דילוג לתוכן הראשי

רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית הכרת תודה

הזמן היחיד שבאמת קיים הוא עכשיו

אין שום זמן אחר , העבר נמצא במיינד בממלכת המחשבה , העתיד גם נמצא בממלכת המחשבה והזמן היחיד שקיים הוא ההווה , ההווה הוא היחידי שאינו שייך למחשבה אלא שייך לרגש , לתחושות ונוכחות ואיפה אנחנו נמצאים רב חיינו , כמעט 80 טאחוז מחיינו עוברים בעבר או בעתיד ובכלל לא בהווה ואלו החיים עכשיו ברגעים אלו ממש בכל פעם שביקרתי בהודו תהיתתי שוב ושוב מה הקסם שלה , מה גורם לי שוב ושוב לחזור למדינה הזו שלמעט נופים מדהימים ושילוב בלתי אפשרי של עוני קיצוני למול עושר קיצוני ועושר רוחני עצום ... בנסיעה האחרונה שלי לפני שנה הבנתי את הקסם , יש פה חיים מלאי עשייה אך ללא עשייה , מלאי תנועה אך חסרי תנועה , בהודו תמיד התחושה היא של נוכחות כאן ועכשיו וככה מתרחש הקסם , פשוט יושב נוכח ודברים פשוט קורים וכל מה שנשאר הוא להענות לחיים , במקום לרוץ אחרי החיים  אולי זה מה שמושך אותנו הישראלים להודו בכזו כמות ומי שחווה פעם ראשונה תמיד חוזר שוב ושוב , כי זה לחלוטין הפוך מהמגמה הישראלית שהיא לרוץ אחרי החיים לחיות בעבר , לחיות בעתיד אבל אף פעם לא להיות באמת כאן ועכשיו ככה בדיוק התמכרנו לזמן ,

התערבות אוהבת

אחד מההרגלים העמוקים ביותר אותם אנו לומדים, הוא להתערב בחיי אחרים. אפילו אם איננו מתערבים באופן אקטיבי יש סיכוי טוב שזה קורה בראש שלנו. ואז כאשר אנשים אינם עושים מה שאנחנו רוצים שהם יעשו, מה שבדרך כלל קורה, היכולת שלנו להירגע אינה קיימת.  אם ברצונכם להתערב בהצלחה בחיים של מישהו אחר, נסו את הגישה האוהבת הזו. זה מתחיל עם קבלה, ממשיך עם הכרה המחוזקת על ידי הערכה ומסתיים עם המימוש. רק בדרך זו אנחנו יכולים לעזור לאחרים להיות כל מה שהם יכולים להיות. ולמה עוד חיים אלה נועדו, חוץ מלאפשר לאחרים להיות כל מה שהם יכולים להיות. רק על ידי הפיכת האהבה למשהו מעשי בדרך זו, נוכל לרפא את הרגלי הביקורת, הקנאה וההאשמה שלנו. קבלו, הכירו והעריכו. אין זה אומר שעליכם להסכים, לציית או להעלים עין. הפרדוקס הוא, שבתהליך עצמו נקבל אותו הדבר, לא רק מעצמנו, כאשר אנחנו הופכים למה שאנחנו נותנים, אלא יחד עם זאת גם מאחרים. מדוע? זה החוק! " מוגש באדיבות : ברהמא קומאריס ארגון רוחני עולמי" בישראל מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא

8 ימים , 8 ניסים האם תאפשרו ?

אז מה זה נס? נס הוא אירוע מאורע מפתיע שמתרחש בניגוד לכל כללי ה"הגיון" והגיון אתם יודעים ...הוא לא ממש קיים לפחות לפי תפסתי אחד המשפטים שהולכים איתי שנים הוא של אושו בטח כבר ציטטתי אותו לכם ובהחלט תמיד טוב לחזור עליו.  " לחיים יש דרך משלהם והם לא מקשיבים להגיון , ההגיון שלכם ממש לא מעניין אותם" אושו.  האמת ניסים קורים כל הזמן, רק אם נדע להבחין בהם ורק אם נוכל לאפשר אותם...כן , כן לאפשר , אולי חנוכה בא להזכיר לנו את קיומם אך עדיין הם מתרחשים כל הזמן כל השנה. הגוף הפיזי שלנו הוא נס בפני עצמו ! אין בעולם עוד מכונה משוכללת ומדהימה כמו המיינד שלנו רק שלפעמים הוא נהפך גם למגבלה שלנו לאותו אחד בדיוק שמונע מאיתנו לראות את הנסים שקורים כל יום , כל הזמן.  אמנם ממעטים לספר לנו על כך אך מדי פעם גם בחדשות ניתן לראות אותם הכורים מצ'ילה שנשארו בחיים בעומק של 700 מטר מתחת לאדמה אחרי 69 יום חולצו חיים זה לא נס?  כל ילד , כל אדם שפוסע על האדמה הזו שנולד מחיבור אהבה של גבר ואשה זה לא נס? זה נס שכל הזמן קורה ...זה נס שאנחנו יכולים לשלוח מייל לקצה השני של העולם,

מי מטפל בך?

מי מטפל בכם אנשים? כן מי מטפל בכם? הנטייה שלנו היא לטפל בכל מה ש"חשוב" גן ילדים זה חשוב חג שחיה לתינוק בן חודשיים זה חשוב העסק זה חשוב  ואתם , כל אחד ואחד מכם לא חשוב? תעצרו רק לשנייה ותשאלו את עצמכם מתי הרשתם לעצמכם להתפנק ?מתי לקחתם שעה וחצי - שעתיים לעצמכם סתם ככה להתחיל את אמצע השבוע עם ארוחץת בוקר ומפנקת ולהגיע לעבודה יותר מאוחר, לסיים יום עבודה מוקדם יותר וללכת למאסג ' טיפול כזה או אחר או סתם לשבת בי ם שעה - שעתיים עם מוזיקה וגלידה ביד ? מתי ... זה קרה? מה אתם אוהבים לעשות וויתרם עליו בשנים האחרונות?על ריקוד על שיעורי שחייה על ציור אמנות מה אהבתם והפסקתם לעשות כי אתם לא בגיל או זה פשוט לא הזמן הנכון אני יודעת זה בהחלט לא פופולרי לדאוג לעצמנו  , אולי בגלל שאף אחד לא לימד אותנו עד כמה הזנת הנפש שלנו חשובה , זה חשוב לאכול זה חשוב לשתות זה חשוב לשלם חשבונות טיפול אלטרנטיבי , למודים בקורס חדש זה לא חשוב זה נעשה בפנסייה.   ומי אמר שכשתגיעו לשם תהיו כל כך מותשים כל כך עייפים אחרי שנים של הזנחה והתעלמות מעצמכם במצעד התירוצים ללמה אני לא מפנק\ת את עצמי מדי פעם

ידיעה

ברגע שמופיע הלמה ? או איך הייא פשוט נהרסת רגע אחד של ספק והידיעה מתנפצת לה לרסיסים , ידיעה  דורשת אמון עיוור כמעט נטול קשר למציאות אך שהיא מתבססת באופן חזק ושורשיה אחוזים את הנשמה איך שהוא זה תמיד קורה. אני בתקופה של פרוייקטים רבים , הרבה חידושים והתחדשות ,ככה ביני לבין עצמי תהיתי מה עשיתי אז בעבר שזה הצליח? מה היו הפעולות שלי איך התחלתי ולא ממש זכרתי מה היו הצעדים הראשונים זכרתי רק  שידעתי אמונה עיוורת? לא מציאותית אולי ועדיין המציאות הזו מה היא? רק סיפור , הצגה תסריט שאנחנו יוצרים ובהחלט ניתן לומר שהדרמה היא הז'אנר שהוביל אותי שנים רבות , עכשיו מאסתי קצת בדרמות אחרי שביימתי לעצמי כמה סרטי אימה .. בימים אלו אני מחפשת לי ז'אנר חדש  אולי אני אקרא לסדרת תסריטים החדשה כוחו של הדמיון ותת מודע לפעמים זה פשוט מדהים איזה כלי מדהים ומופלא זה המיינד האנושי איך המחשבה היא הראשונה שמובילה את היצירה את התסריט החדש , איך אחרי שנים של תסריטים די קבועים מראש פתאום אני יוצרת פניית פרסה ..טוב יש כאן קצת דרמה " מלחמת הישן בחדש" אך בהחלט לא מוטיב מרכזי בתסריט  הזה שלי  את הידיעה

המטריקס הוא ידע

ידע הוא ללא ספק המטרקיס בו אנחנו שבויים תבניות, תבניות של ידע שרכשנו בחיים או ידע שאחרים הנחילו לנו בעבודה חוסם אותנו מעשייה אחרת ושונה. מהו המטרקיס של הידע? אנחנו רוכשים ידע ופילוסופיה אגב זה גם ידע רוחניות זה גם ידע באמצעות המיינד מבלי לשים לב הידע הופך למגביל את המחשבה שלנו אם אנחנו מתייחסים אליו כאמת מוחלטת אנחנו בונים לנו חומות וכלא בלתי נראים. במקום שהידע ישרת אותנו אנחנו נהיים משרתים שלו ידע הוא נפלא אך ככל שאנחנו רוכשים ידע כך אנחנו מעמיקים לתוך המטרקיס ידע שהיה מעולה לפני שנה היום יכול להיות שכבר לא רלוונטי להרחיב את הידיעה ואת התודעה זה נפלא להשתמש בידע שלנו לבניית תבניות ואמיתות מוחלטות בחיים זה קצת בעייתי כי כך אנו יוצרים לעצמנו כלא מחשבתי מזכוכית בלתי נראה אך הוא שם. אנחנו יוצרים לעצמנו דפוסים שחוזרים באמצעות ידע וחווית שהיו לנו בעבר וכך מחזקים שוב ושוב את הידע והתבניות לגבי כל דבר בחיים גם אם הבניה הזו היא לא ממש לטובתנו הידע מעניק לנו תחושה של שליטה בחיים אנחנו מכירים את התבנית או הדפוס וכביכול נמאים באיזהי שליטה על חיינו . שהמודעות מתחילה להתעורר ואנחנו ר

לחיות את המסתורין ללא ציפיות

הנה סופשבוע ארוך לפנינו ואחרי החגים כבר כאן ! אז איזו רשימת ציפיות הכנתם לעצמכם לשנה הקרובה ? אני ביקשתי לרצות ומבלי לצפות הכי טוב! מה שיש טוב!  ציפייה ? מצד אחד ציפייה יכולה לדחוף אותנו למקומות טובים מהצד השני ציפייה היא משהו בלתי אפשרי לחלוטין שהיא תלויה בגורמים אחרים חוץ מאיתנו.  ציפייה האמת היא פשוט התרחיש האופציונאלי של העתיד זה יכולה להיות ציפייה לעוד חמש דקות וזה יכולה להיות צפייה לעוד שנה ... שורה תחתונה באמצעות הציפיות אנחנו בונים אשליות , מצפים לאושר , מצפים לאהבה , מצפים לעתיד טוב יותר או כל אחד לפי צרכיו אז   למה יש הרבה אכזבות בדרך...חחח כי נרצה או לא נרצה לא באמת יש לנו שליטה על כל הסובב אותנו בחיים השליטה היחידה שיש לנו זה באופן התגובה שלנו כלפי המציאות. שאנחנו מצפים אז מתחילים להניח  הנחות וזהו תחביב אנשוי מאוד.. מאוד ... מסוכן למה מסוכן כי אנחנו מקבלים חצי תמונה ומיד מתחילים להניח הנחות על בסיסם אנחנו מחליטים החלטות וזה פעמים רבות בכלל נוגד את מה שהתכווננו אליו מלכתחילה. ההנחות שאנחנו מניחים מבלי לשאול לא פעם הורסות לנו חברויות ומערכות יחסים אינ

צריך להיות???

לא יודעת איך זה אצלכם, בכל אופן אצלי העבודה הרוחנית הכי קשה גם באמנות וגם בחיים הייתה להשתחרר מהתבניות של איך זה צריך להיות" זה תופס בכל תחום בחיים, באמנות, במערכות יחסים , בעסקים כל עוד אני מגיעה עם איזשהו קונספט מגובש על איך בדיוק ה"סדר הנכון" של הדברים זאת ההגבלה הכי גדולה שאני יכולה לשים לעצמי  אז למה אני ואני מאמינה שעוד עושים את זה לעצמנו? למה ההתעקשות הזו על שדברים יעשו בדרך שלי ? בתבניות ברורות מראש? שליטה , עניין של שליטה וככל שאנחנו יותר בשליטה על הסדר שע"פ הדברים מתרחשים ככה אנחנו מצמצמים את החיים שלנו לעוד פחות אפשרויות. בגלל שאנחנו מקובעים בתבניות מחשבתיות החיים עוברים במרווח צר , לפעמים אנחנו פשוט לא יכולים להבין בהגיון איך זה יכול לקרות במציאות? והמציאות תמיד השתקפות של "ההיגיון" שלנו של החשיבה המוגבלת שלנו . פעמים רבות שאפשרויות חדשות נפתחות בפנינו בחיים, דווקא אז אנחנו מסבירים לעצמנו שזה לא יכול להיות משהו "מקולקל כאן מסרבים להאמין לניסים שמתרחשים בדרך והמיינד מיד "מסדר" לנו חזרה  לדפוס

מה יש?

היות וכל הזמן אנחנו רצים קדימה הלאה עסוקים במה עוד יש לנו להספיק ערב החג ( בהנחה שזה עובר ברגיעה יחסית במחוזותיכם) הוא הזדמנות נפלאה לעצור ולראות מה כן ! מה כן הספקנו השנה הזו איפה כן גדלנו השנה הזו. נטיית ליבנו המערבית היא למה עדיין לא עשיתי ואנחנו בהחלט יוצרים לעצמנו סערות מיותרות ואשמה על מה שלא " הספקנו" אולי רק הפעם נשנה פוקוס ונראה איך זה מרגיש ? אחד הדברים הטובים ביותר שעשיתי לעצמי השנה היה כתיבת דפי בוקר , הכרתי את הרעיון ואפילו התחלתי כמה פעמיים ועדיין לא התמדתי והבנתי את עוצמתו רק בזכות סדנת דרך האמן שמיכל גזית הזמינה אותי אליו , הצלחתי להיכנס למשמעת הזאת יומיומית כבר 5 חודשים בלי יום אחד של פספוס. וזו אחת המתנות שאני יכולה להמליץ לכם עליה לשנה שמגיעה לא יודעת בדיוק איך זה עובד , או מה עובד בלהתחיל את הבוקר את כתיבת 3 דפים של כל מה שיוצא בכל מקרה זה עושה טוב ! מעניין בהירות כזו שמנקה את המראה הפנימית שלנו על עצמנו והשיקופים ממולנו בחיים. הנחיות לאייך לעשות את זה ומה נדרש יש בפינה של מיכל ואני ממליצה לכל אחד לנסות את זה מבלי לחשוב אלא פשוט לעשות. אז לכבוד השנה החד

להחליף תוכנה

כ בר חודש שלם שאני מקטרת על מערכת ההפעלה של שליחת הניוזלטר האקזיסטינס שומע והנה הודיעו לי חגיגית שמחליפים תוכנה , חיכיתי וצפיתי לבואה הנה יפתרו כל הבאגים המעצבנים והנה הגיעה היום והתוכנה הוחלפה...נראית יפה עם שלל של פונקציות תפעוליות חדשות . בשמחה וששון נכנסתי לתוכנה החדשה וגילתי שאני לא ממש יודעת לתפעל אותה המסך נראה אחרת, הכול נראה יפה ועדיין כל כך זר שונה עדיין עם עידוד קטן לעצמי התחלתי לערוך את הניוזלטר ומיד השמחה התחלפה לה בקיטורים חדשים , התוכנה הזו לא נוחה ! היא הכריחה אותי לצאת מאוטומט העריכה הרגיל שלי ולשנות כמה דברים וזה בכלל , בכלל לא נוח כבר הרהרתי ביני לבין עצמי וגם הועלתה האפשרות מול נציגת השירות המקסימה והמאוד סבלנית יש לציין. שאולי רק השבוע אני אערוך בתוכנה הישנה והיא תעביר לי לחדשה , האפשרות נשללה ... תעבדי בחדשה  היא השיבה לי את פשוט לא רגילה תראי שהיא הרבה יותר טובה וזה בדיוק מה שקורה לנו בחיים. פעמים רבות אנחנו רוצים להתחיל שינוי עושים, מבקשים מתחננים וזה ממש לא משנה באיזה תחום בהרגלי הקריירה , מערכות היחסים שלנו או כ ל דבר אחר ... מלאי מרץ ועם תחושת אנחה גדולה החדש

הילד והפרפר

מכירים את הסיפור על הפרפר ומורה הזן? למי שלא היכנסו כאן תוכלו לקרוא אותו במלואו ומי שכן יכול לדלג על החלק השחור ... זהו סיפור זן הודי ילד קטן מגיע לביתו של הגורו , הוא רואה אותו אוחז בידו דבר מה . ניגש הילד לגורו ושאל אותו מה יש לך ביד? עונה ל ו הגורו , גולם ובתוך הגולם ישנו פרפר יפיפה וצבעוני שבקרוב יפרוץ את הגולם ויצא לעולם. "אני יכול לקחת אותו איתי הביתה?"  שואל הילד? כן , עונה לו הגורו בתנאי שתבטיח לי שכאשר הפרפר מתחיל להכות בכנפיו בכדי לצאת מהגולם לא תעזור לו. הילד מבטיח לגורו לא לעזור לגולם ויוצא אל ביתו . לאחר 4 ימים של ציפייה הפרפר מתחיל להכות בגולם ומבקע אותו , הילד התייסר כאשר שמע את כנפיו של הפרפר מנסות לפרוץ את הגולם...הוא ראה את חולשתו של הפרפר ועדינותו והחליט למרות הבטחתו לקחת את הגולם וליצור חריץ קטן שהפרפר יצא. הוא פתח את החריץ פרפר יפיפייה וצבעוני נסק החוצה ומיד נפל, עצוב ובוכה לקח את הפרפר ורץ אל הגורו...עזרת לפרפר שאל הגורו ? כן ענה הילד הוא היה כל כך תשוש ועייף ונדמה היה שלעולם לא ייצא משם לבדו. ובכן ענה לו הגורו בעזרתך למעשה הרגת את הפרפר , במאבקו של

להכנס לעומק

השבוע ישבתי לארוחת צהריים בצהריי יום חם ולח כיאה למדינתו ביולי- אוגוסט, מדהים איך בכל שנה נשכחת מאיתנו העובדה שחם כאן! בתאי המוח האחרונים והמזיעים  שנשארו לי  ניהלנו שיחה על עניינים עסקיים אני שברתי את הראש בדרך להביא עוד לקוחות והוא נתן  לי עצת זהב קטנה כמעט מובנת מאליה שתקפה בעיקר גם לחיים. " את צריכה לחשוב איך להוציא ממה שקיים יותר , לא לצאת החוצה לחפש אלא למצוא יותר במה שכבר קיים" פשוט אה...כמעט פשוט מדי בכדי להיאמר ובכל זאת עצה מדהימה שרציתי לשתף גם אתכם בה. יש לנו את הנטייה כחלק מהעולם המערבי שלנו לעוד ועוד, כל הזמן עסוקים בלהביא מקורות חיצוניים נוספים לתוך סל החיים שלנו העסקיים האישיים במקום שנייה להסתכל פנימה לראות מה שקיים ולעשות קודם כל את הטוב ביותר ממה שיש לתת עומק לקיים לפני שרצים החוצה ועושים הרבה אך ברמה השטחית, תופס על כל דבר בחיים, אז הנה לפניכם תעצרו רגע תסתכלו על מה שיש ותראו איך בתוך הקיים אפשר לייצור עומק ומשמעות גדולה יותר. אז תודה לאסי על התזכורת החשובה להיכנס פנימה ולהעמיק ואז הגדילה מתקיימת באופן לגמרי טבעי. ימים יפים ואהבה לילה

חזרה לעבר

ב חיים לפעמים צריך לעצור שנייה מהטיפוס על ההר , מהמרוץ קדימה ולהביט שנייה למטה השאיפה הטבעית שלנו היא להסתכל קדימה ולראות מה עוד אנחנו רוצים לעשות וזה בריא וטוב אך לפעמים יש צורך שנייה לעצור ולהבין מה כבר נעשה ואת זה אנחנו שוכחים. סופשבוע האחרון חזרתי אחורה בזמן לפגישה עם בני הגרעין שלי אי שם בקיבוץ שהיה הבית שלנו במשך כמה שנים טובות , התקבצנו בבריכה כשהפעם אנחנו יושבים בצד של בריכת הילדים זעטוטי הדור הבא התרוצצו להם מסביב ,אותו מקום, נראה ששם כמעט כלום לא השתנה אך מנקודת מבט שונה. היה נדמה שלמרות כל השנים שחלפו וכל הדרך שכל אחד מאיתנו עבר לא הרבה , בקבוצה הזו של הגרעין כל אחד תפס את מקומו הטבעי מגיל 18 ממש אותם תפקידים די מדהים... יום של התרגשות של מפגש מחודש ויחד עם זאת התבוננות אחורה לכל הדרך שעשיתי מאז אותו יום שעזבתי את הקיבוץ , בן זוג , בית מתוך הדגדוג הפנימי של חיפוש , סקרנות.  לעיתים בחיים עלתה בי המחשבה אם הייתי נשארת שם הכול היה הרבה יותר קל ויחד עם זאת מנקודת המבט של העצירה הזו באמצע מסע החיים ומבט חטוף על העבר הבנתי שעשיתי את ההחלטה הכי טובה,