לוקחת אחריות רק על הרגשות שלי

שאנחנו מסתובבים בחיי היומיום בעולם  לרגשות שלנו יש השלכה  ישירה על חיי היום יום  ועל האופן שבו אנחנו  מתקשרים  עם העולם שמולנו , כל תגובה , כל מילה מושפעת  מהרגש בו אנחנו  נוכחים כמובן בהנחה שנוכחים עם הרגש כמו שהוא ונותנים לו להיות, בלי לשפוט ובעיקר בלי לנות להדחיק או לשנות. 

כל סיטואציה כזו או אחרת בחיים משקפת לנו את התדר בו אנחנו  נמצאים, לפעמים הכי כייף לא לקחת אחריות על הרגשות שלנו , סה"כ  עד כמה שזה נשמע  פרדוקסלי , כולם עושים את זה , מדחיקים  את הרגשות חיוביים או שליליים ונותנים להם להיות ולכן הם נשארים לנו עמוק בגוף. 

© Lila Benharush

כל דבר מעמת וטראומטי שאנחנו מדחיקים ולא מעבדים רגשית ולוקחים עליו  אחריות מלאה , נשאר לנו בגוף ומשתקף לנו שוב ושוב בחיים. 

הסביבה היא תמיד רק שיקוף לרגשות שלא נתנו לה ם להיות נוכחים במלואם והודחקו , ככל שההדחקה הרגשית היא חזקה יותר ואנחנו יותר מתנגדים לה ככה  היא תמשיך לחבל לנו בחיים. 

כשרגשות עולים , הם עולים תמיד מתוכנו שעולה אהבה היא עולה מתוכנו , שעולה פחד הוא עולה מתוכנו כל רגש מתחיל בבית החרושת במוח ומייצר מציאות שתואמת את הרגשות שעלו מתוכנו , כן יש טריגרים שמעוררים אותם אך הם אף פעם לא באים מבחוץ פנימה , אלא תמיד מבפנים החוצה , ככה זה עובד. 

לקחת אחריות על הרגשות שלי אומר פשוט להרגיש , לתת לרגש למלא אותי מכל כיוון אפשרי בלי שיפוט של המיינד זה טוב או רע , זה ראוי או לא ראוי , פשוט לתת למה שעולה להיות נוכח ולהרגיש אותו במלא עוצמתו, כן ...יש קטעים מפחידים שכל מה שבא לעשות זה לברוח , זה לצעוק , להאשים את העולם , המשפחה , הילדות ועוד שאר מיני השפעות סביביותיות. 

שמסתכלים על ילדים קטנים בני שנתיים עד ארבע בערך תמיד אפשר לראות איך ביום אחד ילד  עובר כל כך הרבה רגשות , צחוק , בכי , כעס , אהבה וזה לגיטימי ויפה ואנחנו המבוגרים אפילו חושבים שזה חמוד , אך מה קורה שמתבגרים? 

בעולם המערבי שלנו בתור מבוגרים כולנו עוברים את תהליך " החברות" ולמעשה מדחיקים את עולם הרגש ועוברים להשתמש בעולם השכל , המיינד הוא זה ששולט ברב תקופות החיים שלנו ומנהל אותנו על סמך פחד משוב פעם להרגיש חוויות רגשיות שליליות , אז אנחנו מחליטים , זה רגש טוב , זה רגש רע , את הרגש הזה אני רוצה ואת זה אני מדחיק. 

הבעיה היא שרב הרגשות האלו דחוקים לנו בגוף ואינם משתחררים , ערימת פצעים וזבל רגשי יש אצל כולנו וכל רגש כזה שמודחק יוצר אצלנו תקיעות וחסימה אנרגטית ככה שזה אולי משרת אותנו לאותו רגע אך בטווח הארוך , זה לחלוטין  לא משרת אותנו ובנוסף לכך נקבל מהאקסטיסטנס  שוב ושוב את אותו רגש במנות כפולות ומכופלות עד שנלמד להכיל אותו ולהרגיש אותו עד הסוף. 

נשמע פשוט ועדיין בתור מבוגרים זה נראה לנו הזוי לתת לכל רגש להיות בגוף זה דורש מאיתנו להיות קשובים לעצמננו ולהבין שהסביבה היא תמיד רק טריגר למשהו שכבר קיים בתוכנו ולהיות מוכנים לקבל את זה, בכדי לתת לאנרגיה בחיים , לזרום ולהיות.

לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק