק במה שאתה אוהב לעשות ויש לך תשוקה אליו , לא משנה מה יגידו ולא משנה מה תצטרך לעבור בדרך כל עוד יש לך חזון ולב פועם שמובילים אותך אין לך שום ברירה אחרת חוץ מלהצליח ולעשות מהפכות , טובי המנהיגים ואנשי החזון בעולם , ממציאים, אמנים , מוזיקאים פולטיקאים לכולם היה דבר אחד  במשותף הם  ידעו בדיוק מי הם ומה הם רוצים להשיג והם לא הרפו ידיים מכשלנות אלא חבקו אותם והשתמשו בהם לצמוח...לכולם הייתה אמונה  חזקה ויציבה בקול הפנימי שלהם 


אז בכל פעם שאתם מחליקים את היד על האייפון שלכם , או שומעים מוזיקה באיפוד תנו לעצמכם תזכורת קלילה כל הקסם הזה קרה בזכות איש אחד שהאמין בחלום , תאמינו גם בשלכם 
 


 

יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

ציור אינטימי




















אין מושג מתי בדיוק זה התחיל , אי שם אולי בימי הבית ספר שרב הזמן היו איך נאמר בעדינות , לא ממש מאתגרים ומעניינים ליצרתיים שבינינו...החזרתיות המשעממת בשיעור לפחות בשבילי הייתה מלווה בהמון שעות ציור , זה התחיל מלצייר כ"מקובל" על ניירות מחברות ודפים ( זה היה החלק האהוב עליי ביותר להכין שערי מחברת ..חחח) וזה המשיך על הגוף 
עפרונות מחודדים? צבעי פנדה או מחקים ומחדדים על זה לא הקפדתי מה שכן היה לי מאוד חשוב להכניס כל יום לתיק היו טושים , כמה שיותר דקים ובכמה שיותר צבעים , כי רב הזמן זה מה שעשיתי  ביסודי ציירתי על עצמי , שיעור כפול היה נגמר בידיים מלאות בפרחים וצורות צבעוניות ובקיץ זה הרגליים והירכיים היו נצבעות 

אני זוכרת היטב את אמא שלי מתעצבנת עליי שהגוף שלי מקושקש ומצוייר והטיעון העיקרי היה שזה בכלל לא בריא ( מה שנכון) ועדיין ככה הייתי מוצאת שקט בתוך הרעש הזה של הכיתה וכל התכנים שרובם היו ועדיין מיותרים ובטח ובטח לא מכינים אף ילד לחקור ולהנות את החיים מהמקומות שלו ולא מהמקומות שצוו על ידי איזה צו חברתי של מתמיטקה זה חשוב ...עד היום לא שכנעו אותי 

פרחתי בשיעורי המלאכה שפעם עוד היו כאלו , חקלאות או שירה בציבור ( כן היה כזה פעם ) שאר הדברים ממש שעממו אותי ...לפני 3  וחצי שנים בערך שחזרתי לייצור באופן אינטנסיבי יותר הבנתי את הכוח המדהים הזה של חיבור אל הגוף באמצעות ציור עליו ואפילו יצרתי סדנא לנשים שמאפשרת דרך הציור על הגוף שלנו ושל אחרים לנגוע בכל המקומות הקשים שלנו עם הגוף

ובכל זאת הבנתי שזה שווה את המאמץ , אצלי אחרי עשרות שנים של הפסקה , פתאום בגיל שלושים התגעגעתי לציור על הגוף וגם לא ממש אהבתי את שלי , אז לאט לאט עם מכחולים , מוזיקה מרגיעה וכוס יין חזרתי להרגלי הישן ולצייר על הגוף אחר כך הגיעו הצילומים של הציורים ואז לאט , לאט מבלי שאני ארגיש  חזרתי לאהוב את הגוף שקיבלתי, אמנם מתחתי גבולות עם עירום וצילומים אחר כך הבנתי שלא ממש חייבים זו הייתה דרכי הליכה לקיצון לקצוות ואז בעזרתו למצוא איזון  פנימי

















 

רגע של כנות ...שהתכוננתי לעשות את הסדנא בפסטיבל שאקטי, עברו לי מחשבות בראש " של מי לעזאזל תסכים לאחר מדיטציה קצרה ועוד כמה דברים להכנס חזרה למוד של ילדה לצייר על הגוף שלה ודווקא על אותם מקומות שכל אחד פחות אוהב בעצמו ושבעולם שיש דרישה לגוף נשי מושלם לא פחות אף אחת בכלל לא תבוא ...טוב הופתעתי ובגדול 
ההתחלה הייתה מביכה להרבה מהנשים , כמעט כולן היו מוטרדות מעניין העירום והאם חייבים? וכולן נרגעו די מהר שהודעתי להן שזו הסיבה שהן התבקשו להגיע עם בגד ים כל אחת והגבולות שלה וגם אם אחת העיזה לצייר רק על היד וכף רגלה והחליטה להשאר בבגדים זה נפלא הדבר הכי חשוב היה  מבחינתי שכל אחת תהיה שלמה עם רמת החשיפה שלה בפני הקבוצה ותהיה נאמנה לעצמה ולא ללחץ החברתי


















הציור על הגוף להפתעתי התגלה כמדיטציה פנימית ועמוקה לעוד הרבה נשים , כמו שהיה ממש בשבילי , החשיפה של החלקים שאנחנו פחות בשולם איתם מול הקבוצה עשתה את שלה והעמיקה את רמת האינטימיות בין כל אחת לבין גופה כי זה לא ממש משנה  מאיפה מתחיל תהליך מודעות מהגוף או מהנשמה הם שניהם יחד בשלב מסויים מאיפה שלא נתחיל מחוברים 

בסדנאות פגשתי דמעות , צחוק , שחרור הרבה רגשות עלו לפני השטח ברובם לא היו קשורים ישירות לתהליך הפיזי אלה פשוט הצליחו להעלות כל מיני דברים ...אחרי מספר סדנאות לאגדול בפסטיבלים ועוד סדנאות פרטיות זה פשוט נפסק , עד לפני שבוע לא ממש חשבתי על למה הפסקתי להעביר אותן ...השבוע פתאום עלתה לי השאלה אז למה בעצם? למה הפסקתי עם הסדנאות האלו 

ואז הגיע תשובה שהפתיעה גם קצת אותי ...פשוט היה קשה להכיל את הכול , קבוצה של 40 נשים שכל הרגשות שלהם יוצאים החוצה עוררו גם הרבה דברים בי שכנראה בגלל העומס לא הייתי מסוגלת לעכל בכזו מהירות ועכשיו זה בא לבד פתאום אני מרגישה שאני מוכנה חזרה להעביר ועבור שוב את התהליך 

הפעם אעשה אותן במרווחי זמן גדולים יותר שיהיה מקום לעבד מסדנא לסדנא מבלי להציף את עצמי ברגשות ותחושות שלא תמיד ניתן להסביר 

זה בטח יקרה בשבוע שבועיים הקרובים ...עדיין אין לי תאריך מדוייק ובכל זאת לי זה ברור שאני חוזרת להנחות אותן בקרוב , נשים שזה מעניין אותן ורוצות לעבור תהליך מענין וחושף  כמה נקודות לגבי תפיסת הגוף שלנו בהחלט מוזמנות לשלוח לי מייל ואני אודיע בקרוב מתי תהיה הסדנא הבאה 

lilabh7@gmail.com






מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-) מוזמנים להצטרף ללאן נושבת הרוח בפייסבוק

יום רביעי, 3 באוגוסט 2011

יצירה ואמנות הקסם הבלתי מוסבר




יש לה מה להגיד לאישה הזאת , כל כך צודקת...תהליך היצירה הוא כל כך מוזר מתעתע ובלתי ניתן לשליטה גם אם זה בכתיבה , גם אם זה באמנות , מכירה את התחושה הזו כל כך טוב המתסכלת משהו שיש איזשהו ציור שאני מציירת שוב ושוב וזה פשוט לא קורה הקסם לא מגיע
וישנם פעמים שזה כמו פיצוץ בלתי נשלט שהמילים רצות על המקלדת והמכחול מצייר את הקו הבא מבלי שאני אדע בכלל מה זה מביא איתו


התסכול הכי גדול שאי אפשר לשלוט בזה , אי אפשר לדעת מתי ואיך זה יגיע ואז שזרם של יצירתיות מגיע מת העולם מסביב ..מי שמכיר אותי טוב מכיר אצלי את התקופות האלו שאני פשוט נעלמת שכל עולמי נהיה צבעים ציור , צילומים עיבודים והעולם מסביב נמוג למעט דאגה לדברים בסיסיים הכול פשוט נמוג

להרבה אנשים אשר לא מתעסקים בעבודות יצרתיות קשה להבין את ההעלמות הזאת מפעם לפעם , בטח ובטח הקרובים אליי ש" נורא דואגים" אם אני בסדר ? האם תקף אותי איזשהו דיכאון ...חחח 

היוצרי ם מבינים את זה את ההתבודדות הזועם היצירה , עם הקסם הבלתי מוסבר הזה שקורה ...צדקו הרומאים והיוונים , כשרון יצירתי כזה או אחר, פשוט מושאל למשך זמן מה לא ממש שלנו ונעלם כלעומת שבא ...בצעירותי היה הבי בכל תקופה כזו של העלמות פחד שזה לא יחזור לעולם והפחד הזה מוביל לא תמיד למקומות חיוביים 

התחושה הזו של " איבדתי את זה " לעולם לא אצייר יותר או לעולם לא אכתוב יותר בהחלט יכול לערער  ומצד שני הקסם הזה שמבליח מעת לעת  אי אפשר להסביר אותו במילים הוא נמצא הרבה מעבר להם









מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

יום רביעי, 25 במאי 2011

רוצה=עושה



הרבה משפטים דפקו לנו בראש בזמן הצבא , לא יודעת מה אתכם אך בתור מכי"ת בבסיסי טירונים היה את המשפטים הנצחיים האלו שתמיד נשארים בראש, מה שנקרא רוחניות מעשית אולי בגלל זה לא ממש אהבתי את הצבא הוא לוקח לקצוות ומעביר את הגבולות הנפשיים והפיזיים.
חוץ מהמשפט הנצחי עוד לא נולד המאניק שיעצור את הזמן שהיה המנטרה שלי דא- אז היה משפט אחר שאני מדי פעם מזכירה לעצמי ...אין לא יכול , יש לא רוצה , משפט ששמעתי שוב ושוב בעיקר בקורסים שהביא אותי  כל פעם לקצה אחר והאמת בסוף כל קצה כזה הוכיח את עצמו מחדש, בשלב מאוחר יותר אמרתי את זה רבות לטירונים

באמת שאין דבר כזה לא יכול, יש  מציאות תגידו, יש מצבים שאי אפשר או אם היית במצבי היית מבינה אבל בינינו ככה בשקט אם אנחנו אומרים לעצמנו לא יכולים אז בסוף באמת אנחנו לא יכולים מאלפים את המוח שלנו ללא והמיינד שלנו עבד נרצע , מה שאומרים לו הוא מקבל , טוב או רע לא מעניינים אותו ביקשנו קיבלנו וזה תמיד עובד
.
תירוצים לעצמי ואני מניחה לכולנו יש ,הדיבור העצמי שלנו כמו" זה לא אפשרי " אם היה ...אז " הוא זה שמנציח שוב ושוב את המגבלות היחידות שיש לנו בתור בני אדם , לכל אחד שפוסע על כדור הארץ לא משנה מי הוא , מאיפה הוא בא או מה הוא עשה המגבלה היחידה נמצאת בראש

אין מה לסבך את זה , רק למצוא את הטכניקה המתאימה לכל אחד מאיתנו להסתכל לכל המגבלות והפחדים שנוצרים לנו בראש ולהגיד לכם, נחמד שבאת ם לבקר אבל אלי תגיעו ביום אחר, לפעמים העוצמה הזו שקיימת במוח שלנו היא בלתי נתפסת , לא ייאמן איזה השפעה פעילה יש לזה בחיים שלנו

ולא לרצות לעשות משהו זה בסדר גמור ונהדר גם טוב  ועדיין מעדיפה להיות כנה עם עצמי ולומר אוקיי , יש פחד, יש חששות כרגע אני לא רואה דרך אחרת ,לא כי אני לא יכולה אלא בעיקר כי אולי אני כרגע לא ממש רוצה , כי שרוצים עושים כל שאר המילים מסביב זה סתם סיפורים.
אז? מה אתם רוצים ועושים היום?


יום נפלא , אהבה ושמחה

לילה


מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-)

יום חמישי, 5 באוגוסט 2010

החלטות וצמתים בחיים

החיים שלנו מלאים בצמתים בהחלטות, לא פעם יש את המחשבה מעניין מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת ממש כמו בסרט דלתות מסתובבות, הלוואי והיה לנו מעיין קדימון כזה בסופו של דבר מה שנראה רע בהתחלה יכול להיות נהדר ובכל זאת בחיים אין לנו את העלילות המקבילות האלה ברב המקרים ההחלטה תמיד נכונה לאותו זמן והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לבטן עמוק פנימה.
השאלה מי מחליט את ההחלטות האלו? האם אני מחליטה אותן ? האם הפחדים שלי מחליטים אותם? שאלה? פעמים רבות הפחדים שלנו מכתיבים לנו החלטות ואנחנו אחריהם לא ממש מודעים שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, המיינד שלנו מתוחכם כל כך שהוא נותן לנו תירוצים הגיוניים לכל דבר והחיים יש להם דרך משלהם הגיון לא ממש משחק תפקיד פה...
אלו המצבים שאני מחליטה לא להחליט לפחות לאיזה כמה ימים לתת למידע קצת להתבשל בתוכי ככה עמוק בגוף... לפעמים ההחלטות האלו לבד מגיעות לפעמים צריך הרבה סימנים מהיקום לדעת שכן זו הדרך לכאן בדיוק צריך ללכת כל מה שנדרש זה הקשבה מלאה לכל הסימנים המאוד ברורים שהיקום שולח ... ויש סימנים כל הזמן רק צריך לעצור ולהקשיב.
אז אני בצומת עומדת קצת בצומת הזו ונותנת לעצמי קצת זמן להבין מה נכון לי ולהחליט ממקום נקי ממקום נטול פחדים, נטול ספקנות ממקום של אמון גדול בדרך שנוצרה לה.