רגע , אז כבר
עשינו סדנא אחת או שניים ועכשיו ה"כאבים" והדפוסים שלנו נהיו החברים הכי
טובים שלנו וזה לא מספיק , אנחנו בטוחים שהם משמשים תירוץ הולם לדרכנו.
אז מה עושים
שנתקעים? מה עושים שפתאום מרגישים שנמצאים כמו בגלגל חוזר הלוך ושוב , כן נכון
הדמויות משתנות הזמן משתנה אבל ככל שנמשיך לומר זה הדפוס שלי לא רק שאנחנו לא
עוזרים לו לעבור אלא להפך אנחנו מחזקים אותו.
ואיך אפשר
להיות לעזאזל ספונטניים ? שיש כל כך הרבה תירוצים ואתם בכלל חיים עמוק בעבר , אמנם
מודעים אבל מודעות לא פותרת מאחריות.
 |
| © Lila Benharush |
ניקח לדוגמא
: אישה או לחלופין גבר המעוניינים לייצור מערכת יחסים זוגית בחייהם האישה אומרת
אני פצועה קשות מגברים אין לי אמון בהם , סבבה הבחורה מודעת, האם מודעות פותרת
מאחריות?
כל מערכת
יחסים היא מנסה להבין נחשו מאיפה מהמיינד " אני לא אפול לתוך הבור הזה "
אני לא אפול הפעם לא !"
השאלה איך
היא פותרת את זה ? מה הלאה? לאן מתקדמים?
סבבה יופי!
הלוילה אני מודעת לדפוסים המגבילים שלי, אבל קצת נוח להיתקע? מה לא ? מאוד נוח
להיות תקועים שם במקומות האלו , נכון זה לא מה שאנחנו רוצים וזו ביצה קטנה חמימה
ומוכרת אז עכשיו לשנות?
לצאת מאזור
הנוחות שלי? אומר גם בתרפיה לצאת מהמקומות הנוחים ולהתעמת עם אלו המאוד לא נוחים
עם אלו שאנחנו מרבים בכזה כישרון להתחמק מהם.
מתי אנחנו
יוצאים מהם אין ברירה שהכאב בחיים נהיה חזק וגדול, לפני זה יש סימנים האקזיסטינס
מראה לך שמשהו לא עובד אבל אנחנו מזמן לא
מקשיבים מתפתחים "אגו רוחני"
שהוא המסוכן ביותר.
תרבות הסבל
ככל שנתקעים
בישן החדש נהפך לכמיהה בלתי מושגת , טוב אז אנחנו תקועים בתוך החרא בתוך ההרגלים
ההתנית הישנות ואפילו כבר השלמנו עם זה חלקנו הפכו את זה למקצוע איך לגרום לאנשים
אחרים לצאת מהדפוסים שלהם ואנחנו מה?
כמו אנשים
שחיים בתוך אקווריום רואים שיש אוקיינוס רחב מסביבם ובכל פעם שרוצים לצאת עוצרת
אותם הזכוכית " חומת הפחד", בפנים יש כמיהה כזו משהו בפנים בתוכינו אומר
הלו חייב להיות יותר מזה ונכון יש יותר מזה לאמיצים בלבד.
 |
| © Lila Benharush |
החיים
מתרחבים ומתכווצים בהתאם לאומץ הלב של האדם הכי פשוט ואומץ זה לדעת מה תוקע אותי לעבוד עליו ולדעת
לשחרר אותו, אפילו שהכאב הוא חבר וותיק שלנו...
בעולמנו
לסבול זה טוב! עובדה שימו לב מה קורה כאן? חצי עולם על ציפרלקס חצי עולם שני על
סמים
כולנו מכורים
לפחד ולעוד שאר רגשות וכל עוד אתה סובל זה
יופי! החברה הצליחה להשחיל אותך למעגל של בית- עבודה – ילדים ולסבול בשקט ולא זה
לא רע לא בית לא עבודה ולא ילדים השאלה מאיפה זה בא?
אפילו שאנחנו
מודעים אנחנו ממשיכים לסבול כי אנחנו לא יודעים לשחרר את זה ואין לנו את האומץ הדרוש להעמיק פנימה בעבודה
ולשחרר את זה , פשוט לשחרר.
שאנחנו
הולכים לשחרר אז לא תמיד אנחנו הולכים למה שטוב לנו או נכון לנו בדרך כלל אנחנו
מגיעים לסדנאות או תהליכים שיחסית " נוח " לנו בהם לחפור עוד באותה
נקודה .
ואם יש סדנא
או תהליך שאתם בורחים ממנה שוב ושוב ואומרים אולי ואז רצים לאזור הנוחות שלכם סימן
שאתם תקועים! והפחד הכי גדול שלכם הוא תמיד התשוקה הכי גדולה ככה זה בדוק!
יש לכם אומץ
לבדוק?
לאן נושבת הרוח בפייסבוק | הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)