במהלך חיי כבר עברתי מספיק הפקות , פסטיבלים סדנאות או מוזיקה הם כולן שואבות אותך לתוך עולם אחר מעגל פנימי שנותן מיקרוקוסמוס מדוייק לחיים, רק שההפקה הזאת הייתה ע ם וירש וכ ל מה שקורה בהפקה רגילה כאן הלך והתעצם
 |
| © Lila Benharush |
לפני ארבע שעות נפרדנו לשלום מוירש צוות ההפקה וההלפרים שבלעדיהם לא היינו עוברים את ההפקה הזו ונהיו עם האינטרנסיביות חלק כמעט מוחלט מצוות ההפקה.
ההפקה הזו סחפה מכל דבר אחדר, אתמול בערב כבר הרגשתי כאלו בכלל לא הייתי בארץ במהלך השישה שבועות האחרונים וכל חיי היו מרוכזים בדבר אחד להצליח להרים על הרגליים 5 סדנאות , מגה אום ומסיבת סיום וכל זה בעשרה ימים , יחד עם זה כדרך העבודה של היומנברסיטי , על הדרך נעשתה עבודה רגשית אמוציונלית חזקה , אינטרקציות שליליות שפורקו וזווית אחרת וקצת שונה על דרך העבודה ועל החיים.
כן , זה היה אינטנסיבי כמו מדיטציית אום ב6 שבועות עברתי את כל הרגשות האפשריים , בכי צחוק, אהבה, שמחה , דכדוך ועוד פשוט הכול...אם היו אומרים לי לפני 6 שבועות שאני אעבור דרך כל אלו סביר להניח שהייתי מוותרת וזזה הצידה אבל , אני בהחלט שמחה שלא , שמחה שהייתי שם ושמחה גם על ההצפה הרגשית שהגיע במנות קטנות ואתמול כבר גרמה להצפה סוחפת ועצומה
כמו דלי שנוזל מכל כיוון אפשרי ולא מסוגל להכיל את כל התקפת הרגש הזו ככה בדיוק אני מרגישה היום, האינטנסיביות בין חברי ההפקה , שעות העבודה ההזויות וההקפצות לבלת"מים שמה לעשות כל הזמן קורים בכל הפקה , הביאו אותי למצב של רגישות יתר
זה היה בערך כמו לנסוע ברכבת הרים, שחייבים להיות נוכחים בה במאה אחוז בלי מקום לבריחות ומבלי לראות את העלייה , הירידה , הסללום או הסיבוב במסלול ובאופן די טבעי אני ישר חזרתי לאיזורי נוחות , לאיזור בו אני קצת מסתתרת מאחורי מסכות ומקצינה התנהגויות שביום יום בשנים האחרונות קצת נפטרתי מהם ועכשיו הוצפו שאריות אחרונות
צוות ההפקה המשפחה שלי , הביאו מולי מראות קשות לא כל כך היה נוח להסתכל במראות האלו מכל אחד לקחתי מראה , המראה ששיקפה לי את הילדה הקטנה והנזקקת שרוצה את תשומת הלב של " אמא " המראה שהראתה לי את הפחד העמוק מאינטימיות, המראה שהראתה לי את חוסר האונים , המראה ששקיפה לי את הצורך שלי בשליטה וחוסר אמון והמראה שהראתה לי את היכולת לעבור מעבר לפחד ולמשוך עוד קצת לקצוות
 |
| © Lila Benharush |
חלק מהזמן שיקפתי את הרגשות שלי באופן מוחלט , חלק מהזמן היה לי נוח להסתתר מאחורי מסכות , אני מורגלת בהם שנים ולפעמים גם בפני עצמי קשה לי להודות שלי עם רגשות אמיתיים, עמוקים כאלו שנכנסים בעובי הקורה קשה לי ...בעבר הרבה אלכוהול וסמים עזרו לי למסך את הרגשות אבל מגיע שלב מסויים בחיים שגם הם לא עוזרים והכאב שתמיד מעיר אותי למקום טוב יותר שאנימוכנה לתת לו להיות נהיה כל כך חזק שאי אפשר להתעלם
האינסטינקס הטבעי שלי עכשיו הוא לחזור עמוק לתוך ענייני ההפקות , הפקה חדשה על הפרק , יש לי הרבה עבודה לעשות , קל לי לברוח למקום הזה של " צריך" ולהדחיק את כל הרגשות שצפו ועלו ...הפעם החלטתי שלא שאני אקח לעצמי את הספייס והזמן לעכל , להרגיש ולהיות אותנטית עם עצמי עד הסוף אולי זה ייקח יום - אולי זה ייקח יומיים אולי שבוע שייקח כמה שייקח , כי עבודה ועשייה בלתי פוסקת זה עוד דרך להתחמק מהרגשות אולי זה לא סמים אולי זה לא אלכוהול אבל זה זו אותה בריחה ואותה הדחקה , אמנם היא נחשבת לגיטימית לחלוטן כי " צריך" ועדיין זה רק עוד תירוץ לא להרגיש
אז הלב שלי פתוח לכל הרגשות , יפים ומכוערים , כואבים ומשמחים , דבר אחד אני יודעת כבר בוודאות אני מודה לאקזיסטנס המופלא והמדהים שנתן לי את ששת השבועות המטלטלים והרגשיים האלו ואת כל אחד ואחד מהאנשים המדהימים שפגשתי באותן שבועות ושימשו לי מראות.
לאן נושבת הרוח בפייסבוק | הצטרפו לרשימת התפוצה של הניוזלטר | סדנאות יחסי ציבור ושיווק
תגובות
הוסף רשומת תגובה
תודה על תגובתך :-)