שכל הנקודות מתחברות

 לאורך כל ההתפתחות האישית והמודעות היו לי נקודות כאלו סימנים קטנים שלא תמיד ניתן להבחין בהם ככאלו שבסופו של דבר יגרמו איזשהו שינוי עמוק ומשמעותי 

ההתפתחות האישית והמודעת שלי התחילה כבר בגיל צעיר אך בכל פעם שהיה קושי מגיע או בעיקר חוויה של כאב הייתי נסגרת ונעלמת רגשית והרבה פעמים גם פיזית פשוט מתנתקת מהמקום , זו כנראה הסיבה  שעברתי כל כך הרבה מקומות, כל כך הרבה עבודות וכל כך הרבה נסיונות בדרך פנימה לבית הפנימי שלי. 

ככה ניתקתי קשרים בחיתוכים אכזריים למדי , אנשים , חברים ופרוייקטים שונים , רב חיי הייתי במצב של בריחה וזה לא משנה בכלל איך הם התבטאו אבל בריחה הייתה, כלי ההגנה הכי טוב שלי , אני זוכרת חברת ילדות שפעם אמרה לי וואו איזה אומץ יש לך ככה פתאום לעזוב הכול וללכת למקום חדש מבלי להכיר אף אחד , השבתי לה שזה לא אומץ אלא רק הפחד להשאר באותו מקום ולהתמודד , היא לא קנתה את זה ואני בתוכי ידעתי שזו האמת. 

© Lila Benharush

אמנם הבריחות האלו העניקו לי חוויות והבנה מאוד רחבה של הטבע האנושי , סגנונות מאוד שוניםומאוד קיצוניים של אנשים ואורחות חיים הגיעו לתוך חיי הוטמעו ודי מהר שטיפה ראו אותי מעבר להגנות בנקודות החולשה שלי פשוט ברחתי ...לא רציתי שיראו אצלי כאב , פחדתי לחשוף פגיעות וכשהייתי פצועה ממש , הרבתי להיות בטבע ועם בעלי חייים , ממש כמו סוסים שאני כל כך אוהבת , הם חייבים להיות חלק מלהקה והם די מבוהלים מכל שטות. 

הפחד הזה שנתן לי את הדחף לנדוד , לנסות ולחוות לקח אותו למקומות מאוד קיצוניים , רק בשביל שאוכל בשלב מסויים לחזור אל עצמי הביתה לנקודת האמצע וללמוד לאהוב בתוכי גם את הפגיעות , גם את הרכות וגם את נקודות החולשה שלי , היום אני מבינה במיינד ובגוף שבלי לאהוב את אותם חלקים שכל כך התאמצתי להסתיר , לא תהיה דרך לאהוב גם את החלקים היותר חזקים שלי אלו שאני אוהבת להתגאות בהם. 

לפני כמה חודשים , הייתי בדרך לעוד בריחה , הפעם רציתי לברוח לאנגליה להיות טוטאלית בעולם האמנות , רחוק מישראל מישראלים ומכל מה שמזכיר לי בית או אירועים מהעבר , האקזיסטינס "שם לי רגל " ולא ממש אפשראת המעבר הזה הרבה תקלות ושינויים באו בדרך ואז שכבר הרמתי ידיים מותשת לחלוטן מהבריחות , נקשו לי על הדלת מהעבר. 

הדפיקה הזו הדלת הביאה אותי לאינטרקציה חוזרת עם העולם של המודעות וההתפתחות האישית שממנו רציתי מאוד לברוח ...ולעולם אי אפשר ברגע שדלת ראשונה למודעות נפתחת אי אפשר לסגור אותה חזרה .

שנפתחה הדלת הבנתי שזהו זה עכשיו אני חייבת לעמוד עירומה עם הכישלנות , עם דחיות , עם כל מה שרציתי לברוח ממנו ולא להתמודד , אז הבאתי 10 קילו אומץ והחלטתי לפתוח , כן לתת את הלב את 100% לילה , בלי הגנות , בלי חומות ובלי התנגדויות ולהרגיש גם אם זה כרוך בכאב 

אז בחודש האחרון כל הנקודות מתחילות להתחבר , אנשים , מקומות, אהבות, חששות הכול בא למקום אחד שמחייב אותי ללמוד בפועל נוכחות , להתמודד עם שינויים והרבה ולהתמודד עם כל אותם אנשים שפחדתי שיראו אותי עירומה כביום היוולדי 

היום שקמתי בבוקר , הדבר היחיד שעבר לי בראש הוא כמה החיים חכמים , כמה האקיסטינס מדוייק וכמה הייתי חייבת לעבור את כל מה שעברתי בכדי לחבר את כל הנקודות. 

לאן נושבת הרוח בפייסבוק |  הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק