רשומות

מציג פוסטים מתאריך 2010

רגע לפני 2011

תמונה
רגע לפני ש2011 פוסעת לתוך חיינו אולי כדי רק לרגע אחד לעצור , לנשום ולראות בניגוד להרגלנו האנושי לחשוב מה עוד לא הספקנו לבדוק מה כן הספקנו ואני בטוחה שלכל אחד מכם יש רשימה גדולה. לפני יומיים מצאתי את עצמי בהפסקת צהריים מול הכחול הגדול, אין כמוהו בשביל להשקיט את המיינד ורגע אחד לנשום , אז אחרי שהתגברתי על רגשות האשמה בשם האקזיסטינס שעכשיו סוף דצמבר ואני שוכבת על חוף הים במזג אוויר אביבי מושלם...התחלתי עם הלקאה העצמית האהובה על כולנו אולי בגלל שאנחנו יהודים וזה "טבוע בנו",  ואולי בגלל שקיימת בנו הנטייה להשוות את עצמנו מול אחרים במקום מול עצמנו. מה לא הספקתי לעשות ב2010 ?לשמחתי הרבה זה נגמר אחרי דקה שהחלטתי להוציא דף ועט ופשוט לרשום איפה הייתי בדצמבר 2009 ואיפה אני עכשיו ופתאום הדף התמלא והתמלא והתמלא. ככה שהכול היה כתוב לפניי יכולתי לראות שעשיתי השנה כל כך הרבה , הגשמתי , יצרתי נהניתי, שניתי זוויות מחשבה ונפרדתי מהרבה דפוסים שליוו אותי בחיי ואז הגיע גם ההבנה המבורכת שאיזה מזל שעדיין לא "הספקתי הכול " איזה מזל שעם כל חלום שמוגשם נולד לו חלום חדש , איזה מז

הכול אנרגיה

מילים, מילים הם אלו שיוצרות את האנרגיה שלנו יש להם השפעה כל כך גדולה ואנחנו מתייחסים אליהם לעיתים בכזו זילות,מילים הם ראי האנרגיה שלנו האנרגיה שלנו היא זו שמאפשרת או לא מאפשרת את מה שאנחנו מבקשים מהחיים אנרגיה היא משהו שכולנו מרגישים , לכל אחד קרה לפחות כמה פעמים בחייו שהוא נכנס למקום כזה או אחר וומשהו לא הרגיש נעים או נכון,כולנו פגשנו אנשים שהחיישנים שלנו פשוט הורו לנו להתקרב אליהם מבלי כל סיבה או הוכחה וישנם אנשים שאנחנו פשוט "נדבקים" אליהם ולעיתים קורה שאנשים שהיינו בחיינו כב לא מתאימים האנרגיה שלהם או שלנו השתנה וביום מה שהיה מתאים מפנה את מקומו משום מה בעולם המודרני החושים האלו נחלשים , אנחנו נותנים אמון שהוא הרבה יותר גדול בחיישנים אלקטרונים, מחשבים מכשירים וכמובן למלך המאה 21 המיינד החיישנים הטבעיים האלו , האנרגיה הבסיסית הזו שלנו יכולים לספר וזה מאוד פשוט בכל סיטואציה בכל מקום תעצרו רגע ותחשבו זה מרגיש טוב או רע. כל ההסברים כל הסיפורים שהמיינד שלנו מספר כמעט אף פעם לא רלוונטיים ,האנרגיה שלכם תקבע מימלא את מהלך העניינים אם אתם באנרגיה נמוכה שכוללת כעס , עצב , עיי

הכול תקין הזרימה חלקית

תמונה
אני ומכשירים טכנולוגיים  זה אגדה ...אני נהנת מהם מאוד, עדיין נדהמת מהאינטרנט , מפקס זה מדהים לא?  רק שאין לי מושג איך הם עובדים ובטח ובטח לא לטפל בתקלות , מדי פעם האקסיטינס מאתגר אותי בתקלות טכניות כאלו ואחרות והפעם זה היה סתם מוזר ... אתמול בערב לאחר ששבתי מעוד סדנת יח"צ מוצלחת אחרי 8 שעות של דיבורים ,הבטחתי לעשמי לעשות עוד משהו קטן על המחשב וזהו זה לסגור את ענייני העבודה, המחשב הודלק הכול פועל אינטרנט הופה... שוב פעם אין ! אני ברומן מתמשך עם הוט והפעם מרב ייאוש החלטתי אפילו לא להוציא עליהם את הקתרזיס החודשי שלי על נציג השירות האומלל התורן התייבשתי על הקו שעה בדקנו הזזנו והתשובה:הכול תקין, טוב עברתי ל013 איתם לא דיברתי הרבה זמן ...טוב אצלנו הכול תקין תחליפי את כבל הרשת ...אוקיי הייתי מעודדת כבל רשת זה שטויות, רציתי לטכנאי המחשבים בבוקר לקחתי כבל וציפיתי לרשת שתעלה. מה  שלא קרה לא ? טוב שוב פעם התייבשתי עם הוט אצלנו הכול תקין , אח"כ שוב פעם 013 והפעם ההחלטה הייתה שנראה כרטיס הרשת הלך ...אוקיי חזרתי לטכנאי המחשבים עכשיו אני צריכה כרטיס רשת וזהו זה אני מסודרת הוא מבחי

כמו עוף החול המתחדש מתוך האש

תמונה
כמו עוף החול אשר מכלה את עצמו באש ומתוכה צומח ככה יתחדש לו הכרמל, מיום שישי כמו רבים מאיתנו ישבתי צופה מרותקת לאש הגדולה ביערות הכרמל ומעלילה , בית אורן שצולמה רבות לצערי והייתה הבית שלי עד לפני שנתיים נראתה כמו מדורת שבט ענקית שלרגע איחדה את כולנו סביבה אפילו שהיא הייתה כרורכה בכאב אם יש משהו שמדהים בעם הישראלי זה ההתגייסות המדהימה אחד לטובת השני שנמצאים בצרה כזו או אחרת הפייסבוק התמלא בגיוסים יזומים ואלפי אנשים החלו להושיט את ידם לתושבי הכרמל החרוך. לרגע או שניים הרהרתי ביני לבין עצמי למה בטוב אנחנו לא יכולים להתגייס ככה , כמה יכל להיות נהדר אם גם בזמנים טובים היינו מתגייסים אחד למען השני ויוצרים לנו מדינה שתשרת אותנו בתור אזריחה ולא בעיקר נשרת אותה. בכל מקרה בתור אופטימיסטית כרונית שמתעקשת תמיד על חצי הכוס המלאה גם כאן קשה ככל שיהיה היו ניצוצות של אור. הדבר הראשון היה תזכורת לרוח ולסולדריות שיש לנו בתור חברה ברגעי משבר אינשאללה בקרוב גם ברגעי שמחה , הטורקים שלחו לי מטוס כיבוי , לא יודעת מה איתכם לי זה חימם את הלב ... ליוונים לקח 2,000 שנה אבל בסופם הם חזרו לכאן בחנו

8 ימים , 8 ניסים האם תאפשרו ?

תמונה
אז מה זה נס? נס הוא אירוע מאורע מפתיע שמתרחש בניגוד לכל כללי ה"הגיון" והגיון אתם יודעים ...הוא לא ממש קיים לפחות לפי תפסתי אחד המשפטים שהולכים איתי שנים הוא של אושו בטח כבר ציטטתי אותו לכם ובהחלט תמיד טוב לחזור עליו.  " לחיים יש דרך משלהם והם לא מקשיבים להגיון , ההגיון שלכם ממש לא מעניין אותם" אושו.  האמת ניסים קורים כל הזמן, רק אם נדע להבחין בהם ורק אם נוכל לאפשר אותם...כן , כן לאפשר , אולי חנוכה בא להזכיר לנו את קיומם אך עדיין הם מתרחשים כל הזמן כל השנה. הגוף הפיזי שלנו הוא נס בפני עצמו ! אין בעולם עוד מכונה משוכללת ומדהימה כמו המיינד שלנו רק שלפעמים הוא נהפך גם למגבלה שלנו לאותו אחד בדיוק שמונע מאיתנו לראות את הנסים שקורים כל יום , כל הזמן.  אמנם ממעטים לספר לנו על כך אך מדי פעם גם בחדשות ניתן לראות אותם הכורים מצ'ילה שנשארו בחיים בעומק של 700 מטר מתחת לאדמה אחרי 69 יום חולצו חיים זה לא נס?  כל ילד , כל אדם שפוסע על האדמה הזו שנולד מחיבור אהבה של גבר ואשה זה לא נס? זה נס שכל הזמן קורה ...זה נס שאנחנו יכולים לשלוח מייל לקצה השני של העולם,

מי מטפל בך?

תמונה
מי מטפל בכם אנשים? כן מי מטפל בכם? הנטייה שלנו היא לטפל בכל מה ש"חשוב" גן ילדים זה חשוב חג שחיה לתינוק בן חודשיים זה חשוב העסק זה חשוב  ואתם , כל אחד ואחד מכם לא חשוב? תעצרו רק לשנייה ותשאלו את עצמכם מתי הרשתם לעצמכם להתפנק ?מתי לקחתם שעה וחצי - שעתיים לעצמכם סתם ככה להתחיל את אמצע השבוע עם ארוחץת בוקר ומפנקת ולהגיע לעבודה יותר מאוחר, לסיים יום עבודה מוקדם יותר וללכת למאסג ' טיפול כזה או אחר או סתם לשבת בי ם שעה - שעתיים עם מוזיקה וגלידה ביד ? מתי ... זה קרה? מה אתם אוהבים לעשות וויתרם עליו בשנים האחרונות?על ריקוד על שיעורי שחייה על ציור אמנות מה אהבתם והפסקתם לעשות כי אתם לא בגיל או זה פשוט לא הזמן הנכון אני יודעת זה בהחלט לא פופולרי לדאוג לעצמנו  , אולי בגלל שאף אחד לא לימד אותנו עד כמה הזנת הנפש שלנו חשובה , זה חשוב לאכול זה חשוב לשתות זה חשוב לשלם חשבונות טיפול אלטרנטיבי , למודים בקורס חדש זה לא חשוב זה נעשה בפנסייה.   ומי אמר שכשתגיעו לשם תהיו כל כך מותשים כל כך עייפים אחרי שנים של הזנחה והתעלמות מעצמכם במצעד התירוצים ללמה אני לא מפנק\ת את עצמי מדי פעם

נו...מתי מגיעים ?

תמונה
אז איך זה קורה אה? עשינו איזה סדנא או שניים יש הבטחה בעתיד הנראה לאופק שהאושר יגיע אם רק נתרגל טיפה יותר מדיטציה אם רק נלך לעוד סדנא אז נגיע לאותו רגע קוסמי שהציפורים יציצו השמים תמיד יהיו כחולים ושמש נעימה וחמימה תעטוף אותנו ...רגשות מקסימים ונעימים יציפו את גופנו ואנחנו נחיה בלה , לה לנד לנצח ...אופס התבלבלנו אולי הסדנא הזו תהיה טובה יותר אולי הדרך הזאת תעשה את העבודה אז זהו זה שלא ! פשוט לא עבודת מודעות ולא משנהאיך היא נעשית או מתי מטרתה היאאחת רק לגרום לנו להיות נוכחים ואותנטים באמת שמהשיש בפנים זה בדיוק מה שקורה גם בחוץ פה ולב שווים. כן זה אומר שאם אתם בכעס נראי תנו לו להתבטא תוציאו את זה החוצה , אחד הדברים שאני אישית נתקלתי בהם שכשרגשות " רעים" או כאלו שלא נחשבים לא עולים בי , תחושת רוע או תחושת תסכול וכעס אני לעיתים נלחמת בהם פשוט לא רוצה אותם והתנגדות כמו כל התנגדות רק מביאה לעוד ממה שלא רצינו מכתחילה. ואם לרגע אחד נכיל אותה וכן נצעק נכעס נתעצבן ונקבל את הרגשות השליילים בדיוק כמו את החיוביים גם הם ייעלמו מהר יותר וגם תגיע ההבנה הפשוטה שרגשות הם כמו הים יש גאות

סליחה אפשר להצמד קצת

תמונה
  כן , כן ככה אנחנו בני האדם מרגישים יותר נוח נצמדים להרגלים, לרגשות, לאנשים , למקומות העיקר משהו בטוח והבטוח הזה זה בכלל נכון? למה אתם נצמדים לעבודה שהתאימה לפני שנה וכבר לא רלונטית? לחברים, למשפחה ?  הצורך האובסיסבי שלנו בבטחון ובתלות למעשה מנתק  אותנו  מזרם החיים הטבעי, אז  למה אתם נצמדתם בחוזקה? לאהוב שלא רלוונטי , לבית שכברלא משרת אתכם? חבר שמילא את תפקידו והלך , אולי למקום מסויים? עבודה מסויימת? ואולי אנחנו יצורים כאלה שנהנים לסבול ולנו היהודים כנראה יש התמחות עולמית בעניין דורי דורות...חחח האמת שהצמדות היא מילה מאוד עדינה לתיאור של הפחד לאבד...כן מרב הפחד לאבד אנחנו נצמדים ומקבעים את עצמנו ככל שהגיל עולה ככה אנחנו זקוקים ליותר ויותר " עוגנים"  כמו ניילון  נצמד ודביק לטראומות שלנו לפחדים שלנו לרגשות שלייליים , עד שהם כל כך צמודים ואחרי כל כך הרבה שנים מי יעיז בכלל להסיר אותו, כל אחד והכלא שלו זה כלא פתוח השער פתוח אבל מעטים יוצאים והם נחשבים ללא נומטיבים "משוגעים" למה אנחנו לא נצמדים באותה שמחה לאופטימיות שמחת חיים וצחוק? מקיפים את עצמנו בחומות של

אז למה רק שמאבדים משהו מעריכים אותו ?

תמונה
אם יש משהו אחד שאנחנו בני האדם חוטאים בו בגדול הוא ה"מובן מאליו" אנחנו לא באמת מעריכים דברים עד שהם אינם כבר , למה ? מדוע במקום להסתכל ע מה שיש אנחנו בוחרים להמשיך לדהור קדימה ולהסתכל על מה שאין? על מה שאנחנו עדיין לא "השגנו? " זה מביא איתו לא מעט תסכול בחיים, אז הנה הצעה בכל פעם שאתם מרגישים ש"חסר לכם" קחו דף ועט תתבוננו סביבכם ותתחילו לרשום את כל הדברים שיש לכם , את כל אותם דברים שנראים לכם לגמרי מובנים מאליהם מבטיחה לכם שתצא לכם רשימה מכובדת שתגרום לכם לשנייה לעצור ולראות כבר כמה כן יש לכם וכמה דברים ומטרות בחיים כן השגתם...פשוט ללמוד לראות את חצי הכוס המלאה :-) 

להאמין גם בריק

תמונה
אני שם במעבר בין נקודה א לב אי אפשר לחזור אחורה והעבר  היה נגמר וכבר לא רלוונטי  ,הפריצה קדימה עדיין לא התקיימה המתנה מעיין תקופת מעבר ...אין דבר יותר מאתגר ויותר ממלא בחששות , תהיות מאשר התקופות האלו של מעברבין  ישן לחדש. זה בדיוק הזמן שהזרעים קדימה נזרעו התוצאות עדיין לא כאן רק קיימת ידיעה יש איזשהו ריקות גדולה וואקום שנוצר ומחכה להתמלא. פה נבחנת האמונה בצורה החזקה ביותר אמונה טוטאלית ואמיתית שהזרעים והפעולות שנעשו יצמיחו את הפירות לראות את התוצאות כבר כאן ולהיות בטוחים ב100% שהם מתקיימים.   זהו הזמן המסוכן ביותר  ביצירת מציאות זהו הזמן שהמחשבה  שמתנגנבת ללב ולמיינד שלא מפסיק לקשקש...זהו הזמן שהכי קל בו להחליק חזרה להשקות את אותם עשבים שוטים שנעקרו מגינת התודעה, התודעה חלולה יותר וקל להסחף אחרי פתרונות מהירים שייקלו על ההמתנה. למרות שכבר יצרתי וזימנתי לעצמי כמה וכמה פעמים מציאות בחיים אני יודעת שזה אפשרי כנראה זקוקה לעוד תרגול.. אני חושבת שאין דבר יותר קשה מאמונה עקבית ורצופה מראייה ברורה של המטרות שלנו והלליכה אליהם מבלי ליפול לבורות ישנים ומוכרים כאלו שמורידים את האחריות מע

קדימה לקפוץ

תמונה
הנה הגיע הרגע לקפוץ , הרבה אימונים ואז מרגיע הרגע שחייבים לתת אמון וליפול אל הלא נודע ולבטוח בתהליך החיים פשוט להתמסר.. אם יש משהו אחד שיכול בהחלט יכול להלחיץ אותי אישית ואני מאמינה שעוד רבים זה דרישה להתמסרות מוחלטת ואמון בתחושות הבטן שלנו ובמה שאנחנו מאמינים התמסרות היא למעשה כניעה מוחלטת לזרימה בחיים ומגיע יחד עם ההבנה שאין לנו באמת שליטה על התוצאות אלה רק על הפעולות שננקוט, אין לנו באמת מדד אם זה יהיה מוצלח טוב יותר או רע אנחנו יכולים רק לעשות ולהתמסר לכל מה שבא.  קשה לנו להתמסר לזרימה הבלתי פוסקת ולעיתים אף כאוטית של החיים? בעיקר ההבנה ששליטה היא סוג של אשלייה וכנראה שאין לנו באמת שליטה מלאה על תהליך החיים האפוף מסתורין ואל עף האמצעים הטכנולגיים הנפלאים שייצרנו שכביכול מקנים לנו שליטה אנחנו יותר ויותר מתקשים לבטוח ופשוט להאמין  הצורך הזה להיות בשליטה הוא מעייף ומתיש הרבה יותר נעים ורגוע להיות בהתמסרות. ההתמסרות הזו דורשת קפיצה , קפיצה לתוך זרם החיים בלי ריפוד , בלי רשת בטחון פשוט לקפוץ ולדעת שהאקסיטינס הזה (לפחות לפי אמונתי)תמיד פועל לטובתי גם בימים שזה ממש לא נראה ככה. יח

ידיעה

תמונה
ברגע שמופיע הלמה ? או איך הייא פשוט נהרסת רגע אחד של ספק והידיעה מתנפצת לה לרסיסים , ידיעה  דורשת אמון עיוור כמעט נטול קשר למציאות אך שהיא מתבססת באופן חזק ושורשיה אחוזים את הנשמה איך שהוא זה תמיד קורה. אני בתקופה של פרוייקטים רבים , הרבה חידושים והתחדשות ,ככה ביני לבין עצמי תהיתי מה עשיתי אז בעבר שזה הצליח? מה היו הפעולות שלי איך התחלתי ולא ממש זכרתי מה היו הצעדים הראשונים זכרתי רק  שידעתי אמונה עיוורת? לא מציאותית אולי ועדיין המציאות הזו מה היא? רק סיפור , הצגה תסריט שאנחנו יוצרים ובהחלט ניתן לומר שהדרמה היא הז'אנר שהוביל אותי שנים רבות , עכשיו מאסתי קצת בדרמות אחרי שביימתי לעצמי כמה סרטי אימה .. בימים אלו אני מחפשת לי ז'אנר חדש  אולי אני אקרא לסדרת תסריטים החדשה כוחו של הדמיון ותת מודע לפעמים זה פשוט מדהים איזה כלי מדהים ומופלא זה המיינד האנושי איך המחשבה היא הראשונה שמובילה את היצירה את התסריט החדש , איך אחרי שנים של תסריטים די קבועים מראש פתאום אני יוצרת פניית פרסה ..טוב יש כאן קצת דרמה " מלחמת הישן בחדש" אך בהחלט לא מוטיב מרכזי בתסריט  הזה שלי  את הידיעה

טמבל תסתובב

תמונה
מכירים את התחושה המתסכלת הזאת ששוב ושוב אנחנו מנסים לפתור בעיה עם  אותה שיטה בדיוק נאחזים לפתרון אחד הראש ננעל על תבנית אחת ידועה מראש? מוכר לכם... לכל אחד מאיתנו זה קורה ביום יום לפחות אחת לשבוע...או שלא לכולנו מוכרים הרגלי חשיבה כאלו מקבעים נכנסתם למינוס אפשר לקחת הלוואה בויזה ו" ויהיה טוב " שיווקם או ניסתם למכור אירוע בדרך שלא הצליחה משום מה בהרגל חזרו על שוב ושוב ולמה זה קורה איפה נדחקה היצרתיות שלנו? למה אנחנו מתעקשים על כיוון אחד של פתרונות שאנחנו מכירים ולא בודקים אפשרויות חדשות? זה כמו לחפש את הים במזרח שעות על גבי שעות עד שיגיע אחד שיצעק לך טמבל תסתובב! הרי הפתרון כל הזמן היה שם מחכה שתסתובב לראות אותו ומשום מה אנחנו שוב ושוב חוזרים על אותם פתרונות וברב טיפשותנו מצפים לתוצאות שונות. מה שעובד טוב בחיים מעולה!!! אין סיבה לשנות אך מה שלא עובד טוב דורש לא רק הסתכלות אחרת , אלא פתרונות שונים וזווית ראייה קצת יותר רחבה ,מה שנקרא ללמוד לראות את הדברים ממעוף הציפור . ממעוף הציפור אפשר לראות יותר רחבה יותר את המכלול הגדול שאנחנו רואים מכלול גדול ולא רק נקודה ספיצ

המטריקס הוא ידע

תמונה
ידע הוא ללא ספק המטרקיס בו אנחנו שבויים תבניות, תבניות של ידע שרכשנו בחיים או ידע שאחרים הנחילו לנו בעבודה חוסם אותנו מעשייה אחרת ושונה. מהו המטרקיס של הידע? אנחנו רוכשים ידע ופילוסופיה אגב זה גם ידע רוחניות זה גם ידע באמצעות המיינד מבלי לשים לב הידע הופך למגביל את המחשבה שלנו אם אנחנו מתייחסים אליו כאמת מוחלטת אנחנו בונים לנו חומות וכלא בלתי נראים. במקום שהידע ישרת אותנו אנחנו נהיים משרתים שלו ידע הוא נפלא אך ככל שאנחנו רוכשים ידע כך אנחנו מעמיקים לתוך המטרקיס ידע שהיה מעולה לפני שנה היום יכול להיות שכבר לא רלוונטי להרחיב את הידיעה ואת התודעה זה נפלא להשתמש בידע שלנו לבניית תבניות ואמיתות מוחלטות בחיים זה קצת בעייתי כי כך אנו יוצרים לעצמנו כלא מחשבתי מזכוכית בלתי נראה אך הוא שם. אנחנו יוצרים לעצמנו דפוסים שחוזרים באמצעות ידע וחווית שהיו לנו בעבר וכך מחזקים שוב ושוב את הידע והתבניות לגבי כל דבר בחיים גם אם הבניה הזו היא לא ממש לטובתנו הידע מעניק לנו תחושה של שליטה בחיים אנחנו מכירים את התבנית או הדפוס וכביכול נמאים באיזהי שליטה על חיינו . שהמודעות מתחילה להתעורר ואנחנו ר

לחיות את המסתורין ללא ציפיות

תמונה
הנה סופשבוע ארוך לפנינו ואחרי החגים כבר כאן ! אז איזו רשימת ציפיות הכנתם לעצמכם לשנה הקרובה ? אני ביקשתי לרצות ומבלי לצפות הכי טוב! מה שיש טוב!  ציפייה ? מצד אחד ציפייה יכולה לדחוף אותנו למקומות טובים מהצד השני ציפייה היא משהו בלתי אפשרי לחלוטין שהיא תלויה בגורמים אחרים חוץ מאיתנו.  ציפייה האמת היא פשוט התרחיש האופציונאלי של העתיד זה יכולה להיות ציפייה לעוד חמש דקות וזה יכולה להיות צפייה לעוד שנה ... שורה תחתונה באמצעות הציפיות אנחנו בונים אשליות , מצפים לאושר , מצפים לאהבה , מצפים לעתיד טוב יותר או כל אחד לפי צרכיו אז   למה יש הרבה אכזבות בדרך...חחח כי נרצה או לא נרצה לא באמת יש לנו שליטה על כל הסובב אותנו בחיים השליטה היחידה שיש לנו זה באופן התגובה שלנו כלפי המציאות. שאנחנו מצפים אז מתחילים להניח  הנחות וזהו תחביב אנשוי מאוד.. מאוד ... מסוכן למה מסוכן כי אנחנו מקבלים חצי תמונה ומיד מתחילים להניח הנחות על בסיסם אנחנו מחליטים החלטות וזה פעמים רבות בכלל נוגד את מה שהתכווננו אליו מלכתחילה. ההנחות שאנחנו מניחים מבלי לשאול לא פעם הורסות לנו חברויות ומערכות יחסים אינ

צריך להיות???

תמונה
לא יודעת איך זה אצלכם, בכל אופן אצלי העבודה הרוחנית הכי קשה גם באמנות וגם בחיים הייתה להשתחרר מהתבניות של איך זה צריך להיות" זה תופס בכל תחום בחיים, באמנות, במערכות יחסים , בעסקים כל עוד אני מגיעה עם איזשהו קונספט מגובש על איך בדיוק ה"סדר הנכון" של הדברים זאת ההגבלה הכי גדולה שאני יכולה לשים לעצמי  אז למה אני ואני מאמינה שעוד עושים את זה לעצמנו? למה ההתעקשות הזו על שדברים יעשו בדרך שלי ? בתבניות ברורות מראש? שליטה , עניין של שליטה וככל שאנחנו יותר בשליטה על הסדר שע"פ הדברים מתרחשים ככה אנחנו מצמצמים את החיים שלנו לעוד פחות אפשרויות. בגלל שאנחנו מקובעים בתבניות מחשבתיות החיים עוברים במרווח צר , לפעמים אנחנו פשוט לא יכולים להבין בהגיון איך זה יכול לקרות במציאות? והמציאות תמיד השתקפות של "ההיגיון" שלנו של החשיבה המוגבלת שלנו . פעמים רבות שאפשרויות חדשות נפתחות בפנינו בחיים, דווקא אז אנחנו מסבירים לעצמנו שזה לא יכול להיות משהו "מקולקל כאן מסרבים להאמין לניסים שמתרחשים בדרך והמיינד מיד "מסדר" לנו חזרה  לדפוס

זהירות שואבים אתכם

מכירים את אותם אנשים שהנוכחות שלהם גורמת לעייפות ? שקובעים פגישה ואז מבטלים אותה ? שהדבר היחיד שקיים זה הם והצרכים הפרטיים שלהם? הם אנשים מלאי שופעי קסם וכריזמה , מעיין ילדים נצחיים שמהלכים קסם על אנשים ואז כמו ילדים דורשים תשומת לב מתמדת ., מאשימים, לא לוקחים אחריות על ההתנהגות שלהם , אומללות וקורבנות הם התחושות של בסיסם הם חיים, תמיד יאשימו את האמא שלהם למרות שהילדות שלהם מזמן כבר לא כאן, מזג האוויר אשם הממשלה , המערכת רק לא הם, "הם" רק קורבנות של הבריאה הזו, נעלבים ופוגעים כמו ילד בן ארבע שמשתולל בחוסר סיפוק ורוצים שצרכיהם ימולאו עכשיו!הם גורמים לך לחשוב שאם צרכיהם לא ימולאו הם יקבלו התקף לב, חרדה או לחץ דם גבוה " בגללך הצורך הזה בסיפוק צרכים מיידי מביא אותם למערכות יחסים עם העולם קצרות, דרמטיות ודיכוטומיות שחור – לבן בלי שום גווני אמצע והחיים מורכבים בעיקר מגוונים. שהם מסיימים לשאוב אנרגיה ממישהו הם עוברים לאחר... בציפייה ילדותית שמישהו או משהו מבחוץ ימלא אותם, הם יכולים להופיע בדמות של מאהב, אמא אשר נהנת מכוח ההשפעה שלה על ילידה ואמונות שליליות שטיפחנו בנוגע לחי

מה יש?

היות וכל הזמן אנחנו רצים קדימה הלאה עסוקים במה עוד יש לנו להספיק ערב החג ( בהנחה שזה עובר ברגיעה יחסית במחוזותיכם) הוא הזדמנות נפלאה לעצור ולראות מה כן ! מה כן הספקנו השנה הזו איפה כן גדלנו השנה הזו. נטיית ליבנו המערבית היא למה עדיין לא עשיתי ואנחנו בהחלט יוצרים לעצמנו סערות מיותרות ואשמה על מה שלא " הספקנו" אולי רק הפעם נשנה פוקוס ונראה איך זה מרגיש ? אחד הדברים הטובים ביותר שעשיתי לעצמי השנה היה כתיבת דפי בוקר , הכרתי את הרעיון ואפילו התחלתי כמה פעמיים ועדיין לא התמדתי והבנתי את עוצמתו רק בזכות סדנת דרך האמן שמיכל גזית הזמינה אותי אליו , הצלחתי להיכנס למשמעת הזאת יומיומית כבר 5 חודשים בלי יום אחד של פספוס. וזו אחת המתנות שאני יכולה להמליץ לכם עליה לשנה שמגיעה לא יודעת בדיוק איך זה עובד , או מה עובד בלהתחיל את הבוקר את כתיבת 3 דפים של כל מה שיוצא בכל מקרה זה עושה טוב ! מעניין בהירות כזו שמנקה את המראה הפנימית שלנו על עצמנו והשיקופים ממולנו בחיים. הנחיות לאייך לעשות את זה ומה נדרש יש בפינה של מיכל ואני ממליצה לכל אחד לנסות את זה מבלי לחשוב אלא פשוט לעשות. אז לכבוד השנה החד

לפני החגים

אוגוסט מאחורינו וספטמבר עמוס החגים והחופשות לפנינו אוטוטו נתחיל אם כבר זה לא התחיל לשמוע את המשפט " אחרי החגים" שמשקפים את תרבות "המחר כך" שלנו...מכירים אותה אם אפשר לעשות מחר אז טוב יותר רק הבעיה היא שמחר לעולם לא מגיע  אמנם פיתחנו שלל תירוצים אך האמת שאין זמן אחר מלבד זה שקיים עכשיו מרות שבכל כוחנו אנחנו מאמינים בעבר ומתכננים להווה מבלי להיות כאן ועכשיו.   זה רגע לעצור ולשאול את עצמנו מה הבטחנו לעצמנו שנה שעברה לעשות "אחרי החגים" הבטחנו לעצמנו איזה תוכנית כושר ? אולי הבטחנו לעצמנו ללכת ללמוד ואולי הבטחנו לעצמנו סתם להיות יותר נחמדים לעצמנו? זמן טוב לבדוק אז אם יש לכם תירוץ כזה או אחר לדברים שהבטחתם לעצמכם אחרי החגים ועכשיו אתם מבטיחים לעצמכם שוב אופס...סימן שיש כאן איזשהי תקיעות.   התירוצים האהובים עלינו הם " אין לי זמן" שזה לא באמת תופס זמן מתרחב ומתכווץ בהתאם לצורה שבה אנחנו מארגנים אותו הוא יחסי  תמיד...רב האנשים שבעשייה מוצלחת יודעים לעשות הרבה דברים בזמן קצר ותמיד יש להם עוד זמן . עוד תירוץ אהוב עלינו במיוחד הוא " אין לי כסף" ופה

להחליף תוכנה

כ בר חודש שלם שאני מקטרת על מערכת ההפעלה של שליחת הניוזלטר האקזיסטינס שומע והנה הודיעו לי חגיגית שמחליפים תוכנה , חיכיתי וצפיתי לבואה הנה יפתרו כל הבאגים המעצבנים והנה הגיעה היום והתוכנה הוחלפה...נראית יפה עם שלל של פונקציות תפעוליות חדשות . בשמחה וששון נכנסתי לתוכנה החדשה וגילתי שאני לא ממש יודעת לתפעל אותה המסך נראה אחרת, הכול נראה יפה ועדיין כל כך זר שונה עדיין עם עידוד קטן לעצמי התחלתי לערוך את הניוזלטר ומיד השמחה התחלפה לה בקיטורים חדשים , התוכנה הזו לא נוחה ! היא הכריחה אותי לצאת מאוטומט העריכה הרגיל שלי ולשנות כמה דברים וזה בכלל , בכלל לא נוח כבר הרהרתי ביני לבין עצמי וגם הועלתה האפשרות מול נציגת השירות המקסימה והמאוד סבלנית יש לציין. שאולי רק השבוע אני אערוך בתוכנה הישנה והיא תעביר לי לחדשה , האפשרות נשללה ... תעבדי בחדשה  היא השיבה לי את פשוט לא רגילה תראי שהיא הרבה יותר טובה וזה בדיוק מה שקורה לנו בחיים. פעמים רבות אנחנו רוצים להתחיל שינוי עושים, מבקשים מתחננים וזה ממש לא משנה באיזה תחום בהרגלי הקריירה , מערכות היחסים שלנו או כ ל דבר אחר ... מלאי מרץ ועם תחושת אנחה גדולה החדש

הילד והפרפר

מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ... זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה . ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם. "אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד? כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו. הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא. הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ? כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו. ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעשה הרגת את הפרפר , במאבקו של

להכנס לעומק

השבוע ישבתי לארוחת צהריים בצהריי יום חם ולח כיאה למדינתו ביולי- אוגוסט, מדהים איך בכל שנה נשכחת מאיתנו העובדה שחם כאן! בתאי המוח האחרונים והמזיעים  שנשארו לי  ניהלנו שיחה על עניינים עסקיים אני שברתי את הראש בדרך להביא עוד לקוחות והוא נתן  לי עצת זהב קטנה כמעט מובנת מאליה שתקפה בעיקר גם לחיים. " את צריכה לחשוב איך להוציא ממה שקיים יותר , לא לצאת החוצה לחפש אלא למצוא יותר במה שכבר קיים" פשוט אה...כמעט פשוט מדי בכדי להיאמר ובכל זאת עצה מדהימה שרציתי לשתף גם אתכם בה. יש לנו את הנטייה כחלק מהעולם המערבי שלנו לעוד ועוד, כל הזמן עסוקים בלהביא מקורות חיצוניים נוספים לתוך סל החיים שלנו העסקיים האישיים במקום שנייה להסתכל פנימה לראות מה שקיים ולעשות קודם כל את הטוב ביותר ממה שיש לתת עומק לקיים לפני שרצים החוצה ועושים הרבה אך ברמה השטחית, תופס על כל דבר בחיים, אז הנה לפניכם תעצרו רגע תסתכלו על מה שיש ותראו איך בתוך הקיים אפשר לייצור עומק ומשמעות גדולה יותר. אז תודה לאסי על התזכורת החשובה להיכנס פנימה ולהעמיק ואז הגדילה מתקיימת באופן לגמרי טבעי. ימים יפים ואהבה לילה

החלטות וצמתים בחיים

החיים שלנו מלאים בצמתים בהחלטות, לא פעם יש את המחשבה מעניין מה היה קורה אם הייתי בוחרת אחרת ממש כמו בסרט דלתות מסתובבות, הלוואי והיה לנו מעיין קדימון כזה בסופו של דבר מה שנראה רע בהתחלה יכול להיות נהדר ובכל זאת בחיים אין לנו את העלילות המקבילות האלה ברב המקרים ההחלטה תמיד נכונה לאותו זמן והדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להקשיב לבטן עמוק פנימה. השאלה מי מחליט את ההחלטות האלו? האם אני מחליטה אותן ? האם הפחדים שלי מחליטים אותם? שאלה? פעמים רבות הפחדים שלנו מכתיבים לנו החלטות ואנחנו אחריהם לא ממש מודעים שזה בדיוק מה שאנחנו רוצים, המיינד שלנו מתוחכם כל כך שהוא נותן לנו תירוצים הגיוניים לכל דבר והחיים יש להם דרך משלהם הגיון לא ממש משחק תפקיד פה... אלו המצבים שאני מחליטה לא להחליט לפחות לאיזה כמה ימים לתת למידע קצת להתבשל בתוכי ככה עמוק בגוף... לפעמים ההחלטות האלו לבד מגיעות לפעמים צריך הרבה סימנים מהיקום לדעת שכן זו הדרך לכאן בדיוק צריך ללכת כל מה שנדרש זה הקשבה מלאה לכל הסימנים המאוד ברורים שהיקום שולח ... ויש סימנים כל הזמן רק צריך לעצור ולהקשיב. אז אני בצומת עומדת קצת בצומת הזו ונותנת לע

לתת לרגש להיות...

תמונה
נשמע פשוט לתת לרגש להיות אך כמה אנחנו אוהבים את רגשות האהבה, השמחה והפרפרים בבטן וכמה אנחנו מפחדים או נלחמים ברגשות הפחות טובים אלו שמביאים איתם כאב בכי או צער. המלחמה הזאת ברגשות היא אחד החסמים הכי גדולים שלנו בחיים וכמובן שאנחנו רבים עם משהו רגש או כל דבר אחר במציאות הם הרי לא נעלמים הפך מתעצמים, חוק טבע שכזה מה שתלחם בו ופיע יותר ויותר בחייים מה שתקבל אותו ותכיל אותו ישהה קצת בגוף יעשה מה שיעשה ואז פשוט ייעלם. מצחיק איך חילקנו את העולם שלנו "לטוב" ורע" בצורה כזו דיכוטימית שחור - לבן ברגשות , בהתנהגויות או הכול או כלום. החיים רב גוניים ממש כמו הגאות והשפל ככה גם אנחנו, ככה גם הרגשות שלנו ובכדי להיות, לחיות ולהרגיש את הפוטניצאל המלא שלנו אנחנו חייבים לנוע במחזוריות הזו לחוות את הכול , מנסיוני שנותנים לזה פשוט להיות נותננים לרגש קצת " לשבת " בגוף גם אם הוא פחות נעים בסופו של דבר הוא מפנה את מקומו מהר יותר. הרבה פעמים שמופיע כאב אנחנו כל כך עסוקים בלדכא אותו ולהדחיק אותו שהוא גורם הרבה יותר כאב וממשיך לשבת לנו בגוף עוד ועוד ...ומקבעים לנו דפוסי חיי

במורד הגרון מתחלקת מועקה ...

לא ממש ממאמיני תשעה באב וכאלו ועדיין כבר שבועיים נמצאת בי מועקה , לא ברור ממה ולמה ? הכול רגיל בסדר ואפילו ישנם כמה דברים שבהחלט נרשמה בהם התקדמות מעשית יפה ובכל זאת... כמו גוש של צמר לא אוורירי ובהחלט לא נעים זורם לו בין מרכז הגוף איזור הצאקרה השלישית לגרון זה התחיל בבטן ולאט , לאט טיפס לו אולי יש משהו שאני צריכה להגיד , אולי יש איזשהו דבר שהגוף יודע ואני לא ... אולי בכל זאת אם זה בגוף אז זה גם בנפש ולפעמים צריך להיות בדיוק שם בנקודה הזו שזה קצת תקוע שזה מרגיש שמשהו יושב שם ולהמתין לזמן שלו שייצא בזמן הנכון והמדוייק לו! לעצמי תמיד בזמנים כאלו אני אומרת כנראה שאם זה כואב אז משהו בדרך להיוולד ... ולפני כל לידה זה תמיד כואב. גם זה יעבור

חזרה לעבר

תמונה
ב חיים לפעמים צריך לעצור שנייה מהטיפוס על ההר , מהמרוץ קדימה ולהביט שנייה למטה השאיפה הטבעית שלנו היא להסתכל קדימה ולראות מה עוד אנחנו רוצים לעשות וזה בריא וטוב אך לפעמים יש צורך שנייה לעצור ולהבין מה כבר נעשה ואת זה אנחנו שוכחים. סופשבוע האחרון חזרתי אחורה בזמן לפגישה עם בני הגרעין שלי אי שם בקיבוץ שהיה הבית שלנו במשך כמה שנים טובות , התקבצנו בבריכה כשהפעם אנחנו יושבים בצד של בריכת הילדים זעטוטי הדור הבא התרוצצו להם מסביב ,אותו מקום, נראה ששם כמעט כלום לא השתנה אך מנקודת מבט שונה. היה נדמה שלמרות כל השנים שחלפו וכל הדרך שכל אחד מאיתנו עבר לא הרבה , בקבוצה הזו של הגרעין כל אחד תפס את מקומו הטבעי מגיל 18 ממש אותם תפקידים די מדהים... יום של התרגשות של מפגש מחודש ויחד עם זאת התבוננות אחורה לכל הדרך שעשיתי מאז אותו יום שעזבתי את הקיבוץ , בן זוג , בית מתוך הדגדוג הפנימי של חיפוש , סקרנות.  לעיתים בחיים עלתה בי המחשבה אם הייתי נשארת שם הכול היה הרבה יותר קל ויחד עם זאת מנקודת המבט של העצירה הזו באמצע מסע החיים ומבט חטוף על העבר הבנתי שעשיתי את ההחלטה הכי טובה,

זמן התבשלות

תמונה
יש זמן לכל דבר הטיימיניג הנכון הכול תמיד קורה בזמן הכי מדויק שיכול להיות, למרות העולם האינסטנס שבו אנחנו חיים הכול מהר כאן ועכשיו! אם אפשר שזה יקרה כבר אתמול זה בכלל מצוין. יש לכולנו תקופות כאלו או ימים שהעשייה שלנו איטית יותר איזוהי חושת האטה משתלטת עלינו, באמנות זה קורה המון ובכל דבר שהוא יצירה וכל חיינו הם כאלה יצירה אחת מתמשכת יש זמנים שהרעיון ניבט, הראש כבר יודע בדיוק מה נדרש לעשות בבטן יש דגדוג של התלהבות ועדיין משהו לא מצליח לצאת לידי ביטוי בעשייה , תקופת דגירה משהו מתבשל לו ואנחנו בעולם המערבי שכחנו קצת לתת מקום "לבישול האיטי" ונכנסים למעגל של לחץ ושיפוט עצמי שכל היום אנחנו מגלגלים את זה בראש ועדיין אין תוצאות. הזמן הזה , בתקופת בישול הזו היא בדיוק כמו בישול של אוכל תנסו להאיץ להגביר את האש התבשיל יישרף או ייצא קשה מדי או פשוט לא טעים ... תתנו לתבשיל הזה את הזמן שלו בצורה איטית ומתמשכת והוא יוציא במהלך הבישול , ניחוחות וטעמים מעודנים ויהיה הרבה יותר עשיר . תקופות הבישול האלו שנראה ששום דבר לא זז הם קריטיות אם רק נוכל לקבל אותם להיות ולפעול בתוכם מתוך שקט

מרצה...תמיד נשאר בסוף בלתי מרוצה.

מדי פעם החיים נותנים לנו תזכורת פשוט מזכירים לנו ...לפני שבועיים החיים הזכירו לי למה לרצות מישהו אחר כי שיש איזשהו דקדוק פנימי בבטן תמיד מסתיים לא טוב... לפני בערך שבועיים – שלושה קיימתי יום צילומים אחד מיני רבים שעשיתי וכנראה עוד אעשה ותמיד אני בוחרת את האנשים המצולמים בקפידה, מזמינה באופן אישי כל אחת בדרך כלל כבר יש לי דמויות בראש בנויות , האנשים לדמויות פשוט מופיעים בדרך. בסדנא אחת מומלצת במיוחד שעליה עוד אספר יש קבוצה של אנשים שמין הסתם עניין האמננות שלי עולה שם תדיר זה חלק מחיי הבחורה הראשונה שבחרתי מתוך תחושה חזקה של כן הייתה מהממת הצילומים זרמו איתה הכול זרם הכי יפה שיכול להיות. זו הייתה דמות של זונה נרקומנית , במשך שבועיים היא ביקשה " נו אני אהיה זונה טובה " ביקשה בפעם השלישית נשברתי אמרתי טוב אם היא כל כך רוצה את זה תני לה הזדמנות , נתתי אותה ...יום הצילומים הגיע והיא הגיעה התלבשה אפילו ביצעה צילומים מדהימים בתוך מועדון חשפניות מפורסם , אני מפוקסת ביום צילומים הייתי שמחה עבר טוב! ישבתי על הצילומים שלה ראשונה התחלתי לתכנן איך בדיוק אני אבנה אותם היו שם צילומי
תמונה
לאן נושבת הרוח – ניוזלטר לענייני מודעות והתפתחות אישית הניוזלטר לאן נושבת הרוח התחיל כעדכונים למעגל חברתי מצומצם לשמחתי הרבה לאחר כשנה של עבודה הוא התרחב וגדל ל7,000מכותבים קבועים, בנוסף לרשימת המכותבים הרגילה ישנם כ420עיתונאים , כתבים ומערכות עיתונים אשר מכותבים לניוזלטר בשל עבודתי כעיתונאית וכיחצ"נית של פסטיבלים ואירועי מודעות כאלו ואחרים בכל שבוע לשמחתי מצטרפים נוספים. הניוזלטר שלי בנוי בפורמט נעים לקריאה אינו עמוס בפרסום שכן אני מגבילה את מספר האירועים המפורסמים בשבוע . הניוזלטר מכיל כתבות בענייני התפתחות ומודעות, טיפים ליחסי ציבור ומידע על סדנאות ואירועים. להרשמה לניוזלטר אנא שלחו פרטים למייל lilabh7@gmail.com הניוזלטר יוצא בכל שבוע בימי רביעי ומאפשר מספר אופציות לפרסום- שליחת חומרים עד יום שלישי ב12:00 בצהריים.