דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית יצירה

הפינינג צבע עם מיכל גזית

גם באוגוסט-  שלושה תאריכים לבחירתכם להפנינג צבע על בדי ענק,  ארוע צבעוני, עמוק, מעז, שיטריף את כל החושים.  הרפתקה בת 3.5 שעות שנבנית שלב אחרי שלב,  ובשיאה נצייר, נתיז, נחגוג עם צבעים נוזליים אל בדי ענק.  החיים יראו אחרת אחרי החגיגה הזו.  בואו לבד, בזוגות, או בחבורה,  זו אחת החוויות הכי מגבשות ומקוריות שחוויתם,  אז, שתפו את מי שאתם רוצים להתרגש איתם, ובואו לחגוג . יום חמישי ה- 8 באוגוסט בין השעות 19.30-23.00 ו יום חמישי ה- 15 באוגוסט (חג האהבה) בין השעות 19.30-23.00 יום חמישי ה- 22 באוגוסט (חג האהבה) בין השעות 19.30-23.00 (כל סדנא עומדת בפני עצמה, אפשר להירשם גם לשתיהן) מיקום:  רח' רפידים תל אביב (סמוך למחלף קק"ל איילון, קרוב לרכבת האוניברסיטה) מחיר : בהרשמה מוקדמת - 280 ₪  (לסדנא הראשונה עד 3.8, לסדנא השנייה עד ה- 6.8 לסדנא השלישית עד ה- 13.8) לאחר מכן במחיר: 320 ₪ הרשמה עד שבוע לפני הסדנא (לא ניתן להרשם במקום) מיכל גזית : מנחת סדנאות דרך האמן 21 שנה . מלווה תהליכי התפתחות וצמיחה בדרך של חוויה מעבירה ייעוצים איש

דרך האמן בקבוצת ערב -חיבור לתשוקה היצרתית

  סדנא מרוכזת, בת חמישה מפגשים- קצרה, מדוייקת, אפקטיביות- בוסט של אנרגיה והתחדשות, בכל יום שני בערב ומייד אחר כך ממשיכים ברצף לעוד חמישה מפגשים, ועוד חמישה, אל הסדנא המלאה סכ"ה 15 מפגשים) רוצים לכתוב את עצמכם? לצייר מעצמכם? ליצור את העסק שלכם? לשיר ולנגן את המוזיקה שלכם?להביא לעולם את הסדנה שלכם? ללמד את השיטה שלכם? לשדרג את מערכות היחסים שלכם?סדנת דרך האמן סוללת את הדרכים לכל המטרות האלה, תוך חציית מחסומי היצירה, כדי להביא לחיים את כל מי שאתם. הכלים והטכניקות בהם נעבוד: * ציור וכתיבה אינטואיטיביים ככלי ריפוי ביטוי ויצירה   * טכניקת היד הלא דומיננטית להפעלת מוח ימין * חיבור למקורות המוזה וההתרגשות * מדיטציה/דמיון מודרך כתהליך ארוך לחיבור ושחרור * טכניקות יישומיות למעבר דרך פרפקציוניזם והצנזור הפנימי * ניתוץ תקרת   הזכוכית של הפחד מהצלחה *זיהוי ודיוק של החלומות והרצונות בכדי לממש אותם בתוך החיים * זיהוי אמונות מגבילות וחוסמות וחיבור לאמונות מעצימות שיוצרות שינוי ברמת הלא מודע *ועוד המון טיפים וכלים שיהפכו את החיים לחגיגה יצירתית מחיר: 900 ש"ח לחמישה מפגשים בני

יש דברים שאין לך ברירה אלא לעשות

 שבועים שלושה כבר שקיים אצלי מתח בגוף , משהו לא מאוזן בגוף ...בתור מי שעבודת מודעות לא זרה ואכן מקשיבה לגוף הבנתי שמשהו השתבש , אך לא ממש ידעתי לשים אצבע מדוייקת על  מקור השיבוש. אז הוצאתי הרבה סוכר מהגוף ואפילו  קפצתי על טיפול שהוצע לי על ידי אחת הלקוחות שלי שראתה שיש בי איזשהי אי נוחות, חשבתי שיעבור ויסתדר ורק היום שראיתי את הספר "דרך האמן " הבנתי מה מקור השיבוש כבר 3 שבועות שלא יצרתי...הדחקה יצרתית אפשר לקרוא לזה. © Lila Benharush  כבר כמה פעמים בחיי שמעתי את המשפט המטומטם הזה " שימי את האמנות שלך בצד, יש דברים חשובים יותר " הרי אמנות זה לא בדיוק מפעל הייטק וגם לא איזה מקור נדל"ן משגשג. כמו בכל הפעמים ששמעתי את המשפט הזה , שמתי בצד את הציור , היצירה הצילום את כל מה שמחייה , מרנין ומכניס בי רוח חיים בצד , רק שהפעם או  לפחות בשלוש שנים האחרונות , התקופות שהיצירה יכולה להדחק הצדה הן תקופות יחסית מאוד קצרות. מי שאינו עוסק באמנות לא תמיד יכול להבין את זה , איך אמנים משלמים מחירים כלכליים וחברתיים כל כך גדולים רק בשביל לייצור , מי שאמן לא

נשמה או כלכלה ?

 לעבוד בשביל הנשמה או לעבוד בשביל הכלכלה ? איך מוצאים את האיזון והאם אפשר בכלל למצוא אותו בעולם תזיזתי שכזה ...כמי שעוסקת באמנות שמביאים הרבה שמחה ואושר אך לא תמיד מצליחים להביא תוצאות כלכלייות ראויות , השאלה הזו תמיד באוויר © Lila Benharush לא רק אצל אמנים , גם אצל מטפלים אלטרנטיביים, מנחי סדנאות או כל מי שבחר במסלול שקודם כל מתחשב בצרכים הפנימיים קיימת הדילמה הזו ? והדילמה הזו היא בדיוק מה שמונעת מהאנרגייה של השפע והרווחה לבוא גם בתחומים שכביכול אינם " פיננסיים " מספיק או אינם מספקים משהו יציב וקבוע  הבעיה עם עבודה בשביל הנשמה נטו , היא בכלל לא בעיה כלכלית כזו או אחרת , היא בכלל בעיית בטחון , כמו כל האנושות גם לי ולרבים אחרים שאנימכירה יש צורך בבטחון בקביעות , במשהו "יציב ובטוח " אשר יספק לנו את המחרב לצמיחה ועבודות של " שחקני נשמה " הן בעיקר כאו שנדרש בשבילהם אמון עמוק בחיים ובדרך בה אנחנו הולכים , ובאופן החיים המודרני זה לא תמיד קל...רב העולם שלנו מונע על ידי פחד ושליטה שני רגשות שלחלוטיין נוגדים אהבה , שמחה וכן גם כסף  הרעיון ה

הגיעה זמן להתכנסות

מאת: לילה בן הרוש  הנה הגיע הגשם, קצת ברקים רעמים ואפילו נהיה קצת קריר ( יש כאלו שיגידו אפילו קר) והנטייה הטבעית שלנו היא פשוט להכנס קצת הביתה פנימה  © Lila Benharush החורף מביא איתו מלבד פקקי ענק על כל טיפת גשם זמן איכות פנימי , זמן לתת לרעיונות ולתהליכים זמן להבשיל , " תדמת החורף" מורגשת היטב בארצנו הקטנטונת טיפת רוח , קצת מים ואנחנו מכונסים בתוך הבית וההתכנסות הזו היא הזדמנות מצויינת ודי טבעית לעבודת מודעות לטיפול עצמי פחות חיים בחוץ כמו בקיץ ויותר בפנים  חורף זה זמן אינקובציה שיכול לקרות גם בתקופות אחרות בחיים, אך בחורף באופן טבעי הוא מורגש יותר ברובד הפיזי , זהו זמן שבו זרעים ששתלנו בתודעה שלנו מתחילים לפתח את עצמם, רגשות מעורבבים שם וגם קצת מיינד, אך זה נראה כאלו שום דבר לא קורה הכול קר , עומד מלכת  מי שעוסק באמנות ובכל תחום יצירתי אחר מכיר את ההתכנסות הזו היטב היא מתקיימת בחורף אך יכולה להיות בהחלט גם בזמנים אחרים , ההתכנסות הזו פנימה נותנת זמן לעיכול רעיונות , לבדוק איך להביא את הרעיון לידי ביצוע הכול מתרחש בראש, בלב ובעיקר בבטן ,

חוגגת שנה וחצי של דפי בוקר :-)

כן, שנה וחצי 18 חודשים ,548 ימים שמתחילים כ בוקר בעשרים דקות של כתיבת 3 עמודים , כתיבה ספונטנית וללא מחשבה ואחרי התנסות ארוכה שבוודאי תמשיך אני מתכוונת להמשיך  אז מה זה דפי בוקר בכלל? דפי בוקר היא טכניקה שלמדתי מהספר דרך האמן של גוליה קמרון וגם למדתי והתחלתי לסיים בעקבות סדנת דרך האמן עם מיכל גזית לכאורה זהו כלי עבודה פשוט להחריד שלא דורש שום דבר למעט ההתחייבות לעשות אותו ברצף וכל יום ,  אני יכולה בוודאות לומר שכתיבת דפי הבוקר פתחו לי מחוזות חדשים ביצירה בחיי ובדרך ההסתכלות על החיים  אז איך התחלתי ? האמת שקראתיאת הספר ותרגלתי כמה דפי בוקר אך לא לאורך זמן הפעם הראשונה שהתחלתי לתרגל את דפי הבוקר באופן משמעותי ומוסדר הייתה בזמן הסדנא , זוהי המשימה הראשונה שמיד מתחילים לסיים וכנראה כוחה של הקבוצה וההתחייבות לסדנא שנמשכת 3 חודשים יוצרת את ההרגל המבורך הזה לטעמי  ההתחלה הייתה מחרידה  ההוראות פשוטות , לקום בבוקר ופשוט למלא 3 עמודי פוליו בכתיבה רציפה, כל מה שעובר במוח להוציא , השבוע הראשון נכתב בחוסר חשק משווע תוך כדי שאני מזכירה לעצמי שאני נותנת לזה הזדמנות מבלי לשאול

השראה יומית

כן, כן לפעמים הבעיה היחידה שאנחנו מנסים יותר מדי חזק במקום לתת לאלוהים ולטבע לעשות את שלו אברהם היקס בעוד אחד מהוידאו הנהדרים שלהם - תהנו ותרגעוווו  מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-) מוזמנים להצטרף ללאן נושבת הרוח בפייסבוק

ביצירה , אם זה טוב או רע זה בכלל לא משנה

כי פשוט חייבים ...מי שיצירה היא חלק מהחיים שלו זה בכלל לא משנה אם לאמנות שלך יהיה קהל או לא , זה בכלל לא משנה אם היא תהיה טובה או רעה הדבר היחיד החשוב הוא להמשיך לייצור , להמשיך לכתוב להמשיך לצייר ולשמור על הזרימה מה קורה לאמנים כאשר הם לא  יוצרים? הם מתוסכלים , מתגוננים ובלי נטיה להרס עצמי לא קטן , לא בגלל שהם מטורפים אלא בגלל שאם אין ביטוי ליצירה והיא חסומה חלק מהאמן מת  כן, זה נשמע דרמטי משהו , אך אני אישית יכולה להעיד ששנים ניסיתי להדחיק את היצירה וזה לא הוביל למקומות מלבבים כל כך ולשלל התמכרויות וגם הם לא מהצד הורוד של ההחיים, כהפריעו לי ועדיין בזמן שאני מציירת , כותבת או מצלמת אני יכולה להפך למאוד בלתי ידתותי לסביבה  אחד הדברים שבהחלט עזרו לקבל את זה שאם היצירה זורמת בעורקייך תעשה מה שלא תעשה הוא ספרה של ג'וליה קמרון דרך האמן וגם הסדנא המצויינת שעשיתי בשלב מאוחר יותר של דרך האמן , שם היא פורסת את אותם חסמים שיוצרים מציבים לעצמם ואת הנטייה להשתיק את הקול היווצר בעיקר על ידי הסביבה והחברה בטח ובטח היום כביכול אנחנו נמצאים בחברה שמעודדת את הפרט , אך בסופו של יום אם מסת

להיות נאמן לדרך

להיות נאמן לדרך שהולכים בה לקראת המטרה  ולא משנה מה היא תביא איתה , אם יהיו בדרך הזו כשלנות או אם יהיו בהם הצלחות זה בכלל לא משנה ...כשלונות או הצלחות הם רק נקודות ציון בדרך שניהם טובות ושניהם הכרחיות ואם לא נהנים ומעריכים את הדרך , או שכישלון מרפה את ידייך כנראה שהדרך שלך  לא חקוקה בך, אלא הדרך שהיתוותה לך הסביבה  הדרך היצרתית בחיים ,היא ההבנה שאין טוב או רע ,אין נכון או לא נכון ואין צודק או לא צודק , אדם שחי בדרך היצרתית לא נלחם ולא מרים ידיים כאשר  ישנם כמה מהמורות בדרך , בדרך היצרתית הכשלון היחיד הוא בחוסר יכולת להבין את השיעורים והמתנות שיש בכל חוויה גם אם היא פחות נעימה או " לא מוצלחת" ובעולמנו אנו שמקדש את השגת המטרה ולא את הדרך לא תמיד קל לשמור על החוזק הפנימי הזה אדם שנשאר נאמן לדרך שלו לעיתים ייחשב מטורף, לא רואה את המציאות נכון או וסביר להניח שיסבול מחוסר הבנה מתמשך של אנשים בסביבתו ויחד עם זה אם האמת הפרטית והדרך  היצרתית מובילה אותו הקול הפנימי יהיה חזק יותר ונוכח יותר מהקולות שיש בסביבה אדם שרואה מול עיניו את המטרות בלבד לא יהסס אפילו

היי קטנה, תשתקי

    אין לי ממש כוח לשמוע אותך או את התירוצים " ההגיוניים שלך " האני הגדולה שלי רוצה להמשיך בדרך שהיא בחרה, מצאתי את עצמי בזמן נסיעה אומרת בקול תקיף ורם לעצמי....כנראה שיש משפטים מספרים שנשארים ומהדהדים בראש זמן רב אחרי שקראנו אותם והמשפט הזה הגיע אליי מהספר הנפלא  כוחו של התת מודע  בספרו המקסים " כוחו של התת מודע" שנכתבה על ידי ג'וזף מרפי הוא מספר על טנור אחד שהיה נכנס ללחץ היסטרי עד שהיה מאבד את קולו לפני ההופעה ויום אחד הוא פשוט צעק" על " האני הקטן שלו לפני הופעה אולי תשתוק כבר אתה לא רואה ש"האני הגדול" שלי רוצה לשיר עכשיו ...כבמטה קסם קולו חזר והוא עלה להופעה מוצלחת על הבמה כן כוחו של התת מודע רבים וטובים כתבו על כך ספרים וספרים רבים עוד יכתבו על כך ועדיין לפעמים קשה לנו להפנים את העובדה הזו המיינד שלנו המוח שלנו נותן לנו בדיוק ..והאמת בדיוק מדוקדק את מה שאנחנו חושבים עליו ומאמינים בו , נכון לא תמיד קל להאמין בזה וזה גם דורש מאתנו אחריות למחשבות שלנו או יותר נכון , באיזה מחשבות , מילים וזרעים אנחנו משקים את המיינד שלנו

יצירה ואמנות הקסם הבלתי מוסבר

יש לה מה להגיד לאישה הזאת , כל כך צודקת...תהליך היצירה הוא כל כך מוזר מתעתע ובלתי ניתן לשליטה גם אם זה בכתיבה , גם אם זה באמנות , מכירה את התחושה הזו כל כך טוב המתסכלת משהו שיש איזשהו ציור שאני מציירת שוב ושוב וזה פשוט לא קורה הקסם לא מגיע וישנם פעמים שזה כמו פיצוץ בלתי נשלט שהמילים רצות על המקלדת והמכחול מצייר את הקו הבא מבלי שאני אדע בכלל מה זה מביא איתו התסכול הכי גדול שאי אפשר לשלוט בזה , אי אפשר לדעת מתי ואיך זה יגיע ואז שזרם של יצירתיות מגיע מת העולם מסביב ..מי שמכיר אותי טוב מכיר אצלי את התקופות האלו שאני פשוט נעלמת שכל עולמי נהיה צבעים ציור , צילומים עיבודים והעולם מסביב נמוג למעט דאגה לדברים בסיסיים הכול פשוט נמוג להרבה אנשים אשר לא מתעסקים בעבודות יצרתיות קשה להבין את ההעלמות הזאת מפעם לפעם , בטח ובטח הקרובים אליי ש" נורא דואגים" אם אני בסדר ? האם תקף אותי איזשהו דיכאון ...חחח  היוצרי ם מבינים את זה את ההתבודדות הזועם היצירה , עם הקסם הבלתי מוסבר הזה שקורה ...צדקו הרומאים והיוונים , כשרון יצירתי כזה או אחר, פשוט מושאל למשך זמן מה לא ממש שלנו ונעלם כלעומת שבא

סליחה ! אתה דורך לי על החלום

  כל החלומות שלנו וכל הרצונות שלנו הם כמו תינוק קטן רך ביומו , פגיע עדיין לא תמיד מגובש במקשה אחת ויחד עם זאת הוא נמצא וחי בתוכו בועט בכדי לצאת החוצה. על עצמי אני יכולה להגיד שכל הזמן נולדים להם עוד רעיונות לעשייה ופרויקטים , בדרך כלל אני לא יודעת איך אני אעשה אותם אך הדבר המדהים הוא שמתחילים לעשות מתגלים בדרך הפתרונות , כל צעד מביא איתו עוד רעיונות ועוד פתרונות עד שזה קורם עור וגידים לתוך העולם הפיזי. לשמחתי הרבה במהלך חיי הבאתי הרבה מהחלומות האלו לתוך המציאות, הם אף לא נגמרים ותמיד יש עוד וטוב שכך ואחד הדברים הכי קשים מבחינתי בתהליך כזה הוא להגן על החלומות האלו בהתהוותם מפני מחשבות שליליות שלי ציניקנים ואנשים קטנים בדרך ולא האנשים האלו לפעמים הם אלו שהכי קרובים אלינו. מספיק להעלות רעיון בפני חבר , שמיד שולל ואומר נו באמת אי אפשר לעשות את זה בשביל לגרום לטלטלה רגשית בעניין ולהעלות את הספקות והפחדים שמלווי ם בכל תהליך יצירה שכזה. הנטייה שלי ברב השנים הייתה להבליג  ...טוב הכוונה טובה , אולי רוצים שאני לא אתאכזב , אולי זה הפחד שיאבדו אותי וכדומה...ממש הסברתי לעצמי בדרך הגיונית ומש