שלושת הפחדים
בסיטואציות בקבוצת תרפיה, ישנם שלושה פחדים שתמיד עולים באנשים: הפחד להשתגע, הפחד מאורגזמה מינית, והפחד למות
הפחד מלהשתגע הוא ביסודו הפחד מלהיות לבד.
הפחד מאורגזמה מינית ביסודו הוא רגשות אשמה.
הפחד מהמוות הוא ביסודו הפחד מהלא ידוע.
ההערה של אושו על שלושת הפחדים הוקלטה בראיון חי עם וירש בספטמבר 1985:
בשלושת הפחדים האלו האנושות חיה במשלך אלפי שנים. הם לא אישיים - הם קולקטיביים. הם באים מהתת-מודע הקולקטיבי.
הפחד מלהשתגע הוא בכולם, מהסיבה הפשוטה שהאינטליגנציה שלהם לא הורשתה להתפתח. אינטליגנציה מסוכנת לאינטרס האישי. אז במשך שנים הם גדעו את השורש עצמו של האינטליגנציה.
ביפן יש להם עץ מסוים שנחשב ליצירת אומנות גדולה. זה פשוט רצח. העצים בני ארבע מאות חמש מאות שנים, ובגובה של שש אינצ'. דורות של גננים טיפלו בהם. הטכניקה היא: שמים את העצים בעצים ללא תחתית, ומקצצים להם את השורשים; הם לא מאפשרים לשורשים שלהם לחדור אל תוך האדמה. כאשר אתה לא מאפשר לשורשים ללכת עמוק יותר, העץ פשוט מזדקן - הוא אף פעם לא מתפתח. זו תופעה מוזרה לראות את העץ הזה. הוא ניראה עתיק, אבל הוא רק מזדקן, מזדקן, מזדקן, אבל לעולם הוא לא מתפתח. הוא מעולם לא פרח; הוא מעולם לא נתן פירות כלשהם.
זאת בדיוק הסיטואציה של האדם. השורשים שלו נחתכים. האדם חי כמעט עקור, כך שהוא יכול להיהפך לתלוי על החברה, על התרבות, על הדת, על המדינה, על ההורים, על כולם. הוא חייב להסתמך. לו עצמו אין שורשים.
ברגע שהוא נהיה מודע שאין לו שורשים, הוא מרגיש שהוא משתגע, הוא מאבד את השפיות. הוא מאבד כל תמיכה, הוא נופל לתוך בור אפל, מפני שהידע שלו מושאל, הוא לא שלו עצמו. הכבוד מושאל, לו עצמו אין כבוד להווייתו שלו. כל האישיות שלו מושאלת ממקור כלשהו: האוניברסיטה, הכנסייה, המדינה; לו עצמו אין משהו משל עצמו.
רק תחשוב על אדם שחי בארמון גדול עם כל דברי המותרות המתקבלים על הדעת. יום אחד לפתע אתה גורם לו להיות מודע שהארמון לא שייך לו, וגם לא דברי המותרות האלו שייכים לו. הם שייכים למישהו אחר, שמגיע, והוא ייזרק החוצה. הוא ישתגע.
אז בתרפיה עמוקה אתה תיפגש עם נקודה זו, ועל האדם להתמודד עם זה ולאפשר את זה. תאפשר בתרפיה את הסיטואציה שבה האדם יכול להשתגע. ברגע שהוא משתגע, הוא יזנח את הפחד. עכשיו הוא יודע מזה שיגעון. הפחד הוא תמיד מהלא ידוע.
תן לו להשתגע, ובמהרה הוא יירגע, כי אין בסיס אמיתי לפחד שלו. זהו פחד שמוקרן מהחברה. ההורים אומרים, "אם לא תקשיב לנו, אם לא תציית, אתה תגונה." האל היהודי אומר בתלמוד, " אני אלוהים קנאי ביותר, אני אלוהים כועס ביותר." תזכור שאני לא נחמד, אני לא דוד שלך. כל הדתות עושות את זה.
רק תלך מחוץ לדרך שההמון הולך בה והם יכריזו שאתה משוגע. כך, שכולם ממשיכים להיאחז בקהל, נשארים חלק מדת, כנסיה, מפלגה, אומה, גזע. הוא פוחד להישאר לבד, וזה מה שאתה עושה כשאתה מביא אותו למעמקים של עצמו. כל הקהל הזה, כל הקשרים הללו נעלמים: הוא נשאר לבד, אף אחד שעליו הוא תמיד היה תלוי נמצא שם. זו הבעיה. אלא אם כן הוא מתחיל לפתח את האינטליגנציה של עצמו, הוא תמיד יישאר מפחד מלהיות משוגע.
לא רק שחברה יכולה לעשות אותו משוגע בכל רגע. אם החברה רוצה לעשות אותו משוגע, אם זה לטובתם, הם יעשו אתו שמשוגע. בברה"מ זה קורה כמעט כל יום. אני לוקח את הדוגמא של ברה"מ מפני שהם עושים את זה בצורה מדעית יותר, בשיטתיות. זה קורה בכל מקום, בכל העולם, אבל השיטות שלהם פרימיטיביות ביותר. לדוגמא בהודו, אם אדם מתנהג בדרך לא מקובלת, הוא הופך למנודה. הוא לא יכול לקבל תמיכה כלשהי מאף אחד בעיר. אנשים אפילו לא ידברו איתו. המשפחה שלו תסגור את הדלת בפניו. על האדם להשתגע: אתה מוציא אותו מדעתו.
הפחד נכנס לעולם עמוק של תת-התודעה. העבודה של התרפיה זה לעשות את האדם לחופשי מהפחד הזה. אם הוא חופשי מהפחד הזה, הוא חופשי מהחברה, חופשי מהתרבות, חופשי מהדת, חופשי מאלוהים, גן-עדן, גיהינום, וכל השטויות. כל השטויות האלה משמעותיות בגלל הפחד הזה וכדי להפוך את השטויות האלה לחשובות הפחד נוצר. זה הפשע המכוער ביותר שמישהו יכול לחשוב עליו. זה נעשה לכל ילד ברחבי העולם בכל רגע. לאנשים שעושים את זה אין כוונות רעות. הם חושבים שהם עושים משהו לטובתו של הילד. ההורים שלהם התנו אותם; הם מעבירים את אותם ההתניות לילדים שלהם. למעשה כל האנושות עומדת על סף השיגעון.
בתרפי עמוקה הפחד אוחז לפתע, כי האדם מאבד את כל המשענות, התמיכות. הקהל נעלם רחוק יותר ויותר. הוא נשאר לבד. לפתע יש חשיכה, ויש פחד. הוא מעולם לא הוכשר, אומן להיות לבד, וזה התפקיד של המדיטציה.
אף תרפיה לא שלמה ללא מדיטציה, מפני שרק מדיטציה יכולה לתת לו את השורשים האבודים שלו, את החוסן שלו של להיות אינדיבידואלי. אין ממה לפחד. ההתניה היא שאתה חייב לפחד בכול רגע, בכול צעד. כל האנושות חיה בפרנויה. האנושות הזאת יכלה לחיות בגן-עדן; היא חיה בגיהינום.
אז תעזור לאדם להבין שאין על מה לדאוג, אין ממה לפחד; זהו פחד מיוצר. כל ילד נולד ללא פחד. הוא יכול לשחק עם נחשים ללא פחד. אין לא מושג מפחד או ממוות, או מכול דבר. מדיטציה מביאה את האדם בחזרה לילדות שלו; הוא נולד מחדש. אז עזור לאדם להבין למה הפחד. תבהיר לו שזו תופעה כוזבת שנכפתה עליו, כך שאין צורך לדאוג.
במצב זה אתה יכול להשתגע. אל תפחד. תהנה מהפעם הראשונה שקבלת מצב שבו אתה יכול להשתגע ולא להיות מגונה, אלא נאהב, מכובד. על הקבוצה לכבד את האדם; הוא זקוק לזה. הוא יירגע. הוא יצא מהפחד עם חופש נפלא, עם סבולת גדולה, עוצמה, ויושרה.
הפחד השני הוא אורגזמה מינית. זה גם נוצר ע"י הדתות. כל הדתות קיימות בגלל שהן הסיטו את האדם נגד האנרגיות של עצמו. מין זו האנרגיה השלמה של האדם, אנרגיית החיים שלו. נביאים דתיים ומשיחים, שליחי האלוהים, הם כולם עושים את אותה העבודה במילים שונות, שפות שונות, אבל העבודה שלהם היא אותו הדבר: להפוך את האדם לאויב של עצמו. האסטרטגיה הבסיסית היא, בגלל שמין זו האנרגיה החזקה ביותר בך, מין צריך להיות מגונה. צריך ליצור רגשות אשם. אז עולה בעיה לפרט. הטבע שלו הוא חושי, מיני, והשכל שלו מלא בזבל נגד זה. הוא מפוצל. הוא גם לא יכול לשחרר את השכל, כי לשחרר את השכל משמעו לשחרר את החברה, את הדת, את הנביא, את ישו המשיח, את אלוהים, את הכול. הוא לא מסוגל לעשות זאת, אלא אם כן הוא הפך לאינדיבידואל והוא מסוגל להיות לבד, ללא כול פחד.
אז האדם פוחד ממין ככול שזה נוגע לשכל שלו, אבל לביולוגיה שלו אין קשר עם השכל. הביולוגיה לא קיבלה שום מידע מהשכל. אין תקשורת; לביולוגיה יש את הדרך שלה לתפקד. אז הביולוגיה שלו תניע אותו לעבר מין, והשכל שלו יעמוד שם ויגנה אותו ללא הפסקה. אז הוא עושה אהבה, אבל במהירות. למהירות הזאת יש סיבה מאוד פסיכולוגית. המהירות היא, הוא עושה משהו לא בסדר, הוא עושה משהו נגד אלוהים, נגד הדת. הוא מרגיש אשמה והוא לא מצליח לעשות את זה. אז הפשרה היחידה היא לעשות את זה, אבל להיות מהיר. זה מונע את האורגזמה.
עכשיו יש השלכות על גבי השלכות. גבר שלא ידע אורגזמה מרגיש לא מסופק, מתוסכל, וכועס. מפני שהוא לא היה במצב שהטבע מספק בחינם, היכן שהוא יכול להירגע לגמרי ולהפוך לאחד עם הקיום לפחות לכמה רגעים. בגלל שהוא ממהר הוא לא משיג את האורגזמה. המין הפך שווה ערך לפליטה. זה לא אמיתי ככול שזה נוגע לטבע. פליטה זהו רק חלק שאתה יכול להשיג ללא האורגזמה. אתה יכול להוליד ילדים, כך שהביולוגיה לא דואגת לגבי האורגזמה שלך. הביולוגיה שלך מסופקת אם אתה מוליד ילדים. הם יכולים להיוולד רק ע"י פליטה, אין צורך באורגזמה.
אורגזמה זו מתנה עצומה של הטבע. הגבר מקופח ובגלל שהוא כל כך מהיר בלעשות אהבה, האישה מקופחת. האישה צריכה זמן להתחמם. כל הגוף שלה הוא ארוטי, ואלא אם כן כל הגוף שלה פועם עם הנאה, היא לא תהיה מסוגלת לחוות אורגזמה, לזה אין זמן. כך שבמשך מיליוני שנים נמנעה מנשים לגמרי זכותן מלידה. לכן הן הפכו לכאלה ממורמרות, כל כך מנדנדות ללא הפסק, ותמיד מוכנות לריב. אין אפשרות לנהל שיחה עם אישה. אתה חי עם אישה במשך שנים, אבל אין שיחה אחת שאתה יכול להיזכר, שבה שניכם ישבתם יחד, לדבר על הדברים הנפלאים של החיים. לא, כל מה שתזכור, יהיה ריב, זריקת דברים, ורשעות.
האישה לא אחראית עבור זה, נמנעת ממנה האפשרות המלאה להיות מאושרת. אז היא הופכת לשלילית וזה נתן הזדמנות לכמרים. כל הכנסיות והמקדשים מלאים בנשים, מפני שהן המפסידות יותר מאשר הגברים. האורגזמה של הגבר היא מקומית. הגוף המלא שלו לא ארוטי. כך שלא כול הגוף שלו סובל אם אין חוויה אורגזמית, אבל הגוף המלא של האישה סובל.
זה עסק טוב לדתות. אם אנשים לא סובלים נפשית, הם לא יבואו לכנסיות. הם לא יקשיבו לכול מיני אמונות מטופשות. בגלל שהם סובלים, הם רוצים קצת נחמה. הם רוצים קצת תקווה לפחות אחרי המוות. בחיים הם יודעים שאין תקווה; זה ניגמר. זה נותן הזדמנות לדתות להראות לגברים ולנשים יחד שמין זה לגמרי הבלים. אין לו כל משמעות, שום חשיבות. אתה מאבד את האנרגיה שלך ללא צורך, מבזבז את האנרגיה שלך. הטעון שלהם ניראה נכון, מפני שמעולם לא חווית שום דבר. כך שע"י מניעת החוויה האורגזמית הדתות הפכו את הגברים והנשים לעבדים.
עכשיו אותה העבדות משמשת לאינטרסים אישיים אחרים. הכוהן החדש הוא הפסיכואנליטיקן. עכשיו הוא מנצל את אותם הדברים. נדהמתי לגלות שכמט כל הכוהנים החדשים, במיוחד הנוצרים, לומדים פסיכולוגיה במכללות התיאולוגיות שלהם. פסיכולוגיה, פסיכואנליזה הפכו לחלק הכרחי מהחינוך שלהם. עכשיו מה יש לפסיכולוגיה לעשות עם התנ"ך? מה לפסיכואנליטיקן לעשות עם ישו המשיח? הכוהנים מקבלים הכשרה בפסיכולוגיה ופסיכואנליזה, מפני שזה ברור שה כוהן הישן נעלם, הוא מאבד את האחיזה באנשים. צריך לעשות את הכוהן עדכני , כך שהוא יכול לתפקד לא רק ככוהן דתי, אלא גם כפסיכואנליטיקן, כפסיכולוג. כמובן שהפסיכולוג לא יכול להתחרות איתו. יש לו עוד משהו : דת. כל הדבר הזה קורה בעזרת הכלי הפשוט של גינוי המין.
אז כאשר את מגלה בקבוצות שאנשים פוחדים מאורגזמה, עזור להם להבין שאורגזמה הולכת להפוך אותם ליותר שפויים, אינטליגנטים, פחות כועסים, פחות אלימים, יותר אוהבים. אורגזמה הולכת לתת לך את השורשים שלך שנלקחו ממך. אז אל תדאג.
מעורבב עם הפחד מאורגזמה זה הפחד שאתה עלול להשתגע. אם באורגזמה מישהו משתגע, תעזור לו להשתגע. רק אז הוא יוכל לקבל את זה בטוטליות של זה.
האורגזמה מרפה כל סיב של השכל שלך, הלב שלך, והגוף שלך. זה חשוב ביותר למדיטציה שהאדם חווה אורגזמה. אז אתה יכול לגרום לו להבין מהי מדיטציה. זוהי חוויה אורגזמית עם כל ההוויה. אורגזמה יכולה להיות כל כך יפה, מהנה, וכל כך בריאה, עם אדם אחד; מדיטציה זה להגיע לאחדות עם כל הסובב אותך, מעלה העשב הקטן ביותר לכוכב הגדול ביותר, במרחק מיליוני שנות אור.
השאלה היא תמיד החוויה הראשונה. אז הוא יודע שהשיגעון לא היה שיגעון, אלא סוג של התפוצצות של הנאה. זה מרגיע, ומשאיר אותו מאחור בריא יותר, שלם יותר, ונבון יותר. אז הפחד מאורגזמה נעלם. יחד עם זה הוא גמר עם הדת, עם הפסיכואנליזה וכל סוגי השטויות שלהם הוא משלם כל כך הרבה.
הפחד השלישי שאתה אומר הוא מהמוות. הראשון זה מלהיות לבד. חלק גדול מהפחד מהמוות יושמד מההתנסות הראשונה של להיות לבד וללא פחד. הפחד מהמוות יושמד מייד מהחוויה של אורגזמה. באורגזמה האדם נעלם. אין יותר אגו. ישנה חוויה, אבל אין את החווה.
שני הצעדים הראשונים יעזרו לפתור את השלישי מאוד בקלות. עם כל צעד עליך ללכת על העמקת המדיטציה שלו. כל תרפיה ללא מדיטציה לא יכולה לעזור הרבה. זה רק מגע שטחי פה ושם, ובמהרה האדם יחזור להיות שוב אותו הדבר. שינוי אמיתי מעולם לא קרה ללא מדיטציה. זה מצב יפה ככול שזה נוגע למדיטציה.
תשתמש בראשון לעשות אותו לבד; השתמש בשני כדי לתת לא אומץ ותגיד לא להרפות את כל המחשבות. רק תשתגע אורגזמית. אל תדאג ממה שקורה. אנחנו כאן לדאוג לך. עם שני הצעדים הללו, השלישי יהיה קל ביותר. זה הקל ביותר. הוא ניראה הפחד הגדול ביותר של האדם; זה לא נכון. אתה לא מכיר את המוות, איך אתה יכול לפחד ממנו? אתה תמיד ראית אחרים מתים, מעולם לא ראית את עצמך מת. מי יודע, אתה אולי היוצא מן הכלל? כי אין שום הוכחה שאתה הולך למות. אלו שמתו הוכיחו שהם היו בני תמותה.
כשהייתי באוניברסיטה ולמדתי לוגיקה מהפרופסור שלי, בכול ספרי הלוגיקה, בכול אוניברסיטה ברחבי העולם מלמדים את אותו היקש אריסטוטלי. "אדם הוא בן-תמותה. סוקרטס הוא אדם. לכן סוקרטס הוא בן-תמותה." בפעם הראשונה שלימדו אותי את ההיקש הזה נעמדתי ואמרתי, חקה, יכול להיות שאני היוצא מן הכלל. עד עכשיו הייתי היוצא מן הכלל, למה לא מחר? לגבי סוקרטס אני מקבל ההיקש הוא נכון, מפני שהוא מת. מה לגבי? מה לגביך, מה לגבי כל האנשים האלה שהם חיים? הם לא מתו עדיין."
זה רק לחוות מוות, אנשים מתים, בתיעוב, בייסורים, בסבל, בכול מיני סוגי כאב, זקנה; זה נותן לך את הפחד מהמוות. אף אחד לא מכיר את המוות של אדם מואר. איזה יפה הוא מת, באיזו שימחה הוא מת. הרגע של המוות שלו הוא הארה נפלאה, שקט, כאילו השמחה קורנת מכול נקבובית מישותו. אלו שלידו, אלו שהיו ברי מזל להיות לידו יהיו פשוט מופתעים שהמוות הוא מלא הדר הרבה יותר מאשר החיים היו אי פעם. מוות כזה קורה רק לאנשים שחיו בטוטליות, ללא פחד. שחיו באורגזמה, ללא דאגה לגבי אידיוטים, מה הם אומרים. הם לא יודעים שום דבר על זה והם ממשיכים לדבר על זה.
הפחד מהמוות יהיה הפשוט מהשלושה. עליך לפתור את השניים הראשונים. אז אתה אומר לאדם שמוות זה לא סוף החיים. אם תמדוט עמוק, ותגיע למרכז העמוק ביותר שלך, לפתע תמצא זרם חיים נצחי. הגופים, היו הרבה. היו הרבה צורות של הווייתך, אבל אתה בדיוק אותו הדבר. זו צרכה להיות לא רק אמונה; זו צריכה להיות החוויה שלהם.
אז תזכור דבר אחד: קבוצות התרפיה שלך לא צריכות להיות תרפיה רגילה. רק טיוח כלשהו ומתן הרגשה לאדם שהוא למד משהו, שהוא חווה משהו, ואחרי שבוע או שניים הוא אותו הדבר. אין אדם אחד בכול העולם שעשו לו אנליזה פסיכולוגית מלאה. ישנם אלפי פסיכואנליטיקנים שעושים פסיכואנליזה. הם לא הצליחו להשלים מקרה אחד עדיין. מהסיבה הפשוטה שאין להם קשר למדיטציה. ללא מדיטציה אתה יכול להמשיך לצייר על פני השטח, אבל המציאות הפנימית תישאר אותו הדבר.
התרפיסטים שלי צריכים להכניס מדיטציה כמרכז של התרפיה. כל דבר אחר צריך להסתובב סביב זה. אז הפכנו את התרפיה למשהו באמת בעל ערך. אז זה לא רק הצורך של אלו שחולים, או אילו שאיכשהו לא מאוזנים שכלית, או אלו שמרגישים פחדים, קנאה, אלימות... זה הצד השלילי של התרפיה. התרפיות שלנו צריכות להיות שאנו נותנים לאדם את האינדיבידואליות שלו חזרה, שאנו נותנים לו יושרה, בהירות, כך שהוא לעולם לא יפחד מהמוות. ברגע שהפחד מהמוות נעלם, כל שאר הפחדים קטנים ביותר; הם ילכו בעקבותיו, הם פשוט ייעלמו. עלינו ללמד אנשים איך לחיות בטוטליות ובשלמות, כנגד הלימוד של הדתות. הם מלמדים התכחשות, אני מלמד שימחה
.
לאן נושבת הרוח בפייסבוק | הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק 
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)